דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

חיילים התעללו בת'אאיר מוחסן בדרך עפר שבין דיר שרף לא-נאקורה, אוגוסט 2006

ת'אאיר מוחסן, בן 18

ת'אאיר מוחסן

אני בן 18 וגר עם המשפחה שלי בכפר א-נאקורה שליד שכם.

ביום שבת, 26.8.06, הלכתי לאוניברסיטת א-נג'אח בשכם כדי להירשם ללימודי כלכלה. בדרך חזרה הביתה הלכתי בדרך עפר שמחברת בין הכפר שלי לעיירה דיר שרף. זו הדרך שבה אנחנו משתמשים בדרך-כללל והחיילים יודעים שאנחנו הולכים בה ונותנים לנו לעבור.

בסביבות 17:00 בערב, הופתעתי לראות רכב צבאי משוריין עומד על כביש 60, בקטע שבין המחנה הצבאי שליד עסירה א-שמאלייה וההתנחלות שבי שומרון. שלושה חיילים עמדו מאחורי הרכב והדלת האחורית הייתה פתוחה. במרחק של מאה מטרים בערך מהרכב, בשולי הכביש, ישב בחור עצור. אחד החיילים סימן לי לעצור ועצרתי. הוא אמר לי בערבית לתת לו את תעודת הזהות שלי, ונתתי לו. הוא אמר משהו בעברית והבנתי שהוא רוצה שאני אצטרף לעצור השני. הלכתי אליו וכשהגעתי, הוא נראה מפוחד ומבוהל. אמרתי לו "מה קורה?" והוא ענה לי שהחיילים היכו אותו. ראיתי שאחד החיילים מתקרב אלינו והשתתקנו. החייל החזיר לבחור את תעודת הזהות שלו והחזיק קלטת ביד. על הקלטת הייתה תמונה של חסן נסראללה והיה כתוב עליה "האשליה המתפוגגת וההבטחה הצודקת".

החייל שאל בערבית: "מה כתוב פה?" והבחור ענה שהוא לא יודע. החייל אמר לי: "מה כתוב פה?" ועניתי שאני לא יודע. החייל אמר: "אוקיי, אתם לא יודעים". הוא הסתובב לשאר החיילים ואחד מהם זרק אליו מקל מעץ. בינתיים, הבחור שלידי קם והתחיל לברוח לכיוון כביש העפר שמוביל לדיר שרף. החייל שזרק את המקל התחיל לרדוף אחרי הבחור וגם החייל ששאל אותנו מה כתוב על הקלטת התחיל לרוץ אחריו. שניהם נעלמו לכמה דקות וחזרו לבד.

החייל ששאל אותנו על הקלטת, הוציא מהמשוריין אזיקים מפלסטיק וקשר לי את הידיים. שני החיילים הובילו אותי לכיוון שאליו הבחור ברח. הלכנו 150 מטרים בערך, כשהחיילים מכים אותי, בועטים בי וצועקים עלי: "איפה הבחור? לאן הוא הלך?". עניתי להם שאני לא יודע והם רק היכו אותי יותר. אחר כך חזרנו באותה הדרך. כשהגענו למשוריין, ראיתי שני חיילים יושבים בתוכו. אחד החיילים אמר לאלה שישבו ברכב: "הוא שקרן, הוא לא אומר אמת". אחד החיילים זרק מקל עץ מתוך הרכב. החייל ששאל אותי על הקלטת לקח את המקל וחייל שלישי בעט ברגליים שלי ונפלתי על האדמה. החייל היכה אותי עם המקל בחלק האחורי של הראש והחייל השני, שהלך איתנו לחפש את הבחור שברח, אמר לי: "אתה חיזבאללה... אתה חמאס".

החייל שהיכה אותי תפס אותי בצוואר ולחץ. הרגשתי שאני נחנק ושאני לא יכול יותר לנשום. החייל השני הרחיק אותו ממני וראיתי אותו מסמן לחייל להכות אותי על הראש, והוא באמת היכה אותי כמה פעמים עם המקל בראש. כאב לי מאוד ולא יכולתי לסבול יותר. ניסיתי לברוח ורצתי למרחק של חמישים מטרים בערך. שני החיילים רדפו אחרי, והחייל עם המקל היכה אותי כמה פעמים בראש, עד שנפלתי ואיבדתי את ההכרה. אני לא יודע כמה זמן הייתי מחוסר הכרה.

