דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

הצבא גירש את תושבי ח'רבת קסה והרס את בתיהם, שנותרו מצדו המערבי של המכשול, אוקטובר 2007

תאמר א-נטאח, בן 23

תאמר א-נטאח

עד שגירשו אותנו, גרנו בח'רבת קסה שנמצאת במרחק של 2 ק"מ ממזרח לקו הירוק ו-3 ק"מ ממערב לעיירה איד'נא. בנוסף למשפחה שלי, א-נטאח, שגורשה מהכפר בית ג'יברין ב- 1948, גרו בח'רבה עוד שתי משפחות: אל-ורידאת מא-ד'אהרייה וא-טמיזי מאיד'נא.

מאז שהמשפחה שלי הגיעה לח'רבה, היא עסקה בגידול צאן. למשפחות שגרו בח'רבה יש בערך 4,000 ראשי צאן. זה היה מקור הפרנסה העיקרי שלנו. בח'רבה היו בערך 250 גברים, נשים וילדים. בערך שני שליש מהתושבים הם ילדים. 40 ילדים מהח'רבה למדו בבתי הספר של איד'נא וחלק למדו באוניברסיטה. היינו נוסעים לאיד'נא על טרקטור או על חמורים כדי לעשות קניות. אף אחד לא עצר אותנו בדרך ולא שאל אותנו שאלות. היו לנו חיים מאושרים. המשפחה שלי חייתה בח'רבה חיים יציבים עד שגורשנו.

לפני 3 שנים, הצבא הישראלי התחיל להקים את גדר ההפרדה ואת מעבר תרקומיא החדש ח'רבת קסה נשארה מאחורי הגדר, במרחק של בערך עשרה מטרים ממנה. מאז הצבא התחיל להגביל את התנועה שלנו וניסה למנוע מאתנו להגיע אל הח'רבה. החיילים עצרו אותי יותר מפעם אחת ונתנו לי זימונים לחקירה של השב"כ, אבל לא הלכתי.

לפני שנה וחצי, הצבא הישראלי נתן לנו אזהרות על הריסת הח'רבה. לא התייחסנו לאזהרות ברצינות והמשכנו לנהל חיים נורמאליים. אחר כך, הגיעו דחפורים של הצבא וגרמו לנזקים קלים כדי להפחיד אותנו. המשכנו לגור בח'רבה למרות הבעיות, עד שהצבא סיים לבנות את הגדר, לפני מספר ימים. כשבניית הגדר הסתיימה, הצבא החריף את הצעדים שלו נגדנו. ביום חמישי, ה- 25.10.2007, הצבא הישראלי מסר לנו צווי הריסה.

ב-29.10.2007, בשעה 08:00 בבוקר, כשהייתי בח'רבה, הגיעו עשרות כלי רכב של הצבא הישראלי, של משמר הגבול ושל המנהל האזרחי. בנוסף הגיעו שני דחפורים, מנוף משאיות ופועלים. בלי שאף אחד דיבר איתנו, הדחפורים התחילו להרוס את האוהלים והסככות ואת כלי האוכל של העדרים. היינו צריכים להציל את הגדיים והטלאים אחי עאמר, בן 25, עמד בין הגדיים והטלאים לבין הדחפור כדי להגן עליהם ואחד החיילים הרביץ לו ובעט בו כדי להרחיק אותו מהמקום. הקצין התערב וביקש מנהג הדחפור להפסיק לכמה דקות כדי שעאמר יוציא את הצאן. אחר כך, שני הדחפורים המשיכו לעבוד עד שלא נשאר כלום. הם הרסו בערך 30 אוהלים, 6 סככות בנויות מאבן עם גגות מבד גס ויותר מ-10 סככות ששימשו למגורי הצאן. הם אטמו באבנים יותר מ-12 מערות ששימשו למגורי צאן ואדם. הדחפורים השחיתו מחסן של מספוא ותערובות ופיזרו אותם. המנוף העמיס את כלי האוכל של העדר על המשאית והרחיק אותם מהמקום.

מאוחר יותר, נודע לי שהמשאיות זרקו את הכלים ואת הרכוש שלנו מאחורי מחסום תרקומיא. רוב הדברים שלנו נהרסו, ונשאר רק מעט שיכולנו לתקן. ההריסה נגמרה בשעה 15:00 ואנחנו קיבלנו הוראה מהצבא לפנות את התושבים והצאן עד למחרת, בשעה 12:00 בצהריים. החיילים והדחפורים עזבו והשאירו אותנו לבכות על הגורל שלנו ועל ההריסות. חשבנו להתבצר במקום. הנשים בכו כל הזמן והגברים עמדו נבוכים ולא ידעו מה לעשות. היינו בהלם ממה שקרה.

חיכינו לתקשורת ולארגונים לזכויות האדם. הצוותים של הטלוויזיה הפלסטינית וערוץ אל-ג'זירה הגיעו לאזור, אבל לא הצבא הישראלי לא נתן להם להגיע אל הח'רבה. אנשי הצלב האדום הגיעו אלינו ובדקו את ההריסות. בלילה ישנו בשטח הפתוח.

למחרת בבוקר, הילדים לא הלכו לבתי הספר. חשבנו שנוכל להישאר במקום ולתקן את כל מה שהדחפורים הרסו. בסביבות השעה 12:00, הגיעו בערך 15 ג'יפים של רשות שמורות הטבע. הם איימו עלינו שאם לא נעזוב את המקום מייד הם יעצרו אותנו ויחרימו את הצאן שלנו. האנשים נסו לדבר איתם ולהסביר להם שאנחנו חיים פה עשרות שנים ושאין לנו מקום אחר, אבל הם לא השתכנעו. הם התעקשו שנלך וחיכו עד שכולנו עזבנו.

הלכתי יחד עם האחים שלי והעדר עד שהגענו אל בית בקצה של העיירה איד'נא. הבית שייך לאדם ממשפחת א-טמיזי. שכרנו ממנו סככה לצאן ובית בבניה כדי לגור בו באופן זמני עד שנמצא מקום קבוע. כל אחת מהמשפחות מצאה מקלט זמני. משפחת אל-ורידאת חזרה לא-ד'אהרייה. למשפחה שלי, א-נטאח, אין קרקעות או בתים מחוץ לח'רבה, בגלל זה אנחנו סובלים מאוד.

אני מעריך שהנזקים שנגרמו לנו הם בשווי של עשרות אלפי שקלים, אבל את הסבל הנפשי שנגרם לנו ואת תחושת חוסר היציבות אי אפשר למדוד. אנחנו לא יודעים מה יהיה בעתיד.

תאמר טלב אחמד א-נטאח, בן 23, הוא חקלאי ותושב ח'רבת קסה שבמחוז חברון. את עדותו גבה מוסא אבו השהש, ב-4.11.07 בעיירה איד'נא שבמחוז חברון.