דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

חייל צה"ל ירה למוות בנער בן 14 ששיחק עם חבריו בעיירה טובאס שמצפון לשכם, ינואר 2005

מוחמד דראר'מה, שכן

מוחמד דראר'מה

החל מהשעה 07:00 בבוקר בערך, החיילים עמדו בכביש שמוביל לעיירה תיאסיר, במרחק של כמאה מטרים מהבית שלי. בסביבות השעה 09:30 בבוקר עליתי לגג הבית, מפני שהרבה ילדים שיחקו ליד הבית שלי ורציתי להזהיר אותם. אמרתי להם להתרחק משם מפני שחששתי שהצבא יירה בהם. הילדים התרחקו קבוצות קבוצות. אחר-כך הם חזרו שוב והמשיכו לשחק.

חלק מהחיילים ישבו בתוך שני ג'יפים וחיילים אחרים עמדו ליד הג'יפ ועצרו כלי רכב שעברו ברחוב. בסביבות השעה 10:30 ראיתי את אחד החיילים מוציא את הראש שלו דרך פתח בגג של הג'יפ הראשון ומכוון את הנשק שלו לעבר קבוצה של ילדים ששיחקו במרחק של כ-150 מטרים מהחיילים. הוא ירה ושמעתי קול של ירייה אחת ולאחר מכן קולות של שתיים או שלוש יריות. ראיתי את אחד הילדים נופל על הקרקע. לא הבנתי מה הסיבה לירי. הילדים שיחקו מאז שעות הבוקר, רצו אחד אחרי השני. יכולתי לשמוע אותם צוחקים ומדברים. אין להם מועדון לשחק בו או מגרשי משחקים. הם מתאספים בסימטאות ובחצרות שמפרידות בין הבתים. אחד הילדים החזיק בנשק צעצוע מפלסטיק. אלה הצעצועים בהם משחקים הילדים שלנו. הם חיים במציאות של ירי ואלימות ומשחקים במשחקים של "הערבים מול הצבא". במשחקים האלה הם ממלאים את כל התפקידים, כולל זה של החיילים, היורים באנשים, ואח"כ הם גם עורכים, במסגרת המשחק, הלוויה להרוגים.

מאוחר יותר נודע לי שהילד שנורה הוא סלאח א-דין אבו מוחסן, בן 14. ראיתי את אחת המוניות שהגיעה מהאיזור המזרחי לכיוון העיירה טובאס עוצרת ליד הגופה המוטלת על הקרקע. הנהג הרים את הנער והניח אותו במושב האחורי. עמדתי זמן מה קפוא במקום ולא ידעתי מה לעשות. אחר כך ירדתי לבית, החלפתי את בגדי השינה והלכתי למרפאה כדי לבדוק מה קרה לנער. כשיצאתי מהבית, ראיתי שהצבא עזב את המקום, אבל הם פנו למרכז הכפר ושמעתי מאחד הצעירים שהם יידו עליהם אבנים. כשהגעתי למרפאה, סיפרו לי שמצבו של הנער קשה מאוד והוא יועבר לבית חולים ג'נין. אמבולנס הגיע והעביר אותו לבית החולים. לאחר כשעה שמעתי ברמקולים שהוא מת.

מוחמד עלי איבראהים דראר'מה, בן 32, הוא פועל תושב העיירה טובאס. את עדותו גבתה סלמה א-דיבעי, בביתו.