דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

בני משפחה הפכו מובטלים לאחר שהמינהל האזרחי סירב להנפיק להם היתרים לעבד את אדמתם שמעבר למכשול ההפרדה, נובמבר 2005

עיטאף ח'אלד, בת 57

עיטאף ח'אלד

אני ובעלי גרים בכפר ג'יוס. יש לנו חמישה בנים ובת אחת. למשפחה שלנו יש בערך 22 דונם של שטחים חקלאיים. כל השטחים שלנו נמצאים עכשיו מערבית לגדר ההפרדה. הם מפוזרים בכמה אזורים: שמונה דונם של מטעי זיתים באזור מרג' אבו א-סמין, שישה דונם של עצי הדרים באזור אל-מחאג'יר, ארבעה דונם של חממות לגידול ירקות באזור מרג' יובכ וארבעה דונם של מטעי תפוחים, אפרסקים ולימונים באזור שקפת יובכ.

מאז 1989 אני עוזרת לבעלי לעבד את האדמות האלה. הגידולים החקלאיים הם מקור הפרנסה היחיד שלנו. עבדנו ביחד, כל בני המשפחה, בעיבוד האדמות עד שהרשויות הישראליות התחילו לבנות את גדר ההפרדה ממערב לכפר שלנו. אחרי שהגדר הוקמה, התקינו בה שערים כדי שהחקלאים יגיעו לאדמותיהם עם היתרים מיוחדים. שני שערים כאלה הותקנו על האדמות של כפר ג'יוס: אחד נמצא בקצה המערבי של הכפר והשני בקצה הדרומי שלו.

עד תחילת 2005 אני בעלי ושלושה מהבנים שלנו, מוחמד (24), בכר (20) ועומר
(16) קיבלנו היתרים לעבור בשערים. בינואר 2005, בעלי הגיש במת"ק קדומים בקשות לחידוש ההיתרים עבורו, עבורי ועבור הילדים. המת"ק דחה את הבקשות של בעלי והילדים מסיבות "בטחוניות", ואני קיבלתי היתר שתקף לשישה חודשים. אח"כ האריכו את ההיתר שלי לשנתיים (עד 5.9.2007). בעלי והילדים הגישו בקשות חוזרות עוד כמה פעמים. הפעם האחרונה היתה בנובמבר 2005. כל הבקשות נדחו. />

הסירוב לתת היתרים לבעלי ולילדים שלי גורם לי סבל רב. אני לא יכולה לעשות את כל העבודה החקלאית בעצמי: עיבוד האדמה, הריסוס, הטיפול בעצים ועוד. גם המצב הבריאותי שלי לא מאפשר לי להמשיך לעבוד לבדי. אני חולת סוכרת וסובלת מבעיות בלחץ הדם ובשרירים. בעלי נאלץ לתת לאחד החקלאים, מוחמד סאמי א-דיבס, שקיבל היתר, לטפל באדמה שלנו. תמורת הטיפול הוא מקבל שליש מהיבול. הבעיה היא שאי אפשר להשוות את רמת הטיפול שנותן בעל האדמה לזו שנותן מישהו שזו אינה אדמתו. בשנת 2004, כשבעלי והילדים עיבדו את האדמה, הרווחנו 40,000 ש"ח מהעגבניות והמלפפונים שגידלנו בחממות. בשנת 2005 לעומת זאת, מה שהרווחנו עד עכשיו לא מכסה את ההוצאות על מים, שתילים, ריסוס וכל השאר.

ההזנחה של השטחים שלנו, בגלל שבעלי והילדים לא מקבלים היתרים, הורסת לאט לאט את מקור הפרנסה שלנו. עכשיו, בעונת המסיק, בעלי והילדים יושבים בבית מובטלים. אני לא יכולה לקטוף את כל הזיתים לבדי. מה שהצלחתי לקטוף מספיק לשלושה פחונים של שמן זית. בשנה שעברה, כשבעלי והילדים עבדו במסיק, הצלחנו לקטוף מספיק כדי להפיק 65 פחונים.

עיטאף אחמד סעיד ח'אלד, בת 57, נשואה ואם לשישה, היא עקרת בית, תושבת הכפר ג'יוס שבמחוז קלקיליה. את עדותה גבה עבד אל-כרים א-סעדי, בג'יוס, ב-23.11.05.
/>