דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

מתנחלים תוקפים שוב ושוב את משפחת אבו ארמילה בחברון, ינואר 2007

פאווזי אבו ראמילה, בן 53

פאווזי אבו ארמילה

אני גר כבר שלושים ושתים שנים באותו בית. התנחלות גבעת החרסינה נמצאת במרחק של חמישה מטרים מהבית . הכביש שמוביל לבית שלנו חסום בערימה של אבנים. בבית גרים שלושים וחמישה אנשים. שנים עשר הבנים והבנות שלי, שמונה בנות וארבעה בנים. הבן הבכור שלי, חמזה, נשוי ויש לו תינוק. בקומה העליונה גר אחי, פוואז, בן 45, עם אשתו ושמונת הילדים שלהם. גר איתנו גם החתן שלי, אשרף זוהיר יונס, בן 35, עם הבת שלי וארבעת הבנים שלהם, והבת שלי, שהיא בהריון, יחד עם שלושת הבנים שלה.

מאז תחילת האינתיפאדה הראשונה אנחנו סובלים בגלל המתנחלים. הבעיות החמירו באינתיפאדה הנוכחית. הם תוקפים אותנו בכל מיני דרכים. הם מיידים אבנים על עבר בתים ועוברי אורח. הילדים שלי ושל השכנים שלי, נפגעו מהאבנים, כמו עשרות תלמידים אחרים. לפני שנתיים מתנחלים זרקו אבנים על הבן שלי חאזם, בן 16.5, כשהיה בדרך הביתה. הוא נפל והיד שלו נשברה. הבת שלי אריג' נפגעה בראש מאבן לפני שישה חודשים כשהייתה בדרך הביתה. כשזה קרה נגשתי לג'יפ של הצבא וניסיתי לספר לחיילים על הפציעה של אריג'. אחד החיילים ענה לי בעברית "לך מפה".

במהלך חודש הרמדאן, קרובת משפחה בת 75, אום יונס אל-קוואסמי, רצתה לבקר אותנו. כשהיא עברה ליד הביתן של השומר מתנחלים זרקו עליה אבן ופגעו בראש שלה. היא נזקקה לטיפול בבית החולים.

הצבא חסם לתנועה את הכביש שמוביל לבית שלנו ממרחק של שלוש מאות מטרים מדרום וגם מצפון. אנחנו יכולים להגיע לבית רק ברגל. לפני שבועיים הצבא פתח למתנחלים את הכניסה שקרובה לגבעה שבה נהרג מתנחל לפני ארבע שנים בערך [נתנאל עוזרי, גבעה 26] . המתנחלים עשו שם מסיבה.

בגלל הסגירה של הדרכים אנחנו מביאים דברים לבית עם עגלה: מצרכי מזון, בלוני גז או קמח. לפעמים אנחנו נושאים חפצים על הכתפיים. כשמיידים עלינו אבנים אנחנו נאלצים ללכת דרך ההרים ולעבור מרחק של קילומטר בערך כדי להגיע הביתה.

לפני עשרים ימים קבוצה של יותר מחמישה עשר מתנחלים צעירים, בני 16 עד 19 בערך, יידו אבנים על הבית שלנו. הם מיידים אבנים בדרך כלל בין השעות 14:30 ל- 16:00. כשזה קורה אנחנו מסתגרים בבית. הם יידו אבנים כשהם עומדים מאחורי הגדר, במרחק של חמישה מטרים מהבית. אחרי שהאירוע נגמר דיברתי עם הצבא. החיילים אמרו לי בתגובה "תיכנס הביתה".

פעם אחת ג'יפ של הצבא הגיע אלינו וחייל אמר לי לתת לו את המצלמה שלי. אמרתי לו שאפילו במשטרה אמרו לי לצלם את המתנחלים שתוקפים אותי. הוא התקשר למשטרה וחזר בו.

ביום ראשון (7.1.2007) פניתי למשטרה ומסרתי עדות על התקיפות של המתנחלים בימים האחרונים.

ביום חמישי (11.1.2007) בשעה 14:30 הייתי בבית וישבתי בחצר עם המשפחה שלי, ועם אחי פוואז והמשפחה שלו. היינו יותר מעשרים אנשים והיו בינינו הרבה תינוקות ונשים. מתנחלים שעמדו מהצד השני של הגדר התחילו לזרוק לתוך החצר עשרות אבנים. עזרתי לתינוקות ולנשים להיכנס הביתה מהר. ארבעים וחמש דקות אחרי שהתקיפה התחילה עליתי על סולם בחצר עם מצלמה. ניסיתי לצלם את מה שקורה דרך חור בגדר שמקיפה את החצר, אבל לא הצלחתי. יצאתי לכביש וצילמתי את המתנחלים זורקים אבנים ומקללים. בזמן שצילמתי כמה אבנים פגעו בי. הצלחתי להחזיק מעמד ככה עשר דקות בערך ואז השומר של ההתנחלות כיוון לעברי את רובה M-16 שלו ורץ לכיוון שלי יחד עם קבוצה של יותר מחמישה עשר מתנחלים. הוא צעק למתנחלים "תזרקו אבנים" ו"מלחמה". שמעתי אותו מזכיר את השם "אורי". הוא צעק עלי "מניאק" ו"מוחמד חזיר". כשהשומר והמתנחלים היו במרחק של חמישה עשר מטרים ממני פחדתי וניסיתי לברוח ואז מעדתי ונפלתי מול הבית. שתי הבנות הגדולות שלי באו ועזרו לי להיכנס הביתה. נפגעתי במותן מצד ימין והרגשתי כאב חזק. כבר עברה שעה מתחילת התקיפה. התקשרתי למשטרה הישראלית והם אמרו לי שהם יגיעו מהר. הם הגיעו אחרי חצי שעה. יצאתי מהבית והלכתי לביתן של השומר, שנמצא במרחק חמישים מטרים מדרום לבית בערך. כשהשוטר ראה אותי, הוא קרא לי ואז המתנחלים הפסיקו לזרוק אבנים. השוטר שאל אותי "מי תקף אותך?" ואני הצבעתי על קבוצת המתנחלים. השוטר ספר אותם, הם היו שבעה עשר. אמרתי לו שהיו עוד מתנחלים שהיו מעורבים בתקיפה. השוטר שאל אותי אם אני רוצה להגיש תלונה ואמרתי שכן. הסיעו אותי בניידת לתחנת המשטרה בקריית ארבע. לפני שהספקתי למסור עדות, התחלתי להרגיש כאבים ואחד השוטרים ניסה לבדוק אותי ולעזור לי. הוא גם צילם את הפציעה. נשארתי בתחנה עד השעה 20:00 ומסרתי עדות על מה שקרה. הפילם עם התמונות שצילמתי במהלך התקיפה נשאר אצל השוטרים.

ביום שישי (12.1.2007) בשעה 09:30 הגעתי שוב לתחנת המשטרה בקריית ארבע, לבקשת המשטרה. שני שוטרים באו איתי לבית, חקרו את התקיפות וצילמו תמונות.

פאווזי אחמד יחיא אבו ארמילה, בן 53, נשוי ואב לשנים עשר, מובטל, תושב חברון. העדות נגבתה על-ידי מוסא אבו השהש, בבית העד ב-14.1.07.