דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

שוטרי מג"ב היכו את קאהירה מוחסן, תושבת אל-פונדוק, באזור ג'לג'וליה, יוני 2004

קאהירה מוחסן, בת 42

Qahira al-Muhsen
אני גרה בכפר אל-פונדוק ויש לי אחד-עשר ילדים, שישה מהם בני פחות מ-15. אני עובדת בניקיון בתים בג'לג'וליה ובכפר קאסם. בעלי, הבן שלי, סאבר, בן 19, ובת, היבא, בת 17, סובלים מפיגור שכלי וזקוקים להשגחה. אני חייבת לעבוד כי אני המפרנסת היחידה של המשפחה הגדולה שלי. ביום שישי, 18.6.04, בסביבות 15:00, הייתי בדרך הביתה מג'לג'וליה, אחרי יום עבודה. הייתי לבד והלכתי בדרך עפר שמובילה לאדמות של כפר חבלה, בדרך לאל-פונדוק. כשהגעתי קרוב לתעלה שנמצאת מדרום למחסום ג'לג'וליה, ראיתי ג'יפ של משמר הגבול בצבע ירוק כהה. הופתעתי לראות את הג'יפ, כי מאז שהקימו באזור את גדר ההפרדה מחסום ג'לג'וליה הוסר. התקרבתי לג'יפ וארבעה שוטרים ירדו ממנו. אחד מהם ניגש אלי ודרש לראות את תעודת הזהות שלי. השוטר הזה היה גבוה, בעל גוון עור לבן, מבנה גוף מלא וקירח. מסרתי לו את התעודה והוא אמר לי בערבית: "הבוקר החזרתי אותך פעמיים ומנעתי ממך להיכנס לישראל. איך הצלחת להיכנס?". אמרתי לו: "נכנסתי מהמקום שדרכו נכנסים הפלסטינים". השוטר הזה באמת החזיר אותי פעמיים באותו בוקר. הייתי עם עוד נשים שניסו להיכנס, אבל הייתי חייבת להיכנס בכל דרך. בסוף נכנסתי דרך חור בגדר שמקיפה את קלקיליה, קרוב לחבלה וג'לג'וליה.

השוטר התחיל לקלל אותי בגסות.. הוא אמר לי: "את שקרנית, את שרמוטה, את בת זונה". אמרתי לו: "אמא שלך ואחותך שרמוטות. אתה מוכן שמישהו יקלל ככה את אמא שלך ואת אחותך?". השוטר נתן לי אגרופים בפנים ובחזה. באותו רגע, שוטר אחר הצטרף אליו והיכה אותי. השוטר השני היה ממוצא אתיופי, נמוך ובעל מבנה גוף מלא. השוטר השני בעט בי על הרגליים ונפלתי על האדמה. כשנפלתי, הוא דרך עלי. שני השוטרים האחרים עמדו עם הגב לג'יפ. אני הייתי במרחק של כשני מטרים וחצי מהג'יפ ושני השוטרים שעמדו, צחקו עלי בזמן שהשניים האחרים היכו וקיללו אותי. ניסיתי לקום אבל לא הצלחתי. לא יכולתי לעמוד על הרגליים מרוב מכות ובעיטות.

בערך חמש דקות אחרי שהם התחילו להכות אותי, הגיע למקום חקלאי שנסע בטרקטור. זיהיתי את הפנים שלו מהעבודה בג'לג'וליה ואני יודעת שהוא משם, אבל אני לא יודעת איך קוראים לו. הוא ניסה להתערב, אבל אחד השוטרים צעק עליו והורה לו לעזוב, או שהוא יירה בו. החקלאי התרחק מהמקום.

השוטרים היכו אותי ובעטו בי במשך כרבע שעה. אחר כך, הם עזבו אותי מותשת וזרוקה על האדמה ועלו לג'יפ. לפני שהם עזבו, הג'יפ נסע אחורה לעברי ודחף אותי לשוליים. היו שם קוצים ושיחים יבשים. אז הג'יפ עזב.

אחרי בערך רבע שעה, הייתי עדיין באותו מקום. לא יכולתי לזוז. כמה נשים הגיעו למקום. אני מכירה אותן, הן עובדות בחקלאות בתוך ישראל. כשהן ראו אותי הן הופתעו ושאלו מה קרה לי. סיפרתי להן מה קרה ושלוש מהן הרימו אותי ועזרו לי ללכת עד שהגענו לאזור שער חבלה. ליד השער עמדו פועלים וחיכו לעבור כדי לחזור הביתה. אחד מהם התקשר לסהר האדום והזעיק אמבולנס. האמבולנס הגיע בסביבות 16:30 והעביר אותי לבית החולים של אונורו"א בקלקיליה.

בבית החולים עברתי בדיקות וצילומי רנטגן ואושפזתי לשעתיים. אחר כך, העבירו אותי לבית החולים רפידיה בשכם להמשך הטיפול. אחרי כשעה וחצי, הרופאים קבעו המצב שלי יציב ושיש לי רק חבורות אבל אין שברים. חזרתי הביתה לאל-פונדוק ומאז אני נחה בבית ולא יכולה לעשות כלום.

קאהירה מוחסן, בת 42, נשואה ואם לאחד-עשר, היא תושבת הכפר אל-פונדוק שבמחוז קלקיליה. את עדותה גבה עבד אל-כרים א-סעדי ב-20.6.04 בביתה.