דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

ירי, תקיפות, יידוי אבנים ובקבוקי תבערה על מכוניות ובתים, פלישה לכפרים, הצתת מבנים ושדות, השחתת מטעים ורכוש: אלימות קשה ויומיומית של מתנחלים כלפי פלסטינים מתקיימת כבר מזמן בשירות המדינה במטרה לדחוק את הפלסטינים מאדמתם. במסגרת הבלוג שהושק בתחילת 2020 ניתן ביטוי לקולות האנשים החשופים לאלימות זו. לרקע בנושא

אוקטובר 2020

12
שריפה שפרצה במטע הזיתים כתוצאה מירי אמצעים לפיזור הפגנות בכפר בורקה, 12.10.2020. צילום: מועצת הכפר
שריפה שפרצה במטע הזיתים כתוצאה מירי אמצעים לפיזור הפגנות בכפר בורקה, 12.10.2020. צילום: מועצת הכפר

בורקה, מחוז רמאללה: מתנחלים תקפו שוב ושוב מוסקים במטעי הזיתים של הכפר בורקה. הצבא, שהבטיח בכל פעם לספק למוסקים הגנה, תקף אותם במקום זאת בירי אמצעים לפיזור הפגנות

בבוקר יום שני, 12.10.20, יצאו כ-50 חקלאים ותושבים מבורקה שבמחוז רמאללה למטעי הזיתים שלהם, במרחק של כקילומטר מצפון לבתי הכפר, כדי למסוק זיתים.

חקלאי בורקה וביתין, השוכן מצפון לו, מתקשים להגיע לאדמותיהם מאז הקימו מתנחלים בשנת 2001 את המאחז "גבעת אסף" על אדמות ביתין שבין שני הכפרים. המתנחלים מנסים מאז בהתמדה להשתלט על מטעי הזיתים של תושבי שני הכפרים ותוקפים חקלאים המעזים להגיע לאדמותיהם. בשנת 2015 אף הציבו המתנחלים סוכה וקרוואן על אדמות החקלאים מדרום ל"גבעת אסף", ומאז הם מאוישים רוב זמן.

בעונת המסיק הנוכחית גייסו החקלאים מבעוד מועד מתנדבים מהכפר ומחוצה לו, כדי שיסייעו להם למסוק את הזיתים בשל אלימות המתנחלים.

עדנאן ברכאת, בן 57, ראש מועצת בורקה, תיאר בעדות שמסר לתחקירן בצלם איאד חדאד ב-20.10.20 את המצב הבלתי אפשרי שאליו נקלעו חקלאי הכפר בשל נוכחותם האלימה של המתנחלים:

לקראת עונת המסיק הנוכחית תיאמתי את העבודה של המוסקים באזור ראס אל-עקבה שמצפון לכפר עם הרשות הפלסטינית ועם הכפר ביתין, שגם לתושבים שלו יש שם אדמות, כדי לגייס מתנדבים שיעזרו להם ויגנו עליהם. זה הכרחי בגלל המתנחלים שהקימו שם סוכות וגרים כבר שנים על אדמות פלסטיניות פרטיות בצורה לא חוקית. המשטרה הישראלית פינתה אותם כמה פעמים אבל הם תמיד חוזרים והם תוקפים חקלאים ופוגעים בגידולים שלהם, בלי דין בלי דיין.

הנוכחות של המתנחלים שם מסכנת את החקלאים ומונעת מהם להגיע לאדמות שלהם. החקלאים הגישו כבר כל-כך הרבה תלונות למשטרה ולצבא הישראליים, לארגוני זכויות אדם ולצלב האדום, אבל שום תלונה לא הניבה תוצאות. לאנשים לא נשארה ברירה אלא להמשיך להתעקש ולהגיע לקרקעות שלהם, יהיה המחיר אשר יהיה.

המנהל לא דורש מהתושבים לתאם את ההגעה שלהם, והם גם לא מעוניינים בתיאום כזה. אלה האדמות הפרטיות שלהם ואין לאף אחד זכות להגיד להם מתי להגיע אליהן.

סוכם שנתאסף ביום שני, 12.10.20, בשעה 08:00 בבוקר, ליד המסגד הגדול שקרוב לאזור והגיעו בערך 40-50 חקלאים ובני משפחה: גברים, נשים, קשישים וילדים.

עם הגיעם למטעים נתקלו החקלאים בקבוצה של כ-15 מתנחלים, שהחזיקו אלות והחלו ליידות לעברם אבנים. החקלאים יידו אבנים בחזרה בניסיון להתגונן והזעיקו תגבורת מקרב תושבי הכפר. כתוצאה מיידוי האבנים, נפצעו באורח קל שלושה תושבים ושמשותיהם של שלושה כלי-רכב נופצו. לאחר כחצי שעה הגיעו למקום חיילים, ובמקום להגן על בעלי האדמות הם השליכו לעברם רימוני הלם וירו לעברם רימוני גז מדמיע וכדורי מתכת מצופים גומי. בסביבות השעה 10:00  הגיע למקום קצין, שהורה לתושבים לחזור לבתיהם והבטיח שהצבא יגן עליהם ויאפשר להם למסוק את הזיתים בימים הקרובים.

עדנאן ברכאת המשיך לתאר בעדותו את העימותים שהתרחשו בין המתנחלים, חיילים וחקלאים שהגיעו למסוק באדמתם:

יצאנו בסביבות השעה 08:00 בבוקר לכיוון הקרקעות, מרחק של חצי קילומטר בערך. באמצע הדרך, ליד מקום שנקרא  באר רבחי, ראינו קבוצת של בערך 15 מתנחלים שהחזיקו אלות ואבנים. התושבים לא רצו להתעמת איתם. היו שם נשים וילדים והם רק רצו למסוק את הזיתים שלהם. המתנחלים הציבו אבנים על הדרך כדי לחסום את המעבר לאדמות והתושבים הסירו אותם ואז המתנחלים התחילו לדחוף אנשים ולתקוף אותם באבנים. העניינים התחממו מהר מאוד, ותושבים החלו לזרוק אבנים חזרה לעבר המתנחלים כדי להרחיק אותם מהמקום ומהתושבים. המתנחלים המשיכו לתקוף את התושבים באבנים ושניים או שלושה חקלאים נפגעו ברגליים. הילדים והנשים נבהלו מאוד והיו צעקות. המתנחלים הצליחו להגיע למכוניות של חלק מהתושבים וניפצו באלות ובאבנים חלונות ושמשות קדמיות בשלוש מהן.

אחרי עימות שנמשך 30-40 דקות הגיעה קבוצה של בערך שמונה חיילים שבדרך כלל מוצבים ליד מאחז גבעת אסף. הם באו כדי להגן על המתנחלים ובערך באותו זמן הגיעה מהכפר תגבורת של בערך 20 צעירים והגיעו גם השר לענייני הגדר ברשות, וליד עסאף ומושלת מחוז רמאללה, לילא ר'נאם. לאחר הגעת התגבורת הצליחו הצעירים לבלום את המתנחלים, אך אז החיילים בלמו את הצעירים וירו רימוני גז והלם ולעיתים כדורי "גומי" כדי לפזר אותם. העימותים עם הצבא נמשכו בעוד המתנחלים עזבו אל הסככות שלהם והסתכלו מרחוק.

בשעה 10:00 הגיע קצין צבאי בכיר שהציג את עצמו כמפקד האזור וביקש שאגיד לחקלאים לחזור בתים שלהם. הוא אמר שהוא ידאג שלמחרת יגיע כוח צבאי מספיק גדול כדי לספק אבטחה לחקלאים. הסכמנו להצעה שלו והחקלאים חזרו הביתה בלי להגיע למטעים שלהם.

למחרת בבוקר הגיעה קבוצה של חמישה חקלאים, חמישה מתנדבים וכתב ערוץ 2, אוהד חמו למטעים, אך עשרות מתנחלים שארבו להם במקום תקפו אותם במקלות ובאבנים. בעימות שהתפתח בין המוסקים למתנחלים, ואשר כלל יידוי אבנים ודחיפות, נפצעו בראשם החקלאי ג'מאל מועטאן (47), והמתנדב מוחמד אל-ח'טיב  (48) ולכתב אוהד חמו נגרמו מספר חבלות. אמבולנס של הסהר האדום שהגיע למקום ופינה את מועטאן לבית חולים ברמאללה, שם קיבל טיפול ראשוני ושוחרר לביתו.

