דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

עשרות מתנחלים תקפו בית ברח' השוהדא בחברון בעוד החיילים עומדים מנגד, פברואר 2007

ג'מילה א-שלאלדה, אם לשלושה

ג'מילה א-שלאלדה

אני גרה ברחוב א-שוהדא מאז שנת 1988. הבית שלנו נמצא במרחק של עשרה מטרים מהתנחלות בית הדסה. אנחנו מתקיימים מהסיוע של הצלב האדום.

ביום שבת (24.2.2007) בערך בשעה 12:00, יצאתי מהבית כדי ללכת לרופאת שיניים בבאב א-זאוויה. הלכתי בא-שוהדא ואז ראיתי מתנחלת בת 15 בערך. היא לבשה חצאית ג'ינס וחולצה לבנה והיו לה משקפיים. היא עמדה מולי ולא נתנה לי לעבור. המתנחלת קיללה אותי בעברית והבנתי את המילים "שרמוטה "ו"כלבה". היא אמרה הרבה דברים אחרים בעברית שלא הבנתי. היא ירקה לי בפרצוף והרימה את היד שלה כדי להכות אותי. תפסתי את היד שלה כדי לעצור את המכה ודחפתי אותה אחורה. בזמן שרבנו המשקפיים שלה נפלו. החיילים היו רחוקים ולא ראו מה קורה. אחרי כמה דקות ברחתי ממנה והמשכתי ללכת לרופאה.

חזרתי הביתה אחרי שעה בערך וראיתי את המתנחלת במרחק 20 מטר מהבית שלי. אחרי שנכנסתי הביתה המתנחלת עמדה ליד הבית, קיללה וצעקה. אחר כך היא הלכה וחזרה אחרי שעה בערך עם עוד עשרים מתנחלים. היו שם מבוגרים וצעירים והם זרקו אבנים מהרחוב על הבית שלי.

אחרי שעתיים הגיעו שוטרים, המתנחלים עדיין היו ליד הבית. שוטר דיברו עם אחי, כי הוא לא ידע ערבית ואחי מדבר עברית. אחי סיפר לו מה קרה עם המתנחלת. השוטר לקח את תעודת הזהות שלי, רשם את השם שלי, את מספר תעודת הזהות ואת מספר הטלפון בבית ויצא החוצה. המתנחלים היו עדיין מחוץ לבית. השוטר לא גירש אותם. אחרי שהשוטרים הלכו המתנחלים צעקו "אנחנו רוצים לשחוט את ג'מילה" בערבית הבנתי שהשוטר שדיבר איתנו אמר להם מה השם שלי. קצת אחר כך המתנחלים הלכו.

בסביבות השעה 20:00 בערב הגיעו כמה עשרות מתנחלים, גברים, נשים, צעירים וילדים. ליד הדלת של הבית שלי יש פתח שאפשר לראות ממנו את החצר ואת הרחוב. הסתכלתי מהפתח וראיתי בין המתנחלים שלושה בחורים שהחזיקו מוטות ברזל. הם היו בני 25 בערך. הם עקרו את דלת הברזל שבכניסה לחצר עם המוטות ונכנסו לחצר. המתנחלים חתכו חוטי חשמל, שברו צינור מים, הרסו את הפעמון, וגם שברו ארון ששייך לשכנים שלנו, משפחת א-שרבאתי. הם ניסו להיכנס לבית, אבל אני סגרתי את הדלת. ראיתי בחוץ חיילים, שלא התערבו במה שקרה.

בזמן ההתקפה התקשרתי למשטרה הפלסטינית, לצוותים של הארגונים הבינלאומיים ולתחנות הרדיו המקומיות כדי שיעזרו לי. אחרי חצי שעה הגיעו שש ניידות משטרה. השוטרים הורו למתנחלים לצאת מהחצר. אני לא מבינה למה הצבא לא התערב בזמן התקיפה.

אחרי שהמתנחלים הלכו ראיתי שהם לקחו את הדלת. השוטרים ביקשו ממני לבוא איתם כדי להגיש תלונה, אבל אני סירבתי כי חששתי להשאיר את הילדים שלי לבד. הם הבטיחו להגן על הילדים שלי ואני הלכתי איתם לתחנת המשטרה בקריית ארבע. חיכיתי חצי שעה בערך ואז הכניסו אותי לחדר עם חוקר. הוא אמר שאני תקפתי את המתנחלת. אמרתי שזה לא נכון, שהיא זו שתקפה אותי ושאני רק הגנתי על עצמי. הגשתי תלונה נגדה. הם אמרו לי שהיא הגישה תלונה נגדי. השוטרים אמרו לי לא להיות ברחוב א-שוהדא בימים שישי ושבת. חתמתי על ערבות במשטרה. בסוף החקירה השוטרים אמרו לי ללכת הביתה דרך H-1 . השעה הייתה כבר 24:00. לא הסכמתי והתעקשתי שהם יסיעו אותי הביתה. בסוף הם הסיעו אותי בניידת המשטרה.

ביום ראשון (25.2.07) בסביבות השעה 07:00 בבוקר אבא של המתנחלת הגיע לדלת של הבית שלי. הוא אמר שהוא יהרוג אותי. היה ג'יפ של המשטרה ברחוב והשוטרים נכנסו לחצר שלנו מיד אחריו והרחיקו אותו.

באותו יום בערך בשעה 12:00 בצהריים, הגיע קצין מהמשטרה ושאל אותנו לאן המתנחלים לקחו את הדלת שלנו. אמרנו לו שהם לקחו אותה להתנחלות בית הדסה. הוא הלך לשם והחזיר את הדלת. הוא ביקש מאיתנו לצלם כל דבר שקורה עם המתנחלים.

ג'מילה חסן עבד אל-פתאח א-שלאלדה, בת 45, גרושה ואם לשלושה, היא עקרת בית ותושבת חברון. את עדותה גבה עיסא עמרו, בבית העדה, ב-25.2.07.