דילוג לתוכן העיקרי
מחמוד סמחאן ואחיינו כינאן עם אחד מעצי הזית במטע שלהם בכפר ראס כרכר שכרתו מתנחלים. צילום: איאד חדאד, בצלם, 19.8.18
תפריט
נושאים

מסיק 2018: מתנחלים פגעו בחקלאים ובעצי זית וגנבו זיתים

הכאב הנפשי הוא מאוד גדול, במיוחד כי אנחנו לא יכולים לראות ברכה בעבודה ובהשקעה שלנו, אחרי שטיפלנו בעצים כל יום, אתה רואה איך זה נמחק תוך רגע קצר. זה משאיר בלב כאב שלא עובר.

מחמוד סמחאן, ראס כרכר, 19.8.18 

עונת המסיק, שבה חגגו משפחות פלסטיניות בעבר את התוצרת החקלאית ואת הקשר לאדמה, מתקיימת כבר שנים רבות בצל ההשתלטות על קרקעות, ההגבלות שמטילה ישראל על הגישה לאדמות שנותרו, אלימות של מתנחלים כלפי מוסקים ופגיעתם בעצי הזית. 

חלק ממטעי הזיתים  נמצאים בסמוך להתנחלויות, או אף בתוכן, והחקלאים אינם יכולים להגיע אליהם. בחלק מהמקומות מאפשר להם הצבא להגיע לאדמותיהם רק פעמיים בשנה – בעונות המסיק והחריש – לימים קצובים. גם אז, לא פעם החקלאים נשלחים לביתם כלעומת שבאו בטענות שונות. האיסור על הגעתם של חקלאים אלה לאדמותיהם מונע מהם לטפל בעצים, והדבר גורם בתורו לירידה בתנובתם. כתוצאה מכך נקלעים החקלאים להפסדים כספיים, וחלקם נאלצים למצוא מקור פרנסה אחר. 

בנוסף, חשופים החקלאים למעשי אלימות מצד מתנחלים ולפגיעה שלהם בעצים. לאורך השנים תיעד בצלם מאות מקרים בהם מתנחלים תקפו פלסטינים או פגעו ברכושם. זאת למרות נוכחות מתמדת כמעט של חיילים באזור, בעמדות צבאיות או בנקודות תצפית, ולמרות העובדה שהאירועים מתרחשים סביב התנחלויות ומאחזים ידועים. 

בחלק מהמקרים הנפגעים לא דיווחו כלל על הפגיעה, במקרים אחרים הם הודיעו למשטרה, שהגיעה למקום ותיעדה את הנזק, ובמקרים אחרים הם גם הגישו תלונה רשמית. ואולם תהיה התנהלותם אשר תהא, התוצאה זהה: הרוב המכריע של תיקי החקירה שנפתחו נסגר בלא כלום. מתנחלים מנצלים היטב את היד החופשית שמעניקות להם הרשויות הישראליות ופועלים ללא דין וללא דיין. 
מציאות זו, שבגללה נוטשים חקלאים בלית ברירה חקלאים את אדמותיהם, אינה מקרית. זוהי התוצאה אליה מכוונת מדיניותה של ישראל: היא מקלה עליה להשתלט על אדמות נוספות לצורך הרחבת ההתנחלויות או לקידום אינטרסים ישראליים אחרים. 

השנה התחילה העונה רשמית ב-12.10.18, אך כמו בשנים קודמות, מתנחלים החלו לפגוע במטעים כבר בשבועות שקדמו לה. החל מאמצע אוגוסט ועד ה-24.11.18 תיעד בצלם בכפרים באזור שכם ורמאללה תקיפה גופנית של מוסקים בשני מקרים ופגיעה ברכוש בתשעה מקרים, בהם מתנחלים כרתו או עקרו כ-500 עצים וגנבו זיתים מלפחות 310 עצים.

להלן פירוט חלק מהאירועים שתיעדו תחקירני בצלם, בהם מתארים החקלאים, שמתעקשים לעבד את אדמתם למרות כל המכשולים שמציבה ישראל בדרכם, את הקשיים עמם נאלצו להתמודד השנה:

אזור רמאללה

באזור רמאללה תועדו באותה תקופה חמישה מקרים, בהם מתנחלים כרתו בסך-הכול 377 עצי זית ושלושה גפנים. באחד המקרים מדובר במטע שמתנחלים כבר כרתו בו את כל העצים לפני כשש שנים. החקלאים נטעו שתילים חדשים והמתינו חמש שנים כדי שהעצים יתחילו לתת פרי רק כדי לגלות שמתנחלים כרתו אותם שוב השנה. במקרה נוסף כרתו מתנחלים באותה תקופה 22 עצי לימון בכפר דיר ניזאם. 

להלן חלק מהעדויות שגבה תחקירן בצלם איאד חדאד:

הכפר תורמוסעיא, 24.11.18:

ב-24.11.18 נכנסו כ-15 מתנחלים למטע הזיתים של עבדאללה אבו עוואד תושב תורמוסעיא, שבמרחק של כארבעה קילומטר ממנה הוקמה בשנת 1998 ההתנחלות עדי עד. המתנחלים החלו לחבל במטע ושברו בידיהם את ענפיהם של 23 מ-130 העצים, עד אשר חמישה פלסטינים שמסקו זיתים במטע סמוך הבחינו בהם וניסו לצלמם, ולכן המתנחלים התרחקו מהמקום ועברו למטע אחר, בבעלותו של שוכרי זעתר, גם הוא תושב תורמוסעיא, שם שברו את ענפיהם של 25 עצים מתוך 200 העצים במטע. בשלב זה המוסקים שהיו עדים לאירוע מרחוק, הזעיקו את אחד מבעלי האדמות ואת אנשי לשכת הקישור הישראלית. לפני שהסתלקו הספיקו המתנחלים גם לרמוס גדרות תיל שהגנו על המטעים.  

