דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

חיילי צה"ל הכו את מועאוויה מוסא, נהג מונית, באזור הכפר ראמין, מחוז טול-כרם, יולי 2006

מועאוויה מוסא, נהג מונית

 מועאוויה מוסא

אני בן 36, גר בכפר שופא שמדרום לטול-כרם, ויש לי חמישה ילדים. אני עובד כנהג מונית בקו טול-כרם - רמאללה ויש לי מונית מסוג פולקסווגן.

אתמול, ה-23.7.06, בסביבות 8:30 בבוקר, הסעתי שבעה נוסעים מטול-כרם לרמאללה. הנוסעים ביקשו ממני לעקוף את המחסומים ביציאות מטול-כרם, כדי לקצר את הנסיעה ולהגיע מוקדם למקומות העבודה שלהם. החלטתי לנסוע בכביש שעובר ביישוב ראמין. משם אפשר לנסוע במישורים של ראמין ולהגיע לכביש הראשי שכם - טול-כרם.

בשתי היציאות הראשיות מטול-כרם יש מחסומים של הצבא הישראלי, מחסום עינאב ומחסום א-ראס, ובשני המחסומים הצבא לא מאפשר לגברים מתחת לגיל 35 לצאת מטול-כרם. במחסומים האלה יש גם תור ארוך של מכוניות. החלטנו לעקוף את המחסומים.

כשנכנסתי למישור של ראמין, נשאר לי עוד קילומטר אחד כדי להגיע לכביש הראשי. נסעתי בערך מאה מטר בתוך המישור, ואז ראיתי ג'יפ האמר מתקדם אלי. הג'יפ ארב למכוניות שעוברות שם, ולא ראיתי אותו קודם. עצרתי וגם הג'יפ עצר. שלושה חיילים ירדו מהג'יפ. הנהג נשאר לשבת מאחורי ההגה.

אחד החיילים הלך לדלת הצדדית של הנוסעים, פתח אותה והורה לנוסעים לרדת מהמיניבוס ולשבת על האדמה. בינתיים, שני חיילים התקדמו לדלת שלי ופתחו אותה. אחד מהם תפס אותי בבגדים ומשך אותי החוצה. חייל אחר תפס אותי מהצד השני והם הובילו אותי אל מאחורי ההאמר. באותו רגע, אחד החיילים, הרים את הרובה שלו ונתן לי בבטן עם הקת של הרובה. הוא היה בגובה בינוני, עם עור שחום, הרכיב משקפי שמש וחבש קסדה. כשהחייל הכה אותי אני סתם עמדתי ולא עשיתי כלום. הרגשתי כאב נורא ושמתי את שתי הידיים על הבטן. התכופפתי לאדמה ונפלתי מרוב כאב. שני החיילים המשיכו לבעוט בי בבטן במשך 5-4 דקות רצופות.

בינתיים הנהג של ההאמר ירד מהג'יפ. הוא היה בגובה בינוני, עם עור בהיר ועיניים כחולות. הנהג התחיל לצעוק על החיילים בעברית. אני מבין עברית ושמעתי שהוא אמר להם להם להפסיק כי אני אמות מהכאבים. החיילים לא הקשיבו לו. אחד מהם, חייל בגובה בינוני, עם זקן, שהרכיב משקפי ראיה, דחף את הנהג ואמר לו לחזור לג'יפ ולא להתערב.

כשהיה ברור שאני כבר לא יכול לקום, אחד החיילים הצמיד את הקנה של הרובה שלו למצח שלי, דרך את הנשק ואיים לירות בי. חייל אחר עצר אותו ואמר: "אנחנו לא רוצים להרוג אותו". אחר-כך, החיילים עזבו אותי והתרחקו שלושה מטרים בערך. הנוסעים מהמונית שלי היו במרחק של בערך עשרה מטרים ממני, והג'יפ חצץ ביני לבינם. הם לא יכלו לראות את החיילים מכים לי אלא אם הם התכופפו להסתכל מתחת לג'יפ, אבל הם שמעו בוודאי את הצרחות שלי.

החיילים הורו לנוסעי המונית להרים אותי ולהכניס אותי למונית. אחד הנוסעים היה רופא. הוא בדק אותי וביקש מהחיילים להזמין אמבולנס לפני שהם עוזבים. הוא אמר שיש לי קוצר נשימה בגלל המכות. החיילים התעלמו מהבקשה שלו והורו לנוסעים להרים אותי למונית. הם שאלו את הנוסעים אם מישהו מהם יכול לנהוג במונית בחזרה לטול-כרם. אחד הנוסעים נהג במונית. במהלך הנסיעה, נוסע אחר התקשר לאמבולנס של הסהר האדום. האמבולנס פגש אותנו ליד הכניסה לראמין, מכיוון ענבתא, ומשם העבירו אותי לבית-החולים הממשלתי על שם השהיד ת'אבת ת'אבת. עברתי שם בדיקות ראשוניות, צילומי רנטגן וסריקות ממוחשבות כדי לוודא שאין לי דימום פנימי. נשארתי בבית החולים בלילה ובצהריים שחררו אותי הביתה. הרופאים אמרו שאם תהיה הרעה במצב שלי אני צריך לחזור מיד לבית החולים.

מועאוויה חסן מוחמד מוסא, בן 36, נשוי ואב לחמישה, הוא נהג מונית ותושב שופא שבמחוז טול-כרם. את עדותו גבה עבד אל-כרים א-סעדי, בטול-כרם, ב-24.7.06.