דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

ירי, תקיפות, יידוי אבנים ובקבוקי תבערה על מכוניות ובתים, פלישה לכפרים, הצתת מבנים ושדות, השחתת מטעים ורכוש: אלימות קשה ויומיומית של מתנחלים כלפי פלסטינים מתקיימת כבר מזמן בשירות המדינה במטרה לדחוק את הפלסטינים מאדמתם. במסגרת הבלוג שהושק בתחילת 2020 ניתן ביטוי לקולות האנשים החשופים לאלימות זו. לרקע בנושא

מארס 2021

20

קריות, מחוז שכם: מתנחלים עקרו עצים בחלקה של חקלאי פלסטיני, שתלו עצים בחלקתו של חקלאי פלסטיני אחר ונעזרו בחיילים על מנת לדחוק אותו משם

ב-20.3.21, בסביבות השעה 14:00, הגיע עאמר שונאר, תושב קריות בן 37, נשוי ואב לחמישה, לחלקת האדמה שהוא שוכר מתושב אחר בכפר. החלקה משתרעת מדרום לכפר ובמרחק של כמה מאות מטרים ממנה הוקמו ההתנחלויות שילה ושבות רחל.

עם הגיעו לחלקה, גילה עאמר כי מתנחלים נטעו בה כ-20 עצי הדר והציבו סביבם חביות מתכת. עאמר החל לעקור את החביות ואז הופיע בחלקתו רבש"ץ ההתנחלות שילה, שהורה לו להסתלק. בינתיים הגיעו למקום מכונית ובה שלושה מתנחלים נוספים וג'יפ צבאי ובו חיילים. המתנחלים טענו שמדובר באדמה בבעלותם, והחיילים הורו לעאמר להציג בפניהם מסמכי בעלות על הקרקע, שלא הביא עמו. עאמר, שחשש להתעמת עם המתנחלים והחיילים, נאלץ לשוב לביתו. למחרת שוב הציבו המתנחלים את החביות סביב העצים שנטעו בחלקה. עאמר פנה לבעל החלקה וביקש ממנו להגיש תלונה במשטרה.

שלושה ימים לאחר מכן הגיע בילאל בדווי, בן 44 ואב ל-4 ילדים, לחלקת אדמתו המשתרעת במרחק של כקילומטר מדרום-מזרח לחלקה ששוכר עאמר  )כ-300 מטרים מההתנחלות שבות רחל). עם הגיעו גילה בדווי כי מתנחלים השחיתו את הגדר המקיפה את אדמותיו וכרתו ועקרו כ-50 שתילי זיתים שנטע לפני מספר חודשים. בדווי דיווח על המקרה לשומר ההתנחלות שבות רחל, שהגיע למקום, למועצת הכפר קריות ולמת"ק הפלסטיני, ואף הגיש תלונה בתחנת משטרת בנימין.  

מקרים אלו מתווספים לאירוע נוסף של פגיעה בשטחו החקלאי של תושב קריות שתיעד בצלם בתחילת מרץ 2021. תושבי קריות סובלים מהתנכלויות חזרות ונשנות של מתנחלים באזור. מסביב לכפר קריות הוקמו ההתנחלויות שילה, שבות רחל ועלי, והמאחזים אחיה, נוף הרים, היובל, הקרון וגבעת הראל.

עאמר שונאר  סיפר בעדות שמסר לתחקירנית בצלם, סלמא א-דיבעי, על ניסיון ההשתלטות על החלקה והגיבוי שנתנו החיילים למתנחלים:

הגעתי לחלקה שאני שוכר כבר שנים מתושב אחר בכפר. אני מגדל בחלקה חיטה ושעורה ובאותו יום התכוונתי לחרוש אותה. כשהגעתי ראיתי שהציבו בחלקה חביות מברזל סביב לכ-20 שתילים  של עצי הדר. הבנתי מיד שמתנחלים הציבו אותן והתחלתי לעקור את החביות ולזרוק אותן הצדה.  

פתאום הגיע רבש"ץ של ההתנחלות שילה, שנמצאת במרחק של 300 מטרים מהחלקה, ושאל אותי מה אני עושה ולמה אני שם. עניתי לו שזו החלקה שלי והוא אמר לי להסתלק משם אחרת יהיו בעיות. תוך כדי כך הגיעו שלושה מתנחלים ברכב בליווי ג'יפ צבאי שעמד קודם על "כביש הביטחון" של התנחלות שילה. אחד המתנחלים אמר שהקרקע שייכת לו. אמרתי לו: "מה פתאום זו קרקע שלך?! הקרקע היא שלנו!". התכוונתי לכך שהקרקע שייכת לפלסטינים, כי הרי זו קרקע של תושב הכפר. אני עובד עם אבא שלי בחקלאות מאז שהייתי ילד ואני מכיר את כל הקרקעות ואת הבעלים שלהן.  

התנהל ויכוח ביני לבין המתנחל ובסופו של דבר החיילים דרשו שאביא מסמכי בעלות שכמובן לא היו ברשותי. לא העליתי על דעתי להביא איתי מסמכים לחריש. נאלצתי לעזוב כי פחדתי והייתי לבד מול המתנחלים, רבש"ץ ההתנחלות והחיילים.  

סיפרתי לבעלי הקרקע מה קרה וביקשתי ממנו להגיש תלונה מחשש שהמתנחלים ישתלטו על הקרקע וימנעו מאיתנו גישה אליה.

בילאל בדווי סיפר בעדות שמסר לתחקירנית בצלם, סלמא א-דיבעי, על השחתת הגדר שלו ועקירת העצים בידי מתנחלים:

הגעתי לחלקה שלי כדי לטפל בעצי הזית שנטעתי בנובמבר 2020. קניתי אז 75 עצי זית בני 5 שנים והצבתי סביב החלקה גדר כדי להגן עליהם מפני מעשי תוקפנות של המתנחלים ומפני חיות בר. גיליתי שהגדר נחתכה בכמה מקומות, שחלק מגזעי העצים נשברו ואחרים נעקרו מהשורש. קפאתי במקום ולא ידעתי מה לעשות. יומיים לפני כן, ב-21.3.21, הייתי שם וראיתי עקבות של אנשים וסימנים שמישהו ניסה להשחית את גדר הרשת.  

בזמן שעמדתי שם הגיע רבש"ץ ההתנחלות שבות רחל ברכב שלו ושאל מה קרה. אחרי שסיפרתי לו הוא עזב את המקום. התקשרתי למועצה וסיפרתי להם מה קרה ואז הגיעו לחלקה שני חברי מועצה. הגשתי תלונה בקישור הפלסטיני והלכתי להגיש תלונה גם במשטרה הישראלית בתחנת בנימין, למרות שאני יודע שלא יתייחסו לעניין ברצינות. בכל זאת רציתי שמה שקרה יהיה מתועד.  

