דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

חייל ירה צרור יריות בטייח שעבד בשיקום ארמון עתיק והרג אותו, כפר א-דיכ, 14.12.06

נביה נאג'י, פועל בניין

נביה נאג'י

ביום חמישי (14.12.06), בסביבות 10:45, עבדתי עם קבוצה של 30 פועלים בערך בעבודות שיקום של ארמון עתיק שנמצא במרכז כפר א-דיכ. הפרויקט ממומן על ידי ארגון משבדיה. שמעתי יריות באזור, אבל התעלמתי מהן. עמדתי בחצר של הארמון, ופתום נכנס לחצר כוח של שבעה חיילים בערך.

החיילים נכנסו לחצר עם רובים מכוונים ואני פניתי אליהם בעברית. אני יודע עברית טוב כי עבדתי בישראל יותר משלושים שנה. שאלתי אותם: "מה יש, מה קורה?" ואחד החיילים ענה לי שאנשים באתר הארכיאולוגי זורקים אבנים על החיילים. אמרתי לו שאף אחד באתר לא זורק אבנים, ושכל מי שנמצא במקום הוא פועל שעובד בפרויקט השיקום. אמרתי לו "הנה הבטון וכלי העבודה מולך. זה מקום של עבודה ובנייה." החייל איים עליי ואמר "אם אמצא מישהו בחדרים למעלה, אני יורה בך".

באותו רגע, והיב מיסלח א-דיכ, צעיר שעבד כטייח בחדרים למעלה, יצא מדלת בקומה השנייה שמובילה למדרגות אל החצר. החייל שדיבר אתי ראה את והיב יוצא מהדלת, וכיוון אליו את הרובה. שמעתי מישהו אומר "לא אני, לא אני", ואז החייל ירה בוהיב צרור של יריות. כמה שניות אחרי הירי, והיב נפל מהחלק העליון של המדרגות לחצר של הארמון. ראיתי אותו מדמם מהחזה ומהבטן שלו. הוא לא זז אחרי שנחת על הקרקע. אחר כך ראיתי את שני הדליים, הריקים, שהיו בידיים של והיב בזמן שהוא נורה. הם נפלו לחצר

החייל שירה היה די שחום, רזה ובגובה בינוני. אמרתי לו "מוצא חן בעיניך מה שקרה, זה פועל שעובד בטייחות, אתה מרוצה?" אבא של והיב, שגם הוא טייח, התחיל לצעוק אחרי שראה את הבן שלו מדמם. הוא ביקש מהחייל לתת לבן שלו עזרה ראשונה. גם אני ביקשתי ממנו שיעזור לפנות את והיב, אבל הוא לא הסכים. הוא הורה לי לקרוא לאנשים אחרים כדי שיוציאו משם את והיב, אבל באותו רגע לא היה אף אחד בסביבה שלי. אמרתי לחייל "אין פה אף אחד" כי רוב הפועלים התחבאו בחדרי הארמון או ברחו לגמרי. החייל אמר לי "אני לא יכול לעזור לך, ואם אין מישהו שיעזור לך, אז שימות". אמרתי לו "חראם עליך", והוא אמר לי "שתוק".

חר כך החיילים עזבו את המקום ויצאו מהכפר. אנשים התחילו להתאסף במקום אחרי שהחיילים הסתלקו, הכניסו את והיב למכונית פרטית ולקחו אותו לבית החולים של רמאללה.

נביה עות'מאן ד'יב נאג'י, בן 49, נשוי ואב לשמונה, הוא פועל ותושב כפר א-דיכ. את עדותו גבה עבד אל-כרים א-סעדי בכפר א-דיכ ב-16.12.06.