אנשי לשכת הקישור, שהגיעו למקום רק כשעה לאחר שהמתנחלים הסתלקו, גבו את עדותו של שוכרי זעתר, הבעלים של המטע השני, שהוזעק למקום ושל אחד העדים למעשה. 

בעל המטע הראשון, עבדאללה אבו עוואד, בן 76, סיפר בעדות שמסר למחרת כיצד נודע לו כי המטע שלו הושחת:

Thumbnail
עבדאללה אבו עוואד. צילום: איאד חדאד, בצלם, 25.11.18

אתמול, יום שבת, 24.11.18, בערך בשעה 18:30, התקשרו אלי ממועצת הכפר בזמן שצפיתי בטלוויזיה כדי להודיע לי שהשחיתו עצים באדמה שלי, ליד ההתנחלות עדי עד. אני זקן ולא יכולתי ללכת לשם לבד בלילה, אז הגעתי לשם רק הבוקר, בשעה 8:00, עם כלתי ואחותי. אחר-כך הצטרף אלינו גם הנכד שלי. כשראיתי את העצים הכרותים חשכו עיניי. הרגשתי כאב שאי אפשר לדמיין ותסכול עמוק. העצים שלי היו מטופחים מאוד, גידלתי אותם באהבה, כמו שאני מגדל את הילדים שלי. הם תלשו את הענפים, לא השתמשו אפילו במסורים. אני לא בטוח שאצליח לשקם את העצים האלה כדי שיניבו שוב פירות. יכול להיות שיהיה יותר יעיל לעקור אותם ולנטוע עצים חדשים. הם היו רק בני חמש שנים, ועדיין לא הניבו הרבה פרי. חיכיתי כל יום במשך חמש שנים, עד שהם יתחילו לתת פירות. עכשיו אני מפחד לשלוח את הבנים שלי לטפל באדמה, כי אולי המתנחלים יפגעו בהם או יהרגו אותם. הם רוצים שאנחנו ננטוש את האדמות, הם דוחקים אותנו לפינה כדי שנזניח את האדמה והם יוכלו להשתלט עליה. 

הם לא צריכים לתת דין וחשבון לאף אחד. בין ההתנחלות לאדמה שלי יש מגדל תצפית צבאי שמאויש דרך קבע, והם חיבלו במטע לאור יום. אני לא מתכוון להגיש תלונה על האירוע, כי אין בזה שום תועלת. חאג' חזמה מהכפר שלנו הגיש המון תלונות במשטרה על חבלות כאלה אבל לא יצא מהן כלום. 

עבדאללה מוחמד, בן 62, נשוי ואב לשבעה, מסק זיתים כפועל שכיר עם שלושה פועלים נוספים ובעל החלקה הסמוכה בעת האירוע. בעדות שמסר מחרת סיפר:

בזמן שמסקנו את העצים, מתישהו בין 14:30 ל-15:00, ראיתי קבוצה של בערך 15 מתנחלים שוברים עצי זית במטע של תושב תורמוסעיא. חלק מהם כיסו את הפנים שלהם בחולצות. הם היו במרחק של 200 מטר מאיתנו. נסעתי עם עבדאללה נעסאן, בעל המטע שאצלו עבדתי, לנקודת תצפית גבוהה יותר כדי לראות בדיוק מה הם עושים. התקרבנו עד שהיינו במרחק של 100 מטר מהם. עבדאללה ניסה לצלם אותם אבל הם ראו אותנו וברחו לכיוון עדי עד. הם עצרו במרחק של 500 מטר מאיתנו, נכנסו למטע ששייך לתושב אחר בתורמוסעיא, והתחילו לשבור גם שם את העצים. עבדאללה התקשר לקצין מהקישור הישראלי וגם דיווח לבעלי האדמות. המתנחלים נשארו עוד עשר דקות באדמה ואז עזבו. 

אחרי חצי שעה בערך הגיעה ניידת אבטחה של ההתנחלות עדי עד, ונעמדה ליד המטע השני שהם הרסו. חצי שעה אחר-כך הגיעו המשטרה והצבא. אני, עבדאללה נעסאן ושלושת הפועלים האחרים ירדנו לדבר איתם. הם חקרו את עבדאללה נעסאן ואת אחד מבעלי האדמות שהגיעו למקום, אבל אותי ואת המוסקים האחרים לא שאלו כלום. 

Thumbnail
עצי הזית השבורים של עבדאללה אבו עוואד. צילום: איאד חדאד, בצלם, 25.11.18

הכפר תורמוסעיא, 7.10.18:

מוחמד עוואד, בן 60, נשוי ואב ל-14, תושב תורמוסעיא, הוא בעליהן של קרקעות בשטח של 110 דונם המשתרעות ממזרח לתורמוסעיא. במרחק של כקילומטר מאדמותיו הוקמו ההתנחלות עמיחי (חלק מגוש שילה), שאושרה ב-2017, ומאחז עדי עד, שהוקם ב-1998. ב- 7.10.18, לאחר שחזר מביקור משפחתי בחו"ל, יצא עוואד למסוק את הזיתים במטע שבאחת מחלקותיו, בשטח של שבעה דונם. עם הגיעו גילה ש-60 מתוך 110 עצים נכרתו.