אם פלסטיני היה מנסה להיכנס לאזור הביטחון של ההתנחלות בטח העולם היה מתהפך. היו תופסים אותו ואולי גם יורים בו. לעומת זאת הם מקלים ראש בכל דבר שהמתנחלים עושים לפלסטינים ולא מייחסים לזה שום חשיבות. 

19
מכוניותיו של חמאד כרישאן עולות באש כתוצאה מהצתת מתנחלים. בית איכסא, 19.3.2021. צילום: חמאד כרישאן
מכוניותיו של חמאד כרישאן עולות באש כתוצאה מהצתת מתנחלים. בית איכסא, 19.3.2021. צילום: חמאד כרישאן

בית איכסא, מחוז אל-קודס: מתנחלים הציתו מכוניות של תושב הכפר וריססו סיסמא על קיר

ב-19.3.21, בסביבות השעה 2:00 לפנות בוקר, התעורר חמאד כרישאן, בן 46 ואב לשמונה, מרעשים מחוץ לביתו. כשיצא כרישאן החוצה הוא גילה כי שתי המכוניות שלו, שחנו מול ביתו, עולות באש. הוא הזעיק את מכבי האש הפלסטיניים אך אלו הגיעו למקום רק לאחר יותר מחצי שעה, משום שנדרשו לתאם את הגעתם כדי לעבור במחסום המוצב בכניסה לכפר. משטרת ישראל הגיעה למקום וגבתה עדות מכרישאן ומתושבים נוספים. לאחר סריקת האזור מצאו התושבים והמשטרה את המילים "דש מאהוביה" שרוססו על קיר בכפר.

מאז מותו של אהוביה סנדק בן ה-16, במהלך מרדף משטרתי סמוך להתנחלות כוכב השחר ב-21.12.20, חלה עלייה משמעותית במספר התקיפות האלימות של מתנחלים, שכבר הפכו לשגרה בכל רחבי הגדה.

הכפר הפלסטיני בית איכסא נמצא מצפון-מערב לירושלים, בתוך שטח הגדה המערבית ומחוץ לשטח המוניציפאלי של ירושלים. בשנת 2010 הציב הצבא מחסום קבע בכניסה היחידה לכפר ומאז אוסרים כוחות הביטחון על הכניסה אליו למעט לאנשים הרשומים בתעודת הזהות שלהם כתושביו או אנשים שלהם הונפק אישור מיוחד לכך.

17
כלי הנדסי גורף את הקרקע באדמתו של נועמאן סמחאן, ראס כרכר, 17.3.2021. צילום: באדיבות העד
כלי הנדסי גורף את הקרקע באדמתו של נועמאן סמחאן, ראס כרכר, 17.3.2021. צילום: באדיבות העד

ראס כרכר, מחוז רמאללה: מתנחלים גרפו את אדמתו של חקלאי, עקרו עצי זית עתיקים וחיבלו בבאר מים

ב-17.3.21, בשעות הבוקר, גילה החקלאי נועמאן סמחאן, בן 65 ואב לילד, כי מתנחלים גרפו חמישה דונם מאדמתו,  עקרו 15 עצי זית בני כ-50 שנה והסבו נזק לבאר המים שבאדמתו.  

בסמוך לחלקת האדמה הוקם המאחז זית רענן, וגדר המאחז מקיפה את החלקה. הצבא מאפשר לסמחאן להגיע  לאדמתו רק פעמיים בשנה, בעונות החריש והמסיק, ורק לאחר תיאום עם משרד הקישור הישראלי.

גם בשנה שעברה, ב-9.9.20, גילה סמחאן כי מתנחלים גרפו חלק מאדמתו והשחיתו כ-20 עצי זית בני 50 שנה, ולאחר כשבוע שבו והשחיתו 170 עצים נוספים, כהכנה להטמנת צינורות ביוב עבור מאחזים באזור באדמתו.  

בעדות שמסר לתחקירן בצלם, איאד חדאד, סיפר נועמאן סמחאן על הפגיעה בגידוליו וברכושו בידי מתנחלים:

יש למשפחה שלי כ-50 דונמים של מטעי זיתים שירשנו לפני 50 שנה מהסבים שלנו. כשהייתי ילד, נהגנו להגיע לאדמות ולשהות בהן למשך ימים, שבועות ואפילו חודשים. יש בקרקע שלנו באר מים וגדלים בה יותר מ-200 עצי זית בני 50 שנה, שעכשיו מוקפים בגדר של המאחז זית רענן ולנו מאפשרים להגיע לשם רק פעמיים בשנה: פעם בעונת החריש, בתחילת השנה, ופעם נוספת בעונת המסיק, בסוף השנה, בתיאום מראש עם הקישור הישראלי.  

בחודש ספטמבר האחרון גילינו שהמתנחלים עקרו 20 עצי זית בני 60-50 שנה, במטרה להניח קו ביוב בקרקע. שבוע אחר-כך גילינו שהמתנחלים גרמו נזק ל-170 עצי זית נוספים, וגם גנבו את היבול שלהם.  

בבוקר של יום רביעי, 17.3.2021, הגעתי לקרקע ביחד עם בן אחי כדי לחרוש אותה, אחרי שעשינו תיאום. הופתענו לגלות שהמתנחלים גרפו חמישה דונם מהאדמה ועקרו עוד 15 עצי זית בני 60-50 שנה.  

התקשרתי לקישור הפלסטיני והישראלי ודיברתי עם הנציג הישראלי מוהנד. הוא אמר שיבדוק את הנושא, כי אולי הם קיבלו אישור ממשלתי. אני יודע שהם משתפים פעולה עם המתנחלים ויודעים על כל דבר קטן וגדול. לא אכפת להם שפוגעים בנו.  

בסוף סוכם עם הקישור הפלסטיני והישראלי שאני אגיע להגיש תלונה במשטרה הישראלית במודיעין עילית ביום ראשון הבא, 21.3.21. אני לא רואה הרבה תועלת בהגשת התלונה, כי ברור שגם המשטרה הישראלית עושה יד אחת עם המתנחלים ומחפה עליהם. אין אף אחד שאנחנו יכולים לפנות אליו.

15

בני נעים, מחוז חברון: מתנחלים תקפו באבנים רועי צאן, ירו לעבר כלביהם ופצעו רועה בסכין

ב-15.3.21  יצאו שלושה רועי צאן ושלושת כלביהם למרעה.

