דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

עדות: מכשול ההפרדה חוצץ בין ילדי תל עדאסה שבמזרח ירושלים לבית ספרם בכפר ביר נבאללא, ספטמבר 2007

אמיר כעאבנה, בן 13

אמיר אל-כעאבנה

מאז שנולדתי, אני גר עם המשפחה שלי בתל עדאסה, שנמצאת מזרחית לביר נבאללא ומאז שהגעתי לגיל בית הספר אני לומד בבית הספר לבנים בביר נבאללא. גם שתי אחיות שלי, זיינב, בכיתה ד' וזיינה, בכיתה א' ואחי מוחמד, בכיתה ו', לומדים בבית הספר בביר נבאללא.

בית הספר נמצא במרחק של כק"מ מהבית שלנו. אני, האחים שלי ובני הדודים שלי נהגנו ללכת ברגל לבית הספר. הבעיות התחילו כשהישראלים התחילו לבנות את גדר ההפרדה במרחק של כמה מטרים מהבתים שלנו. בינתיים סיימו לבנות את הגדר והיא מפרידה בינינו לבין העיירה ביר נבאללא שבה אנחנו לומדים וקונים את כל המצרכים שלנו.

אחרי שהישראלים גמרו לבנות את הגדר, הם השאירו בה פתח אחד דרכו היינו עוברים לביר נבאללא לבית הספר וגם לצרכים אחרים וחזרה לתל עדאסה. בפתח עמדו שוטרים של משמר הגבול שנתנו לנו לעבור.

ביום רביעי, 12.9.2007, הישראלים סגרו את הפתח היחיד בגדר. מאז אני והאחים שלי לא הלכנו לבית הספר וכבר הפסדנו עשרה ימי לימודים. אני דואג בגלל כל החומר שהפסדתי ולא יודע איך אספיק להשלים אותו.

היום, 23.9.07, אני והאחים שלי החלטנו ביחד עם הילדים של בני הדודים שלי והשכנים לנסוע לבית הספר דרך מחסום קלנדיה. היינו סך-הכל 14 ילדים ואבא שלי ליווה אותנו. יצאנו מתל עדאסה בשעה שש וחצי בבוקר. הלכנו ברגל עד צומת א-דאחייה, במרחק של כ-1.5 ק"מ ושם עלינו על מונית שירות ונסענו עד מחסום קלנדיה. כל אחד שילם לנהג שני שקלים, ובסך הכל 28 שקלים. אחר כך עברנו את המחסום, לקחנו מונית אחרת ונסענו מקלנדיה לביר נבאללא. עברנו דרך הכפרים כפר עקב, ראפאת ואל-ג'דיידה. הנסיעה עלתה לנו 98 שקלים, שבעה שקלים לכל ילד. />

אחרי שהסתיים יום הלימודים רצינו לחזור הביתה. הלכנו לפתח שבגדר ההפרדה וראינו שהוא חסום לגמרי. צעקנו בתקווה שמישהו משוטרי משמר הגבול או החיילים שנמצאים בצד השני של הגדר, ישמע אותנו, אבל אף אחד לא בא.

אנחנו לא יכולים לחזור הביתה דרך מחסום קלנדיה כי תעודות הזהות שלנו הן פלסטיניות והבתים שלנו בתל עדאסה הם באיזור ירושלים. בלי היתר מעבר לא ייתנו לנו לעבור במחסום קלנדיה.

נשארנו תקועים בביר נבאללא. התיישבנו ברחבה מול בתי העסק והתקשרנו לדוד שלי, מחמוד חוסיין אזחימאן כעאבנה, בן 45. דוד שלי התקשר לבצלם וביקש שיעזרו לנו לחזור הביתה. הילדים הקטנים בכו ורצו לחזור הביתה. הם היו רעבים ודוד שלי הלך לקנות כמה מצרכים ונתן להם לאכול. אני וכמה מהילדים הגדולים יותר בצום וכנראה שנאלץ לאכול את ארוחת שבירת הצום כאן ברחוב. אני לא יודע איך נחזור הביתה.

אני מתעקש להמשיך ללכת לבית הספר שלי גם אם איאלץ לישון בכביש.

אמיר ג'בריל חוסיין כעאבנה, בן 13, הוא תלמיד בית ספר ותושב תל עדאסה שבמזרח ירושלים. את עדותו גבה כרים גו'בראן, בביר נבאללא שבמחוז אל-קודס, ב-23.9.07.
/>