דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

עדות: מורה נהרג מפגיעת טיל בבי"ס בעזה כחצי שעה לאחר שפלסטינים שיגרו רקטות מאתר סמוך, פברואר 2008

ת'אאיר קאסם, תלמיד תיכון

ת'אאיר קאסם

אני גר עם המשפחה שלי, אבא, אימא ושישה אחים ואחיות בשכונת אל-אמל בבית חאנון ולומד בבית הספר התיכון החקלאי, שנמצא בצפון העיירה בית חאנון, במרחק של כחמישים מטרים מהבית. בבית הספר לומדים כשבעים תלמידים בארבע כיתות לימוד. בדרך כלל אני הולך לבית הספר עם בן הדודה שלי מצד אמא, נידאל מדחת אל-כפארנה, ובן הדוד שלי מצד אבא, עימאד מאהר אל-כפארנה. הם גרים ליד הבית שלנו.

ביום חמישי, 7.2.2008, נידאל ועימאד הגיעו לבית שלי בסביבות השעה 06:45 בבוקר. קמתי מהמיטה, שטפתי פנים והתלבשתי, ובסביבות השעה 07:00, יצאנו מהבית. הלכנו למסעדה שקרובה לבית, קנינו סנדוויצ'ים של פול ופלפל והלכנו ברגל לבית הספר. כשהגענו לשער החיצוני של בית הספר ראיתי את המורה האני נעים יורד ממונית ונכנס לבית הספר. אמרנו לו בוקר טוב ונכנסנו ביחד לבית הספר.

חלק מהתלמידים היו בחצר וחלק כבר היו בכיתות. השעה הייתה 07:25. הלכנו בחצר לכיוון הכיתות. כשהיינו במרחק של שישים מטרים בערך מהשער של בית הספר, שמעתי פתאום פיצוץ חזק לידינו. כולנו נפלנו על הקרקע. הרגשתי כאבים בכל הגוף. שכבתי על הקרקע ומצד שמאל שלי שכב המורה האני נעים. ראיתי שהוא נפגע ומת במקום . ירד לו דם מהפה ומהאף וכל הגוף שלו היה מכוסה דם. ביני לבין המורה שכבו על הקרקע נידאל ועימאד. גם הם היו מכוסים דם וצעקו מכאבים. אני נפצעתי קל יחסית כי הייתי במרחק של שלושה מטרים בערך מהמקום שבו נפל הטיל. המורה האני היה רק במרחק של מטר אחד ממקום הנפילה.

התיישבתי והסתכלתי מסביב. עימאד אמר לי שהוא נפצע בבטן. צעקתי לתלמידים שהיו בתוך הכיתות "הצילו, יש הרוגים ופצועים". נידאל צעק מכאבים ואמר

"אין אלוהים זולת אללה ומוחמד השליח של אללה." [השהאדה - משפט שאומרים מוסלמים לפני המוות. בצלם] כאב לי בחזה בגלל המראה של המורה האני ושל נידאל ועימאד הפצועים. הייתי מבוהל לגמרי והרגל כאבה לי מאוד. לא יכולתי לקום לעזור לאף אחד. />

תוך כמה רגעים הגיעו כמה תלמידים ותושבים. התושבים לקחו את עימאד ונידאל לבית החולים בבית חאנון, שנמצא במרחק של 600 מטרים בערך מבית הספר. אחר-כך הגיע אמבולנס ופינה את המורה האני לאותו בית חולים. אחד התושבים לקח אותי לבית החולים ושם, אמרו לי שאני פצוע מרסיס בצוואר, ושיש לי רסיס שתקוע בקרסול השמאלי ופציעה מרסיס ברגל ימין. מבית חאנון לקחו אותי לבית החולים ע"ש כמאל עדוואן בעיירה בית לאהיא, ואחרי הצהרים שיחררו אותי הביתה.

אני מוצף כאב וצער על המורה שלי, האני נעים שנהרג ועל בני הדודים שלי שנפצעו קשה והם עדיין מאושפזים בבית החולים.

שמעתי שבבוקר היו כמה לוחמים על יד בית הספר החקלאי, במרחק של מאה מטרים לפחות מבית הספר שלנו. ספרו לי שהישראלים ירו על בית הספר שלנו לפחות חצי שעה אחרי שהלוחמים כבר הלכו מהאיזור. בכל מקרה אין הצדקה לירות 'לתוך חצר של בית ספר. הישראלים לא מבחינים בין תלמיד ומורה ללוחם. בשבילם כולנו מטרות. מזל שבחצר לא היו הרבה תלמידים, אחרת האירוע הזה היה טבח ממש.'

ת'אאיר רשאד פתחי קאסם, בן 17, הוא תלמיד תיכון ותושב העיירה בית חאנון שבצפון רצועת עזה. את עדותו גבה מוחמד סבאח, בבית העד, ב-7.2.08.
/>