כשהתעוררתי, שני החיילים בעטו בי והיכו אותי בכל מיני חלקים של הגוף. ראיתי ג'יפ האמר צבאי מגיע מכיוון ההתנחלות שבי שומרון. הנהג ירד ודיבר עם שני החיילים בעברית. אני לא יודע מה הוא אמר להם. אני מבין רק כמה מילים בעברית. שני החיילים התרחקו ממני. כשהג'יפ עזב, החייל שהיכה אותי צעק עלי לעמוד. לא הצלחתי לעמוד על הרגליים מרוב כאב. אני לא יודע מה קרה לרגליים שלי. שני החיילים תפסו את הרגליים שלי וגררו אותי למשוריין, תוך כדי שהם מכים אותי במקלות ובועטים בי. אחד מהם אמר לי: "אתה תמות ואנחנו נהרוג אותך". דיממתי והדם נזל על הצוואר והפנים.

כשהגענו למשוריין, החייל הורה לי לעמוד, אבל לא הצלחתי. אחד החיילים תפס אותי בשיער ומשך אותי למעלה. החייל השני בעט לי בפנים. החייל שתפס אותי בשיער הרים אותי וניער אותי, והחייל השני התרחק ממני למרחק של עשרה מטרים בערך, קפץ ורץ אלי, ובעט לי בראש. הם עשו את זה כמה פעמים.

אחר כך, החייל שישב כל הזמן בתוך הג'יפ הוציא מוט ברזל ארוך, בצבע אדום-לבן, שבדרך כלל חיילים שמים על הכביש כדי לעצור מכוניות לפני מחסום. הוא נתן את המוט לאחד החיילים והוא היכה אותי בראש עם המוט. צעקתי מכאב ושאלתי אותו: "למה אתה עושה לי את זה? אם אתה רוצה לירות בי אז תירה בי". הוא אמר לי: "אני רוצה לענות אותך". אחר כך הוא שאל אותי אם אני רוצה מים ועניתי שכן. הוא הביא בקבוק מים מהמשוריין ונעמד מולי צוחק. הוא זרק את הבקבוק לתוך המשוריין והיכה אותי שוב בראש, עם אותו מוט מברזל. רציתי לברוח ולא יכולתי לזוז. לא יכולתי לספוג יותר ולא ידעתי מה הם עושים לי. אחד החיילים כיסה לי את הפה עם חתיכת בד שהוא הביא מתוך המשוריין ויחד עם החייל השני, הם זרקו אותי לתוך הרכב כמו שק זבל וסגרו את הדלת.

החייל הרביעי היה בתוך הרכב המשוריין והשלושה האחרים נשארו עומדים בחוץ. שמעתי ג'יפ עובר ויכול להיות שהחיילים זרקו אותי לתוך הרכב בגלל שהם שמעו אותו מגיע ולא רצו שמישהו יתפוס אותם מתעללים בי. החייל שהיה בתוך המשוריין דרך על הראש שלי ובעט בי בכל הגוף. אחר כך, הוא הוציא פלייר ותפס לי את האצבע האמצעית. לא הצלחתי לצעוק בגלל הבד שהיה קשור לי על הפה.

