דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

חוקרי השב"כ התעללו בע.מ., במהלך חקירתו

ע.מ., בן 22

אני גר עם ההורים והאחים שלי בבית בן שתי קומות. בקומה התחתונה יש שתי דירות של דודים שלי ובקומה העליונה רק הדירה שלנו.

ב-25.9.2005, בסביבות השעה 2:00 לפנות בוקר, בזמן שכולנו ישנו, התעוררנו מדפיקות בדלת. אבא שלי פתח את הדלת ובפתח עמדו בערך עשרה חיילים במדי צבא ירוקים. אחד החיילים הורה לאבא להוציא את כל מי שבבית לרחוב. הערנו את האחים הקטנים שלי וכולנו יצאנו. גם הדודים שלי היו בחוץ עם המשפחות שלהם. היו שם ארבעה ג'יפים צבאיים מוקפים ואנחנו עמדנו מול הבית, מוקפים בחיילים חמושים. החיילים לקחו מכל הגברים במשפחה שלי את תעודות הזהות. אחרי חצי שעה הם קראו לי בשמי. ניגשתי לחייל שקרא לי. הוא הציג את עצמו בפניי כ"קפטן שאהר" ואמר לי: אנחנו לוקחים אותך לעציון לחצי שעה, ואחר-כך נחזיר אותך הביתה. הוא כבל את הידיים שלי באזיקים וכיסה את העיניים שלי. הכניסו אותי לג'יפ צבאי.

הג'יפ התחיל לנסוע ועצר כל חצי שעה בערך. לפי התנועה של הג'פ התרשמתי שהוא הסתובב בכפרים שבאזור הכפר שלי ושהחיילים ירדו כל פעם לעצור עוד אנשים. שמעתי את החיילים יורדים ודופקים בדלתות ואת האנשים מוצאים מהבית שלהם. זה נמשך כמה שעות, ובינתיים הרגשתי שהשמש עלתה. בשלב מסוים אחד החיילים דחף אותי עם הרגל שלו בכוח בצד של הגוף שלי ואני נפלתי על הרצפה של הג'יפ. חוץ מזה, לא היכו אותי.

בבוקר, החיילים הורידו אותי מהג'יפ והעלו אותי על משאית שהיו בה עצורים אחרים. שמעתי חלק מהם צועקים. המשאית הסיעה אותנו למקום שבו הורידו אותנו והסירו את האזיקים מהידיים שלנו. הבנתי שאנחנו בעציון. עשו לנו חיפוש גופני, בלי שהורדנו את הבגדים. החיילים לקחו את חגורות המכנסיים שלנו ופיזרו אותנו לחדרים. אותי הכניסו לחדר עם 20 עצורים. הייתי שם שש שעות ואז חייל אחד קרא לי בשם ושני חיילים הוציאו אותי מהחדר, הובילו אותי החוצה והעלו אותי על ג'יפ צבאי.

הג'יפ נסע לכלא אשקלון ושם הכניסו אותי לצינוק קטן בגודל 2 × 2. לא היה שם חלון ולא היה אוורור. הדלת של התא הייתה כמו דלת של מקלט מברזל. היה שם מזרון לשינה על הרצפה. הייתי לבד בתא ונשארתי שם עד למחרת, ואז בא חייל, הוציא אותי, שם לי כיסוי על העיניים והוביל אותי לחדר אחר. בחדר הוא הסיר לי את הכיסוי מהעיניים וראיתי שאני נמצא בחדר בשטח של 3 × 3 מטרים בערך, שהיו בו מחשב, מזגן ואיש שישב על כסא מאחורי שולחן. החייל שם לי אזיקים על הידיים וקשר אותן מאחור לכסא מברזל שהיה מקובע לרצפה, מאחורי השולחן. האיש שישב מאחורי הכסא הציג את עצמו כקפטן ג'ינו. הוא התחיל לשאול אותי: למה אתה פה? מה עשית? מי החברים שלך בכפר? מה אתם עושים ביחד? הייתי לבד בחדר עם החוקר וחלק מהזמן הוא צעק עלי, וגם ירק עלי וקילל אותי וקרא לי "חיה" ו"כלב".

אחרי שעתיים של חקירה החוקר הזה יצא והפעיל את המזגן על טמפרטורה נמוכה מאוד. נשארתי שם לבד שעתיים, קשור לכסא וקופא מקור. אחר-כך החוקר ג'ינו חזר, כיבה את המזגן, ושאל אותי שוב את אותן השאלות: האם זרקת אבנים? האם זרקת מולוטוב על ג'יפים של הצבא? מי החברים שלך שהשתתפו איתך בדברים האלה? החקירה נמשכה גם הפעם שעתיים בערך, ואחר-כך החוקר עזב את החדר. כשהחוקר חזר אל החדר הוא שוב הפעיל את המזגן על טמפרטורה נמוכה מאוד והלך לשעתיים. החקירה נמשכה ככה שמונה שעות בלי הפסקה. החוקר לא הכה אותי אבל הוא צרח עלי, קילל אותי ואיים להביא את בני המשפחה שלי ולחקור אותם וגם לעשות לי בדיקת פוליגרף כדי לדעת אם אני משקר. בקשתי מהחוקר מים, אבל לא הביאו לי. רק פעם אחת החוקר הרשה לי ללכת לשירותים.

