דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

צה"ל הפגיז שיכון בצפון הרצועה, הרג שלושה אזרחים והפך מאות תושבים לחסרי בית. עיזבת בית חאנון, צפון רצועת עזה, 24.7.06

אחמד עבייד, אב לשניים

�������� ����������

אני גר בקומה הראשונה בבית מספר 10 במגדלי א-נדא. מהבית שלי אפשר לראות את המגדלים האחרים. אנחנו חמש נפשות בבית: אני ואשתי, שני הילדים שלנו, בני 4 ו-6 ואמא שלי, שהיא בת שמונים ונכה.

אתמול, בערך בשעה 13:30, שמעתי שני פיצוצים וצעקות של נשים. ניגשתי מיד לחלון הבית הפונה לכיוון צפון-מזרח והסתכלתי על הכביש, אבל לא היה שם אף אחד. חזרתי אל דלת הכניסה של הבית. כשהגעתי לדלת שמעתי עוד פיצוץ. אשתי עמדה עם הילדים מול המקרר במטבח. מההדף של הפיצוץ, הדלת של המקרר נפתחה והפילה את שלושתם על הרצפה. שמעתי אותם צועקים ומיד ניגשתי אליהם. הרמתי את הילדים, נתתי לאשתי יד כדי לעזור לה לקום ומיד יצאנו מהבית.

ירדנו במדרגות וכשהגענו אל המדרגה האחרונה, ראיתי צעיר פצוע שוכב על הקרקע. שכן שלנו עמד לידו והוא לקח אותו לבית החולים. כשהגענו לחצר של הבניין ראינו שתי גופות במצב רע מאוד. הן היו מעוותות ולא ניתן היה לזהות את האנשים. המראה היה קשה מאוד. ניסיתי לכסות את פניה של אשתי כדי שלא תראה את הזוועה והצמדתי את פני הילדים לכתפיים ולחזה שלי כדי להסתיר את זה מהם. זה היה מראה שגם מבוגרים לא יכולים לעמוד בו, ובטח שלא ילדים. זהו מראה מסמר שיער ומעורר צמרמורת, ואם אין בכוחם של המבוגרים לראות מראות כאלה, ובוודאי שאינו מתאים לילדים קטנים כמו שלי.

לקחתי את אשתי והתינוקות למרפאה של עיזבת בית חנון, שנמצאת במרחק של 40 מטרים מן המגדלים. הכנסתי אותם למרפאה וחזרתי אל השער של הבניין שלי - מגדל מספר 10. ראיתי את הגופות של שלושת ההרוגים. שתיים מהן היו בכניסה לשער המגדל שלי והשלישית הייתה במרחק של 15 מטרים מהמגדל. ראיתי איך פינו את שלושת הגופות באמבולנס.

������������ �������� �������������� �������� ������������. ����������: ���������� ��������, ��������, 25.706
הכניסה לאחד ה"מגדלים" לאחר ההפגזה. צילום: מוחמד סבאח, בצלם, 25.706

אחר כך הלכתי לבדוק מה שלום השכנים שלי בבניין. בסה"כ גרות במגדל 18 משפחות, המונות 100 נפשות. כשהתחלתי לעלות למעלה ראיתי עשרה מבוגרים וכעשרים ילדים, והצעתי להם לצאת מהמגדל וללכת אל המרפאה של עיזבת בית חנון.

חזרתי לדירה שלנו ולקחתי בגדים בשבילי ובשביל אשתי והילדים. בינתיים האח שלי הגיע ברכב שלו ולקח את אשתי והילדים לבית של המשפחה של אשתי, במשרוע בית לאהיה.

������������ ������������ ���������� ������������ ���������� ���������� ��-������ ������������ ������������. ����������: ���������� ��������, ��������, 25.7.06.
משאיות שהגיעו לסייע בפינוי תושבי "מגדלי א-נדא" בעקבות ההפצצה. צילום: מוחמד סבאח, בצלם, 25.7.06.

הודיתי לאל שאמא שלי, שהיא נכה ולא יכולה ללכת, לא הייתה בבית ביום של ההפצצה. היא היתה בביקור אצל אח שלי שגר בעזה. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם הייתה פה. הרסיסים של הפצצה נפלו בחדר שלה, ופגעו ישירות במיטה שלה.

נשארתי בסביבות הבית עד הערב. הבית הזה היה יקר מאוד לליבי. קיבלנו אותו מתנה מהרשות לפני 10 שנים, כשהמצב שלנו היה קשה ולא יכולנו לקנות בית.

עכשיו עברתי להתגורר במבנה שמיועד לחנות, ששייך לאבא של אשתי, במשרוע בית לאהיה. הדירה שלנו לא ראויה למגורים. כל הרהיטים שלנו נפגעו בהפצצה, ויש סכנה שיפציצו את המקום שוב.

אחמד מוחמד מחמוד עובייד, בן 40, נשוי ואב לשניים, תושב עיזבת בית חאנון, העובד כפקיד ברשות הפלסטינית. את עדותו גבה מוחמד סבאח, ב-25.7.06.