דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

שוטרים תקפו את יאסר אחמד ושברו את ידיו במכות אלה, נובמבר 2006.

יאסר אחמד, פועל בניין

יאסר אחמד

אני גר בכפר קליל, מדרום מזרח לשכם ועובד כבר עשרים שנה בישראל בתור טייח. מאז שפרצה האינתיפאדה לא הצלחתי לקבל היתר כניסה לישראל. אמרו שזה מסיבות ביטחוניות. נאלצתי לעבוד בעבודות מזדמנות בשכר נמוך מאוד כדי לפרנס את המשפחה ולהאכיל את הילדים שלי. לא הצלחתי להשיג עבודה קבועה, כי המצב הכלכלי רע מאוד. הגעתי למצב שבו לא הצלחתי לקנות אוכל למשפחה שלי. יש לי חובות גדולים לבעל המכולת ולירקן, וגם לא שילמתי את חשבונות המים והחשמל מתחילת האינתיפאדה ועד עכשיו.

לפני שנה וחודשיים ניסיתי שוב לקבל היתר כניסה לישראל. הבקשה אושרה וקיבלתי היתר ל חודש. חידשו את ההיתר עוד פעמיים, כל פעם לשלושה חודשים. כשניסיתי לחדש שוב אמרו לי שהבקשה שלי נדחתה מטעמים ביטחוניים. לא נשארה לי ברירה אלא להיכנס לישראל בלי היתר כדי לעבוד. שמעתי על הרבה פועלים שעובדים בתוך גבולות הקו הירוק בלי היתר ושנרדפים ונעצרים על -ידי המשטרה, אבל הייתי נואש. הלכתי עם קבוצה של פועלים שלא הצליחו לקבל היתרים. עבדתי עשרה או 16 ימים ברציפות. לרוב ישנתי בלילה בבתים שבהם עבדתי. היה לי מזל, הרבה פועלים נאלצים לישון בחוץ, בין שיחים.

ביום שבת (25.11.2006), בסביבות 20:30 בערב, הלכתי לצד כביש באזור גהה, ליד מקום העבודה שלי, וכלי-רכב אזרחי בצבע לבן עצר לידי. היו שם שני שוטרים שלבשו מדים מיוחדים בצבע ירוק. אחד השוטרים שאל אותי "מאיפה אתה?" ועניתי שאני משכם. הוא יצא מהאוטו מיד. הייתה לו ביד אלה מעץ. הבנתי שהוא מתכוון להכות אותי, אז ברחתי. האיש שנהג באוטו התקדם וחסם אותי. הוצאתי את תעודת הזהות שלי והושטתי לו אותה. השוטר שהחזיק קודם את האלה לקח את התעודה וזרק אותה לתוך המכונית בלי להסתכל עליה. השוטר שנהג הרים את האלה וניסה להכות אותי בראש, אבל אני הדפתי את המכה ביד ימין. השוטר הראשון הכה אותי עם האלה על היד שלי. הוא הכה אותי חמש פעמים ואני גוננתי על הראש בידיים שלי. המכות היו מכאיבות וחזקות מאוד. פחדתי לחטוף מכה בראש. חשבתי שאני עומד למות או להיות נכה.

פתאום שמעתי צעקות בעברית. ראיתי אוטו אזרחי עוצר ואיש מבקש מהשוטרים להפסיק להכות אותי. שני השוטרים התרחקו ועזבו את המקום. האיש יצא מהמכונית שלו ושאל אותי בעברית "מה גנבת?" אמרתי לו שלא גנבתי כלום, ושיבדוק בשקית שיש לי, שהיו בה בגדי העבודה שלי. האיש שאל אותי "למה הרביצו לך?" ואני אמרתי לו שאני לא יודע, ושהם אפילו לא הסתכלו על תעודת הזהות שלי או ביקשו לראות את ההיתר שלי. הוא שאל "איך אני יכול לעזור לך?" ואני אמרתי שאני צריך להגיע לבית חולים כי אני מרגיש כאבים איומים בידיים. האיש הסיע אותי במכונית שלו אל בית חולים בילינסון, נסיעה של 20 דקות. בבית-החולים עשו צילום רנטגן של הזרועות שלי ונתנו לי זריקה של משככי כאבים. הרופא אמר שיש לי שברים ביד ימין וביד שמאל וחבש את שתי הידיים שלי. אנשי הביטחון של בית החולים שאלו אותי על מה שקרה ואני סיפרתי להם. הם ביקשו ממני לעזוב את בית החולים, כי לא הייתה לי תעודת זהות.

בסביבות השעה 01:00 בלילה יצאתי מבית החולים ונסעתי לדירה שאני עובד וגר בה. הייתי ער כל הלילה בגלל הכאבים. בסביבות השעה 07:00 בבוקר הגעתי למחסום כפר קאסם ונסעתי משם הביתה. סיפרתי למשפחה שלי מה שקרה. אחי נאפז, שגר לידי, הסיע אותי לבית החולים רפידיה ושם ערכו לי צילומי רנטגן של הזרועות. אמרו שיש לי שני שברים ביד ימין, שבר אחד ביד שמאל וחבורות. הרופא חבש בגבס את שתי הזרועות שלי. הוא אמר לי שאצטרך לנוח לפחות שישה שבועות בגלל ששני המרפקים שלי נשברו ונתן לי משככי כאבים.

עד היום [11 יום אחרי האירוע] אני סובל מכאבי תופת ולא מצליח לישון. אני לא מסוגל לעשות שום דבר בכוחות עצמי וצריך עזרה כל הזמן - מאכילים אותי, משקים אותי, מלבישים אותי, שוטפים לי את הפנים. כואב לי מאוד, כי אני מרגיש שאני מעמסה על אשתי והילדים שלי. אפילו כשאני הולך לישון אני צריך שמישהו יכסה אותי או יעזור לי לקום מהמיטה.

אני לא יודע למה השוטרים פגעו בי ככה. אני לא עשיתי להם שום דבר. הם אפילו לא בדקו אם יש לי היתר או לא. הם הכו אותי בלי רחמים.

אני זוכר אותם טוב מאוד. הראשון היה גבוה, בעל מבנה גוף רחב, שמנמן, בלונדיני עם עיניים כחולות. השוטר השני היה גם גבוה ורחב, אבל הוא היה שחום. שניהם היו מגולחי ראש. הייתי מאוד רוצה לדעת מי האיש שהציל אותי כדי להודות לו. אם הוא לא היה בא, אני לא יודע מה הם היו עושים לי.

יאסר פתחי אחמד אחמד, בן 39, נשוי ואב לשבעה ילדים, הוא פועל בניין ותושב כפר קליל שבמחוז שכם. את עדותו גבתה סלמה א-דביעי בבית העד ב-6.12.06.