Thumbnail
עצים כרותים במטע של מוחמד עוואד על רקע ההתנחלות עמיחי. צילום: איאד חדאד, בצלם, 7.10.18

בעדות שמסר באותו יום, סיפר מוחמד עוואד: 

Thumbnail
מוחמד עוואד עם אחד העצים שכרתו מתנחלים במטע שלו. צילום: איאד חדאד, בצלם, 7.10.18

חצי מהילדים שלי חיים באמריקה. אני מבקר אותם אבל לא עובר לגור שם, כי מעולם לא אהבתי את החיים בחו"ל. אני מעדיף לחזור לעבוד באדמה שלי. זאת הפרנסה שלי, והאדמה יקרה לליבי כמו הנשמה שלי. אני לא יכול לוותר עליה או להתרחק ממנה. הרשויות הישראליות נותנות לנו ימי תיאום להגיע לאדמה רק פעמיים בשנה, בחריש ובמסיק. המצב הזה מאפשר למתנחלים להיות באדמה שלנו כל השנה, מתי שהם רוצים, ולנו רק בימים קצובים. 

הבוקר, יומיים אחרי שחזרתי מביקור באמריקה, הלכתי לאדמה שלי. קיבלתי תיאום מה-2.10.18 ועד ה-10.10.18, אבל נאלצתי להפסיד כמה ימים בגלל שלא הייתי כאן. הגעתי לאדמה ב-7:00 בבוקר עם הבן שלי עבדאללה, בן 17. כשהגעתי גיליתי ראיתי הרס עצום. כאילו טבחו בעצים. הם נכרתו בנקודת ההתפצלות מהגזע. הייתי בהלם וחשבתי שאני חולם. הרגשתי שאני נחנק. התיישבתי לכמה זמן ולא ידעתי מה לעשות. אחר-כך התקשרתי לחקלאי מהכפר אל-מור'ייר שיש לו ניסיון עם מעשים כאלו והוא יעץ לי להתלונן למנהלת התיאום והקישור. קצין הקישור הגיע לאדמה ואמר לי להתלונן בתחנת המשטרה במחוז בנימין. אמרתי לו שאין טעם לבזבז את הזמן שלי בהגשת תלונה שלא תוביל לתוצאות. נשארו לי רק שלושה ימי תיאום והעדפתי למסוק את העצים שנשארו. 

היו סימנים של טרקטורון על הקרקע. הענפים הכרותים היו טריים מאוד, והחקלאים באדמות שליד שלי אמרו לי שאתמול העצים נראו בסדר גמור. לכן אני חושב שהם גרמו את הנזק בלילה. פלסטינים לא יכולים להיכנס לאזור הזה אלא בזמן התיאום, בשעות היום, ולכן אני בטוח שהאשמים הם מתנחלים. במרחק של 500 מטר מהאדמה שלי, לפני עדי עד, יש עמדת שמירה של הצבא. 
איבדתי חצי מהיבול, וההפסד הוא בין 12,500 ל-15,000 שקלים. אני לא יודע מה נעשה עכשיו. אני מפחד שהמתנחלים ימשיכו לפגוע בעצים האחרים שלי או שהם יפגעו בנו. אין שום גוף שתומך בנו או מספק לנו הגנה רצינית. 

הכפר ראס כרכר, 18.8.18:

האחים לוטפי, בן 41, ומחמוד סמחאן, בן 27, תושבי הכפר ראס כרכר, הם בעליה של קרקע בשטח של כ-10 דונם, שעל רובה משתרעים מטעי זיתים. לפני כשנה וחצי נטעו האחים כ-75 שתילי זית חדשים באחת מחלקותיהם, מצפון לכפר, ששטחה 3-2 דונם. במרחק של 500 מטר מהחלקה הוקמה בשנת 2001 נקודת ההתנחלות זית רענן. ב-18.8.18, כשהגיעו האחים סמחאן לאדמתם, הם גילו כי מתנחלים עקרו או כרתו 70 מהשתילים החדשים וכרתו בנוסף ארבעה עצים בוגרים ושלושה גפנים. כמו כן עקרו המתנחלים את המכסה של בור המים ששימש אותם להשקיה ולשתייה והשליכו אבנים לתוכה. 

Thumbnail
לוטפי סמחאן ואחיינו כינאן ליד אחד השתילים שנכרתו. צילום: איאד חדאד, בצלם, 19.8.18

לוטפי סמחאן, נשוי ואב לשלושה סיפר בעדות שמסר ב-19.8.18: 

אתמול, יום שבת, 18.8.18 הלכנו לאדמה שלנו כדי להשקות את השתילים החדשים ולבדוק את המטע של המשפחה. הלכתי עם הילדים שלי, ח'אלד, בן 11, ג'וד, בת 10, ואוייס, בן 6, האחיין שלי, ח'אלד סמחאן, בן 11, אח שלי מחמוד וחבר שלנו מוחמד נופל, בן 28. אנחנו אוהבים ללכת לאדמה שלנו כדי להשקות את העצים, לטפל בקרקע או סתם לשבת ולבלות זמן בטבע, בין העצים. יש לנו שם גם בור מים שחפרנו לפני עשר שנים ומשמש אותנו להשקיה ולשתייה. 