בסביבות השעה 14:30 התקרבו אליהם ארבעה מתנחלים, עם שלושה כלבים, שהגיעו מכיוון המאחז "חוות יוסף אור". המתנחלים תקפו באבנים את רועי הצאן ואת עדריהם.

אחד המתנחלים ירה ירייה אחת לכיוון כלבי הרועים, שנמלטו מהמקום, ואיים על אחד הרועים באקדחו, בעודו מאלץ אותו לאסוף את צאנו ולהתרחק מהמקום. המתנחלים החלו לתקוף כבש אחד, וכאשר רועה ניסה להדוף אותם - מתנחל חמוש פצע אותו קלות באצבעו, באמצעות סכין.

בינתיים הגיע למקום אביו של הרועה חזר לביתו, ודיווח למנהל האזרחי הישראלי על התקיפה. לאחר כשעה קצין במנהל האזרחי הגיע למקום והציע לרועים להגיש תלונה בתחנת המשטרה בקריית ארבע. הן התושבים והן המתנחלים התפזרו.

למחרת הגיעו הרועים לתחנת המשטרה, אך לאחר המתנה עקרה שנמשכה שש שעות נאלצו לחזור לביתם מבלי להגיש תלונה. ביום למחרת חזר אחד הרועים לתחנת המשטרה והצליח להגיש תלונה.

בעדות שמסר לתחקירן בצלם, מוסא אבו השהש, סיפר הרועה עלי חמדאן (24), נשוי ואב לשניים, על תקיפתו בידי המתנחלים:

רעיתי את הצאן שלי בוואדי שקרוב לח'רבת עין אל-חמרא, במרחק של קילומטר וחצי בערך מדרום להתנחלות פני חבר. היו שם עוד שני רועי צאן מהמשפחה שלי.

פתאום ראיתי ארבעה מתנחלים מגיעים בריצה. אחד מהם אני מכיר כ"נתן", שהקים חווה בקצה הדרומי של ההתנחלות פני חבר. הוא נוהג לרעות את הצאן שלו בשטחים המעובדים שלנו. המתנחלים התקדמו אל בן דודי מוחמד, שרעה את הצאן הכי קרוב להתנחלות, וחששתי שהם יתקפו אותו. התקשרתי למוחמד ולדוד שלי סאבר והזהרתי אותם. הודעתי על ההתפתחויות גם לאבא שלי, שהיה באותו זמן בבית.

בזמן שדיברתי עם מוחמד הוא אמר לי שהמתנחלים בדיוק תוקפים את הצאן שלו באבנים. אחרי כמה דקות ראיתי את המתנחלים מגיעים לכיוון שלי. שניים מהם עצרו במקום גבוה ושניים המשיכו להתקדם לכיוון שלי. בינתיים ראיתי את מוחמד וסאבר רצים לכיוון שלי. הכלבים שלי רצו לכיוון הכלבים של המתנחלים, ואז המתנחל "נתן" ירה ירייה אחת לכיוון הכלבים שלי, שברחו והסתתרו בין הכבשים.

אחר-כך "נתן" התקדם עם עוד מתנחל והם התחילו לזרוק אבנים על הצאן שלי. צעקתי עליהם שיפסיקו ואז "נתן" שלף את האקדח שלו, כיוון אותו אליי ממרחק של מטר בערך - ואיים לירות. שני המתנחלים שעמדו על הגבעה זרקו אבנים על הצאן, כך שנאלצתי לסגת ולחזור הביתה. סאבר ומוחמד נשארו במקום.

בעדות שמסר לתחקירן בצלם, מוסא אבו השהש, סיפר סאבר מנאסרה (42), נשוי ואב לשישה, על מה שקרה לאחר שעלי חזר לביתו:

אחרי שעלי התרחק עם הצאן שלו, ראיתי את המתנחל "נתן" והמתנחל השני תופסים כבשה שפיגרה אחרי העדר ומשליכים אותה על הקרקע. התערבתי כדי לחלץ אותה מידיהם. "נתן" דחף אותי עם כלי חד ונפצעתי באחת האצבעות. בינתיים הגיע אבא של עלי. הוא התקשר לקצין המנהל האזרחי חוסאם מעדי, ודיווח לו מה קרה. אחר-כך ראיתי את המתנחל "נתן" מדבר בטלפון ובהמשך הבנתי שגם הוא דיבר עם חוסאם.

המתנחלים עזבו את הכבשה. "נתן" נשאר שם עם המתנחל השני ואני נשארתי עם מוחמד ואבא של עלי, וחיכינו יותר משעה עד שחוסאם הגיע. כשהוא בא הוא ניסה להרגיע את הרוחות. כשהוא ראה את הפציעה שלי הוא המליץ לי להגיש תלונה במשטרה הישראלית. אחר-כך כולנו חזרנו הביתה.

הרועים מתגוררים כשלושה קילומטרים דרומית לבני נעים, וכקילומטר משם הוקמה ההתנחלות פני חבר. בשנת 2018 הקימו מתנחלים את המאחז "חוות יוסף אור" בקצה הדרומי של ההתנחלות.

13
המתנחל החמוש בצינור ברזל שתקף את בני משפחת עווד. קוואוויס, 13.3.2021. צילום: באדיבות המשפחה
המתנחל החמוש בצינור ברזל שתקף את בני משפחת עווד. קוואוויס, 13.3.2021. צילום: באדיבות המשפחה

קוואוויס, דרום הר חברון: מתנחלים תוקפים בני משפחה, בהם ילדים ובני נוער, ומכים את אב המשפחה עד אבדן הכרה.

ב-13.3.21, בסביבות השעה 8:00, הגיעו תושבי אום לספא סעיד (49) ורימא (40) עווד, עם שלושת ילדיהם ו-12 ילדים נוספים ממשפחתם המורחבת, לאדמתם באזור קוואוויס שבדרום הר חברון. עם הגיעם לחלקה, שבסמוך אליה הוקם המאחז מצפה יאיר, ראו בני המשפחה מתנחל שרעה את צאנו במטע הזיתים שלהם. לאחר שרימא עווד החלה לצלם את המתנחל בווידיאו, הוא הזעיק עשרה מתנחלים נוספים שהגיעו למקום, רעולי פנים, ותקפו את בני המשפחה באבנים. המתנחלים ניפצו את השמשה הקדמית וחלון צדדי בג'יפ של המשפחה, בעת שכמה מהילדים ישבו בתוכו.  