כשעה לאחר מכן, בסביבות השעה 9:00, התאספו עשרות חקלאים במרכז הכפר ויצאו בתהלוכה לכיוון האדמות שבעליהן הותקפו. עשרות המתנחלים שנותרו במקום תקפו את התושבים באבנים, בעת שכעשרה חיילים ששהו על ראש גבעה סמוכה השקיפו על ההתרחשות בלי להתערב. לאחר כחצי שעה הגיעו למקום עשרות תושבים נוספים כדי לסייע לחקלאים, ואז נסוגו המתנחלים לכיוון הקרוואן והסוכה שהציבו על אדמות התושבים. בשלב זה החיילים שצפו במתרחש החלו לירות רימוני גז מדמיע וכדורי מתכת מצופים גומי לעבר החקלאים, כדי להגן על המתנחלים.

בסביבות השעה 12:00  הגיע למקום קצין צבא, שדרש מהתושבים לוותר גם הפעם ולשוב לבתיהם, כשהוא מבטיח כי  הצבא יאפשר להם למסוק את הזיתים ביום אחר ויגן עליהם.

בעדותו תיאר ברכאת את המשא ומתן שניהל עם הקצין:

הגיע קצין שלא הכרתי ואני לא יודע מה הדרגה שלו. הוא התערב כמו בפעם הקודמת, ביקש ממני לשלוח את האנשים הביתה והבטיח שהוא יעשה תיאום למסיק בימי שישי ושבת הבאים וידאג שתהיה אבטחה מספקת. אמרתי לו שזכותנו להגיע לקרקעות שלנו מתי שנרצה ואנחנו לא זקוקים לתיאום, ושהם כבר הבטיחו אבטחה ולא קיימו. אחרי ויכוח ארוך הסכמנו להתקפל כדי שלא ייפגעו עוד אנשים וחזרנו הביתה. הוחלט שכמו שהקצין ביקש נגיע למטעים רק ביום שישי.

שלושה ימים לאחר מכן, בבוקרו של יום שישי, 16.10.20, חסם הצבא את כל הכניסות לכפר כדי למנוע ממתנדבים ותומכים לסייע במסיק. באותו בוקר יצאו יותר ממאה חקלאים ותושבים מהכפר אל המטעים כדי למסוק זיתים.

עשרות חיילים התפרסו על מורדות ההר וליד הקרוואן והסוכה שבמטעים התאספו עשרות מתנחלים. כשהגיעו המוסקים למרחק של כ-200 מטרים מהמטעים, החלו החיילים לירות לעברם כמויות גדולות של רימוני גז מדמיע,  ורבים מהם נמלטו לכיוון הכפר. בעקבות הירי התפתחו עימותים בכמה אזורים סביב הכפר בין תושבים שיידו אבנים לכוחות שהשליכו רימוני הלם וירו רימוני גז מדמיע, כדורי מצופים גומי ואש חיה. במהלך העימותים, שנמשכו כשעתיים, נפגעו מספר תושבים מכדורי מתכת מצופים גומי או משאיפת גז מדמיע וטופלו במקום. תחמושת שירו החיילים גרמה להתלקחות שריפות במטעי הזיתים. החיילים אפשרו לכמה חקלאים לכבות את השריפות ידנית, אך במקביל המשיכו חיילים אחרים לירות גז מדמיע ולהשליך רימוני הלם. כבאית פלסטינית שהגיעה לאזור לא הצליחה להגיע לשריפות בשל העימותים וכעשרה עצי זית בוגרים נשרפו.

בסביבות השעה 13:00, לאחר הפוגה קצרה בעימותים שבמהלכה התושבים התפללו את תפילת הצהריים, ניסו חלק שוב להגיע לאדמות כדי למסוק את הזיתים. החיילים החלו שוב לירות גז מדמיע ורימוני הלם לעבר החקלאים, ושוב התפתחו במקום עימותים במהלכם צעירים יידו אבנים לעבר חיילים. מספר חקלאים נפגעו קל מכדורי "גומי", ועשרות מהם נפגעו משאיפת גז. כולם טופלו בשטח. בשעה 14:00 הגיעה תגבורת של חיילים והם המטירו רימוני גז רבים על התושבים, שנאלצו להימלט מהאזור. המתנחלים עמדו על הגבעה והשקיפו על המתרחש במהלך כל האירוע.

באותו ערב, למחרת בערב, וגם במהלך יום ראשון ה-18.10.20, ראה תושב בורקה שגר בקרבת מטעי הזיתים מתנחלים מהקרוואן מציתים עצים במטעים. בשל חששם של בעלי האדמות להגיע למקום, היקף הנזק אינו ידוע.

בצהרי יום שלישי, 20.10.20, הגיעו לכפר תחקירן בצלם, איאד חדאד  ונציג הצלב האדום, ויצאו אל המטעים כדי לבחון את הנזק, אך כשהגיעו למרחק של כ-150 מטרים מהקרוואן הבחינו בהם המתנחלים. ארבעה מתנחלים רעולי פנים החלו לרוץ לעברם והם נאלצו להימלט.

נ.מ., תושב בורקה, תיאר בעדות שמסר לתחקירן בצלם, איאד חדאד, את הצתת העצים:

אני גר בשוליים הצפוניים של בורקה ומטעי הזיתים נמצאים במרחק של 500 מטר מצפון לבית שלי, באמצע הדרך בין הבית שלי לבין הקרוואנים של מתנחלי הגבעות. אנחנו סובלים כל השנים מהתקיפות שלהם במטעים וגם בתוך הכפר, כולל הצתת המסגד. הגשתי הרבה תלונות בעניין אבל בסוף התייאשתי ואני כבר לא מנסה אפילו להגיע לאדמות שלי. לכן לא הצטרפתי לתושבים באף אחד מהימים שבהם הם ניסו להגיע לאדמות שלהם בשביל המסיק. ב-16.10 החלטתי פשוט לצאת עם הצאן שלי למקום מרוחק, כדי להימנע מתקיפות מתנחלים וגם מהגז המדמיע של החיילים שיכול לפגוע בכבשים.

אחרי השעה 14:00 נודע לי שהמצב נרגע וחזרתי עם הכבשים הביתה. בסביבות השקיעה פתאום ראיתי אש משתוללת במטעי הזיתים שבין הבית שלי לקראוונים של מתנחלי הגבעות. ראיתי להבות גדולות שעלו לגובה רב, בערך 4 מטר, מעל אחד העצים. המשכתי לצפות במתרחש וראיתי כמה מתנחלים שהציתו מדי פעם עצים פה ושם במטע. לא הצלחתי להבין בחלקה של מי בדיוק מדובר, אבל נשרפו עצים בשטח די גדול, ואני חושש שחלק מזה היה בשטח שלי.

למחרת בערב וגם ביום ראשון שוב ראיתי מתנחלים מציתים עצים. זה היה בשטח די נרחב וקשה לי להעריך כמה עצים נשרפו. זה משהו בין 20 לכמה עשרות. מאז העימותים אף אחד לא מעז להגיע לשם אז אף אחד לא בדק. גם אני מפחד להגיע לשם. כשמסתובבים שם המתנחלים מגיחים פתאום מאחורי העצים. זה מצב שלא ניתן לתאר. כל מה שנותר לנו זה לשים את מבטחנו באלוהים.

11
חיילים מגיעים לאדמתו של עאמר אבו חיג'לה ועוצרים אותו עקב תלונת שווא של מתנחל. דיר איסתיא, 11.10.20. צילום: עד לאירוע
חיילים מגיעים לאדמתו של עאמר אבו חיג'לה ועוצרים אותו עקב תלונת שווא של מתנחל. דיר איסתיא, 11.10.20. צילום: עד לאירוע

דיר איסתיא, מחוז סלפית: שוטרים עצרו תושב בעקבות תלונת שווא שהגישו מתנחלים המבקשים להשתלט על אדמתו. במהלך המעצר מתנחלים וחיילים ניסו לטרפד את המסיק באותן אדמות.