כשהגענו למטע היינו בהלם ממה שראינו. שבעים שתילים קטנים, בני שנה וחצי, נעקרו מהשורש או נכרתו וכל החביות שהגנו עליהם מהרוח ומחיות היו הפוכות. גם חלק מהענפים והגזעים של ארבעה עצים בוגרים יותר היו שבורים והמכסה של הבאר נעקר. ראינו גם כתובת גרפיטי ואחר-כך אמרו לי שכתוב שם "נקמה לעצורי ארץ ציון". 

זה פוגע בנו קשה נפשית. יותר מכל כאב לי כשראיתי איך הילדים הקטנים שלי עצובים. גם לי כאב מאוד לראות את ההרס. הבן הקטן שלי, אווייס, שאל אותי בעצב: "אבא, למה המתנחלים עקרו אותם?" הוא שמע אותנו מדברים על המתנחלים בהקשר של הגרפיטי. הוא גם שאל למה שברו את העץ שהוא נטע. בזמנו עזרתי לו לטעת את העץ וקראנו לו על שמו. הוא אמר שניטע עץ אחר במקומו ביום שבת. הבת שלי ג'וד, שהייתה בהלם, התחילה לבכות ושאלה למה הם עשו את זה. אלה היו העצים הראשונים שהילדים עזרו לנטוע והם חיכו לראות את הפירות. בלילה, ג'וד התעוררה בחצות ובאה אליי. גם אני הייתי ער כי לא הצלחתי לישון. היא ישבה לידי וחיבקתי אותה כדי לעודד אותה. היא שאלה מתי נחזור למטע כדי לטעת עצים חדשים. היא אמרה שאנחנו נמשיך לטעת עצים, שאנחנו לא מפחדים ושהיא לא רוצה שנאבד את האדמה כי הם אוהבים לשחק שם. המקום הזה הוא המפלט היחיד שלהם כי אין פה פארקים, גינות או מגרשי משחקים קרובים. אני מפחד שההלם מהכריתה של העצים יפגע נפשית בילדים שלי. אני עושה הכול כדי לתת להם סביבה בטוחה ורחוקה מאלימות ומנסה כמה שיותר לתמוך בהם ולעודד אותם. זאת לא הפעם הראשונה שמתנחלים פוגעים בעצים שלנו.

מחמוד סמחאן, אמר בעדות שמסר ב-19.8.18: 

הכאב הנפשי הוא מאוד גדול, במיוחד כי אנחנו לא יכולים לראות ברכה בעבודה ובהשקעה שלנו. אחרי שטיפלנו בעצים כל יום, אתה רואה איך זה נמחק תוך רגע קצר. זה משאיר בלב כאב שלא עובר. 

Thumbnail
מחמוד סמחאן ואחיינו כינאן עם אחד העצים הכרותים. צילום: איאד חדאד, בצלם, 19.8.18

הכפר אל-מור'ייר, 14.10.18:

עבדאללה נעסאן ומשפחתו הם בעליה של קרקע בשטח של 2,000 דונם. בין היתר יש להם מטע זיתים בשטח של שמונה דונם ובו תשעים עצים, במרחק של כחמישה קילומטרים מצפון לכפר. במרחק של כ-500 מטר מהחלקה הוקמה בשנת 1998 נקודת ההתנחלות עדי עד. מזה שנים שבני המשפחה אינם יכולים להגיע לקרקע אלא בימי התיאום, פעמיים בשנה. לפני שש שנים כרתו מתנחלים את כל העצים בחלקה לפני עונת המסיק. לאחר שבני המשפחה נטעו עצים מחדש, והמתינו חמש שנים עד שייצמחו וייתנו פרי, הם נחרדו לגלות ב-14.10.18 שמתנחלים שבו וכרתו את העצים.

עבדאללה נעסאן, בן 50, נשוי ואב לחמישה סיפר בעדות שמסר ביום שבו גילו הוא ובני משפחתו את המטע ההרוס: 

שמחנו מאוד לקראת המסיק השנה, אחרי שחיכינו חמש שנים כדי שהעצים יגדלו שוב. הבוקר הייתי במטע אחר, מול החלקה עם העצים החדשים, עם בן דוד שלי, יאסר, בן 35, ועוד כמה חקלאים. ראינו מולנו שהמטע עם תשעים העצים הושחת שוב לגמרי. כל העצים היו כרותים. התקשרתי למנהלת הקישור הפלסטיני כדי שהם יודיעו לקישור הישראלי. הלכתי לחלקה כדי לבדוק את המצב. כשראיתי את העצים הכרותים הרגשתי שהלב שלי נשבר. כאב לי מאוד. איך הם לא פספסו שום עץ! לפי מצב העלים היה ברור שזה קרה ביום-יומיים האחרונים. חקלאים פלסטינים לא יכולים להגיע לאזור הזה בלי תיאום. רק המתנחלים מסתובבים חופשי בשטח שלנו מתי שהם רוצים. יש גם מגדל תצפית צבאי לא רחוק מהאדמה שלנו, שממנו החיילים יכולים לראות את כל האזור. 

