דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

עדות: מתנחלים חטפו את שני רועי צאן בסמוך לא-לובן א-שרקייה, והעבירו אותם לידי חיילים שעיכבו ותקפו אותם, מארס 08

בילאל עוואיסה, פועל

בילאל עוואיסה

ביום ראשון (23.3.2008) בסביבות השעה 12:00 בצהריים אני ובן דוד שלי, איאד עוואיסה, בן 20, רעינו עדר של חמישים ראשי צאן בערך. היינו באזור ששמו ואד עלי מדרום מזרח לעיירה, ליד הכביש הראשי שבין רמאללה לשכם, במרחק של חצי קילומטר בערך מהכניסה להתנחלות עלי.

פתאום ראינו אוטו אפור מתקרב אלינו. האוטו עצר ליד הכביש ויצא ממנו מתנחל. הוא היה בערך בגובה של '1.76 מטר, עם מבנה גוף בינוני ועור בהיר, הרכיב משקפי ראייה ולבש בגדים אזרחיים. למתנחל היה רובה, נדמה לי עוזי, וגם אקדח שהוא חגר סביב המותניים. הוא כיוון עלינו את הרובה וסימן משהו בידיים שלו ודיבר בעברית. הבנו שהוא שואל אותנו למה אנחנו נמצאים באזור. אמרתי לו בערבית שאנו רועים צאן באדמה שלנו. היינו קרובים לעיירה שלנו ובדרך כלל אנחנו מגיעים לאזור הזה בלי בעיות.

המתנחל אמר כמה מילים בערבית וסימן לנו ללכת לכיוון הכביש. הוא כיוון את הנשק לראש של איאד. נבהלנו מאוד. חשבנו שהוא עומד לירות. הלכנו איתו מרחק של 15 מטרים עד שהגענו לכביש הראשי. הצאן נשאר מאחור בלי השגחה. המתנחל נכנס לאוטו והמשיך לכוון את הנשק שלו עלינו. הוא הורה לנו ללכת. כשהוא התחיל לנסוע איאד סימן לי לברוח. המתנחל נסע לכיוון שלנו במהירות ובהתחלה חשבנו שהוא עומד לדרוס אותנו. הלכנו מרחק של 500 מטרים כשהמתנחל נוסע לידנו ואז הגענו לתחנת דלק ישראלית שקרובה להתנחלות עלי. המתנחל הורה לנו לשבת על הרצפה עם הפנים לכיוון ההתנחלות, כך שלא נראה את הכביש בינתיים הוא ישב באוטו ושמע מוזיקה. בכל פעם שאחד מאתנו הסתכל לכיוון הכביש הוא צעק עלינו וקילל אותנו. ביקשתי ממנו מים והוא הביא בקבוק מים ושתינו.

אחרי שעה בערך הגיע אוטו לבן מסוג מיצובישי מכיוון התנחלות עלי. חשבתי שזה האוטו של שומר ההתנחלות. מהאוטו יצא מתנחל בבגדים אזרחיים עם נשק. הוא הוביל אותנו לאוטו שלו והורה לנו להיכנס לחלק האחורי . 'היה שם ריח רע מאוד. אני חושב שמסיעים באוטו הזה כלבים. הוא הסיע אותנו לכיוון ההתנחלות.

אחרי רבע שעה האוטו עצר והמתנחל הורה לנו לצאת. היו שם חממות וחיילים במדים. הבנתי שלקחו אותנו למחנה צבאי. חיילים קשרו את הידיים שלנו עם סרט הדבקה רחב וכיסו את העיניים שלנו בבד. הם הובילו אותנו לחדר והושיבו אותנו על הרצפה עם הפנים לקיר. החיילים דיברו ביניהם. מדי פעם חייל בא ובעט בי או נתן לי סטירה. אחר-כך מישהו תפס אותי ברגליים וגרר אותי למרכז החדר. שמעתי שגוררים גם את איאד. הרגשתי שהוא לידי.

ביקשתי מחייל כמה פעמים שייתן לנו להישען על הקיר. בכל פעם הוא צעק עלי וקילל אותי. אחרי יותר משעתיים אחד מהם שאל איפה תעודות הזהות שלנו. אמרנו להם שאין לנו איתנו תעודות זהות כי אנחנו לא לוקחים אותן כשאנחנו יוצאים למרעה. החיילים צעקו. הם החזיקו אותנו ככה שלוש שעות בערך.

קצת אחר כך אחד מהם ביקש מאיתנו את השמות שלנו ומספרי הטלפון שלנו ונתנו לו. בסביבות השעה 17:00 חיילים הובילו אותנו לאוטו. היה מסריח, אז הנחתי שזו אותה המכונית שבאנו בה. נסענו ואז האוטו עצר והמתנחל שהסיע אותנו קודם הוריד מאיתנו את האזיקים ואת כיסויי העיניים. היינו ליד תחנת הדלק. המתנחל הורה לנו ללכת. הלכנו מהר לבתים שלנו. לא האמנו למה שקרה ושחזרנו בריאים.

רועה צאן אחר סיפר לי אחר כך שהוא ראה מה קרה לנו, הודיע למשפחה והחזיר את הצאן שלנו הביתה. המשפחה שלנו התקשרה למשרד התיאום והקישור. הגענו הביתה בשעה 17:30.

בילאל סובחי מוחמד עוואיסה, בן 19, הוא פועל ותושב א-לובן א-שרקייה שבמחוז שכם. את עדותו גבתה סלמא א-דיבעי בבית העד ב-26.3.08.
/>