דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

מתנחלים מתנכלים לבני משפחת ג'ונדיה, תוקפים אותם וחוסמים את דרכי הגישה שלהם, ח'ירבת א-טובא, דרום הר חברון

עומר ג'ונדייה, אב לעשרה

אני גר עם אישתי ועשרת הילדים שלנו במערה בח'ירבת א-טובא, שנמצאת בערך קילומטר ממזרח להתנחלות מעון. הילד הגדול שלי הוא בן 17. יש לי חלקת אדמה, שחלק ממנה נמצא באדמות של ח'ירבת א-טובא וחלק אחר ממערב לח'ירבת אל-מג'אז. אני מגדל באדמה חיטה ושעורה, ואני מתפרנס גם מגידול צאן. יש לי שמונים כבשים. אחי איבראהים, בן 55, גר לידי ואנחנו עובדים ביחד באדמה.

נולדתי במערה באזור ח'ירבת א-תוואנה, וכשהייתי בן 15 המשפחה שלי עברה לגור במערות חדשות שאבא שלי הכין בח'ירבת א-טובא. מאז, לא עזבנו את המערות. התחתנתי בח'ירבת א-טובא, וכל הילדים שלי נולדו במערה שבה אנחנו חיים. בשנת 1982 התחילו להקים את ההתנחלות מעון ועוד כמה ההתנחלויות באזור. ההתנחלויות קמו על אדמות ששייכות לתושבים מהעיירה יטא, והמתנחלים כל הזמן מרחיבים אותן.

בתחילת שנות התשעים, המתנחלים השתלטו על שטחים גדולים של ח'ירבת א-סארורה, ח'ירבת אל-ח'רובה, אום זייתונה וח'ירבת מר'אייר אל-עביד. המתנחלים מנעו מחקלאים להגיע לאדמות שלהם ולעבוד בהן או לרעות שם את הצאן. הם היו תוקפים את החקלאים, והצבא ידע מזה ולא עשה כלום. בשנת 1997, הצבא הרס את ח'ירבת א-טובא. הם סתמו את המערות, את הדירים ואת המחסנים של המספוא. הם רצו לגרש אותנו מהח'ירבה אבל אנחנו לא עזבנו. קיבלנו התראה מהצבא יום לפני ההריסה, והתירוץ שלהם היה שהאזור הוא שטח צבאי סגור. בנובמבר 1999, הצבא הגיע עם משאיות. החיילים העמיסו את החפצים ואת התבואה שלנו על המשאיות, וזרקו אותם בצד המערבי של כביש 60.

עברנו לגור בח'ירבת א-תוואנה, ואחרי ארבעה חודשים בית המשפט העליון החליט שאנחנו יכולים לחזור לגור בא-טובא. חזרנו לגור במערות.



ילדים בכפר ח'ירבת א-טובא שבדרום הר חברון. צילום: מוסא אבו השהש, בצלם, 13.12.04.

אחרי שחזרנו, ההתנכלויות של המתנחלים התגברו. הם חסמו את הכביש הראשי שמחבר את הח'ירבה שלנו עם ח'ירבת א-תוואנה ועם יטא. נסיעה ליטא בכביש הזה הייתה לוקחת רק שעה. המתנחלים התנכלו לכל מי שעבר בו. לפעמים הם הרביצו לאנשים, כמו שקרה לאישתי, גיסתי ושניים מהבנים שלי, מוחמד ואחמד, בשנת 2001. ארבעתם היו בדרך חזרה הביתה מיטא, ושני מתנחלים חמושים חסמו את הדרך שלהם, הרביצו להם וניסו לגנוב להם את החמור. לפעמים מתנחלים הזמינו משטרה. השוטרים עצרו או עיכבו את האנשים בטענה שהדרך היא שטח צבאי סגור.