בבוקר של יום שבת, ה-10.10.20, הגיע  עאמר אבו חיג'לה (56), תושב דיר איסתיא שבמחוז סלפית, לחלקת האדמה שלו. אליו הצטרפו כמה מבני משפחתו ומספר פעילי זכויות אדם פלסטינים וישראלים, אשר התגייסו לסייע לו לאטום באבנים בריכת שחייה אותה חפרו מתנחלים בשטח שלו. הבריכה נחפרה על ידי מתנחלים במהלך הסגר שהטילה הרשות הפלסטינית בחודש אפריל, ובמהלך חודש ספטמבר, בעקבות תלונה שהגיש אבו ח'יג'לה, רוקנו אותה אנשי המנהל ממים והחרימו את הספסלים שהציבו מתנחלים לצידה.

נחזור לאירוע שהתרחש בשבת: מספר דקות לאחר שהגיעו בני המשפחה והפעילים לאדמות, הגיעו למקום מספר מתנחלים וקצין הביטחון של ההתנחלות יקיר, כשהם מלווים בשלושה חיילים שנסעו ברכבו של קצין הביטחון. המתנחלים ניסו לגרש את חיג'לה וחבריו, ובעקבות ויכוח שהתפתח הגיעה למקום ניידת משטרה. השוטרים בדקו את תעודות הזהות של הנוכחים ועצרו את אבו חיג'לה בטענה שמתנחלים הגישו נגדו תלונה בחודש מאי. כשניסה פעיל ישראלי להתערב ולמנוע את המעצר -  עצרו השוטרים גם אותו. לאחר מספר שעות שוחרר הפעיל הישראלי אך אבו חיג'לה נחקר בתחנת המשטרה שבהתנחלות אריאל והועבר לכלא עופר, שם הוחזק במשך שלושה ימים ושוחרר מבלי שהוגש נגדו כתב אישום ולאחר שנדרש לשלם קנס על סך 3,000 ש"ח.

ב-11.10.20, במהלך מעצרו של אבו חיג'לה, הגיעו כשלושים מתנדבים פלסטינים לאדמתו כדי לסייע למשפחתו במסיק. בסביבות השעה 11:00 הגיעו למקום כעשרה מתנחלים, מלווים בכשלושה חיילים, וניסו לגרשם מהשטח בטענה שנדרש תיאום כדי להגיע אליו. רק לאחר כשעה וחצי הסתלקו החיילים והמתנחלים והמוסקים המשיכו במלאכתם.

9
מונתסר א-נג'אר במסגרייה של משפחתו. התמונה באדיבות העד
מונתסר א-נג'אר במסגרייה של משפחתו. התמונה באדיבות העד

בורין, מחוז שכם: רכז הביטחון של ההתנחלות ברכה "עצר" תושב בורין ו"הסגיר" אותו לחיילים – כך סתם וללא סיבה. הוא שוחרר רק לאחר שלושה ימים

ב-9.10.20 תקפו מתנחלים בית בכפר בורין. חיילים שנלוו אליהם אפשרו את התקיפות ותקפו בעצמם ברימוני הלם וגז מדמיע תושבים מהכפר שהגיעו להגן על דיירי הבתים. רכזי ביטחון של שתי התנחלויות שנכנסו לכפר בג'יפים שלהם, רדפו אחרי ארבעה מהתושבים, וכשעבר במקום צעיר אחר במכוניתו, תקף אותו אחד מהם, אזק אותו ו"הסגיר" אותו לידי החיילים שעצרו אותו ללא שום סיבה. כמה קל לעצור אדם למשך שלושה ימים – ככה סתם ובתואנות שקר – כי הוא פלסטיני, כי כך החליטו רכזי ביטחון של ההתנחלויות, כי כך החליטו החיילים, כי במציאות שישראל כופה בגדה זכויות הפלסטינים, בהגדרה, מופקרות. קראו עוד

בורין, מחוז שכם: מתנחלים תקפו באבנים בתים, חיילים שליוו אותם ירו רימוני גז מדמיע לעבר התושבים. ילד ששאף גז מדמיע התעלף

ביום שישי, 9.10.20, בסביבות השעה 18:00, הגיעו לשכונה הצפון-מזרחית בכפר בורין שבמחוז שכם כעשרים מתנחלים שהתפזרו באזור. חלקם תקפו באבנים את ביתה של משפחת עיד, בו גרים איבראהים, בן ה-50, ר'אדה, בת ה-46 ותשעת ילדיהם, בני 7 עד 19. את המתנחלים איבטחו כחמישה חיילים, שהשליכו רימוני הלם לעבר תושבים שהגיעו למקום כדי לסייע לבני המשפחה וירו לעברם גז מדמיע.

עלי עיד, בן 18, תיאר את מה שאירע בעדות שמסר ב-20.10.20 לתחקירנית בצלם, סלמא א-דיבעי:

קראתי ספר בחדר שלי ואז שמעתי פתאום רעשים מבחוץ, מאחורי הבית. ירדתי לקומה הראשונה והפעלתי את המסך שמקושר למצלמות האבטחה שהתקנו על גג הבית. בינתיים שמעתי אבנים נוחתות בחצר שלנו. ראיתי על המסך בערך שלושה מתנחלים שזרקו אבנים על הבית.

קראתי לאמא שלי ולאחיות שלי והתחלנו לסגור חלונות כי פחדנו שהאבנים יחדרו לבית וגם שגז מדמיע יחדור פנימה. עליתי לקומה השנייה ועוד לפני שהספקתי לסגור את החלונות, אחת האבנים ניקבה חור ברשת של אחד החלונות וחדרה לתוך הבית. מזל שלא נפגעתי.

ירדתי בחזרה לקומה הראשונה והמשכתי לעקוב במצלמות אחרי המתרחש בחוץ. האבנים נחתו בחצר כמו גשם. לאט לאט הגיעו עוד ועוד מתנחלים, רובם רעולי פנים. היו איתם חיילים שניסו קצת לדחוף אותם אבל גם זרקו רימוני הלם וירו רימוני גז מדמיע לעבר התושבים שבאו להגן עלינו והתפזרו סביב הבית שלנו.

ראיתי במצלמות את המכונית של אבא שלי. הוא חזר הביתה עם שני האחים שלי, אוסאמה, בן 19 ומוחמד, בן 7. הם חנו בחניה המקורה שלנו. החיילים התחילו לזרוק יותר ויותר רימוני הלם וגז על הבית שלנו ולמרות שסגרנו את כל החלונות הריח של הגז חדר פנימה. הבאתי בצל ואלכוהול כדי שיהיה לנו קל יותר לנשום.

האב, איבראהים עיד, השאיר את שני בניו בחניה המקורה כי הניח ששם הם יהיו מוגנים מהגז המדמיע והאבנים. בינתיים, חדר הגז המדמיע לחניה ואוסאמה ומוחמד שנשארו בה התקשו לנשום. אוסאמה התקשר מהחניה לאמו כדי לבקש עזרה.

בעדות שמסר ב-20.10.20 סיפר אוסאמה עיד:

הייתי מחוץ לבית ביחד עם אבא שלי ואחי הקטן, מוחמד, בן השבע, כשהתקשרו אלינו מהכפר ואמרו לנו שתוקפים את הבית שלנו. מייד נכנסנו לרכב ונסענו חזרה הביתה. כשהגענו ראינו כעשרה מתנחלים שתוקפים באבנים את הבית שלנו. הם יידו אבנים לעבר הכניסה. אבא שלי הכניס את הרכב לתוך החניון וביקש מאתנו להישאר שם כדי שלא ניפגע. הוא התכוון להיכנס לבית כדי לראות מה קורה עם אמא שלי והאחים שלי.

בחניון אין חלון ואין אור. הדלקתי את האור בטלפון הנייד של אבא שלי, כי הוא השאיר אותו באוטו. אני ומוחמד שמענו את הרימונים פוגעים בקירות החניון ונופלים לידו. לאט לאט הגז חדר פנימה והתקשינו לנשום. מוחמד התחיל לבכות ואמר: "אני לא רוצה למות".