שני ילדיהם של בני הזוג, סנד (15) ומועאז (12), התרחקו מעט מהמקום וניסו להרחיק את המתנחלים מבני משפחתם באמצעות יידוי אבנים. בינתיים התקרבו שני מתנחלים לשאר בני המשפחה ותקפו את רימא וסעיד עווד בצינור ברזל, באבנים ובידיהם. לאחר שסעיד איבד את הכרתו נמלטו המתנחלים מהמקום. חייל שהגיע למקום הזעיק אמבולנס ישראלי ותגבורת צבאית.

האמבולנס הישראלי פינה את סעיד ורימא לכביש המוביל למאחז מצפה יאיר, שם הם הועברו לשני אמבולנסים פלסטיניים שפינו אותם לבית החולים הממשלתי עאליא בחברון. את הילדים אספו מהמקום קרובי משפחה ותושבים מהכפר אום לספא, שלקחו אותם לבתיהם.

 בני הזוג עברו בדיקות וצילומים מהם עלה כי המתנחלים שברו את לסתו התחתונה של סעיד ופצעו אותו בראשו ואילו לרימא נגרמו חבורות בחלקים שונים של גופה. סעיד הועבר משם לבית החולים אל-אהלי בחברון, שם נותח למחרת לקיבוע הלסת.

ב-17.3.21 הגיש סעיד עווד תלונה בתחנת המשטרה בקריית ארבע.

להלן עדויות של בני המשפחה שנגבו על ידי תחקירנן בצלם, מוסא אבו השהש:

סעיד עווד, בן 49, נשוי ואב לעשרה, תושב הכפר אום לספא סיפר בעדותו:

לי ולמשפחתי קרקע חקלאית, שגודלה יותר ממאתיים דונם, בקוואוויס. בצמוד לאדמה שלנו מצפון-מערב הוקם המאחז מצפה יאיר. בשנה שעברה מתנחל בשם יוסי התחיל לרעות את הצאן שלו על הגידולים החקלאיים שלנו. הגשנו כמה תלונות במנהל האזרחי ובמשטרה הישראלית אבל שום דבר לא קרה.  

למרות המצב, אני מגיע לאדמה הזאת כל שבת עם בני המשפחה, ואנחנו מטפלים ב-150 שתילי זיתים שנטענו שם לפני כמה חודשים ומבלים עם הילדים.  

ביום שבת, 13.3.21, נסעתי לשם בג'יפ שלנו עם אשתי רימא, ו-15 ילדים קטנים:  שלושת הילדים שלנו - סנד, בן 15, מועאז, בן  12, ואסיל, בת 7 , ואחיינים ואחייניות שלי. כשהגענו לאדמה ראינו את המתנחל יוסי רועה את הצאן שלו בשטח המעובד שלנו. אני, אשתי ושני הבנים שלנו סנד ומועאז יצאנו מהג'יפ ואשתי התחילה לצלם את המתנחל. שמעתי אותו מתקשר וקורא לעוד מתנחלים להגיע. בתוך 5 דקות הגיעו 12 מתנחלים, בהם אחד שאני מזהה כאחיו של יוסי. כשהם התקרבו הם כיסו את הפנים שלהם והתחילו לזרוק אבנים עלינו ועל הרכב שלנו.

עמדתי מול הרכב, הרמתי מקל ונופפתי בו לעבר המתנחלים. צעקתי עליהם שלא יתקרבו כי יש ילדים ברכב. שני מתנחלים, שאחד מהם החזיק צינור מברזל באורך מטר בערך, התקרבו לאשתי ואחד מהם נתן לה מכה עם הצינור והפיל אותה על הקרקע. זרקתי עליהם את המקל מהמקום שבו עמדתי כדי להרחיק אותם מאשתי והם עזבו אותה והתחילו להתקדם אליי.  

המתנחל עם הצינור הרביץ לי בפנים, בראש ובלסת - ונפלתי על הקרקע. המתנחל השני זרק אבן שפגעה ביד שמאל שבה החזקתי את הטלפון כדי להזעיק את המשטרה. הוא הרס את הטלפון, שנפל על הקרקע. קמתי וניסיתי להתגונן. אספתי אבנים וניסיתי לזרוק אותם לעבר המתנחלים ולרוץ אחריהם. שני הבנים שלי, סנד ומועאז, התרחקו והתחילו גם לזרוק אבנים לעבר המתנחלים. כל הזמן שמעתי את הילדים בג'יפ צועקים. אחר-כך התברר לי שהבת שלי אסיל ניסתה להגן עליהם והסתירה את הקטנים בין המושבים והיא צעקה מתוך הרכב. הלכתי כמה צעדים ואז התמוטטתי ואיבדתי הכרה.  

התעוררתי בבית החולים עם כאבים חזקים בלסת ובראש. התברר שיש לי שברים בלסת התחתונה מצד שמאל וחבורות בחלק העליון של הראש ומסביב לעין שמאל. אחר-כך העבירו אותי לבית החולים אחר משום שלא היה שם רופא מומחה בכירורגיה של הלסת. אחרי שהרופאים השלימו את הבדיקות הוחלט לנתח אותי למחרת בבוקר כדי לקבע את הלסת. הרופאים אמרו שהקיבוע יצטרך להישאר לפחות חודשיים. זה אומר שבמשך חודשיים לא אוכל להגיע לעבודה שלי בישראל והמשפחה הגדולה שאני מפרנס תסבול בלי ההכנסה הזאת.  

רימא עווד, בת 40, אשתו של סעיד ואם לשישה, סיפרה בעדותה:

שני מתנחלים התקרבו אליי. אחד מהם,  שהחזיק צינור ברזל, הכה אותי עם הצינור בצד שמאל של הגוף ונפלתי. הוא ניסה לחטוף את הטלפון מהיד שלי אבל אז בעלי השליך לעברם את המקל שלו והם התרחקו ממני. קמתי, נאנקת מכאבים בגלל המכה שספגתי.  

ראיתי את המתנחל עם הצינור מתקדם לכיוון בעלי שעמד לפני הג'יפ שלנו ותוקף אותו עם הצינור. בעלי נפל על הקרקע ואחר-כך קם, הלך כמה צעדים ושוב נפל. התקיפה הייתה מאוד מהירה ואז כשבעלי נפל שוב המתנחלים ברחו.  

ראיתי ארבעה חיילים די רחוק מאיתנו. דאגתי מאוד לילדים הקטנים – שמעתי אותם צועקים מתוך הג'יפ. אחר-כך אסיל סיפרה לי איך היא ניסה להגן עליהם ושהיא העבירה את הקטנים כך שישבו בין המושבים. ראיתי את הבן שלי,  סנד, ניגש לחיילים וחוזר עם אחד מהם כדי להראות לו את אבא שלו ששכב על הקרקע עם פגיעת ראש.  

