דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

עדות: פאווזיה א-דרכ לקתה בלבה ומתה לאחר שחיילים מנעו את פינויה לבית החולים בטול-כרם, 14.2.08

מחמוד קב, בן 71

מחמוד קב

אני ואשתי גרנו בשכונה המזרחית של דיר אל-ר'וסון. אשתי, פאווזיה עבד אל-פתאח קב, הייתה בת 66. ב- 14.2.2008, בסביבות השעה 13:30 בצהריים, אשתי אמרה לי שכואב לה בחזה וביד שמאל ושקשה לה לנשום. היא ישבה על המיטה וביקשה ממני להתקשר לרופא. התקשרתי לקרוב המשפחה שלי, הרופא עבד אל-פתאח א-דרכ, אבל לא הצלחתי לדבר איתו. אחר כך, התקשרתי למוקד החרום של הסהר האדום הפלסטיני, 101. אמרתי להם שאשתי תשושה מאוד ונתתי להם את הכתובת של הבית שלנו.

הפקיד של מחלקת הטראומה בסהר האדום אמר לי שאמבולנס מטול כרם יגיע אלינו ושנתכונן. השעה הייתה בערך 13:45. אחרי כמה דקות התקשרו אלי ואמרו לי שהאמבולנס לא יכול להגיע לעיירה דיר אל-ר'וסון בגלל שהחיילים במחסום אל-ג'ארושיה לא נותנים לאף אחד לעבור. הם הורו לי להסיע את אשתי במכונית מקומית עד לחיילים במחסום, ואמרו שהאמבולנס יחכה בצד השני ליד תחנת הדלק "ברכאת", הנמצאת במרחק של כמה מטרים מהמחסום.

התקשרתי לתחנת המוניות של דיר אל-ר'וסון וביקשתי שישלחו אלינו מונית כדי להעביר את אשתי למחסום. המונית הגיעה תוך פחות מחמש דקות. אני והנהג עבד א-רחמאן אל-קב, שהוא קרוב משפחה שלי, הכנסנו את אשתי למונית. נסענו למחסום אל-ג'ארושיה, הנהג עקף הרבה כלי רכב שעמדו בתור לכיוון העיר טול כרם. הגענו למחסום בסביבות השעה 14:10. היו שם שלושה חיילים שעמדו ליד הסלעים שחסמו את הדרך ולידם היה ג'יפ צבאי. ירדתי מהמונית וניגשתי אליהם. דיברתי עם אחד מהם שנראה כמו האחראי בשטח ואמרתי לו שאשתי חולה במצב קשה. הצבעתי על המונית שבתוכה היא שכבה ואמרתי לו שאני רוצה להעביר אותה לבית החולים. החייל היה בעל עור שחום והיו לו מבנה גוף וגובה ממוצעים. לא ראיתי עליו נשק. התחננתי בפני החייל לתת לי להעביר את אשתי, אבל הוא אמר לי "שתמות, שתמות, זה לא מעניין אותי, אסור לעבור."
/>

ניסיתי לנשק את הסנטר של החייל כדי שייתן לי להעביר את אשתי. אמרתי לו: "למען אללה, תן לי להעביר אותה לאמבולנס" אבל התחנונים לא עזרו לי והוא סירב ואמר לי לחזור למקום שממנו באתי. התחננתי בפניו בערך רבע שעה ואז הבנתי שהחיילים לא יתנו לי לעבור. התחנונים שלי לא עוררו אצלם רגשות אנושיים.

החלטתי לחזור למונית ולהסיע את אשתי לרופא אחר. תוך 3-2 דקות הגעתי לבית של הרופא ד"ר עזמי א-זנאביט וקראתי לו לצאת למכונית. הרופא הגיע מיד עם הסטטוסקופ שלו ועם מכשיר למדידת לחץ דם. הוא בדק את הדופק של פאווזיה, מדד את לחץ הדם שלה ונתן לה זריקה. אשתי שכבה על המושב האחורי של המכונית ולא יכלה לדבר. הרופא בדק אותה במשך 10-5 דקות אבל כנראה שאלה כבר היו הרגעים האחרונים של החיים שלה, כי כשחזרנו הביתה היא נפטרה. '

אשתי והשותפה לחיים שלי לא קיבלה הזדמנות הולמת לטיפול רפואי כי החיילים מנעו ממנה להגיע לבית החולים. אני בטוח שאם היא הייתה מגיעה לבית החולים היא הייתה מקבלת טיפול מתאים. לחיילי המחסום אין רגשות אנושיים. במקרי חרום דחופים יש לנהוג לפי הלכות שמים ולהקל על סבל החולים, גם במחסומים.

מחמוד יוסף מחמוד קב, בן 71, אלמן ואב לששה, הוא פנסיונר, תושב דיר אל-ר'וסון, שבמחוז טול כרם. את עדותו גבה עבד אל-כרים א-סעדי, בבית העד, ב-15.2.08.
/>