בשעה 9:00 הגיעו נציגים של מנהלת הקישור הישראלית. הם בדקו את הנזק, ואמרו לנו שיגיעו ממשטרת ישראל כדי לחקור את האירוע. לא עוברת שנה בלי שיפגעו באחד המטעים שלנו. בכל פעם אנחנו מגישים תלונות למנהלת הקישור ולמשטרת ישראל, אבל זה לא עוזר כלום. הם מעולם לא חקרו את האירועים. התייאשנו מרוב תלונות. את התלונה האחרונה הגשנו ביולי האחרון, אז כרתו לנו 25 עצי זית בחלקה אחרת. השוטרים הישראלים רק מגיעים לתעד, כאילו יש חקירה, אבל לא עושים שום דבר אחר. אנחנו חיים בדאגה תמידית, לא רק לגידולים ולרכוש שלנו, אלא גם לחיים שלנו. מה אנחנו יכולים לעשות? אין אף מוסד או ארגון שיכולים לעזור לנו ולהגן עלינו! אין לנו שום מוצא מהצרות המתישות האלה שמלוות אותנו כל יום. עד מתי זה יימשך ככה? 

Thumbnail
מטע הזיתים ההרוס של עבדאללה נעסאן. ברקע נקודת ההנתחלות עדי עד. צילום: עבדאללה נעסאן, 14.10.18

אזור שכם 

במהלך תקופה זו, תיעד בצלם באזור שכם חמישה מקרים של אלימות מתנחלים שכללו תקיפה של שני חקלאים באבנים והתנכלות לחקלאי נוסף, וכן גניבת זיתים מכ-310 עצים וכריתה של כ-120 עצי זית נוספים.


להלן כמה מהעדויות שגבתה תחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי מבעלי האדמות:

יאסוף, 15.9.18:

האחים ראג'ח ורידא עטיאני, בני 53 ו-58 בהתאמה, הם בעלי קרקע בשטח של 27 דונם, ובה, בין היתר, מטע זיתים הכולל כ-160 עצים , במרחק של כשלושה קילומטרים מבתי הכפר. במרחק של כ-500 מטר מהחלקה הציבו מתנחלים לפני כשנה קרוואנים במסגרת הרחבתה של ההתנחלות רחלים, שאושרה על-ידי הממשלה ב-2012. ביום שבת, 15.9.18 הגיע ראג'ח עטיאני למטע עם אחיינו, מוג'אהד ראדי, בן 31 כדי למסוק את העצים. עם הגיעם גילו השניים כי 37 מהעצים, כמעט רבע מהמטע, כבר נמסקו ורוב הזיתים נגנבו. מעט זיתים נותרו על הקרקע.

בעדות שמסר ב-17.9.18 סיפר ראג'ח עטיאני, נשוי ואב לשישה: 

Thumbnail
ראג'ח עטיאני. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 17.9.18

בשבת, בסביבות השעה 6:30 בבוקר, אני והאחיין שלי מוג'אהד הלכנו למסוק זיתים בחלקה שלנו. אנחנו מעדיפים להגיע לאדמה בימי שבת, בגלל שאנחנו מפחדים מהתקפות המתנחלים, במיוחד בגלל שלא מזמן הם הציבו קרוונים ליד האדמה. כשהגענו למטע שמתי לב שיש על האדמה זיתים והמון ענפי זית שבורים ושעל חלק מהעצים לא היו זיתים. גילינו ש-37 עצים כבר נמסקו. 

התקשרתי מייד למועצת הכפר ולמנהלת התיאום והקישור הפלסטינית, שעדכנה את מנהלת התיאום והקישור הישראלית. חזרתי הביתה ובשעה 11:00 התקשרו אלי מהמת"ק הפלסטיני ואמרו לי שאנשי המת"ק הישראלי אמורים להגיע לקרקע. ב-11:45 הגיעו אנשי המת"ק הישראלי ביחד עם ניידת משטרה ישראלית. השוטרים צילמו את העצים, ושני מוטות ברזל שכנראה שימשו את הגנבים כדי לחבוט בענפים ולהפיל את הזיתים. הם צילמו גם את הענפים השבורים על האדמה. הנזק הרב לעצים מראה שהם חבטו על העצים בצורה מאוד אלימה. השבירה של הענפים מזיקה מאוד לעצים ובעונה הבאה הם כנראה לא יניבו פירות. נשבר לי הלב לראות את הפגיעה בעצים שאני והאחים שלי מטפלים בהם במסירות. 

בורין, 13.10.18:

חרבי דיכ, בן 51 ואב לתשעה, תושב חווארה, הוא בעל חנות וכן בעליו של מטע זיתים בשטח של שבעה דונם מצפון-מזרח לכפר בורין, הכולל 200 עצים. במרחק של כקילומטר מחלקה זו הוקם ב-1999 המאחז גבעת רונן, כהרחבה של ההתנחלות הר ברכה. ב-13.10.18 הגיע דיכ לאדמתו יחד עם עאמר דראוושה, בן 31, העובד בחנותו, כדי למסוק זיתים. שלושה מתנחלים נכנסו למטע ותקפו את השניים באבנים. השניים התרחקו לצדו השני של המטע ולאחר התערבות חיילים הופסקה התקיפה. אולם, כמה שעות לאחר מכן הגיעו למקום כ-15 מתנחלים נוספים והתקיפה התחדשה ביתר שאת. דיכ ודראוושה נאלצו להימלט מהמקום כשהם מותירים מאחוריהם שלושה שקי זיתים שהספיקו למסוק. המתנחלים גנבו שניים מהם ושפכו את תכולת השלישי על שיח קוצים.

בעדות שמסר ב-14.10.18 תיאר חרבי דיכ את התקיפה: 

Thumbnail
חרבי א-דיכ. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 14.10.18.

