דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

הבהרות לנתוני ההרוגים

מאגר הנתונים של בצלם כולל מידע בנוגע לכלל בני האדם – פלסטינים, ישראלים ואזרחים זרים – שנהרגו במסגרת העימות בין ישראל לפלסטינים מאז פרצה האינתיפאדה השנייה בספטמבר 2000. המאגר מתעדכן בהתאם למידע שוטף שמגיע לבצלם.

המידע על הפלסטינים שנהרגו מבוסס על תחקיר שערך בצלם בנוגע לכל אחד מהמקרים. במסגרת התחקיר נבדקות נסיבות המוות – כולל גביית עדויות מעדי ראייה ככל שהדבר אפשרי ואיסוף של מסמכים רשמיים (העתקים של תעודות מזהות, תעודות פטירה ומסמכים רפואיים), תמונות וסרטוני וידיאו. המידע שנאסף מוצלב עם מידע שפרסמו ארגוני זכויות אדם אחרים – פלסטינים ובינלאומיים, הודעות של דובר צה"ל ושל ארגונים פלסטינים חמושים ומידע שפורסם באמצעי התקשורת.

מיד לאחר שפרצה האינתיפאדה השנייה, ישראל הכריזה על כל המתרחש בשטחים כעל "סכסוך מזויין". בהתאם לעקרונות המשפט ההומניטארי הבינלאומי החלים בנסיבות כאלה, בצלם מציין בנוגע לכל אחד מההרוגים האם "השתתף בלחימה" אם לאו (במקרה שלבצלם אין די מידע כדי להכריע בשאלה, נכתב שלא ידוע האם אדם זה השתתף בלחימה). בצלם מסווג באופן זה את כל הפלסטינים שנהרגו ברצועת עזה מאז ספטמבר 2000 ועד היום. לעומת זאת, בגדה המערבית הפסיק בצלם סיווג זה של ההרוגים מאז חודש ינואר 2009 (תום "עופרת יצוקה"), שלאחריו כבר מופרך היה להתייחס למתרחש בגדה כאל "סכסוך מזויין". ביחס לכל הפלסטינים שנהרגו בגדה מאז, מוצג ברשימות רק תיאור עובדתי קצר של נסיבות האירוע.

בשנותיה הראשונות של האינתיפאדה השנייה ביסס בצלם, בהתאם לעקרונות המשפט ההומניטארי הבינלאומי, את החלוקה בין מי ש"השתתפו בלחימה" למי ש"לא השתתפו" בה, על מעשיהם בעת שנהרגו: מי שנטל חלק ישיר בלחימה בעת שנהרג נחשב לאדם ש"השתתף בלחימה"; ומי שעסק בפעילות אחרת בעת שנהרג נחשב למי ש"לא השתתף בלחימה".

בשנת 2008, פיתח הצלב האדום הבינלאומי גישה חדשה בנוגע לשאלת ההשתתפות בלחימה. על פי גישה זו, "השתתפות בלחימה" תיוחס לא רק למי שעסק בפעילות לחימתית בעת מותו, אלא גם לאדם שמילא "תפקיד לחימה מתמשך" (Continuous Combat Function). קטגוריה זו כוללת אנשים שהוכשרו לבצע פעולות לחימה או לפקד עליהן והם ייכללו בה גם אם לא היו מעורבים עדיין בביצוע פעולות כאלה וגם אם לא עסקו בלחימה בעת הריגתם. מאז "עופרת יצוקה" נוקט בצלם בגישה זו בכל הנוגע לסיווג ההרוגים.

חשוב להדגיש: הסיווג לפי קטגוריות אלה – לפני 2008 ולאחריה – אינו מלמד דבר על הלגיטימיות המשפטית או המוסרית של השימוש בכוח קטלני נגד האדם שנהרג. שאלה זו תלויה אך ורק בנסיבות הספציפיות של כל אירוע ולא בהגדרות משפטיות תיאורטיות.