אני מנסה להיזכר במה שקרה ואני לא מאמינה שניצלנו מתקיפה של 12 מתנחלים מלאים בשנאה, שזרקו אבנים עלינו ועל הג'יפ שלנו. הם ניפצו את השמשה הקדמית וחלון צדדי בזמן שבתוכו ישבו  13 ילדים קטנים שיכלו להיפגע. קשה להאמין שבעלי בחיים אחרי המכות שספג בראש מצינור הברזל. 

בורין, מחוז שכם: מתנחלים מלווים בחיילים תקפו באבנים תושבים שעסקו בבניית בית. החיילים ירו גז מדמיע וכדורי מתכת מצופים גומי על תושבים שניסו להרחיק את המתנחלים

ב-13.3.21, עסק מונסתר מנסור, תושב בורין, בבניית ביתו. לצידו עבד תושב נוסף מהכפר. בסביבות 14:30 הגיעו למקום כעשרים מתנחלים, מלווים בכשישה חיילים, והחלו ליידות אבנים על הבית. מנסור וחברו יצאו מהבית וניסו להרחיקם מהבית, באמצעות יידוי אבנים, אך ללא הצלחה. כשאחד המתנחלים ירה באקדחו שתי יריות, שאחת מהן פגעה בקיר מאחורי מנסור, נאלצו השניים לברוח מהמקום לכיוון בתי הכפר.  

בינתיים התקבצו סביב הבית המותקף תושבים מהכפר, וחלקם, יחד עם מנסור וחברו, ניסו גם הם להרחיק את המתנחלים באמצעות יידוי אבנים. בשלב זה המשיכו חלק מהמתנחלים ליידות אבנים על הבית ואחרים החלו לרדוף אחרי תושבי הכפר. החיילים, שזכו בינתיים לתגבורת, ירו כדורי מתכת מצופים גומי וגז מדמיע לעבר התושבים, שנאלצו לסגת.

הבית שהותקף ניצב כמה מאות מטרים ממזרח לבתי הכפר, וכקילומטר ממנו הוקמו ההתנחלות הר ברכה והמאחז סנה יעקב (גבעת רונן).  

תושבי הכפר בורין, המוקף בהתנחלויות הר ברכה ויצהר, סובלים כבר שנים מתקיפות חוזרות ונשנות של מתנחלים.

בשנות השמונים הוקמה ההתנחלות יצהר כקילומטר מדרום לכפר והתנחלות הר ברכה כקילומטר מצפון-מזרח לכפר - שתיהן על אדמות בורין וכפרים שכנים.  

בעדות שמסר לתחקירנית בצלם, סלמא א-דיבעי, סיפר, מונתסר מנסור, נהג אוטובוס בן 31 ואב לילדה, על תקיפת המתנחלים, בשיתוף פעולה צבאי, על ביתו הנמצא בבנייה:

ב-13.3.21, בסביבות השעה 14:30, עבדתי בבניית הבית שלי יחד עם תושב אחר מהכפר. פתאום הגיעו בערך עשרים מתנחלים והתחילו ליידות אבנים על הבית. התקשרתי מיד למשפחה שלי כדי לספר להם מה קורה, כי חששתי. היו שם הרבה מתנחלים, ו-8-6 חיילים ששמרו עליהם ולא ניסו למנוע מהם ליידות אבנים. ניסינו להתגונן וזרקנו אבנים בחזרה, אבל הם היו רבים ואחד גם היה חמוש באקדח.  

אחד המתנחלים ירה שתי יריות באקדח שלו - ואחד הקליעים פגע בקיר מאחוריי. הבנתי שאנחנו בסכנת חיים. יצאנו מהבית והתחלנו לברוח לכיוון הכפר. אחרי שהתרחקנו עמדנו והסתכלנו על המתנחלים ואז הגיעו עוד תושבים וביחד איתם ניסינו להרחיק אותם באמצעות יידוי אבנים. חלק מהמתנחלים המשיכו ליידות אבנים על הבית ואחרים התחילו לרדוף אחרינו ואיתם באו החיילים, שירו לעברינו כדורי "גומי" וגז מדמיע. בינתיים הגיעו ארבעה ג'יפים צבאיים ומהם ירדו עוד חיילים, שגם הם ירו כדורי "גומי" וגז מדמיע לעברנו. התושבים נאלצו לחזור אחורה. אני נשארתי כדי להשקיף ולראות מה הם עושים לבית שלי וראיתי שהם גורמים נזקים.  

זאת לא פעם ראשונה שהם תוקפים את הבית. זה כבר קרה כמה פעמים ובכל פעם נאלצתי לתקן את מה שהם השחיתו. זה עלה לי עשרות אלפי שקלים. הם מן הסתם רוצים להרחיב את ההתנחלות ברכה על האדמות שלנו ולכן למנוע כל בניה חדשה באזור. אני כבר לא יכול לעמוד בהפסדים האלה. יש לי משפחה לפרנס ושכר דירה לשלם. אף אחד לא יכול לסבול את התקיפות האלה. בכל פעם שהם תקפו והשחיתו משהו בבית הרגשתי את זה בגוף שלי. זה עוול שאף אחד לא יכול לסבול - לראות את הבית שלך מותקף בידי מתנחלים, שעליהם שומרים חיילים חמושים שיורים על כל מי שמנסה להתקרב אליהם. להם יש את הזכות לעשות מה שבא להם. הם בונים בתים וכבישים ומקימים גנים איפה שהם רוצים, ואנחנו לא יכולים לבנות אפילו על האדמות שלנו.

12
צריף אותו גררו והשחיתו מתנחלים, קהילת כעאבנה, 12.3.2021. צילום: איאד חדאד, בצלם.
צריף אותו גררו והשחיתו מתנחלים, קהילת כעאבנה, 12.3.2021. צילום: איאד חדאד, בצלם.

קהילת כעאבנה, מחוז רמאללה: מתנחלים ניסו לגרור צריפי מגורים של תושבים והסבו נזק לאחד מהם

ב-12.3.21, בסביבות השעה 20:00, זיהו תושבים מקהילת בדיוו אל-מוערג'את, בכמה כלי-רכב של ממתנחלים שהגיעו לצריפי המגורים של משפחת כעאבנה, המונה 25 נפשות. המתנחלים ניסו ללא הצלחה לגרור את הצריפים מהמקום, ונטשו אחד מהם לאחר שגררו אותו כברת דרך והסבו לו נזק. בצומת הסמוכה לקהילת בדיוו אל-מוערג'את ישנו מוצב צבאי, הכולל מגדל תצפית המשקיף על האזור, אך החיילים לא נקפו אצבע והתעלמו מהמתרחש.