אחרי יותר מחמש דקות, החיילים פתחו את הדלת ואחד מהם אמר: "אתה טוב, לא צעקת". החייל הזה דיבר ערבית טובה מאוד ומידי פעם הוא תרגם את מה שאני והחיילים האחרים אמרנו. הוא לקח את מכשיר הפלאפון שלי מהכיס, הוציא אותי מהרכב וזרק אותי על האדמה. ראיתי אותו מסתכל על המכשיר. הוא שאל אותי: "של מי התמונה הזאת?". זאת הייתה תמונה של שהיד. קניתי את הטלפון יד שנייה והתמונה הייתה שם ואני לא מחקתי אותה. אמרתי לו שאני לא יודע. הוא אמר לי שאני משקר והסברתי שזה מכשיר יד שנייה והתמונה הזאת הייתה במכשיר. הוא שאל אותי: "איפה קנית את המכשיר?" אמרתי לו שקניתי אותו בחנות בשכם. הוא שאל באיזו חנות ואמרתי ששכחתי. תוך כדי, החייל השני היכה אותי בגב עם המקל ושאל אותי את אותן השאלות. בכל פעם שאמרתי שאני לא יודע, החייל נתן לי מכה בראש או בגב. החייל הראשון שאל אותי: "כמה שילמת עליו?" ואמרתי לו: "500 שקלים". הוא אמר שהפלאפון שלו עולה 4,000 שקל ושאל אותי: "איפה הקבלות על הפלאפון?" אמרתי לו שאין לי. הוא אמר לי שזה אומר שהמכשיר גנוב ושהוא מחרים אותו עד שאני מראה לו קבלות. אחר כך, הוא זרק אותי לשוליים של הכביש שהיו נמוכים יותר, ונפלתי מגובה של מטר בערך. היו שם קוצים. שלושת החיילים צחקו וזרקו עלי אבנים.

תמונתם של שניים מן החיילים החשודים בהתעללות כפי שצולמה על-ידי חייל שלישי, באמצעות הטלפון הסלולארי של ת'אאיר מוחסן.
תמונתם של שניים מן החיילים החשודים בהתעללות כפי שצולמה על-ידי חייל שלישי, באמצעות הטלפון הסלולארי של ת'אאיר מוחסן. />

אחר כך, אחד מהם אמר לי לעלות חזרה ואמרתי לו שאני לא יכול לזוז. חייל אחר זרק עלי אבן גדולה והיא פגעה בברך השמאלית שלי. צעקתי מכאבים, והחייל התנפל עלי. הרגל שלו נכנסה לי בבטן. גם החייל שמדבר ערבית התנפל עלי ושני החיילים דרכו עלי כמה פעמים, הרימו אותי בשיער, והפילו אותי בחזרה. הטלפון שלי צלצל והחייל ענה. הוא אמר בערבית: "ת'אאיר לא פה" ואמר לי אחר כך: "הנה חמאס מתקשרים אליך. אתה - יש לך חגורה? רוצה להעביר חגורה? [הכוונה לחגורת נפץ. י.ה.]" ואז הוא צחק. הוא שאל אותי אם אני רוצה ללכת ועניתי שכן. הוא צייר עיגול על האדמה עם אבן ואמר לי לשבת בתוכו. זחלתי עד העיגול וחייל אחר אמר לי: "שב".

ניסיתי להתיישב אבל הייתה לי סחרחורת איומה. החייל שאמר לי לשבת, התיישב על הברכיים ואמר לי לשבת ככה. בקושי הצלחתי להתיישב כמו שהוא אמר בתוך העיגול. הרגשתי שאני מתנדנד קדימה ואחורה ושאני עומד ליפול. ישבתי בתוך העיגול רבע שעה בערך אבל זה היה נראה לי המון זמן. בזמן הזה, אותו חייל כיוון אלי רובה שנתן לו חייל אחר. הוא נעץ את הקנה כמה פעמים בראש שלי ודרך אותו, כשהוא מוצמד לראש שלי. הוא צחק ואמר לי: "אני אבוא הלילה ואעצור אותך מהבית". הוא דיבר בעברית והחייל שלקח את הפלאפון שלי תירגם ואמר לי: "תעשה כל מה שהקצין אומר" כשהוא מתכוון לחייל שהיכה אותי עם המקל וכיוון אלי את הרובה. אחר כך, הקצין נתן את הרובה לחייל שתרגם, התרחק כמה מטרים, רץ לכיוון שלי ובעט בי בראש. הוא עשה את זה כמה פעמים כאילו שהראש שלי הוא כדור משחק.

