דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

עדות: מתנחלים תקפו רועי צאן באלות סמוך לח'רבת סוסיא, יוני 2008

עימראן א-נוואג'עה, חקלאי

עימראן א-נוואג'עה

אני גר בערך שני קילומטרים מדרום להתנחלות סוסיא. למשפחה שלי יש חלקת אדמה בגודל עשרים דונם ליד ההתנחלות.

היום, יום ראשון ה-8.6.2008, בשעה 17:00, הלכתי עם הילדים שלי - חמזה, בן 10, ובילאל, בן 8 - לרעות את הצאן שלנו בחלקה של תושב אחר מהאזור. אחרי עשר דקות בערך התקרבו אלינו שני מתנחלים שנסעו על טרקטור בצבע כחול. אנחנו רואים את הטרקטור הזה בדרך כלל בחווה של המתנחלת דליה, שבעלה יאיר נהרג בתחילת האינתיפאדה [מאחז חווה יאיר שנמצא סמוך להתנחלות סוסיא]. הפנים של אחד המתנחלים היו מכוסות בבד לבן.

אחד המתנחלים אמר לי בעברית לעזוב את המקום. עניתי לו בעברית שזו אדמה של פלסטינים ושיש צו של בית משפט שמאשר לנו לשהות בה [מדובר בצו איסור כניסה לישראלים הנמצא בתוקף מאז נובמבר 2006]. המתנחל אמר לי: "אם אתה גבר, תישאר במקום", ואז הם נסעו עם הטרקטור לכיוון הבית של דליה.

מתנחל מכה את עימראן א-נוואג'עה באלה. צילום: מתוך פרויקט
מתנחל מכה את עימראן א-נוואג'עה באלה. צילום: מתוך פרויקט "חמושים במלצמות" של בצלם.

אמרתי לילדים שלי ללכת לכפר ולקרוא לקרובים שלנו למקרה שהמתנחלים יחזרו ויתקפו אותנו. ראיתי מכונית בצבע לבן מגיעה מכיוון החווה של דליה. המכונית נעצרה מאחורי גבעה. בינתיים הגיעו למקום דוד שלי, ח'ליל א-נוואג'עה, בן 61, אשתו תמאם, בת 60, אשתי רביחה, בת 29, ובת הדוד שלי מונא, בת 25. מונא הביאה איתה מצלמה של בצלם.

אחרי בערך עשר דקות ראינו ארבעה מתנחלים מתקרבים אלינו. הפנים שלהם היו מכוסות בחולצות. הם החזיקו מקלות עבים ואחד מהם הכה אותי בראש עם המקל שלו. אחר כך הם הכו אותי בכל הגוף עם המקלות. הייתה לי סחרחורת קשה ולא הבנתי מה קורה מסביבי. כשהתאוששתי מעט ראיתי אותם מכים את הדוד שלי, ח'ליל, בכל הגוף. הם שברו את המקלות על הגוף שלו. הצלחתי לזרוק עליהם אבנים והם ברחו לכיוון ההתנחלות סוסיא והחווה של דליה. אחר כך ראינו שתמאם נפצעה. ירד לה דם מהיד ומהפנים. לא ראיתי מי הכה אותה.

הילדים שלי הלכו לכביש הראשי ואחרי בערך חצי שעה הצליחו לעצור ג'יפ האמר של הצבא. החיילים שהיו בג'יפ לא טיפלו בנו וחיכו עד שהמשטרה והאמבולנס יגיעו. רק כשהאמבולנס הצבאי הגיע, אחרי עוד חצי שעה בערך, קיבלנו טיפול. האמבולנס הצבאי הסיע את תמאם לבית החולים סורוקה ואני וח'ליל חיכינו על הכביש לאמבולנס של הסהר האדום, שפינה אותנו לבית החולים הממשלתי בחברון.

אני עדיין סובל מחבורות בכל הגוף ומסחרחורת, ואני מותש.

עימראן איסמאעיל סלאמה א-נוואג'עה, בן 32, נשוי ואב לשנים עשר, הוא חקלאי, תושב ח'רבת סוסיא שבמחוז חברון. את עדותו גבה עיסא עמרו, ב-8.6.08 בבית החולים עאליה בחברון.