הקהילה שוכנת במרחק של כקילומטר מאזור המגורים הקבוע של משפחת כעאבנה, מדרום לכפר א-טייבה שבמחוז רמאללה. בני המשפחה גרים במקום בקיץ ובעונת החורף הם עוברים עם צאנם לאתר הנמצא כשני קילומטרים דרום-מזרחית משם.  

למחרת, בשעות הבוקר, הגיעו בני משפחת כעאבנה למקום ומצאו את הצריף ההרוס. הם הודיעו על כך למשטרה הישראלית, שוטרים הגיעו למקום אך רק יומיים לאחר-מכן הציעו להם להגיש תלונה בתחנת משטרת בנימין.

בני המשפחה הגיעו פעמיים לתחנת המשטרה, ושוטריה סירבו לרשום את תלונתם בטענה שאין במקום חוקר דובר ערבית.  

במרחק של כשני קילומטרים מהקהילה הוקמה בשנת 1980 ההתנחלות רימונים, שסביבה הוקמו במהלך השנים כמה מאחזים שתושביהם רועים את עדרי הצאן והבקר שלהם בשדותיהן של קהילות בדואיות באזור ומשחיתים את יבוליהן. בנוסף, מתנחלי המאחזים תוקפים את תושבי האזור הפלסטינים, מטרידים אותם ומאיימים עליהם באופן יומיומי, בניסיון לגרום להם לנטוש את האזור על-מנת להשתלט על אדמותיהם. ב-14.4.21, מתנחלי המאחזים הטרידו שלושה אחים בדואים שרועו צאן באזור והגישו נגדם תלונות שווא, שבעקבותיהן עצר אותן הצבא ללא כל הצדקה למשך חמישה ימים, שבסופם הם שוחררו בערבות של 3,000 ש"ח.

בעדות שמסר לתחקירן בצלם, איאד חדאד סיפר עודה כעאבנה, בן 36, נשוי ואב לשישה, על מצבה של משפחתו מאז שמתנחלים עברו לחיות בקרבתם:

אנחנו משפחה בדואית בת 25 נפשות. אנו גרים כאן כבר חמישים שנה בחוות רועים ומגדלים את הצאן שלנו. יש לנו בערך 200 ראשי צאן שהם מקור הפרנסה העיקרי שלנו, ובחורף אנחנו עוברים עם הצאן לאזור בדו אל-מערג'את. במרחק של שני קילומטרים מאיתנו הקימו את ההתנחלות רימונים.  

לפני יותר משנתיים הקימו פה חווה של מתנחלים במרחק של שני קילומטרים בערך מצפון לחווה שלנו, מחוץ לגדר של רימונים. יש להם 6 או 7 צריפים. מאז שהם הגיעו לאזור הם התחילו להטריד אותנו בניסיון לגרש אותנו מהאזור. הם מגרשים אותנו משטחי המרעה ולפעמים מאיימים עלינו בנשק. הגשנו תלונות אבל המשטרה והצבא הישראלים לא עושים כלום. 

זה הגיע למצב כזה שארגון "תורת צדק" התחיל לשלוח לנו מתנדבים שילוו אותנו ובקיץ האחרון אפילו גרו איתנו כדי לתעד את מעשי התוקפנות של המתנחלים. אבל התיעוד והתלונות שהגשנו לא עזרו כלום כי הצבא והמשטרה תמיד תומכים במתנחלים. הם טוענים שאין לנו מסמכים שמוכיחים את הבעלות שלנו על הקרקע, אבל מהמתנחלים הם לא דורשים מסמכים כאלה. המתנחלים טוענים שהקרקע שלהם כי אלוהים נתן להם אותה ויש להם זכות לחיות בה, ואנחנו צריכים לעזוב. לאן נלך? אנו היינו כאן לפני המתנחלים וגרים פה כבר כמה דורות.

עכשיו כל שנה הם מנצלים את התקופה שבה אנחנו עוברים בחורף לאל-מערג'את ומשאירים פה את צריפי הפח שלנו כדי לחזור אליהם באפריל.

בערב של יום שישי, 12.3.21, בני משפחת פזאע, עוד משפחה בדואים שגרה במרחק של קילומטר או שניים מהקהילה שלנו, הודיעו לנו שהם ראו אורות של רכב ששייך כנראה למתנחלים, ושהמתנחלים משחיתים את הצריפים שלנו. פחדנו שאם נגיע לשם בלילה המתנחלים ייפגעו בנו אז חיכינו לבוקר.  

למחרת בבוקר הגעתי לשם עם אבא שלי והאחים שלי, יחד עם פעיל ישראלי מ"תורת צדק", כדי לבדוק את הנזקים. התברר שהם ניסו לגרור את אחד הצריפים - כנראה רצו לגנוב אותו אבל הם לא הצליחו. מצאנו אותו הרוס במרחק של 10 מטרים מהמקום שבו עמד. נראה שהם ניסו לגרור ולהרוס גם צריף אחר אבל לא הצליחו. התקשרנו למשטרה הישראלית אבל השוטרים באו רק ביום ראשון בבוקר. הם הסתכלו על הנזק והציעו לנו להגיש תלונה בתחנת בנימין. אבא הלך לשם באותו יום וגם למחרת ביחד עם אריק אשרמן כדי להגיש תלונה, ובכל פעם אמרו להם שאי אפשר להגיש את התלונה כי אין חוקרים דוברי ערבית.

פירקנו את שני הצריפים והעברנו אותם לבדו אל-מערג'את כדי שהמתנחלים לא ינסו שוב לגנוב אותם. אני לא יודע אם נחזיר אותם איתנו כשנחזור לשם בחודש אפריל.  

זה המצב שלנו. הם לא עוזבים אותנו אפילו ליום ולא נותנים לנו לחיות בביטחון. המשטרה והצבא הישראליים לא מגינים עלינו, ואם נגן על עצמנו הם יעצרו אותנו ויעמידו אותנו לדין. אנחנו לא יודעים למי לפנות וחושבים אפילו לנטוש את הקהילה בגלל הפחד שהם ייפגעו בנו. לאנשים אלה אין רחמים ואין אלוהים. המצב שלנו בלתי נסבל. רק אלוהים יודע מה עובר עלינו.