אחר כך, הקצין תפס את הראש שלי, הטיח אותו ברכב המשוריין ועזב אותי. אחרי כמה דקות, הוא החזיר לי את תעודת הזהות ואמר: "לך". אמרתי לו שאני צריך את הפלאפון שלי והוא אמר: "מה דעתך שאני אתן לך את הפלאפון שלי ואני אקח את שלך?". אמרתי לו: "לא. אני רוצה את הפלאפון שלי". הוא נתן לי את הפלאפון ועשה תנועה מזלזלת עם הראש. הוא אמר לי: "לך! ואני לא רוצה לראות אותך שוב פה". בקושי קמתי. היה לי קשה ללכת והתקדמתי לאט.

אחרי כמה מטרים, שני החיילים - הקצין וזה שתרגם, החזירו אותי לרכב, כיסו לי את העיניים ואחד מהם אמר לי להרים ידיים. כשהרמתי ידיים אחד החיילים ערך עלי חיפוש, הוציא לי את הארנק מהכיס והחזיר אותו אחרי כמה זמן. אחד החיילים בעט בי. אחר כך, אחד מהם הסיר לי את הכיסוי מהעיניים ואמר: "לך משם! ואוי ואבוי לך אם תחזור מפה או דרך המחסום. אם אני אראה אותך אני אירה בך. ואל תספר למישהו על מה שקרה, אחרת תשלם על זה". הוא התכוון למחסום בית איבא וחזר על האיום כמה פעמים.

התחלתי ללכת, ואחרי 15 מטרים בערך, פתחתי את הארנק. ראיתי שחסרים לי אלף שקלים שאבא שלי נתן לי בשביל ההרשמה לאוניברסיטה. היו שם ארבעה שטרות של מאתיים שקלים ושני שטרות של מאה. לא שילמתי אותם, כי הגעתי לאוניברסיטה מאוחר מדי ומשרדי ההרשמה היו סגורים. המטבעות שהיו בארנק נשארו שם. הייתי מופתע וחזרתי לחיילים. אמרתי להם: "איפה הכסף שלי?". הקצין ענה: "הכסף שלך..." והוציא מהכיס של המכנסיים שלו את השטרות. הוא אמר: "זה הכסף שלי. תלך מפה ואם תספר למישהו על הכסף אני אירה בך" הוא הרים אבן והיכה אותי איתה. התחלתי להתרחק ובשלושים המטרים הראשונים, החיילים זרקו עלי אבנים. התקשרתי לאבא שלי כי היה לי קשה ללכת. הוא הגיע במהירות ולקח אותי הביתה. הגעתי בסביבות 19:30, כלומר החיילים החזיקו אותי בערך שעתיים.

אבא שלי הזמין רופא מהכפר שהגיע אלינו הביתה. הרופא תפר לי את הפצעים וניקה אותם. בהמשך הערב, חברים שלי באו לבקר אותי. אחד מהם דפדף בתמונות בפלאפון ופתאום הוא ראה תמונה של חיילים. הוא שאל אותי: "מה זאת התמונה הזאת?" וכשהסתכלתי, הבנתי שכנראה החייל הראשון צילם בטעות את החיילים כשהוא שיחק עם המצלמה שלי. בתמונה רואים את החייל השני, הקצין, כשהוא מחזיק במקל עץ. החייל השלישי הוא זה שיושב לידו. החייל הרביעי שרואים חלק ממנו, הוא זה שישב רוב הזמן ברכב המשוריין וזרק לחיילים האחרים את המקל כל פעם שהם היו צריכים אותו. את החייל הראשון, זה שצילם, ראיתי כמה פעמים במהלך השבוע שעבר במחסום בית איבא. הוא בגובה בינוני, 170 סנטימטר בערך, יש לו זקן דליל, גוון עור בהיר והוא מדבר ערבית אבל לא כמו דובר ערבית.

לא ישנתי כל הלילה מרוב כאבים. כאב לי בראש וברגל שנפגעה מהאבן הגדולה. בכל פעם שאני מנסה ללכת, אני מאבד שיווי משקל ומרגיש שאני כמעט נופל. היום, יום שני, 28.8.06, הגשתי תלונה בקישור הצבאי ונתתי להם העתק של תמונת החיילים.



ת'אאיר בילאל יוסף מוחסן, בן 18, הוא סטודנט, תושב א-נאקורה שבמחוז שכם. את עדותו גבתה סלמה א-דיבעי, בשכם ב-28.8.06./>


/>