דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

עדות: מתנחלים מחוות גלעד תקפו חקלאים מפרעתא וגנבו מהם עז, אפריל 2008

נאפע טוויל, חקלאי

נאפע טוויל

אתמול, יום שבת ה-5.4.2008, הלכתי עם אבא שלי לאדמה שלנו שנמצאת ממזרח לפרעתא, באזור שנקרא וטאאת סרה, במרחק של שני ק"מ ממערב להתנחלות חוות גלעד. יש לנו שם שטח של שלושה דונמים והלכנו לשם כדי לחרוש ולנכש את העשבים.

בסביבות השעה 08:00 בבוקר עזבתי את אבא שלי, שחרש את האדמה בעזרת חמור והלכתי לקטוף פול בחלקת קרקע קרובה שנקראת א-רהנה. החלקה הזאת היא בשטח של שישים דונמים. אבא שלי חוכר אותה מתושב מהכפר תל ואנחנו מגדלים בה גידולים שונים. רועה צעיר מאמאתין בשם עיסאם רעה את הצאן שלו במרחק של מאה מטרים ממני בערך. אחי, האני, רעה את הצאן באזור אחר, במרחק של מאה וחמישים מטרים ממני בערך. בזמן שקטפתי את הפול שמעתי את עיסאם קורא לי ומסמן לי שמתנחלים מתקרבים אלינו. ברגע שהרמתי את הראש והסתכלתי מזרחה ראיתי שני מתנחלים בבגדים לבנים. לאחד מהם הייתה מסכה שחורה על הפנים. הם הגיעו למרחק של ארבעים מטרים בערך מהמקום שהייתי בו. אחד מהם החזיק מקל והשני החזיק צינור מברזל. הם קיללו אותי ואמרו לי ללכת הביתה.

הופתעתי והתרחקתי מהם. עליתי על סלע ואמרתי להם בעברית: "אני לא אלך הביתה, זו הקרקע שלי. אתם תלכו הביתה. אני עובד בקרקע שלי." אחר כך, אספתי אבנים מהקרקע כדי להגן על עצמי. כששני המתנחלים ראו שאני אוסף אבנים הם התרחקו והתחילו לעלות על הגבעה. באותו רגע, ראיתי קבוצה של עשרה מתנחלים בערך מסביב לצאן שלנו. אחי האני ברח מהמתנחלים והשאיר את הצאן מאחוריו.

ראיתי שני מתנחלים מובילים עז לבנה שלנו. הם תפשו אותה באוזניים. כל אחד תפס אוזן והם הובילו אותה מזרחה, לכיוון ההתנחלות חוות גלעד. שאר המתנחלים הלכו אחריהם. התחלתי לרדוף אחריהם כדי להחזיר את העז שלנו, אבל כשהגעתי למרחק של 50-40 מטרים מהם חזרתי כי אבא שלי קרא לי ואמר שהוא מפחד שהמתנחלים יתקפו אותנו. הוא אמר לי: "תחזור יא בני, שתלך העז, הנשמה שלך חשובה יותר מהעז, המשטרה תחזיר לנו אותה." בינתיים התקשרתי לאמא שלי ולאחי טארק שהיו בבית וסיפרתי להם מה קרה. ביקשתי שיבואו עם עוד אנשים' כדי להגן עלינו מהמתנחלים.

התחלתי לחזור לחלקה ואז הופיעו פתאום עוד שלושה מתנחלים שהסתתרו מאחורי מכשול עפר שהצבא הישראלי הקים בשנת 2003. הם התחילו לזרוק עלי אבנים ולקלל אותי. התרחקתי מהם. הם המשיכו לזרוק אבנים עד שהם ראו את אחי טארק ואת קרובי המשפחה שלי מתקרבים. כששלושת המתנחלים ראו אותם הם ברחו לכיוון ההתנחלות והצטרפו למתנחלים שגנבו את העז הלבנה. כשטארק וקרובי המשפחה שלי הגיעו אלינו המתנחלים כבר לא היו. ביקשתי מהאני לוודא שלא נעלמו עוד עיזים. האני מצא עז אחת פצועה ומדממת מהבטן. זה נראה כאילו מישהו פצע אותה עם כלי חד.

בסביבות השעה 09:30, הגיעו שמונה ג'יפים: שלושה ג'יפים מתוצרת האמר, ג'יפ של המנהל האזרחי, ג'יפ של אנשי הביטחון של חוות גלעד ושלושה ג'יפים של המשטרה הישראלית. אחי טארק מסר עדות לשוטר שרשם את הדברים. אחר-כך השוטר הורה לנו לעזוב את המקום כדי שלא יהיו עימותים בינינו לבין המתנחלים. הוא אמר שהחיילים והשוטרים הולכים להתנחלות כדי לחפש את העז. הסכמנו וחזרנו לחלקה שבה קטפתי קודם פול. חיכינו שם יותר מחצי שעה ואז שוטרת ממשטרת אריאל התקשרה אלי ואמרה לי שהשוטרים חיפשו את העז הגנובה ולא מצאו אותה. היא אמרה שאני יכול לבוא מחר למשטרת אריאל כדי להגיש תלונה נגד המתנחלים.

חזרנו כולנו לכפר חוץ מאחי האני, שלקח את הצאן שלו למרעה באזור רחוק מחוות גלעד ונשאר שם עד הערב. כאב לנו בגלל מעשי התוקפנות של המתנחלים. היינו באדמה שלנו ולא פגענו באף אחד כשהם תקפו אותנו.

היום, יום ראשון, ה-6.4.2008, אחי טארק הלך לתחנת המשטרה בקדומים כדי להגיש תלונה נגד המתנחלים. זאת לא פעם ראשונה שמתנחלי חוות גלעד מתקיפים אותנו. בקיץ שעבר הם תקפו את אבא שלי ופצעו אותו בראש. בשנה שעברה הם שרפו שדות עם יבולים שלנו. טארק הגיש תלונות במשטרה אבל אנחנו לא יודעים מה קרה.

נאפע סאדק אחמד טוויל, בן 41, נשוי ואב לחמישה, הוא חקלאי ותושב פרעתא שבמחוז קלקיליה. את עדותו גבה עבד אל-כרים סעדי, ב-6.4.08 בבית העד.
/>