בגלל התקיפות וההתנכלויות, התחלנו לעבור בדרך עוקפת. זאת דרך הררית וארוכה מאוד שעוברת דרך ח'ירבת א-תוואנה, אל-מפקרא, אל-ערקוב, מר'אייר אל-עביד וא-טובא. הנסיעה משם בטרקטור לוקחת בערך שעתיים. להשתמש בדרך העוקפת זה לא רק יותר קשה לנו, אלא גם מכפיל את ההוצאות שלנו על העברה של מספוא ומים. לפני שחסמו את הדרך הראשית שילמנו שישים שקל כדי להעביר מספוא מיטא לח'ירבה. היום זה עולה יותר ממאתיים שקל. זה נכון גם לגבי המים.

באביב 2003, אני ואחי איבראהים חזרנו באחד מהערבים לח'ירבה. רכבנו על חמורים בדרך העוקפת והיה לנו פח שמן שקניתי. ליד ח'ירבת אל-מפקרא, שני מתנחלים על טרקטורונים חסמו לנו את הדרך. הם היו חמושים. אחד מהם זרק עלינו אבנים, והשני ירה לכיוון שלנו. עזבנו את החמורים וברחנו. המתנחלים גנבו את השמן שהיה על החמור. אחי נפגע בגב מהאבנים.

אנחנו סובלים מהחסימה של הדרך הראשית במיוחד כשצריך להגיע לבית חולים. בינואר 2004 אשתי עמדה ללדת. בערב הזמנתי טרקטור מיטא, שיבוא לקחת אותנו לבית חולים, כי לא היה טרקטור בח'ירבה. כשהוא לא הגיע החלטתי לקחת את אשתי על חמור. לא הייתה לי ברירה והלכנו בדרך העוקפת, עד לא-תוואנה. הדרך לקחה לנו בערך שעתיים. משם, מכונית פרטית לקחה אותה לבית חולים יטא והיא ילדה ברגע שהגיעה.

תקרית חמורה מאוד קרתה ב-16.5.04. מתנחלים הציתו בלילה את היבול שבשדות מסביב לח'ירבה. נשרפו תשע עגלות של טרקטור, שהיו מלאות בשעורה, בקיה וחיטה. הכמות הזאת הייתה אמורה להספיק לצאן שלנו לשנה שלמה. המשטרה העריכה את ההפסד ב-20,000 שקל. אחיינים שלי ושכנים שלי ראו מתנחלים יוצאים מהשדות והולכים להתנחלות אחרי שהשריפה פרצה. לא הפסדנו רק יבול אלא גם מאמץ של שנה וחצי, שלי, של אישתי ושל הילדים. זאת הפעם הראשונה שאני קניתי מספוא וחיטה כדי להאכיל את המשפחה ואת הצאן. הגשתי תלונה במשטרה הישראלית. שוטרים הגיעו למקום כמה פעמים, צילמו את האזור וחקרו אותנו, אבל עד עכשיו לא שמענו על התוצאות של החקירה.

בחודש יולי מחמוד רעה את הצאן באזור הח'ירבה עם אחיין שלי. מתנחלים ממעון הגיעו ברגל ותקפו אותם. הילדים ברחו וניסו להבריח את הכבשים. המתנחלים רדפו אחרי הכבשים, ודקרו חמש כבשים בסכין. אחת מהן מתה במקום, ובארבע האחרות טיפלנו במשך תקופה ארוכה. הגשנו תלונה על התקיפה, והמשטרה הגיעה וחקרה את המקרה. יש לי מסמכים מהתלונות האלה.

אני ואיבראהים הגשנו הרבה תלונות, אבל המתנחלים לא מפסיקים לתקוף אותנו. אני לא מאמין יותר שהתלונות יכולות לעזור, ועל הרבה תקיפות לא הגשתי תלונות.

עומר מוחמד אחמד ג'ונדייה, בן 38, נשוי ואב לעשרה, הוא חקלאי, תושב ח'ירבת א-טובא שבדרום הר חברון. את עדותו גבה מוסא אבו השהש, במקום מגוריו בח'ירבת א-טובא, ב-21.10.04.