התקשרתי לאימא שלי ואמרתי לה שאנחנו יכולים למות בתוך החניה מהגז המדמיע כי אי אפשר לפתוח את הדלת של החניון מבפנים, ושמישהו יבוא לעזור לנו. בינתיים מוחמד התעלף. לא ידעתי מה לעשות. לקחתי איזה כלי שהיה שם וניסיתי לעשות חור בקיר כדי להכניס קצת אוויר אבל לא הצלחתי, הרגשתי שאני מת. זו הפעם הראשונה שאני מרגיש ככה, שאני ממש לא יכול לנשום. אחרי חמש דקות בערך בחורים מהכפר פתחו את הדלת של החניה, הוציאו אותנו ולקחו אותנו לתחנה של מכבי האש בכפר ושם נתנו לנו חמצן.

זו הייתה התקיפה הכי אלימה שעברתי מאז שעברנו לגור בבית הזה לפני שבע שנים.

לאחר כרבע שעה התרחקו המתנחלים כמה עשרות מטרים מביתה של משפחת עיד, אך רק בסביבות השעה 21:00 הם עזבו את המקום. הם הותירו מאחוריהם חצר מלאה באבנים ופרוג'קטור שבור על גג הבית.

למחרת, ביום שבת, בסביבות השעה 17:30, הגיעו כעשרים מתנחלים לצדו המזרחי של הכפר. הפעם הם תקפו באבנים את בית משפחת זיבן, הנמצא במרחק של כ-800 מטרים מבית משפחת עיד. ארבעה מהמתנחלים ניסו להיכנס לתוך הבית, אך לאחר שהגיעו למקום כעשרים מתושבי הכפר, המתנחלים נסוגו כחמישים מטרים, לעבר בית סמוך השייך אף הוא למשפחת עיד ונמצא בשלבי בנייה. באותו הזמן הגיע למקום ג'יפ צבאי, וממנו ירדו כמה חיילים שהתחילו לירות רימוני גז מדמיע לעבר התושבים. החיילים אפשרו למתנחלים לחבל בבית ולשבור ארבעה מחלונותיו, מבלי לנסות למנוע מהם לעשות זאת.

7

יטא, מחוז חברון: מתנחלים כרתו 41 עצי זית בחלקתו של תושב העיירה

בשעות הבוקר של יום שבת, ה-7.10.20, חקלאים הודיעו לג'בריל זיין (51), כי מתנחלים כרתו 41 שתילי זית שהוא נטע בשנת 2018.  זיין דיווח על הכריתה למשטרת ישראל, שוטרים הגיעו למקום כדי לגבות ממנו עדות ולצלם את העצים הכרותים, אך מאז הוא לא שמע דבר מהמשטרה.

כמאה מטרים מזרחית לחלקתו של זיין הוקמה, בשנת 1998, ההתנחלות מצפה יאיר.

עץ זית אשר נמסק על ידי מתנחלים. עין יברוד, 7.10.20. צילום: סמיר ג'ברא
עץ זית אשר נמסק על ידי מתנחלים. עין יברוד, 7.10.20. צילום: סמיר ג'ברא

עין יברוד, מחוז רמאללה: מתנחלים מסקו 70 עצים עתיקים, השייכים לפלסטינים, וגנבו את הזיתים

ב-7.10.20, בסביבות השעה 9:00, הבחין חקלאי מהכפר בכחמישה מתנחלים שמסקו זיתים באדמות פרטיות השייכות לשלושה חקלאים מהכפר. המתנחלים, שככל הנראה התחילו למסוק את הזיתים יומיים קודם לכן, מסקו בסך הכל כ-70 עצי זית בני כ-100 שנה וגנבו את הפרי.

מן הזיתים שנגנבו ניתן היה להפיק כ-900 ליטר שמן, כך שהגניבה הסבה לבעל המטע נזק הנאמד בעשרות אלפי שקלים. מעבר לכך, המתנחלים הסבו נזק לעצים, העלול לפגוע בתנובתם בעונה הבאה. אחד החקלאים הגיע למשטרת בית אל כדי להגיש תלונה, אך השוטרים סירבו לקבל את תלונתו והציעו לו לחזור לאדמתו כדי למסוק את הפרי שנותר על העצים.

המטעים מהם נגנבו הזיתים משתרעים ממערב לעין יברוד, וממערב להם הוקמה בשנת 1977 ההתנחלות בית אל.

חיילים שליוו מתנחלים אשר תקפו מוסקים בחווארה, 7.10.20. צילום: דינה צ'יז'יק, בצלם
חיילים שליוו מתנחלים אשר תקפו מוסקים בחווארה, 7.10.20. צילום: דינה צ'יז'יק, בצלם

חווארה, מחוז שכם: עשרות מתנחלים תקפו תושבים ומתנדבים שמסקו זיתים. במקום להגן על המותקפים, חיילים זרקו רימוני הלם וגז לעבר המוסקים

בצהרי יום רביעי, ה-7.10.20, יצאו כ-40 תושבים מהכפר חווארה, מלווים במתנדבים ישראלים וזרים, כדי למסוק זיתים במטע השייך לחקלאי סבע עודה. המטע שוכן בצדו הצפון-מערבי של הכפר.

בחלקה המדוברת, המוגדרת כשטח C, גדלים כ-500 עצי זית, אך רק כ-150 מהם מניבים פרי לאחר שמתנחלים השחיתו ושרפו את היתר. לאחר שהחלו המוסקים בעבודה, צצו מולם חמישה מתנחלים ועמם כשבעה חיילים. המתנחלים התעמתו עם התושבים ודרשו מהם לעזוב את הקרקע.

לאחר מספר דקות הגיעו למקום עשרות מתנחלים נוספים, חלקם רעולי פנים, שהיו אף הם מלווים בעשרות חיילים. המתנחלים התחלקו לקבוצות והחלו ליידות אבנים על המוסקים, כאשר החיילים זורקים רימוני גז והלם על המוסקים ודורשים מהם להסתלק.

בשלב מסוים, בעת שעודה שוחח עם החיילים וביקש מהם להרחיק את המתנחלים המיידים עליו אבנים, תקפו אותו הן החייל והן המתנחל, הפילו אותו ארצה והמתנחלים המשיכו לזרוק עליו אבנים.

שניים מהתושבים נפצעו במהלך האירוע מהאבנים שהושלכו עליהם ופונו לטיפול בבית החולים רפידיא בשכם, שם טופלו ושוחררו לביתם.

ג'יהאד עודה, בן 53 ואב לשישה, נגר וחבר מועצת הכפר, מסר עדות לתחקירנית בצלם, סלמא א-דיבעי, וסיפר על התקפת המתנחלים בחווארה:

בסביבות 11:00 הגעתי לקרקע של סבע עודה עם עוד מתנדבים. בזמן שעבדנו ראיתי פתאום כחמישה מתנחלים, עם מצלמות ובבגדים לבנים. בגלל המצלמות חשבתי בהתחלה שאלה עיתונאים, אבל אז הבנתי שמדובר במתנחלים. הם הורו לי ולבחור שמסק יחד איתי להסתלק. אמרתי להם בערבית: "אני מוסק זיתים באדמה שלי".

אחד מהם שאל האם יש לי היתר. עניתי לו :"אנחנו לא צריכים היתר כי אנחנו נמצאים באדמה שלנו, ואתה - מה אתה עושה כאן?!" הוא אמר "אתה רוצה בעיות", עניתי לו: "אתה זה שרוצה בעיות! תסתלק מפה". הוא אמר "כל הבלגן הזה בגלל זיתים?"

בשלב הזה הגיעו עוד כ-30 מתנחלים רעולי פנים וצעירים, בשנות העשרים לחייהם,  ואיתם בערך 20 חיילים. המתנחלים התחילו לזרוק עלינו אבנים.

ניסינו להתרחק ולמצוא מחסה אבל המתנחלים התקדמו אלינו והמשיכו לזרוק עלינו אבנים. החיילים לא עשו שום דבר חוץ מלהורות לנו להסתלק ולצעוק עלינו כאילו אנחנו תקפנו את המתנחלים.