בסביבות השעה 11:00 הגעתי לאדמה שלי ביחד עאמר דראוושה, שעובד אצלי. אני בעל חנות ולמרות שיש לי הרבה עבודה בחנות, אני עדיין מגיע למסוק את הזיתים בעצמי, כי רוב הפועלים השכירים חוששים לחייהם בגלל ההתקפות של המתנחלים ולא מוכנים להגיע לאדמה שלי. חשבתי שבגלל שאנחנו באים בשבת המתנחלים לא יתקפו. 

אחרי שעתיים של עבודה בערך הגיעו שלושה מתנחלים והתחילו ליידות עלינו אבנים עם קלעים, ממרחק של בערך 200 מטרים. החלטנו להתרחק מהם, ועברנו לצד השני של המטע. הם המשיכו ללכת אחרינו וכל כמה זמן היינו צריכים לעבור מקום כדי להתרחק מהם. 

אחרי שעה בערך הגיע ג'יפ צבאי מכיוון ההתנחלות, והחיילים דיברו עם המתנחלים, ואז המתנחלים התרחקו לכיוון של ההתנחלות וחשבתי שהעניין נגמר. אבל אחר-כך הם התיישבו על סלע גדול במרחק של בערך 300 מטרים מאיתנו. הם צעקו עלינו שנסתלק משם וקיללו אותנו. זהב נמשך ככה עד השעה 16:00 בערך ואז הגיעו פתאום בערך 15 מתנחלים, שהתחילו לזרוק אבנים לכיוון שלנו. אחת האבנים עברה לי ממש ליד האוזן. אמרתי לעאמר שכדאי שנלך משם. הוא ירד מהר מהסולם, לקח אותו וברחנו. לא היה לנו זמן לקחת איתנו שום דבר אחר כי רדפו אחרינו בערך 15 מתנחלים, שהתחלקו לשתי קבוצות, אחת מאחורינו והשנייה ממערב לנו. הרגשתי שאנחנו בסכנה אמיתית. רצנו עד למכונית שלנו, מרחק של מאה מטרים בערך, בזמן שאבנים נפלו לידינו. נכנסנו לאוטו והתקדמנו איזה מאה מטר, בזמן שהמתנחלים המשיכו לרוץ אחרינו ולזרוק עלינו אבנים, עד שהגענו לבית של חסן אל-עג'ולי. הבית שלו נמצא בכניסה לכפר, הכי קרוב לאדמה. נכנסנו אליו וחיכינו שם עד השעה 18:00.

רק כשהיינו בטוחים שהמתנחלים הלכו חזרנו לאדמה כדי להביא את הזיתים שמסקנו. עד שברחנו הספקנו למלא שלושה שקים, כל אחד במשקל של 50 ק"ג בערך. שניים מהשקים נעלמו, ואת התכולה של השלישי המתנחלים שפכו בין קוצים. הם גם גנבו שתי יריעות ששימשו אותנו למסיק. השתגעתי! עבדנו כל כך קשה למסוק את הזיתים האלה! התעקשתי לאסוף כמה שיותר זיתים מבין הקוצים ואפילו שרפתי את הקוצים כדי שאוכל לאסוף כמה שיותר זיתים. 

התקשרתי למשטרה הפלסטינית והודעתי להם מה קרה אבל הם אמרו שהם לא יכולים לעשות כלום בעניין, ושאני צריך להתקשר למנהלת התיאום והקישור הפלסטינית. לא עשיתי את זה, כי אני בטוח שהם לא יעשו כלום. זה סתם הליך פורמלי וברור שלא

תהיה חקירה אמיתית. המתנחלים עושים מה שבא להם בלי לתת דין וחשבון לאף אחד. הם אפילו זוכים להגנה ולתמיכה מהצבא. 

עאמר דראוושה, בן 31, נשוי ואב לשניים, תושב עוורתא, סיפר בעדותו ב-14.10.18 על האימה שחש במהלך התקיפה: 

Thumbnail
עאמר דראוושה. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 14.10.18

כשהמתנחלים זרקו עלינו אבנים וברחנו, נפגעתי מאבן ברגל שמאל, והמשכנו לברוח עד שהגענו לאוטו. המתנחלים המשיכו לרדוף אחרינו עד לבית של חסן אל-עגו'לי. לא האמנתי שיצאנו מזה בשלום. האבנים עברו לנו ממש מעל הראש. הגעתי לבית שלי בעוורתא בערך ב-19:00. כשראיתי את הילדים שלי חיבקתי אותם כי בזמן התקיפה חשבתי שאני הולך למות. יש לי שני ילדים קטנים, בני שנה ושנתיים, ואנחנו מצפים לילד שלישי. אמרתי לאשתי "היום כמעט מתתי. אם לא היה החסד של האלוהים את היית הופכת לאלמנה והילדים שלך ליתומים". 