החקירה שלי נמשכה עוד שמונה ימים רצופים, כולל בשבת. בכל הזמן החקירה ישבתי קשור לכסא שמקובע לרצפה. כל יום חקרו אותי במשך חמש שעות. בלילה דפקו על הדלת כדי להפריע לי לישון וגם פתחו אותה. חקרו אותי ג'ינו ועוד חוקר שאני לא זוכר את השם שלו, שהיה בא להחליף אותו. הם לא השתמשו במכשירים או באלימות פיזית ישירה, אבל הם השתמשו במיזוג הקר וגם איימו עלי לעצור את אבא שלי ואת אחי ולכלוא אותם להרבה שנים. החוקר ג'ינו דרש ממני להסתכל לו בעיניים ולא להסיר את המבט במשך הרבה זמן. זה היה מעייף, ובכל פעם שהשפלתי את העיניים שלי או הסבתי את המבט הוא היה צועק עליי וקורא לי בשמות: בהמה, כלב, תסתכל לי בעיניים.

אחרי היום השמיני לחקירה, בזמן שהייתי בצינוק, החיילים הכניסו לתא עצור אחר שאמר לי: החקירה שלך נגמרה והולכים להעביר אותך. התפלאתי איך הוא ידע את זה וניסיתי להימנע ממגע איתו. העצור המשיך לדבר אתי, וסיפר לי על מעשי הגבורה שלו, ושהצבא הישראלי רדף אותו. הוא ביקש ממני לספר לו על מעשי הגבורה שלי. אמרתי לו שלא עשיתי שום דבר, ואין לי מעשי גבורה כמו אלה שלו.

אחרי כמה שעות החיילים הוציאו את העציר. הבנתי שהוא עספור (משתף-פעולה הפועל כמדובב). למחרת, החייל הוציא אותי מהצינוק שלי והכניס אותי למכונית פורד של המשטרה. החלק הפנימי של הרכב דומה לצינוק.

לקחו אותי לכלא באר שבע והכניסו אותי לחדר שהיו בו 8 עצורים. התנאים בחדר היו טובים. היה מותר להתרחץ שם מתי שרוצים, היו מיטות לשינה ומספיק מזון. נשארתי בבאר שבע 6 ימים. אחר-כך, החזירו אותי לכלא אשקלון והכניסו אותי שוב לחדר החקירה. היה שם אותו חוקר, ג'ינו. הוא אמר לי: איפה היית? אמרתי לו: בבאר שבע, ואז הוא שאל אותי: איך היה בכלא. אמרתי: טוב. החוקר ג'ינו צחק ואמר לי: היית בחדר של המדובבים (עסאפיר) בכלא בבאר שבע. למה לא סיפרת לי את מה שספרת להם? הייתי בהלם מהידיעה הזו. לא ידעתי מה להשיב .

אחר-כך הגיעו שני חיילים והכניסו אותי לחדר עם 12 עצורים. אחרי מה שלמדתי על כלא באר-שבע פחדתי מהם, ולכן לא דברתי עם אף אחד. השירותים היו בתוך החדר והתאורה דלקה במשך 24 שעות ביממה, וזה העיק בזמן השינה. האוכל שהביאו לנו היה מעורבב: מקרוני מעורבב עם אורז וביצים. הסתפקנו בלחם ופירות. היחס של הסוהרים היה רע מאד, הם התגרו בנו וקיללו אותנו.

הצלב האדום ביקר אותי רק פעם אחת, בחודש ספטמבר 2006, חודשיים לפני תום תקופת המאסר שלי - שנה וחצי. עו"ד שמונה על-ידי מועדון האסיר הפלסטיני, ביקר אותי עשרים ומשהו יום אחרי שהגעתי לכלא אשקלון, ב-20.10.2005 .

כשהגעתי לאשקלון בדק אותי רופא, אבל הוא רק מדד ושקל אותי ושאל אותי שאלות כמו: האם אתה מעשן, משתמש בסמים, האם עברת ניתוחים. הפעם החזיקו אותי באשקלון 20 יום. אחר-כך לקחו אותי לבית המשפט בעופר כדי להאריך את המעצר שלי. החזיקו אותי במחנה עופר חמישה חודשים. היינו 22 עצורים באוהל והיה קר מאוד, אבל האוכל היה טוב ומספיק ויכולנו להתרחץ מתי שרצינו. הגעתי לכמה דיונים בבית המשפט ובכל פעם הדיון נדחה .

הדיון האחרון שהגעתי אליו היה ב-25.7.2006, לאחר שכבר הייתי שנה בכלא בלי שהביאו אותי בפני שופט. נשפטתי לשנה וחצי במאסר ולקנס של 3,000 שקלים על יידוי אבנים והשלכת בקבוקי תבערה. מעופר העבירו אותי לכלא רמלה ומשם לכלא נפחה. ב-27.11.2006 השתחררתי.

ע.מ., בן 22, הוא תושב מחוז בית לחם. את עדותו גבתה סוהא זיד, בביתו ב-21.12.06.
/>