באותו זמן ראיתי את סבע, הבעלים של האדמה, מנסה לדבר עם החיילים ולבקש מהם להרחיק את המתנחלים מהאזור עד שכולם ירגעו. המתנחלים זרקו עליו אבנים והחיילים לא ניסו בכלל להגן עליו. אחד החיילים ומתנחל דחפו את סבע והפילו אותו ארצה, ושבעה מתנחלים, להערכתי, לא הסתפקו בזה והמשיכו לזרוק עליו אבנים.

לא ידעתי מה לעשות. אחד התושבים קרא לי ואמר "עכשיו הם יהרגו אתכם, תתרחקו מפה מהר". המתנחלים היו כמו זאבים. ניסיתי לברוח, אבל אבן פגעה בי ברגל שמאל ונפלתי ארצה. הטלפון הנייד שלי נפל ונשבר. אחד המתנחלים החזיק באבן גדולה ורצה לזרוק אותה על הראש שלי, אבל אחד החיילים עצר בעדו. הוא היה יכול להרוג אותי.

אחד הבחורים הצליח להרים אותי ולהרחיק אותי משם. בינתיים החיילים התחילו לזרוק רימוני גז מדמיע והלם לעבר המוסקים כדי לפזר אותם ולאלץ אותם לעזוב את המקום. המתנחלים התחלקו לקבוצות של שבעה-שמונה אנשים וכל קבוצה רדפה אחרי כמה מוסקים עד שהם סילקו את כולנו.

לקחו אותי למקום בטוח ומשם פינו אותי באמבולנס לבית החולים רפידיא בשכם. למרות שעשו לי צילום רנטגן והתברר שיש לי רק חבורות, עד עכשיו אני סובל מכאבים.

4

כפר א-דיכ, מחוז סלפית: מתנחלים השחיתו 8 עצי זית בוגרים

עות'מאניה עומרי (69), תושבת כפר א-דיכ, היא אם לשבעה. בבוקר יום ראשון, ה-4.10.20, היא הגיעה לחלקת האדמה שלה וגילתה שענפים בשמונה עצים נכרתו, ככל הנראה, בידי מתנחלים. עומרי ירשה את הקרקע מאביה, ומטפלת ב-22 עצי זית עתיקים, בני כמאה שנה.

בניגוד לחקלאים אחרים, עומרי לא נדרשת לתאם את הגעתה למקום מול המת"ק הישראלי, ולכן היא דיווחה על הנזקים למועצת הכפר.

בעדות שמסרה לתחקירן בצלם, עבד אל-כרים סעדי, עות'מאניה עומרי תיארה את המראות שנגלו לעיניה במטע הזיתים שלה:

הגעתי אל חלקת האדמה שלי כדי לנקות סביב לעצי הזית, בהכנה למסיק. כשהגעתי גיליתי כי מתנחלים כרתו ענפים של שמונה עצים, וזה היה מאוד עצוב ומרגיז לראות את הענפים במצב כזה. בחודש אוגוסט ביקרנו במטע וכל העצים היו במצב טוב. חזרתי הביתה עם דמעות בעיניים וסיפרתי לבעלי ולילדים שלי. הודענו למועצה אבל לא הגשנו תלונה כי כרגע אין תיאום בין הפלסטינים והישראלים.

בסמוך לחלקה של עומרי הוקמה בשנת 1999 ההתנחלות ברוכין, היושבת על אדמות הכפר ברוקין.

3
מוראד א-נג'אר, לאחר שמתנחלים תקפו אותו במהלך מדידות שביצע בחווארה. צילום: משפחת א-נג'אר
מוראד א-נג'אר, לאחר שמתנחלים תקפו אותו במהלך מדידות שביצע בחווארה. צילום: משפחת א-נג'אר

חווארה, מחוז שכם: מתנחלים תקפו באבנים מודדים פלסטינים שעבדו סמוך לכפר

ב-11.8.20 תקפו מתנחלים שני מהנדסים ממערב לכפר חווארה, כאשר אלו עסקו במדידות במסגרת סקר אדמות הטאבו של הכפר. בבוקר יום שבת, ה-3.10.20, שוב תקפו מתנחלים מודדים שעבדו במסגרת הפרויקט.

מוראד א-נג'אר (47) ושני מודדים נוספים הגיעו לנקודה בה התבקשו לעבוד, ומיד הבחינו במתנחלים הרצים לקראתם מכיוון ההתנחלות יצהר. השלושה אספו את חפציהם ואת כלי עבודתם ונמלטו מהמקום ברגל, בשעה בה המתנחלים רודפים אחריהם ומיידים בהם אבנים. אחת האבנים פגעה בגבו של א-נג'אר והוא נפל ארצה, הצליח לקום ורץ לעבר בתי הכפר. בשלב זה המתנחלים נסוגו. שני המודדים האחרים, שהגיעו לכפר לפני א-נג'אר, עדכנו את ראש המועצה במתרחש וזה הגיע למקום כשהוא מלווה במספר תושבים.

א-נג'אר פונה לבית החולים רפידיא בשכם, עבר בדיקות וצילומי רנטגן, קיבל משככי כאבים ושוחרר לביתו.

מוראד א-נג'אר (47), תושב בורין ואב לשישה, סיפר על התקיפה בעדות שמסר ב-7.10.20 לתחקירנית בצלם, סלמא א-דיבעי:

בבעלותי משרד המספק שירותי מדידות והנדסה. ביום שבת, בסביבות השעה 10:30 בבוקר, הגעתי עם עוד שני מודדים כדי למדוד אדמות בצד המערבי של הכפר חווארה, כ-500 מטרים מבתי הכפר וכ-700  מטרים מהתנחלות יצהר.

פתאום הגיעו בריצה כשבעה מתנחלים מכיוון יצהר. אמרתי לעובדים שאיתי שצריך לברוח מהר, הם לקחו את כלי העבודה והתחילו לרוץ ואני רצתי אחריהם. המתנחלים רדפו אחרינו וצעקו משהו בעברית. לא הבנתי מה הם אומרים.  הם התחילו לזרוק עלינו אבנים ואחת האבנים פגעה לי בגב. נפלתי ארצה. כאב לי מאוד אבל הייתי חייב לקום ולהמשיך לרוץ, כי אם הם היו תופסים אותי הם היו ממשיכים לזרוק עליי אבנים ולא עוזבים אותי.

המשכתי לרוץ עד שהתרחקתי מהם והתקרבתי לבתי הכפר.

2

כפר קדום, מחוז קלקיליה: מתנחלים מסקו 32 עצים וגנבו את היבול

ביום שני, ה-2.11.20, הגיעו בני משפחת ברהם למטע הזיתים שלהם, המשתרע על-פני 23 דונם. בסמוך למטע הוקמה שכונת מצפה ישי, השייכת להתנחלות קדומים (התנחלות שהוקמה על אדמות הכפר בשנת 1975).

בשל הקרבה להתנחלות, הצבא מאפשר לבני המשפחה להגיע למטע שלהם רק בימים שתואמו עבורם על-ידי המת"ק הישראלי, והשנה נקבע כי הם יוכלו למסוק באדמתם בין ה-2 ל-9 בנובמבר. עם הגיעם למטע, גילו בני המשפחה כי מתנחלים כבר מסקו זיתים מ-32 עצים (מתוך 230 עצים שבבעלותם) ונמלטו עם הפרי הגנוב.

ספטמבר 2020

26

קוסרה, מחוז שכם: מתנחלים תקפו חקלאים, פגעו בלולי תרנגולות וגרמו למותם של למעלה מ-300 עופות

בשבת, 26.9.20, תקפו מתנחלים באבנים משפחה שעיבדה את אדמתה ליד קוסרה שבמחוז שכם וכרתו את ענפיהם של 12 עצי זית של משפחה אחרת.

לאחר מכן תקפו מתנחלים באבנים שני לולי תרנגולות בשולי הכפר, חיבלו במכלי מים ובצנרת וגרמו למותן של כמאתיים תרנגולות ולמעלה ממאה אפרוחים. המתנחלים הציתו טרקטור ומשאית, אך הבעלים הספיקו לכבות את האש.