תל, 14.10.18:

ב-14.10.18 הגיעו חקלאים תושבי תל למטעי הזיתים שלהם, במרחק של כשישה קילומטרים ממערב לכפר, שבסמוך אליהם הוקם בשנת 2002 המאחז חוות גלעד, וגילו כי עציהם כבר נמסקו על-ידי מתנחלים וחלקם הושחתו. הצבא אוסר על בעלי חלקות אלה להגיע לאדמותיהם ברוב ימי השנה ומאפשר להם לעבדן רק  בימים בודדים שאותם עליהן לתאם  עם המת"ק. השנה הוקצבו להם שלושה ימים בלבד לצורך מסיק הזיתים. האחים טארק ואיאד סילוואדי, שבבעלות משפחתם חלקה של כעשרים דונם, הגיעו עם פועלים ששכרו  לחלקתם, שם גילו שכל 220 העצים שלהם כבר נמסקו והפרי נגנב. ח'אלד עסידה, שהגיע גם הוא עם שני תושבים נוספים מהכפר למסוק את הזיתים באדמתו, גילה ש-53 מתוך 70 עצים כבר נמסקו. בחלקתו של מוחמד עסידה, ששטחה שלושה דונם, שברו המתנחלים חמישים מתוך שבעים שתילי זית צעירים ששתל לפני שלוש שנים. כשניסה עסידה לשקם את מה שנותר מהשתילים, אסרו עליו החיילים שנכחו במקום לעשות זאת בתואנה שימי התיאום נועדו למסיק בלבד.

כך סיפר מוחמד עסידה בעדות שמסר ב-17.10.18: 

Thumbnail
מוחמד עסידה. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 17.10.18

כשהלכתי לבדוק את הקרקע שלי וראיתי את השתילים השבורים, הגיעו שני חיילים ושאלו אותי מה אני עושה שם. אמרתי להם שזו האדמה שלי. אחד מהם אמר לי שאסור לי להיות כאן. שאלתי אותו "למה? היום יש תיאום." הוא ענה שהתיאום נועד רק למסיק. אמרתי להם "זו האדמה שלי. תסתכלו מה שעשו המתנחלים! אני רוצה לבדוק את השתילים שלי ולתקן מה שאני יכול, להחזיר את הצמיגים שהגנו עליהם מהרוח ומחיות". החייל אמר שיש לי חצי שעה. אמרתי לו שזה לא מספיק לי. אבל הוא התעקש. ניסיתי להחזיר את הצמיגים שהגנו על השתילים, והחיילים המשיכו לדרוש שאעזוב בטענה שאין תיאום בשביל העבודה הזאת והתיאום מיועד רק למסיק. אחרי רבע שעה הם סילקו אותי מהאדמה. ביקשתי מהחיילים שיאשרו לי להביא מים כדי להשקות את השתילים, אמרתי להם שהשתילים עדיין קטנים וצריכים מים, אבל הם סירבו. הלכתי במקום זה לעזור לח'אלד במסיק. הוא היה במצב רוח קשה, כי המתנחלים גנבו לו את הזיתים מהעצים ונשארו רק קצת זיתים על ענפים גבוהים. 

טארק סילוואדי, בן 39, נשוי ואב לשניים סיפר בעדות שמסר ב-17.10.18 כיצד גילה שהעצים שלו כבר נמסקו: 

Thumbnail
טארק סילוואדי. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 17.10.18

האדמה שלנו נמצאת במרחק של 300 מטרים בערך מהאוהלים והקרוונים החדשים שהמתנחלים מחוות גלעד הציבו בשנים האחרונות. מאז אנחנו לא יכולים להגיע לאדמה שלנו בלי תיאום. בחלקה יש 220 עצי זית שאבא שלי נטע. אלה עצים גדולים והזיתים מניבים שמן משובח. הגעתי יחד עם אחי ופועלים שעוזרים לנו במסיק, כי יש לנו רק שלושה ימי תיאום ואנחנו לא יכולים להספיק למסוק הכול לבד. צריך עשרה ימי עבודה לפחות, אפילו אם אנחנו עובדים עם פועלים. הופתענו לגלות שכמעט לא היו זיתים על העצים. נשארו זיתים רק על ענפים גבוהים או פנימיים שקשה להגיע אליהם. הסתובבתי במטע, וקיוויתי שאמצא עוד איזה עץ שנשארו עליו זיתים, אבל הם לא דילגו על שום עץ! השתגעתי! החיילים לא נותנים לאף אחד להגיע לאדמה חוץ מהמתנחלים. הצלחנו לאסוף את הזיתים שנשארו, בכמות שתספיק ל-90 קילוגרם של שמן. בשנים קודמות הפקנו טון שמן. 

דיר אל-חטב, 15.10.18:

אמג'ד עוואד, תושב דיר אל-חטב, בן 46, נשוי ואב לשמונה, הוא בעלים של חלקת אדמה בשטח של 31 דונם, במרחק של פחות מקילומטר מבתי הכפר מצדו הצפון-מזרחי. במרחק של כמה עשרות מטרים מהחלקה הוקם אזור התעשייה של אלון מורה, ובתי ההתנחלות, שהוקמה בשנת 1980, נמצאים במרחק של כ-500 מטרים ממנה. מאז שנת 2000 עוואד  לא הורשה להגיע לאדמתו בעונת החריש וקיבל ימי תיאום בעונת המסיק בלבד. בשל הזנחתם במשך רוב השנה העצים מניבים פחות זיתים.

ב-15.10.18, אחד משני ימי המסיק שהוקצבו לעוואד, בעת שמסק זיתים באדמתו, תקפו אותו כמה מתנחלים. חיילים שהגיעו למקום הרחיקו את המתנחלים, אך אז גירשו את עוואד מאדמתו כשהם טוענים שהדבר נדרש "עקב המצב הביטחוני". החיילים לא עצרו איש מהתוקפים. 

