דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

ההגבלות על תושבי הכפר ד'בעה כתוצאה מהקמת גדר ההפרדה, מחוז קלקיליה, יולי 2005

עבד א-לטיף עודה, חקלאי

עבד א-לטיף עודההמשפחה שלי גרה בכפר א-ד'בעה כבר הרבה דורות. הכפר נמצא מזרחית לכפר ראס עטיה, צפונית לח'רבת א-סלמאן, דרומית לישוב עסלה ומערבית לכפר ת'לת'. המרחק מהכפר לעיר קלקיליה הוא חמישה קילומטרים ולכפר חבלה קילומטר וחצי. רוב תושבי הכפר עובדים בחקלאות, אבל ענף החקלאות בכפר ספג מכה קשה אחרי שבנו את גדר ההפרדה, כי חלק גדול מהאדמות של הכפר נשארו מזרחית ודרומית לגדר ההפרדה ועכשיו קשה להגיע אליהן. למשפחה שלי למשל יש יותר מתשעים דונם, רובם אדמות חקלאיות שבהן יש מטעי זיתים. רוב האדמות נשארו בצד המזרחי של הגדר והבתים של המשפחה נשארו בצד המערבי.

הבית שלי נמצא במרחק של שישים מטרים מהגדר. מעבר לגדר נמצאת האדמה שלי. אני יכול לראות אותה מהבית שלי, אבל כדי להגיע אליה צריך לעבור דרך שער ראס עטיה ובשביל זה צריך אישור מיוחד. מהשער אני ממשיך למשולש חבלה, ומשם לצומת ג'לעוד. אחר-כך אני ממשיך לח'רבת א-סלמאן ואז עוד כשמונה קילומטרים במכונית ושניים נוספים ברגל, כי אין דרך סלולה או אפילו דרך עפר שמובילה אל האדמות. המסע לוקח לי בערך שעתיים, אבל אם יש עיכובים בשער זה יכול לקחת גם שלוש או ארבע שעות. רוב הזמן מתבזבז בנסיעה אל האדמה וחזרה ולא נשאר לי מספיק זמן לעבד אותה. הרבה חקלאים הפסיקו בגלל זה לעבד את האדמות שלהם, ביניהם אחי, רפיק אבראהים אל-אערג' (35).

בעיה נוספת שהגדר יצרה קשורה לחינוך. תלמידי בית-הספר התיכון חייבים לעבור בשער לכיוון חבלה או קלקיליה והרבה פעמים הם נתקלים בבעיות. לפני כמה שבועות למשל אמיר עמר מוחמד עבדאללה (18), ניסה לעבור בשער בדרך למבחני הבגרות שלו. החיילים עיכבו אותו בשער מהבוקר עד 13:00 בצהריים בטענה שהוא התקרב אליהם בלי שביקשו ממנו.

בית הספר היחיד שנמצא בכפר צריך סגל הוראה גדול. רוב המורים והמורות מגיעים מכפרים בצד השני של הגדר וזקוקים לאישורים. התלות באישורים מפריעה לתפקוד הסדיר של בית-הספר. בהרבה מקרים פג תוקפו של האישור ולוקח הרבה זמן עד שמחדשים אותו. בינתיים הלימודים מתעכבים וההתקדמות של הילדים נפגעת.

אנחנו מקבלים שירותי בריאות בקלקיליה או בכפר חבלה מה שמצריך כיום נסיעה ארוכה. במקרים קשים יש בזה סיכון.

תצלום אווירי של האזור, שבו ניתן לראות את מכשול ההפרדה המפריד בין הכפרים ראס א-טירה וחבלה, ואת מיקום השערים במכשול.
תצלום אווירי של האזור, שבו ניתן לראות את מכשול ההפרדה המפריד בין הכפרים דבעה וחבלה, ואת מיקום השערים במכשול. מסומנות בכחול: תוכניות להרחבת התנחלויות. />

בשער המוביל לראס עטיה לא מרשים להעביר סחורות וזה מקשה מאוד על משפחות שמגדלות בעלי חיים וצריכות להעביר מספוא. החובה להעביר את הסחורות דרך מחסום 109 (DCO קלקיליה) מייקרת מאוד את מחיר ההובלה. הובלה דרך השער עלתה 30 ' בערך . לעומת זאת, דרך מחסום 109 (DCO קלקיליה), שאליו אנו נאלצים ללכת בגלל האיסור, ההעברה עולה מאתיים ש"ח בערך, ולוקחת הרבה יותר זמן. לעתים קרובות לא מאפשרים לאנשים שצריכים להעביר סחורה לעבור במחסום בטענה שהאישור שלהם תקף רק לשער.

בגלל הקמת הגדר רוב שטחי המרעה הושחתו, או שנותרו בצד השני של הגדר. כתוצאה מכך היתה עליה במחירים של המספוא. אחי, עבדאללה אל-אערג' (65), החזיק מאה ראשי צאן. אחרי בניית הגדר הוא נאלץ להיפטר מכולם, כי לא נשארו לו שטחי מרעה והמספוא היה יקר.

הגדר יוצרת גם בעיות חברתיות. כל פעם שמישהו רוצה לבקר אצלנו אנחנו צריכים להשיג אישורים עבור האורחים. לוקח יותר משבוע לקבל אישור, והרבה פעמים הבקשות נדחות. לפני חודשיים חיתנתי את בני אבראהים. רק רבע מהמוזמנים הגיעו לחתונה.

עבד א-לטיף איבראהים עודה, בן 63, ואב לחמישה עשר, הוא חקלאי, תושב הכפר ד'בעה שבמחוז קלקילה. את עדותו גבה, בביתו, כרים ג'ובראן, ב-21.7.05.