9
עדר פרות השייך למתנחלים ורועה באדמות החקלאיות של דיר ניזאם. צילום: מונג'ד תמימי
עדר פרות השייך למתנחלים ורועה באדמות החקלאיות של דיר ניזאם. צילום: מונג'ד תמימי

דיר ניזאם, מחוז רמאללה: מתנחלים מגרשים שוב ושוב חקלאים מאדמתם, ונעזרים לצורך כך בחיילים ובנציגי רשויות ישראליות

ב-9.3.21 הגיעו חמישה בני משפחת א-תמימי מדיר ניזאם לאדמותיהם הסמוכות לכפר השכן, א-נבי סאלח. עם הגיעם הבחין בהם מתנחל בשם צבי, שהקים באזור את המאחז "חוות צבי בר יוסף"  ונוהג לרעות את הבקר שלו באדמות השייכות לחקלאי האזור. המתנחל הזעיק חיילים למקום ואלה גירשו את החקלאים מאדמתם והחרימו את הטרקטור שלהם בתואנה שמדובר ב"אדמות מדינה".

בשעות הבוקר של ה-17.3.21 הגיעו כמה מבני המשפחה לחלקה אחרת בבעלותם, הנמצאת במרחק של כ-600 מטר ממערב לראשונה וכ-200 מטר מההתנחלות חלמיש. בחלקה זו נטעו בני המשפחה לפני מספר חודשים 2,400 שתילי שקדיות והציבו סביבם גדר, במסגרת תוכנית הנתמכת על-ידי משרד החקלאות הפלסטיני והמרכז הפלסטיני לפיתוח. עם הגיעם למקום גילו בני המשפחה כי מתנחלים עקרו ממקומה חלק גדול מהגדר. בעת שהתושבים עסקו בתיקון הגדר, הופיעו כמה מתנחלים שהובילו את עדר הבקר שלהם לרעות באדמות המשפחה. במקום התפתח ויכוח על רקע הבעלות על הקרקע, והמתנחלים, ובהם צבי מהמאחז, שהיה חמוש, הזעיקו חיילים ונציג של רשות העתיקות הישראלית, שהורו לבני המשפחה להפסיק את העבודות ולעזוב את אדמתם בתואנה שמדובר בשטח צבאי סגור.  

ב-19.3.21, בשעות הצהריים, שוב הגיעו בני המשפחה לחלקה שלהם, וגם הפעם גילו שמתנחלים רעו את פרותיהם בשוליה. אחד המתנחלים איים לירות בבני המשפחה אם לא יעזבו. לאחר מספר דקות הגיעו למקום מתנחלים נוספים, בהם צבי, ואחריהם מספר חיילים שפינו הן את המתנחלים והן את בני המשפחה.  

למחרת, 20.3.21, בסביבות השעה 7:00, חזרו בני משפחת תמימי לאדמתם (שבמרחק של 200 מטרים ממנה הוקמה ההתנחלות חלמיש) כדי להמשיך לעבדה, וגילו שמתנחלים עקרו את רוב השתילים ששתלו. בני המשפחה דיווחו על כך למשרד הקישור הפלסטיני והזעיקו תושבים מהכפר שעזרו להם לשתול את השתילים מחדש.

בהמשך היום, בשעות אחר הצהריים, חזרו כמה מבני משפחת א-תמימי לחלקה הראשונה, הסמוכה לכניסת הכפר א-נבי סאלח, ואז הופיעו במקום כשמונה חיילים וקצינים והורו להם להסתלק. כשסירבו בני המשפחה לעזוב דרשו החיילים לראות את מסמכי הבעלות על הקרקע, ולאחר שאלה הוצגו בפניהם הם לא התרצו. במקום התאספו כעשרים תושבים נוספים מהכפר, ובשלב הזה הורה הקצין לחיילים להשליך לעברם רימוני הלם ולירות לעברם רימוני גז מדמיע. התושבים נאלצו לברוח ולאחר שהתרחקו מהמקום, למרחק של כ-50 מטרים, עצרו וצפו במתרחש. הם ראו את אחד החיילים עוקר שני שתילי זית שנטעו במקום, אך לא היה ביכולתם לעשות דבר, ובסביבות השעה 18:00 הם חזרו לבתיהם.  

בעדות שמסר לתחקירן בצלם, איאד חדאד, סיפר מונג'ד תמימי על הפלישות, ההטרדות, הסילוק האלים מהאדמה ותחושת חוסר האונים מול כוונות ההתפשטות של המתנחלים:

מעשי התוקפנות וההטרדות של החקלאים מהכפר שלנו בידי מתנחלים מהמאחזים אינם נפסקים אלא רק מתגברים מיום ליום. במיוחד עושה לנו צרות המאחז "חוות צבי" שלמתנחל שם יש עדר של איזה 50 ראשי בקר והוא כל הזמן מכניס אותם לרעות בשטחים של החקלאים הפלסטינים באזור ההתנחלות חלמיש, כמו אום ספא, נבי סאלח ודיר ניזאם. הוא והעדר שלו משחיתים את הקרקעות והרכוש שלנו כאילו זה השטח הפרטי שלהם. השומרים של ההתנחלות, הצבא והמשטרה הישראלית כל הזמן מגינים עליו ומגרשים אותנו ולפעמים הוא גם נעזר באנשי שמורת הטבע או רשות העתיקות של ישראל שם גם מגרשים אותנו.  

באחד המקרים האלה, ב-20.3.21, הראינו להם את מסמכי הבעלות על הקרקע אחרי שהם דרשו אותם. לא היה להם מה להגיד. הקצין דיבר עם מישהו בטלפון, כנראה איזה בכיר, ושמעתי את הקצין אומר שיש לנו מסמכי בעלות ואין הצדקה לעקור את השתילים, והאדם שהוא דיבר איתו ענה שעכשיו אלה שתילים קטנים וכשהם יגדלו הם יחסמו  את טווח הראיה מול ההתנחלות חלמיש. שמעתי אותו מורה לקצין לגרש אותנו גם אם יצטרך להשתמש בכוח בשביל זה.  

בסוף השיחה הוא הורה לחיילים לזרוק עלינו רימוני הלם מטווח קצר. בהתחלה היינו שם רק איזה שבעה אנשים, אבל אז הגיעה תגבורות מהכפר שלנו ומנבי סאלח והיינו כבר 40-30  אנשים. נזהרנו לא להיגרר לעימות איתם, כי זה מה שהם רוצים. כשהם ראו שאנחנו לא זזים הם ירו לעברנו גם רימוני גז.  