Thumbnail
אמג'ד עוואד. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 16.10.18

בעדות שמסר למחרת התקיפה סיפר עוואד:

ביום שני, 15.10.18, בערך ב-8:30 בבוקר, התקשרו אליי מהמועצה המקומית של הכפר, ואמר לי שיש תיאום למסיק באותו יום באזור שבו נמצאות גם האדמות שלי. יצאתי לשם עם עוד כמה עשרות תושבים שיש להם חלקות ליד שלי, אבל הייתי אמור למסוק לבד במטע שלי. בצומת שמוביל לכביש של ההתנחלות אלון מורה היו כמה ג'יפים צבאיים וחיילים שבדקו את הציוד שלנו ואת תעודות הזהות שלנו. אחרי הבדיקה, אחד החיילים הורה לי לחכות, בגלל שבחלקה שלי לא היו חיילים. הייתי במרחק של 500-300 מטר מהאדמה, וחיכיתי יותר משעה. בכל פעם ששאלתי את החייל כמה עוד זמן אצטרך לחכות, הוא ענה לי "עוד דקה, שתי דקות". בסוף הוא אמר לי "עכשיו תלך. יש שם חיילים". הגעתי לאדמה שלי, פרשתי את היריעות מתחת לעץ וברגע שהתחלתי לעבוד, הגיע מתנחל על טרקטורון ועצר במרחק של בערך עשרה מטרים ממני. שאלתי אותו מה הוא רוצה, והוא אמר לי בעברית "זאת האדמה שלי". אמרתי לו "לא, זאת האדמה שלי" וככה התחלנו להתווכח. 

המתנחל התקשר למישהו בטלפון. כדי שהמתנחלים לא יתקיפו אותי כשאני לבד, עברתי לחלק אחר של המטע שקרוב יותר לאיפה שעבדו אנשים אחרים מהכפר, במרחק של 200 מטר מהם, והתקשרתי לראש המועצה של הכפר, וביקשתי שיעזור לי. תוך כמה דקות הגיעו עוד בערך 9-7 מתנחלים, אחד מהם גם היה על טרקטורון כמו הראשון והאחרים היו בג'יפ. פתאום המתנחל שהגיע ראשון התחיל לעשות סביבי סיבובים עם הטרקטורון. ראיתי שיש לו אקדח על המותן. הוא האשים אותי שוב שאני נמצא באדמה שלו. אמרתי לו שזו האדמה שלי ושהצבא אישר לי להגיע אליה. אחד המתנחלים בג'יפ אמר לו "תביא אותו אלינו" ו"תרביץ לו". ואז המתנחל על הטרקטורון נתן לי אגרוף בפנים, ניסיתי להדוף אותו ממני והוא נתן לי עוד מכה. בינתיים הגיעו חלק מתושבי הכפר שעבדו באדמות ליד, בגלל הרעש של הטרקטורונים. המתנחל שהגיע עם הטרקטורון השני התרחק, והמתנחלים האחרים נשארו.

תושבים אחרים מהכפר צעקו לעזרה, והגיעו 8-7 חיילים, ועוד חיילים בג'יפ של הצבא. החיילים דיברו עם המתנחלים, והם הסתלקו. אמרתי לחייל שדיבר איתי כשחיכיתי מחוץ למטע "אמרת לי שיש באדמה שלי חיילים אבל לא היה אף אחד. המתנחלים יכלו להרוג אותי בלי שאף אחד היה מרגיש!" החייל ענה לי "לא ידעתי שהם באים". אמרתי לו "אתה שולח אותי למות, מה זה מי אחראי לזה?!" ואז החייל ענה לי "טוב עכשיו תלך מכאן, בגלל המצב הביטחוני". 

חזרתי הביתה, לא הייתה לי ברירה, במיוחד בגלל שבאתי לעבוד לבד וזה לא בטוח. החקלאים האחרים, שהיו בקבוצות, המשיכו למסוק באדמות שלהם. ב-18:00 התקשר אלי קצין שדיבר איתי בערבית, ואמר לי להגיע מחר (היום) לאדמה שלי עם עוד ארבע אנשים לפחות. היום בבוקר הלכתי לאדמה עם אשתי, תהאני, בת 42, והילדים שלי נדיה ומוחמד, בני 16 ו-15. ליוו אותנו 8-7 חיילים, עד שסיימנו את העבודה. זה לקח לנו פחות מ-4 שעות, כי יש מעט מאוד זיתים על העצים, בגלל שנותנים לנו להגיע לאדמה רק כמה פעמים בשנה ואנחנו לא יכולים לטפל בעצים כמו שצריך. לא אפשרו לי לחרוש את האדמה מאז שנת 2000. 

כבר חמש שנים שהמתנחלים משתלטים בהדרגה על האדמה. בכל שנה כשאנחנו מגיעים בזמן התיאום, אנחנו רואים את זה. אחד המתנחלים הציב צריפים וקרוון ליד השטח שלי, והוא מגדל שם יותר מאלף ראשי צאן ונותן להם לרעות בשטח שלי. הצאן אוכל את הענפים של העצים שלי. המראה של העצים עצוב, הם יבשים, ואין עליהם עלים חדשים כי הצאן אוכל הכל. אלה עצים שסבא שלי נטע. פעם היינו מפיקים מהאדמה יותר משלושים פחים של שמן זית, והיום אפילו שיש לי שטח אדמה כל כך גדול, אין לי מספיק שמן זית אפילו לשימוש עצמי ואני נאלץ לקנות שמן זית.