דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

חיילי צה"ל ירו במפגינים פלסטינים ופצעו כמה מהם, דיר קדיס שבסמוך לרמאללה, מארס 2004

מוחמד נאסר, בן 52

Qahira al-Muhsen

בתחילת חודש מרץ, הרשויות הישראליות התחילו בעבודות חפירה להקמת גדר ההפרדה באזורים א-ד'הר, ח'ילת אל-מיס, וא-ראס א-סר'יר, ששייכים לכפר דיר קדיס. מאז, תושבי הכפר הפגינו כמה פעמים במחאה על הפקעת האדמות. במידה ובניית הגדר תושלם על פי התוכנית הקיימת, יותר משני שליש מהאדמות יהיו מאחורי הגדר. כ-2,000 דונם שבהם נטועים כ-10,000 עצי זית יופרדו מהכפר. עצי הזית הם מקור הפרנסה העיקרי של תושבי הכפר.

הוועד המקומי האזרחי התארגן לפעול נגד הגדר וקרא לתושבים להגיע ביום שני, 15.3.04, למסגד שבכפר ומשם לצאת להפגנת מחאה נגד עבודות החפירה שמתבצעות מדרום לכפר. ביום שני, בסביבות השעה 7:00 בבוקר, הלכתי למסגד. כשהגעתי, היו במקום כ-600 תושבים, מבוגרים וצעירים, נשים וגברים. התאספנו בחצר המסגד והלכנו בדרך עפר לכיוון ח'ילת אל-מיס, כמאתיים מטרים דרומית לכפר. הנפנו דגלי פלסטין ושלטים נגד הגדר. כשהגענו, ראיתי במקום חמישה דחפורים, ג'יפ צבאי ושישה חיילים. הדחפורים הפסיקו לעבוד ואחד החיילים, שהיה נמוך, בעל גוון עור כהה, מבנה גוף בינוני ונראה כבן 27, התקדם לעברנו וצעק בערבית: "עצרו, עצרו". עצרנו. הוא כיוון את הרובה שלו לעברנו ואמר: "אם אחד מכם ינסה להתקדם, אני אירה בו". החייל עמד במרחק של כשלושה מטרים מאתנו. חלק מהמפגינים התווכחו איתו בערבית ואמרו לו שזו הפגנה לא אלימה.

התיישבנו על האדמה ולא זזנו. ראיתי את החייל ניגש לג'יפ הצבאי, שעמד במרחק של כארבעה מטרים מאתנו. הוא הביא רימון גז מדמיע וזרק אותו לעברנו. מארגני ההפגנה ביקשו שלא נגיב. נשארנו במקום, למרות שחלק מאתנו הרגישו מחנק ולאחרים שרפו העיניים. החיילים האחרים נסוגו כעשרים מטרים אחורה, כנראה שהם חששו שמישהו יזרוק את הרימון חזרה לעברם.

שמעתי חייל אחר אומר בערבית: "אני אספור עד חמש ואם לא תלכו מפה, אני אירה עליכם". הוא אמר את זה כדי להפחיד אותנו, אבל לא התרגשנו מהאיום שלו ונשארנו במקום. החייל ספר עד חמש ואז ירה לעברנו ירייה אחת. הכדור פגע באצבע יד שמאל של ח'דר עווד, בן 34. כשח'דר נפגע קמנו וצעקנו "אללה אכבר, אללה אכבר". המארגנים דרשו מאתנו לא לזוז, לא לעזוב את המקום ולא להגיב לחיילים.

גם אני ביקשתי מהאנשים לא להגיב, כדי לא לתת לחיילים תירוץ לפזר את ההפגנה. החייל ספר שוב עד חמש וירה לעברנו כדור נוסף. הוא עשה זאת פעם נוספת ובסך הכל, ירה לעברנו שלושה כדורים. תוך שלוש דקות הגיעו כעשרים חיילים נוספים מכיוון ההתנחלות קריית ספר. הם התחילו להכות אותנו באלות ובקתות הרובים ודחפו אותנו לאחור.

אני והמפגינים חזרנו לאחור כי חששנו להיפגע. התרחקתי 3-2 מטרים מהחיילים. הם רדפו אחרינו ולפתע הרגשתי מכה בחלק האחורי של הראש. חשבתי שהראש שלי מתפוצץ. שמתי את הידיים שלי על הראש והרגשתי שיורד הרבה דם. לא התעלפתי, אבל הייתה לי סחרחורת ובחילה ומיד נפלתי על האדמה, על הצד של הגוף. צעקתי "הראש שלי התפוצץ". כמה בחורים שהיו במקום הרימו אותי ולקחו אותי בריצה חזרה לכפר. בחורים אחרים לקחו את ח'דר עווד. הגענו לכניסה הדרומית של הכפר וחיכינו שתגיע מכונית כדי לקחת אותי לבית החולים. אחרי כחמש דקות, כמה בחורים הביאו את בני, אסעד מוחמד עלי נאסר, בן 17, שגם הוא השתתף בהפגנה. הוא נפצע בכתף השמאלית מכדור גומי. אחרי כחמש דקות נוספות הגיעה למקום מכונית פרטית, מכפר נעלין. הנהג היה בדרך לרמאללה והסכים לקחת את שלושתנו לבית החולים שם.

בסביבות השעה 8:00, כשהיינו בכפר נעמה, בדרך לרמאללה, ראינו אמבולנס של עמותת הסיוע הרפואיהפלסטיני והמשכנו לבית החולים באמבולנס. הצוות הרפואי נתן לנו עזרה ראשונה. בסביבות השעה 9:00, הגענו לבית החולים. עברתי בדיקות וצילומי רנטגן. מאוחר יותר עברתי ניתוח להוצאת כדור הגומי שחדר לתוך הגולגולת מאחור. הפציעה הוגדרה כבינונית ולא נגרם לי נזק משמעותי. אני עדיין מאושפז בבית החולים א-שיח' זאיד. הפציעות של בני ושל ח'דר עווד היו קלות. שניהם נפגעו מכדור גומי. הם קיבלו טיפול רפואי ושוחררו באותו היום.

מוחמד עלי עומר נאסר, בן 52, נשוי ואב לשמונה,הוא פקיד תושב דיר קדיס. את העדות גבה איאד חדאד, בבית החולים א-שיח' זאיד ברמאללה, ב-15.3.04