דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

חייל צה"ל ירה למוות בנער בן 14 ששיחק עם חבריו בעיירה טובאס שמצפון לשכם, ינואר 2005

תאופיק אבו מוחסן, בן 14

������������ ������ ����������

אני לומד בכיתה ח' בחטיבת הביניים טובאס. בבוקר יום חמישי בתאריך 20.1.05, התעוררתי מוקדם מאוד בבוקר ושמחתי מאוד מפני שזה היה היום הראשון של החג. לקחתי חמישה שקלים מאבא שלי וחמישה שקלים מאמא שלי והלכתי לחנות המשחקים. קניתי אקדח מפלסטיק. כל החברים משחקים בכלי נשק צעצוע. אנחנו אוהבים לשחק משחק של "הצבא הישראלי נגד הערבים". בערך בשעה 08:30 בבוקר חבר שלי, סלאח א-דין (סלאח א-דין אבו מוחסן), בא אלי כדי שנשחק יחד ברחבה ליד הבית שלי, שם משחקים רוב הילדים בגילנו. אנחנו שיחקנו את תפקיד הערבים וחברים שלנו שיחקו את תפקיד הצבא הישראלי. שני ג'יפים צבאיים רגילים עמדו במרחק של כ150- מטרים מאיתנו. הם ערכו חיפושים בכלי רכב שעברו בדרך שמובילה לעיירה תיאסיר. אנחנו לא ייחסנו להם חשיבות מפני שהיינו רחוקים מהם. כשישה חיילים עמדו מסביב לשני הג'יפים הישראלים.

�������� ������ ����������, ���� 14
סלאח א-דין אבו מוחסן, בן 14

בסביבות השעה 10:30 בערך, ראיתי את אחד החיילים מוציא את הראש שלו מגג הג'יפ הראשון ומכוון את הנשק שלו לעברנו. שמעתי קול של ירייה אחת ואחר כך קולות של עוד שתי יריות או שלוש. ראיתי את סלאח א-דין נופל בלי להוציא שום קול . ראיתי דם יורד מהחזה שלו. ניסיתי להרים אותו אבל לא יכולתי מפני שהוא היה כבד. ברגע הזה הגיע רכב מכיוון מזרח. הנהג ירד, הרים את סלאח א-דין ולקח אותו למרפאה. אחר כך הג'יפ הצבאי הראשון, שממנו ירו על סלאח א-דין, הגיע למקום שבו נפל סלאח א-דין. אנחנו ברחנו והסתתרנו בחצר של הבית שלנו. ראינו משם שמישהו ירד מהג'יפ ולקח משהו מהאדמה, אולי זה היה האקדח שסלאח א-דין החזיק.

אבא שלי סיפר לי מאוחר יותר שסלאח א-דין הועבר לבית חולים ג'נין. אחרי שעה וחצי שמעתי הודעה ברמקולים שסלאח א-דין מת, וקריאה לתושבים לבוא ולהשתתף בהלוויה שלו. הרגשתי בכאב גדול, סלאח א-דין היה חבר שלי, ולמדנו ביחד. שיחקנו יחד והיינו רחוקים מהחיילים. לא קרה שום דבר שיוביל לירי. בערב, אבא שלי חזר הביתה ושבר את האקדח שקניתי בבוקר. הוא אמר לי שזאת הסיבה שסלאח א-דין מת, כי גם הוא שיחק ברובה מפלסטיק.

תאופיק מוחמד חסן אבו מוחסן, בן 14, הוא תלמיד כיתה ח' בחטיבת הביניים בעיירה טובאס. את עדותו גבתה סלמה א-דיבעי, בביתו.