המתנחלים לוו על-ידי חיילים שאף ירו גז מדמיע וכדורי מתכת מצופי גומי על תושבי הכפר שניסו לסייע למותקפים.

 

17
עצים כרותים בא-סאוויה, 17.9.20. צילום: עודה אל-ח'טיב
עצים כרותים בא-סאוויה, 17.9.20. צילום: עודה אל-ח'טיב

א-סאוויה, מחוז שכם: מתנחלים שברו את ענפיהם של עשרות עצים ועקרו 42 שתילי זית

עודה אל-ח׳טיב (59), נשוי ואב לשבעה, נטע לפני כשנתיים  42 שתילי זית בחלקת האדמה שלו - כשלושה קילומטרים מערבית לבתי כפרו, א-סאוויה. מאז נהג להשקות את השתילים מדי שלושה ימים.

ביום חמישי, ה-17.9.20, הגיע אל-ח׳טיב לחלקתו וגילה שמתנחלים עקרו את השתילים ושברו ענפים של עשרות עצי זית בחלקות סמוכות, בבעלות תושבים אחרים. אל-ח׳טיב התקשר לראש מועצת הכפר ודיווח על הנזק.

כ-400 מטרים מהחלקות שהושחתו הוקם מאחז  נופי נחמיה.

אל-ח'טיב תיאר את השתלשלות העניינים בעדות שמסר לתחקירנית בצלם, סלמא א-דיבעי:

למחרת האירוע התקשר אלי ראש המועצה ואמר לי שנציגי הקישור הישראלי יגיעו לאזור. סירבתי לפגוש אותם שם כי אני יודע בוודאות מלאה שאין להם כוונה לעשות כלום. אני לא רוצה סתם להגיע לשם שוב ולראות את השתילים הקטנים שלי שנעקרו, שקמלו ומתו מצמא.
 
ראוי לציין שישנה חוות מתנחלים, "נופי נחמיה",  שהתפצלה מההתנחלות רחלים ונמצאת במרחק של 500-400 מטר בלבד. מהיום שבו היא הוקמה מתנחלים כבר גרמו נזק לעצי זית באזור כמה פעמים. החלקה שלי היא בשטח שמוגדר כשטח B ולא צריך תיאום ביטחוני כדי להגיע אליה, אך בכל זאת היא לא מוגנת מההתקפות האלימות של מתנחלים.

11

חברון: בני נוער מתנחלים מקרית ארבע מטרידים אישה וילדים קטנים, מקללים אותם, מתפשטים מולם ומיידים אבנים על ביתם

משפחת דענא גרה בשכונת אל-חריקה בחברון, שבצמוד אליה הוקמה בשנת 1972 ההתנחלות קרית ארבע. תושבי השכונה סובלים מהתקפות והטרדות חוזרות ונשנות של מתנחלים ופשיטות יומיומיות של חיילים, כפי שתיעד בצלם. ב-11 בספטמבר 2020 יידו בני נוער מההתנחלות אבנים על בית המשפחה. כשהחלה מאי תדענא לתעד את ההתקפה מחלון ביתה, קיללו אותה המתנחלים והתפשטו בפניה.

9
עצים כרותים בראס כרכר, 9.9.20
עצים כרותים בראס כרכר, 9.9.20

ראס כרכר, מחוז רמאללה: מתנחלים ניצלו את העובדה שהצבא מגביל את גישתו של חקלאי לאדמתו כדי להשחית יותר ממאתיים עצי זית

בבוקר יום רביעי, ה-9.9.20, גילה חקלאי מהכפר ראס כרכר כי מתנחלים השחיתו כ-20 עצי זית בני 50 שנה באדמותיו המשתרעות צפונית-מזרחית לכפר - אדמות אליהן הוא מורשה להגיע רק בתיאום עם הצבא ובאישורו. לא רחוק משם הוקמה, ב-1991, ההתנחלות נריה.

רק שבוע מאוחר יותר קיבל החקלאי אישור לשוב לאדמתו, אז גילה כי מתנחלים השחיתו קרוב ל-170 עצי זית נוספים.

7

ח'ירבת א-טובא: חיילים מאבטחים מתנחל שנכנס לח'ירבת א-טובא בתואנה לחיפוש צאן גנוב

בליל ה-7.9.20 הגיעו כעשרה מתנחלים מלווים בחיילים לקהילת ח'ירבת א-טובא שבדרום הר חברון, בתואנה של חיפוש אחר ראשי צאן גנובים. אחד המתנחלים נכנס לשטח הקהילה כשהוא מאובטח על-ידי חיילים והסתובב בו כבתוך שלו. לבסוף, הסתלקו המתנחל והחיילים מבלי שמצאו דבר. במרחק של כקילומטר מקהילת ח'ירבת א-טובא הוקמה בשנת 2001 ההתנחלות מעון.

6

חווארה, מחוז שכם: מתנחלים חדרו לחצרות בתים, ניפצו שמשות וניקבו צמיגי מכונית

ב-6.9.20, בסביבות השעה 03:30 לפנות בוקר, תועדו שמונה מתנחלים במצלמות אבטחה כשהם נכנסים לחצר בית משפחת סעאדה, בשכונה המערבית של חווארה ומשחיתים בה כלי רכב. המתנחלים ניקבו שלושה צמיגים וניפצו את השמשות הקדמית האחורית במכונית המשפחה שחנתה בחצר וכן את השמשות הקדמית והאחורית בכלי רכב נוסף שחנה מול בית המשפחה.

סלאם סעאדה (44), אם לחמישה, סיפרה בעדות שמסרה ב-6.9.20 לתחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי:

התעוררתי מרעשים בחוץ. קמתי מהמיטה, בחדר השינה שלנו שבקומה השנייה, ויצאתי למרפסת שמשקיפה על החצר. ראיתי בחצר קבוצה של מתנחלים, וכשיצאתי הם ברחו החוצה.

אחרי שהם הסתלקו ירדתי לקומה הראשונה והסתכלתי מהחלונות כדי לוודא שהם לא הציתו שום דבר. ראיתי שהכל בסדר, בדקתי שהילדים בסדר וחזרתי למיטה. לא הערתי את בעלי והבן הגדול שלי, קייסר, כי הם צריכים לקום מוקדם בבוקר לעבודה. ניסיתי לישון אבל לא הצלחתי, מרוב פחד שהמתנחלים יחזרו. כל פעם שנרדמתי התעוררתי כדי להסתכל החוצה ולוודא שהם לא חזרו.

בשעה 5:00 בבוקר, אחרי שהערתי את בעלי לעבודה, סיפרתי לו על מה קרה. יצאנו החוצה וגילינו שהשמשות הקדמית והאחורית באוטו שלנו שבורות. מסביב על הקרקע היו אבנים. ראינו גם כמה פגיעות בשלדה.

אני וקייסר בדקנו את התיעוד במצלמת האבטחה וראינו שמונה מתנחלים נכנסים לחצר. אחד המתנחלים ניקב שלושה צמיגים ואחר כך כמה מהם השליכו אבנים על האוטו וברחו. מול הבית שלנו חנה האוטו של השכן, והמתנחלים ניפצו גם את השמשות הקדמית והאחורית שלו.

בעלי התקשר בבוקר למועצה המקומית והודיע להם על מה שקרה, אבל אף אחד לא הגיע אלינו.

אני לא מסוגלת להאמין שזה קרה לנו. זאת פעם ראשונה שמתנחלים תוקפים אותנו. כל הזמן אני חושבתי לעצמי שהמתנחלים היו יכולים בקלות גם לשרוף את האוטו או את הבית! אני לא יכולה להפסיק לחשוב על בני משפחת דוואבשה שהמתנחלים שרפו בכפר דומא לפני 5 שנים. המתנחלים הכחידו משפחה שלמה: אמא, אבא ובן. ניצל רק ילד אחד.

כרגע הכי חשוב שיצאנו בריאים ושלמים, ולא מעניין אותי שום דבר אחר. אפשר לפצות על נזק, אבל לא על אובדן של בני אדם.

