דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

חיילים השתמשו בילדה בת 11 כבמגן אנושי במהלך מבצע בשכם, פברואר 2007

ג'יהאן דעדוש, בת 11

ג'יהאן דעדוש

ביום רביעי (28.2.07) בסביבות השעה 08:00 בבוקר פרצו לבית שלנו כ-20 חיילים ישראלים, וריכזו אותנו בחדר אחד. אחד החיילים דיבר בערבית. הוא שאל אותנו על המצב שלנו ואם יש לנו מידע על הצעירים שיורים מהגגות של הבתים בסביבה. החייל אמר שכדאי לנו לספר להם כי ככה יהיה יותר טוב לנו ולהם. אבא שלי אמר להם שאנחנו לא יודעים כלום כי הצעירים יורים בלילה בזמן שאנחנו ישנים. אחרי 20-15 דקות החיילים עזבו את הבית. שמענו פיצוצים, דפיקות בדלתות ויריות מבחוץ.

בסביבות השעה 16:00 החיילים שוב פרצו לבית שלנו. הפעם היו יותר מ-30 חיילים. הם ריכזו אותנו בחדר אחד וסגרו את החדר. החיילים נתנו לנו ללכת לשירותים ולהביא מים ומזון. בסביבות השעה 17:00, אחד החיילים פתח את הדלת וסימן לאבא שייגש אליו. אבא יצא אליו והחייל סגר את הדלת. אבא חזר אחרי 10 דקות. החייל קרא לאבא עוד שלוש פעמים, בהפרשים של עשר דקות בין פעם לפעם. אבא שלי סיפר לנו שהם שאלו אותו על בתים קרובים ועל בית נטוש.

בסביבות השעה 20:00 חייל נכנס לחדר וסימן לי ולאחותי חנאן, בת 15, לגשת אליו. ניגשנו אליו והחייל אמר לחנאן להישאר בסלון. אותי הוא משך מהיד ואמר לי תצאי מפה. הוא כיוון אותי לחצר של הבית. נשארתי לבד בחצר, וראיתי חייל אחר שאכל שם. מאוחר יותר הבנתי מחנאן שהחייל שאל אותה על הצעירים שיורים. היא אמרה לו שהיא לא יודעת כלום והוא החזיר אותה לחדר שבו היתה שאר המשפחה.

כשהייתי בחצר לבד, אמא שלי הייתה במטבח והכינה אוכל. היא ראתה אותי ואמרה לי לבוא אליה. הלכתי אליה ואז החייל חזר וכשהוא לא מצא אותי בחצר הוא קרא בשם שלי. רציתי ללכת אליו אבל אמא שלי צעקה עלי והתקרבה אלי כדי למשוך אותי אליה. החייל בא ולא נתן לאמא שלי להתקרב אלי. הוא אמר לה להתרחק ולי הוא הורה לצאת לחצר. />

החייל אמר לי בערבית "את מכירה את הבתים?" אמרתי לו שאני לא יודעת כלום. אני נשארת בבית ושולחת את אחי הקטן, חמזה בן הארבע, כדי לקנות לי סוכריות. הוא אמר לי "איך את שולחת אותו, הוא קטן?" אמרתי לו שהחנות קרובה. הוא אמר לי "אחותך חנאן סיפרה שאת יודעת כל דבר" אמרתי לו "איזה דברים? אחותי לא יודעת כלום מהחיים שלה". הוא אמר לי "את יודעת איפה הבתים של הצעירים שיורים עלינו ואת יודעת באיזה מנהרות הם מסתתרים". אמרתי לו שאני לא יודעת. הוא אמר לי "את שקרנית, ואני אקח אותך לכלא. תושיטי את הידיים שלך!". משכתי את הידיים שלי לכיוון החזה ופחדתי מאוד שיעצרו אותי ולא אראה יותר את אבא. אמרתי לו "אני מכירה בית נטוש ליד הבית של ג'ודאללה". החייל שאל איפה זה וניסיתי להסביר לו, אבל הוא כנראה לא הבין את מה שאמרתי לו. החייל דבר בתוקפנות, בקול עבה. הוא היה נמוך ושחום.

בינתיים יצאו לחצר כ-20 חיילים. החייל אמר לי "אנחנו לא מכירים את הבית, בואי אתנו כדי להראות לנו אותו". אמרתי לו "מה אתם רוצים ממני, סיפרתי לכם על הבית". הוא אמר לי "אל תפחדי, אנחנו איתך". החייל סימן לי לרדת ואני ירדתי מהבית וירדתי במדרגות המובילות אל השכונה שלנו, אל-עטעוט. החיילים הלכו מאחוריי. החייל הלך עם נשק מכוון קדימה ואמר לי "לאט, לאט, אל תפחדי, אנחנו איתך".

אחרי 50 מטרים הגענו למדרגות הכניסה של בית הנטוש . החייל שאל אותי "מה יש פה?" ואמרתי לו שאני לא יודעת. אמרתי לו "זה הבית, אני לא יודעת על בית אחר, תן לי לחזור הביתה". 3 חיילים ליוו אותי הביתה. הפעם, החיילים הלכו מקדימה ואני מאחורה. החייל לא החזיר אותי אל החדר שבו הייתה המשפחה. הוא עיכב אותי בחדר אחר שהיו בו 12 חיילים שאכלו. אחד החיילים נתן לי חתיכת ביסקוויט.

אחרי כמה דקות, החייל שדיבר בערבית חזר. הוא סימן לי לגשת אליו. הוא עמד ליד הדלת של החדר. ניגשתי אליו ואמרתי לו "מה אתה רוצה, הרי סיפרתי לכם על הבית, מה אתה רוצה?" הוא אמר לי "אל תפחדי, אנחנו איתך". הוא הורה לי ללכת לכיוון הבית. שלושה חיילים הלכו מאחוריי. כשהגענו אל הבית היו שם הרבה חיילים. החייל הורה לי להיכנס לבית ונכנסתי. החיילים נכנסו אחריי. הבית היה חשוך והחיילים האירו אותו בפנסים. היו שם חדרים נעולים ומטבח. החייל שאל אותי מה זה כאן ואמרתי לו שזה מטבח. הוא שאל אותי על המדרגות של הבית המובילות אל הגג. הראיתי לו אותן והחיילים עלו על הגג ואחר כך חזרו. אחר כך, הוא אמר לי "תודה, אבל אל תספרי לאף אחד".

שני חיילים ליוו אותי עד הבית. בשעה 22:00 הם החזירו אותי אל החדר שבו הייתה המשפחה שלי. רעדתי מפחד. פחדתי שיהרגו אותי או ישימו אותי בכלא. לא רציתי שום דבר חוץ מלישון. ביקשתי מאמא לישון. התעוררתי מהשינה כמה פעמים בפחד.. החיילים עזבו את הבית בשעה 03:00 לפנות בוקר. אני עדיין פוחדת שהחיילים יפלשו שוב לעיר ויבואו לקחת אותי.

ג'יהאן נמר שהיר דעדוש, בת 11, היא תלמידת כיתה ו' בבית הספר ע"ש עאדל זעייתר ותושבת שכונת אל-עטעוט בעיר העתיקה בשכם. את עדותה גבתה סלמה א-דיבעי בבית העדה, ב-5.3.07.
/>