דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

עדות: מתנחלים חטפו את שני רועי צאן בסמוך לא-לובן א-שרקייה, והעבירו אותם לידי חיילים שעיכבו ותקפו אותם, מארס 08

איאד עוואיסה, פועל

איאד עוואיסה

'ביום ראשון (23.3.2008) בסביבות השעה 12:30 בצהריים אני ובן דוד שלי בילאל רעינו עדר של 50 ראשי צאן בערך קרוב ללובן א-שרקייה, במרחק חצי קילומטר בערך מהתנחלות עלי. 'היינו במרחק של 20-15 מטר בערך מהכביש הראשי שבין שכם לרמאללה. פתאום הגיע אלינו מתנחל 'באוטו אפור. הוא יצא מהאוטו שלו, התקרב אלינו ואז כיוון עלינו רובה. אני חושב שזה היה עוזי. היה לו גם אקדח שהיה צמוד למותניים שלו. />

המתנחל דיבר אלינו בעברית, ונשמע כועס. חשבתי שהוא שואל אותנו למה אנחנו נמצאים שם. אמרתי לו בעברית שאנחנו רועים צאן והצבעתי על הצאן. המתנחל הצביע לכיוון אחר. אני חושב שהוא סימן לנו ללכת. אמרתי לו בערבית שחלקת האדמה הזאת שלנו. אני לא יודע אם הוא הבין אותי. הוא דיבר בערבית, אבל רק כמה מילים. אחר כך הוא סימן לנו עם הנשק שלו ללכת לכיוון הכביש. לא הסכמנו. הוא כיוון את הנשק שלו לראש שלי ואז בילאל ואני הלכנו איתו. הרגליים שלי רעדו מפחד.

הגענו לאוטו שלו והוא נכנס פנימה. סימנתי לבילאל לברוח, אבל המתנחל התחיל לנסוע מהר לכיוון שלנו. חשבנו בהתחלה שהוא רוצה לדרוס אותנו. הוא נסע לאט וכיוון את הנשק שלו עלינו ואנחנו הלכנו לידו עד שהגענו לתחנת דלק ישראלית. המתנחל הורה לנו לשבת על הרצפה ועשינו מה שהוא אמר. הוא צעק עלינו וקילל אותנו וסימן לנו ביד להסתובב ולשבת עם הפנים לכיוון ההר, ככה שלא נראה את מי שעובר בכביש. עשינו מה שהוא אמר. בכל פעם שבילאל ואני הסתכלנו אחורה, המתנחל צעק עלינו.

אחרי שעה בערך, הגיע עוד אוטו לבן, שהיה לו חלק אחורי נמוך. מהאוטו יצא עוד מתנחל, ושני המתנחלים הובילו אותנו לחלק האחורי של האוטו הלבן והורו לנו להיכנס. נכנסנו וישבנו. היה שם מאוד מסריח, אני חושב שבדרך כלל הם משתמשים בחלק האחורי של האוטו הזה כדי להסיע כלבים. הרגשתי נורא בגלל שלקחו אותנו ככה והשפילו אותנו, ואנחנו לא עשינו שום דבר. האוטו נסע לכיוון התנחלות עלי ועצר בעמדה של הצבא. היו שם הרבה חיילים. יצאנו מהאוטו, והחיילים קשרו את הידיים שלנו בסרט הדבקה רחב, כיסו את העיניים שלנו והכניסו אותנו לחדר. מדי פעם החיילים בעטו בנו ונתנו לנו סטירות. בכל פעם שאחד מאיתנו אמר משהו לשני, החיילים צעקו. פעם אחת אחרי שאמרתי משהו לבילאל, אחד מהם דרך את הנשק שלו ובעט בי בעיטה חזקה בירך. אחד מהחיילים תפס את הרגליים שלי וגרר אותי לאמצע החדר, כך שלא אוכל להישען על הקיר.

אחרי כמה שעות החיילים הוציאו אותנו מהחדר והובילו אותנו לאוטו. נסענו קצת ואז האוטו עצר, והמתנחל שהסיע אותנו קודם הוציא אותנו החוצה והוריד לנו את כיסוי העיניים. ראינו שאנחנו בתחנת הדלק הישראלית ושהגענו באותו אוטו שהביא אותנו לבסיס. הלכנו הביתה ברגל. השעה הייתה 17:00.

כשהגעתי הביתה אמרו לי שמישהו ראה אותנו עם המתנחל ואמר למשפחות שלנו, והן דיברו עם משרד התיאום והקישור. אני חושב שאם לא היו רואים אותנו, הם היו יכולים להרוג אותנו. אין בהם רחמים או חמלה.

בילאל סובחי מוחמד עוואיסה, בן 19, הוא פועל ותושב א-לובן א-שרקייה שבמחוז שכם. את עדותו גבתה סלמא א-דיבעי בבית העד ב-26.3.08.
/>