שתיל זית עקור בתורמוסעיא, 6.9.20. צילום: איאד חדאד, בצלם
שתיל זית עקור בתורמוסעיא, 6.9.20. צילום: איאד חדאד, בצלם

תורמוסעיא, מחוז רמאללה: מתנחלים עקרו שתילי זית, השחיתו גדר חקלאית וגנבו מוטות ברזל

ביום ראשון, ה-6.9.20, גילו חקלאים מהכפר תורמוסעיא כי מתנחלים עקרו למעלה מ-40 שתילי זית בני שלוש שנים, בשטחים החקלאיים שממזרח לכפר.

בחלקה סמוכה עקרו מתנחלים ארבעה שתילי גפן ועשרה שתילים של עצי זית, גם הם בני שלוש שנים, וגנבו אותם. בנוסף השחיתו המתנחלים גדר חקלאית שאורכה כ-40 מטרים וגנבו 15 ממוטות הברזל ואת השער שנקבע בה.

כקילומטר מהמקום הוקם המאחז עדי עד.

5
חייל מתעמת עם ילדי מתנחלים שהשליכו אבנים על פלסטינים בתל רומיידה, חברון, 5.9.20. צילום: נאדיה ג'אבר.
חייל מתעמת עם ילדי מתנחלים שהשליכו אבנים על פלסטינים בתל רומיידה, חברון, 5.9.20. צילום: נאדיה ג'אבר.

תל רומיידה, חברון: עשרות מתנחלים יידו אבנים על פלסטינים בפתח ביתם, פצעו שתיים והתגודדו סביב הבית במשך שעות

האחים מוחמד (12) ואחמד (14) ג'אבר הפריחו עפיפון ליד ביתם שבשכונת תל רומיידה ביום שבת, ה-5.9.20, בסביבות 17:00 אחר הצהריים. העפיפון התעופף מידיהם והגיע לתוך המחנה הצבאי שהוקם ברחוב א-שוהדאא הסמוך. כאשר חייל מהמחנה עמד להחזיר אותו לידיהם, ניגש אליו אחד מילדי ההתנחלות הסמוכה ושבר את העפיפון בעודו בידיו. החייל החזיר את העפיפון השבור לשני הילדים הפלסטינים, והרחיק מהמקום את הילד ששבר אותו. כמה דקות מאוחר יותר הגיע למקום נער כבן 15 מכיוון ההתנחלות, והחל ליידות אבנים על שני ילדי משפחת ג'אבר.

הורי הילדים, שצפו במתרחש מגג ביתם, צעקו לעבר הילד שיידה אבנים וירדו לרחוב כדי להגן על ילדיהם. בשלב זה הגיעו למקום עשרות מתנחלים והחלו ליידות אבנים לעבר בני המשפחה, שנאלצו להימלט לתוך ביתם, כמו גם לעבר בית שכן. לנא ג'אבר (15) נפגעה מאחת האבנים ברגלה ותושבת נוספת, זהרייה א-נתשה (60), שישבה מול ביתה, נפגעה מאבן שפגעה בחזה. עשרות חיילים שהוזעקו למקום הרחיקו את המתנחלים, אך אלו נשארו בקרבת מקום עד 22:00 בקירוב.

בשלב זה הגיעה למקום ניידת משטרה. השוטרים גבו עדויות מבני משפחת ג'אבר והציעו להם לגשת לתחנת המשטרה בקריית ארבע ולהגיש תלונה. אמבולנס של הסהר האדום פינה את שתי הנפגעות לבית חולים בעיר, שם נבדקו, טופלו ושוחררו לבתיהן.

איילה ג'אבר (41), נשואה ואם שישה, סיפרה בעדותה:

אני ובעלי, עבד אל-עזיז ג'אבר, גרים באזור כבר עשר שנים וסובלים כל הזמן מהתקפות מתנחלים. ההתקפות מתגברות במיוחד בימי שישי, שבת ובחגים יהודיים. יש לנו שישה ילדים, בני 17-8, והמתנחלים תוקפים אותם לעתים קרובות כשהם עוברים ברחוב א-שוהדאא בדרך לבתי הספר שלהם או כדי לקנות מצרכים לבית. בנוסף אנחנו סובלים מהטרדות של חיילים במחסומים, ובמיוחד במחסום בית הדסה (א-שוהדאא). במחסום הזה יש שער נעול שחוסם את המעבר לבית שלנו והחיילים נותנים לעבור בו רק אחרי שהם בודקים את השמות ברשימה.

בשבת אני ובעלי היינו על הגג של הבית ושני הבנים שלנו, אחמד ומוחמד, שיחקו עם עפיפון בחצר הבית. העפיפון נפל לתוך המחנה הצבאי שמול הבית שלנו, ברחוב א-שוהדאא. הילדים קראו לאחד החיילים וביקשו שיחזיר להם את העפיפון. כשהחייל רצה למסור להם את העפיפון, אחד מילדי המתנחלים, בן עשר בערך, שבר אותו. החייל הדף משם את הילד ונתן את העפיפון השבור לבנים שלי.

בשלב הזה הגיע ילד אחר מההתנחלות, בערך בן 15, והתחיל ליידות אבנים על הילדים שלי. בעלי התחיל לצרוח עליו ושנינו ירדנו מהר לרחוב. עשרות מתנחלים, בני 25-10 התחילו לתקוף אותנו באבנים ואז הגיעו עוד איזה 40 חיילים, שהחייל הראשון הזעיק כנראה, והתחילו להרחיק את המתנחלים.

ברחנו מהאבנים לכיוון הבית ובדרך הבת שלי, לנא, נפגעה מאבן ברגל. הרגל שלה כאבה והיה לה קשה ללכת. הצלחנו להיכנס לחצר, אבל למרות שהחיילים ניסו לגרש משם את המתנחלים, המתנחלים המשיכו ליידות אבנים על הבתים שלנו ועל בתים אחרים בשכונה.

השכנה שלנו, אום היית'ם, נפגעה מאבן בזמן שישבה מול הבית שלה. גם הבית של השכן שלנו הותקף באבנים. המתנחלים נשארו ברחוב עד השעה 22:00 בערך.  בסביבות השעה הזאת הגיעה לבית שלנו ניידת עם ארבעה שוטרים, שאחד מהם דיבר ערבית, והם גבו מאיתנו עדויות ואמרו לנו ללכת להגיש תלונה בתחנת המשטרה. אחרי חצי שעה בערך , הגיע אמבולנס של הסהר האדום כדי לקחת את לנא ואת השכנה שלנו, ואני נסעתי אתם באמבולנס לבית החולים "מוחמד עלי אל-מוחתסב" בעיר. בבית החולים בדקו אותן וטיפלו בהן ויצאנו משם בסביבות השעה 23:00. כשהגענו הביתה ראינו שהמתנחלים כבר הסתלקו אבל כמה חיילים נשארו בסביבת הבית.

3
שמשה מנותצת במכוניתה של משפחת סנאייל, לאחר שאבנים הושלכו עליה בצומת עלי, 3.9.20. צילום: איאד חדאד
שמשה מנותצת במכוניתה של משפחת סנאייל, לאחר שאבנים הושלכו עליה בצומת עלי, 3.9.20. צילום: איאד חדאד

מתנחלים יידו אבנים במשך שעות על על מכוניות פלסטיניות בכביש 60, סמוך להתנחלות עלי

ביום חמישי, 3.9.20, בשעות הערב, חסמו עשרות מתנחלים את אחד הנתיבים של כביש 60, בסמוך לכניסה להתנחלות עלי. הם יידו אבנים על מכונית פלסטיניות שחלפו במקום ואף ניסו למנוע מהן לעבור. בכמה מקרים פגעו האבנים בנוסעים עצמם או במכונית.

על פי העדויות שגבה בצלם, חיילים היו באזור והגיעו לפחות פעמיים למקום – אך לא מנעו מהמתנחלים להמשיך ליידות אבנים ולא פעלו כדי להגן על הנוסעים הפלסטינים. לפחות באחד המקרים, המשטרה לא הגיעה למקום על אף שקיבלה דיווחים על המתרחש.  

