דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

עדות: מתנחלים תקפו מוסקי זיתים בנוכחות חיילים, שעמדו מנגד, תקוע, מחוז בית-לחם, אוקטובר 2006

פאווזי ג'בארין, בן 27

פאווזי ג'בארין

רוב השטחים של הכפר שלנו הם שטחים חקלאיים. בשנות השבעים והשמונים הפקיעו אלפי דונמים מהאדמות של הכפר, והקימו עליהם את ההתנחלויות תקוע ונוקדים. מאז שהקימו את ההתנחלויות האלה על האדמות שלנו, אנחנו לא יכולים להגיע אפילו לאדמות שמסביבן. בכל פעם שאנחנו מתקרבים לשטח, מתנחלים תוקפים אותנו. זה קורה בעיקר בעונת המסיק.

עד לפני האינתיפאדה, יכולנו למסוק את הזיתים בליווי של הצבא. המת"ק היה מתאם והחיילים היו מונעים מהמתנחלים להתקרב אלינו. היום המצב שונה. אין תאום בין הצד הישראלי לפלסטיני ואין לנו ליווי של הצבא. כשאנחנו מתקרבים לשטח המתנחלים שולפים נשק ומכוונים אותו אלינו. הם זורקים עלינו אבנים ומכים אותנו במקלות. כל זה מול עיני החיילים ששומרים על ההתנחלויות.

ביום שישי, 27.10.2006, נסעתי עם בני המשפחה שלי ועוד משפחות לשטחים בהר רומאן. סמוך לשטחים האלה הקימו את ההתנחלות תקוע D , הרחבה של ההתנחלות תקוע, ויש שם קרוואנים. היינו כ-300 איש, תושבים מהכפר ומתנדבים זרים שבאו לעזור במסיק. כשהגענו למטעים שלנו, הזדעזענו לראות את עצי הזית שבורים ועקורים. אנחנו יודעים שמי שעשה את זה זו משפחה של מתנחלים שגרה פה ליד.

חלק מהמשפחות הורידו מהמכוניות את הציוד שהביאו לצורך המסיק, והתכוננו למסוק את העצים שלא הושחתו. פתאום ראינו קבוצה של מתנחלים מתקרבת אלינו: חמישה גברים, אחד מהם נשען על מקל, חמש נשים, ושישה ילדים בגילאים עשר עד 16 בערך. ליוו אותם שישה חיילים חמושים. המתנחלים החזיקו מקלות ואבנים וכשהיו במרחק של עשרה מטרים מאיתנו שמעתי אותם צועקים בעברית, אבל לא הבנתי מה הם אומרים.

הגברים והנשים התחילו לזרוק עלינו אבנים. התרחקנו כדי שהאבנים לא יפגעו בנו. אחרי שעה וחצי בערך הגיעו כעשרים חיילים. דוד שלי, מוסא, בן 53, אמר לי שבגלל שהחיילים הגיעו, המתנחלים לא יפגעו בנו, והוא ניגש למסוק את אחד העצים. ברגע שהוא התחיל לקטוף את הזיתים, התנפלו עליו חמישה מתנחלים בערך והכו אותו במקלות. רצתי אליו וניסיתי להרחיק את המתנחלים, אבל הם התנפלו גם עלי והכו אותי במקלות. ראיתי את אחד המתנחלים, נער בן 16, זורק עליי אבן. עמדתי בדיוק מולו, במרחק של פחות מחמישה מטרים. האבן פגעה בי מעל עין שמאל. הרגשתי כאב חזק וסחרחורת והתעלפתי.

כשהתעוררתי, מצאתי את עצמי במרפאה של האגודה הרפואית הוולונטרית בכפר תקוע, כשהרופא תופר את הפצע שלי. הוא עשה לי ארבעה תפרים. האחים שלי היו במרפאה על ידי. בני דודים שלי, שעדיין היו במטע בהר רומאן, התקשרו לאחים שלי וביקשו מהם להביא אותי בחזרה למטע, כי יבואו לשם שוטרים לחקור את האירוע.

אחרי שהרופא סיים לטפל בי, נסעתי עם האחים שלי למטע. השוטרים גבו עדויות מחלק מהחקלאים וגם ממני. הם ביקשו שכולנו נחזור הביתה ואמרו לי שהם יתקשרו אלי כדי להמשיך לחקור את האירוע. בינתיים הם לא התקשרו.

חיילים שהיו שם לא עשו כלום להגן עלינו מהמתנחלים. בגלל המתנחלים הפסדנו, גם השנה, את מסיק הזיתים במטע הזה, כמו בשנים שעברו.

פאווזי איבראהים ח'לף ג'בארין, בן 27, הוא פועל, ותושב תקוע שבמחוז בית לחם. את עדותו גבתה סוהא זיד, בבית העד בבית לחם, ב-29.10.06.
/>