דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

חיילים היכו את פארס חשיש בדרך עפר שבין דיר שרף לא-נאקורה, מחוז שכם, אוגוסט 2006

פארס חאשיש, פועל

פארס חשיש

ביום שבת, 26.8.06, יצאתי מהבית בא-נאקורה לשכם כדי לעשות קניות. אחי, מוחסן, שעובד כקבלן בתוך ישראל, ביקש ממני למסור אלף שקל למישהו בשם אבו אייהם, מהכפר עסירה א-שמאלייה, שעובד איתו. היו לי גם אלף שקל שלי. שמתי את כל הכסף בארנק. עשיתי קניות בשכם. קניתי מכנסיים ונעליים, והסתובבתי קצת. התקשרתי לאבו אייהם כדי שיבוא לקחת את הכסף, אבל הוא התנצל ואמר שאישתו חולה ושהוא לא יכול להגיע.

בסביבות 14:00-14:30, עזבתי את שכם בדרך הביתה. עברתי במחסום בית איבא ואז חיכיתי 45 דקות או שעה, למקרה שיגיע מישהו מא-נאקורה ואנחנו נלך יחד לכפר. אבל אף אחד לא הגיע והחלטתי ללכת לבד. הלכתי לכיוון דיר שרף, חציתי את כביש מספר 60, ונכנסתי לדרך עפר שמובילה לכפר. כשהגעתי לצומת שמובילה לא-נאקורה, ראיתי ארבעה חיילים. הם קראו לי בעברית לבוא אליהם. כשהתקרבתי, אחד מהם דרש לראות את תעודת הזהות שלי. מסרתי לו את התעודה והוא שאל אותי מאיפה באתי. אמרתי לו שבאתי משכם. הוא שאל אותי: "למה באת מפה?" ואמרתי לו שזאת הדרך שבה אני הולך לכפר. אחד החיילים הסתכל בתעודה שלי והורה לי להרים ידיים ולהסתובב. הוא ערך עלי חיפוש. הארנק שלי היה בכיס האחורי של המכנסיים. הוא הוציא את הארנק מהכיס. />

כשהוא סיים את החיפוש, הוא הראה לי נייר עטיפה של קלטת שירים שהייתה אצלו. על הנייר היה כתוב עליו "חיזבאללה" והיתה רשימה של שירים ותמונה של נסראללה. החייל הורה לי לתרגם לו את מה שכתוב על הנייר ואמרתי שאני לא יודע לתרגם. הוא אמר לי לשבת על האדמה ומיד נתן לי שתי מכות בראש עם מקל עבה. הרמתי ידיים לראש שלי, כדי להדוף את המכות. נזל לי דם על הפנים. שני חיילים אחרים הגיעו והתחילו לבעוט בי ולהכות אותי. הם צעקו בשמחה: "דם, דם". החייל עם המקל רקד וצעק: "דם, דם". אחר כך, חייל אחר ירד מהנגמ"ש. אני חושב שהוא היה המפקד. הוא התקרב, שם נייר טישו על הפצע שלי ואמר: "לך תקבל טיפול בדיר שרף ותחזור הנה".

עזבתי והלכתי לדיר שרף. הגעתי לאחד הבתים, שטפתי את הדם וניקיתי את הפצע בחומר חיטוי. אחד התושבים מדיר שרף לקח אותי במכונית שלו למחסום בית איבא ומשם נסעתי במונית לסבסטיה. המונית עקפה את מחסום שבי שומרון והגענו לסבסטיה. אחי, ג'מאל, בא לשם ולקח אותי לד"ר ג'מאל פייסל, בא-נאקורה. הרופא טיפל בי, תפר לי את הפצע בשני תפרים ונתן לי תרופה.

בערב, כשכבר החשיך, בעלה של אחותי, חוסיין סרסור, בן 45, הלך למקום שבו היה הנגמ"ש כדי לקחת את תעודת הזהות שלי, הארנק והחפצים שלי. הייתה לי שקית עם חולצה, מכנסיים וארבע חפיסות סיגריות. חוסיין אמר לי שכשהוא הגיע לשם, הנגמ"ש כבר עזב, אבל הוא מצא את הארנק קרוע והכסף שלי לא היה בו. גם המכנסיים היו קרועים. על החולצה היה דם ולכלוך, שנראה כמו כתמים של שתן. שרפתי את הבגדים כי היו מטונפים.

עד עכשיו התעודה לא קיבלתי בחזרה את תעודת הזהות ואת הכסף. דיווחתי על המקרה בטלפון, לקישור הישראלי. אני לא זוכר עם מי דיברתי שם.

פארס מחמוד מוחמד חשיש, בן 29, הוא פועל, ותושב א-נאקורה שבמחוז שכם. את העדות גבה עאטף אבו א-רוב, בא-נאקורה, ב-28.8.06.
/>