אין מדובר באירוע חריג אלא רק בחלק מההתנהלות השגרתית, היומיומית, וארוכת השנים של מתנחלים ושל כוחות הביטחון בגדה. כל זאת כחלק מהמדיניות הישראלית שמאפשרת מעשי אלימות אלה, גם כשהתוצאה – פגיעה בחייהם, גופם ורכושם של פלסטינים – ידועה מראש. כך גם הפעם – כשמתנחלים יידו אבנים על פלסטינים בכביש ראשי, כשהרשויות ידעו על המתרחש, וכשבחרו לא להתערב.

התקיפות נמשכו מספר שעות.

עביר סנובר (חמאייל) תיארה את תקיפת מכוניתה של המשפחה בעדות שמסרה ב-6.9.20 לתחקירן בצלם איאד חדאד:

ביום חמישי, 3.9.20, בשעה 20:30, היינו בדרך הביתה מביקור אצל ההורים שלי בכפר יתמא. כשהתקרבנו לכניסה להתנחלות עלי ראינו שני כלי-רכב עם לוחית צהובה, שעמדו במסלול הימני שבו נסענו. התקדמנו עד שהיינו קרובים אליהם. בהתחלה חשבתי שהייתה שם תאונת דרכים.

אני ובעלי סאלח ישבנו מאחורה, אני בצד שמאל והוא בצד ימין. חמי, מוסא, שנהג במכונית, האט מאוד את הנסיעה. כשהתקרבנו עוד יותר הבנו שזו חסימה מכוונת של המסלול. ראינו בערך 40 מתנחלים שהתפרשו משני צידי הכביש. חלק מהמתנחלים היו רעולי פנים ולבשו בגדים שחורים. הם החזיקו שלטים, אני לא יודעת על מה הם הפגינו.

פחדנו. חמותי אמרה לבעלה "צא, תעקוף אותם. אל תעצור, אלה יהרגו אותנו!". ברגע שחמי התחיל לעקוף את שני כלי-הרכב שחסמו את התנועה, המכונית שלנו הותקפה במטר של אבנים. האבנים פגעו בשלדת האוטו מכל הצדדים - מקדימה, מאחורה ובשתי הדפנות. בתוך האוטו הייתה אווירה של פחד ובהלה.

אני בחודש תשיעי להריון ונבהלתי מאוד. ניסיתי להתקפל ולהתחבא כמה שאפשר, אבל לא ממש הצלחתי עם הבטן הגדולה שלי. בתוך כמה רגעים פגעה בראש שלי אבן שחדרה דרך החלון הימני. האבן הייתה גדולה, בגודל של תפוז, ואחרי שהיא פגעה בי היא נפלה לידי בתוך האוטו. צעקתי "הראש שלי! הראש שלי!". בעלי ראה שיש לי דימום חזק אז הוא הוריד את החולצה שלו וחבש אתה את הראש שלי.

התקפת האבנים נמשכה עד שיצאנו מקטע הכביש שלצידיו עמדו המתנחלים – קטע של 30 מטרים בערך, ואז זה נגמר. זה נראה כאילו לכל מתנחל שעמד שם היו אבנים כדי לזרוק עלינו. ברגע שהתרחקנו מהם חמי התקשר לחברים בכפר וביקש שיזעיקו אמבולנס.

מאוד נבהלתי ואני חושבת שזה גרם ללחץ הדם שלי לרדת. הרגשתי כאבים והתכווצויות בבטן, והגוף שלי התחיל לרעוד. פרצתי בבכי כי חששתי לשלום העובר שלי והתחלתי לצעוק שיזמינו אמבולנס. בעלי ניסה להרגיע אותי.

אחרי כמה דקות הגענו למרפאה בתורמוסעיא. חיכינו שם בערך 20 דקות עד שהאמבולנס הגיע ולקח אותי, ואת בעלי וחמותי למרכז הרפואי "מוג'מע פלסטין".

כשהגעתי לבית החולים עשו לי בדיקות וצילומי רנטגן ואולטרסאונד. כל הבדיקות יצאו טובות ונרגעתי קצת. הפצע בראש שלי היה באורך של 5 ס"מ והם תפרו אותו בתשעה תפרים.

מאז האירוע אני במצב נפשי קשה. אני כל הזמן במתח ובחרדה, וממש מפחדת לצאת מהכפר. ההתקפה הייתה בדיוק אחרי שיצאתי מבידוד ביתי אחרי שאני, בעלי, חמותי וחמי חזרנו מארה"ב. הביקור אצל ההורים שלי ביתמא היה היציאה הראשונה שלנו, כדי לראות אותם אחרי שנתיים של היעדרות וגעגועים. אבל ההתקפה הברוטלית של המתנחלים העכירה את השלווה שלנו ושללה מאיתנו את הזכות הכי בסיסית: לנוע ולנסוע בחופשיות ובביטחון.

אוגוסט 2020

28
רכבה השרוף של משפחת עסאיירה, עסירה אל-קיבלייה, 28.8.20. צילום: באדיבות מועצת הכפר
רכבה השרוף של משפחת עסאיירה, עסירה אל-קיבלייה, 28.8.20. צילום: באדיבות מועצת הכפר

עסירה אל-קיבלייה, מחוז שכם: מתנחלים הציתו רכב פרטי וריססו כתובת נאצה על קיר בית

ביום שישי, 28.8.20, בשעה 2:30 לפנות בוקר, הציתו מתנחלים את מכוניתה של משפחת עסאיירה, שחנתה ליד בית המשפחה, גם הוא בשכונה הדרומית של הכפר. למיא עסאיירה, בת ה-21, התעוררה לקול פיצוץ והעירה את הוריה ואאיל וסוהיר, בני 47. לשמע ההמולה התעוררו גם לנא בת ה-14 ולין בת החמש. בני המשפחה כיבו  את המכונית הבוערת ואז גילו שהמתנחלים גם ריססו על קיר ביתם את הכתובת "דם יהודי אינו הפקר".

ואאיל עסאיירה עדכן את מועצת הכפר על האירוע ובשעות צהריים הגיעו לבית המשפחה קציני צבא, אנשי מנהלת התיאום והקישור ושוטרים. האחרונים גבו את עדותו וצילמו את המכונית השרופה, שנקנתה רק כחודשיים קודם לכן.
 
למא עסאיירה, בת 21, תארה את שעבר עליה ועל משפחתה באותה לילה בעדות שמסרה ב-30.8.20:

התעוררתי משנתי בגלל רעשים מחוץ לחלון אבל חזרתי לישון. לאחר כמה שניות שמעתי רעש של פיצוץ, קפצתי מהמיטה והסתכלתי החוצה, וראיתי שהאוטו של אבא עולה באש. מיהרתי לחדר של ההורים שלי והערתי אותם. אחר כך יצאתי החוצה מבלי לחשוב על כלום, כדי להשתלט על האש לפני שמיכל הדלק יתפוצץ ויקרה אסון גדול.

הבאנו מים מהמיכל שעומד בחצר, כאשר גם האחיות שלי, לאנא ולין, התעוררו וכולנו עזרנו לאבא לכבות את האש. לאחר שכיבינו את האש שמנו לב לכתובת בעברית על הגדר, ואני נלחצתי והתחלתי לחשוב מה היה קורה לנו אם המתנחלים היו תוקפים אותנו כשיצאנו החוצה, כי הבית שלנו מרוחק משאר בתי הכפר.
לא הצלחתי לישון באותו לילה וגם לא בלילה שאחרי. בעיני דמיוני אני רואה שוב ושוב את הלהבות שהשתקפו על תקרת החדר שלי כאשר פקחתי את העיניים בליל השריפה. המחזה הזה לא מרפה ממני, וגם לא הצלילים ששמעתי בחוץ. מה שקרה הוא דבר מחריד, ואפילו לין הקטנה שאלה אם ישרפו לנו גם את הבית. היא מאוד לחוצה ממה שקרה.

אנחנו לא מרגישים בטוחים בבית שלנו. ביקשתי מאבא שיבנה חומה מסביב לבית כדי שאף אחד לא יוכל להגיע אלינו, וגם שיתקין מצלמות אבטחה בחוץ כדי שנוכל לראות מה קורה בסביבת הבית.

EU

פרסום זה הופק בסיוע האיחוד האירופי. בצלם לבדו אחראי לתכניו, שאינם משקפים בהכרח את עמדות האיחוד האירופי.