התרחקנו בגלל הגז ועמדנו במרחק של 70-50 מטרים כדי לחכות שהחיילים יסתלקו. ראיתי אחד מהם עוקר שני שתילי זיתים. צילמנו אותו. כעסנו מאוד וצעקנו עליהם שזה לא גברי להתנקם בעצים. בינתיים כבר החשיך וממילא כבר אי אפשר היה לעבוד באדמה אז חזרנו הביתה  בתקווה לחזור לקרקע למחרת ולהשלים את העבודה.  

נראה שזה יהיה מאבק ארוך אבל אנחנו מוכנים לזה. האדמה היא כמו הנשמה שלנו ואנו לא ניכנע להם.  

כ-200 מטרים מהכפר הוקמה ההתנחלות חלמיש.

6
מכוניתם של בני משפחת אל-חאג', אשר הושחתה על ידי מתנחלים בברוקין, 6.3.2021.
מכוניתם של בני משפחת אל-חאג', אשר הושחתה על ידי מתנחלים בברוקין, 6.3.2021.

ברוקין, מחוז סלפית: מתנחלים השחיתו מכונית השייכת לבני משפחה ששהו באדמתם החקלאית

ב-6.3.21, בשעות הצהריים, הגיע חאתם אל-חאג' (66), אשתו וילדיהם לחלקת אדמתם המשתרעת על-פני 11 דונם, שבסמוך אליה מדרום הוקמה ההתנחלות ברוכין.

בעת שבני המשפחה שהו באדמתם, הגיעו כחמישה מתנחלים והחלו להשחית את מכונית המשפחה, שחנתה במרחק של כ-200 מטר מהם. המתנחלים ניקבו את כל צמיגי המכונית, ניפצו באמצעות אבנים את השמשות והסבו נזק לשלדה. אל-חאג', ששמע וראה את המתנחלים משחיתים את מכוניתו, רץ לעברם כדי להניס אותם - והמתנחלים ברחו לכיוון ההתנחלות ברוכין. בני המשפחה נאלצו להזמין גרר כדי להשיב את המכונית לכפרם, ובהמשך ידרשו לתיקון יקר.

4
המבנה החקלאי שהרסו מתנחלים במטע של שאדי סעיד, כפר א-דיכ. 4.3.2021.
המבנה החקלאי שהרסו מתנחלים במטע של שאדי סעיד, כפר א-דיכ. 4.3.2021.

כפר א-דיכ, מחוז סלפית: מתנחלים הרסו מבנה חקלאי שהוקם לאחרונה במטע של תושב הכפר

ביום חמישי, 4.3.21, בשעות היום, הגיע שאדי סעיד (41) למטע שלו שמצפון לכפר וגילה כי מתנחלים הרסו מבנה חקלאי שהקים עליה לפני כחודש. במהלך הקמת המבנה הגיעו למקום כמה מתנחלים וצילמו את העבודות.  

כ-500 מטרים ממזרח לחלקה המדוברת הוקמה ההתנחלות ברוכין.

2

ג'אלוד, מחוז שכם: מתנחלים שוב תקפו בתים והסבו נזק למכוניות חונות

ב-2.3.21, בשעות הלילה, נכנסו כחמישה מתנחלים לשכונה הדרומית של הכפר. הם תקפו באבנים שני בתים, ניפצו את שמשותיהן של שתי מכוניות חונות, ונמלטו כשתושבים יצאו מבתיהם כדי להגן על רכושם. אין זו הפעם הראשונה שמתנחלים תוקפים את שני הבתים – ב-23.12.20 פשטו עשרות מתנחלים רעולי פנים על הכפר, יידו אבנים על בתים אלה וניפצו שמשותיהן של שלוש מכוניות שחנו ברחוב.

במרחק של כקילומטר מהכפר ג'אלוד הוקמו ההתנחלויות שילה ושבות רחל והמאחזים אחיה ואש קודש. מאז חודש אוקטובר 2020 תיעד בצלם שבעה מקרים בהם  מתנחלים גרמו נזק לרכוש התושבים,. וזהו החמישי מהם המתפרסם פה בבלוג. 

גדר שהושחתה על ידי מתנחלים בקריות, 2.3.2021. צילום: מוחמד בום.
גדר שהושחתה על ידי מתנחלים בקריות, 2.3.2021. צילום: מוחמד בום.

קריות, מחוז שכם: מתנחלים פלשו לחלקה מגודרת והשחיתו גדר וצינורות השקיה, כרתו שתילי זיתים ועקרו ירקות

ב-2.3.21, בסביבות השעה 12:30, הגיע מוחמד בום (45), אב לחמישה, עם שני בניו בני ה-5 ו-12, לחלקת האדמה שלו. בחלקה הוא מגדל ירקות ושתילי זיתים, והיא ממוקמת בצדו הדרומי של הכפר. עם הגיעו הופתע בום לגלות כי צינורות ההשקיה וחלק מגדר התיל שהציב סביב חלקתו הושחתו, 13 שתילי זיתים נכרתו ועשרות שתילי ירקות נעקרו.

כ-500 מטרים מדרום לחלקה המדוברת הוקמה ההתנחלות שילה.

בעדות שמסר לתחקירנית בצלם, סלמא א-דיבעי, סיפר מוחמד בום על השחתת רכושו בידי מתנחלים המנסים לסלקו מהשטח:  

הגענו לחלקה כדי לקטוף תרד. בחלקה הזאת שתלתי 16 שתילי זיתים ב-2018, ובכל עונה אני זורע בה גם ירקות. השנה זרעתי תרד, פול, כרובית, כרוב אדום וחסה.  

כשהגענו, גיליתי שגדר הברזל שהצבתי מסביב לחלקה כדי להגן עליה מפני חזירים נחתכה. כשנכנסתי לתוך החלקה גיליתי ש-13 משתילי הזית נכרתו ורבים משתילי הירקות נעקרו. לא האמנתי למראה עיניי. אני מחכה בקוצר רוח ליבול של העצים. השנה או בשנה הבאה עצי הזית היו אמורים להתחיל להניב פרי. גם שתילי הירקות כבר גדלו והיו אמורים להיות מוכנים לקטיף בעוד שבועיים. הם חתכו אפילו את צינורות ההשקיה שלי.  

הרגשתי חסר אונים. לא ידעתי מה לענות לבן הקטן שלי, חמד, כשהוא שאל אותי מי עשה את זה. החלקה הזו קרובה להתנחלות שילה ואף אחד חוץ מהמתנחלים לא היה יכול לעשות דבר כזה. אני לא יודע מה לעשות ולמי אוכל לפנות לעזרה. הם לא השאירו כלום, הם הרסו עבודה של שלוש שנים. התקשרתי למועצת הכפר וצילמתי את הנזקים. אחר-כך לא הייתי מסוגל להישאר יותר בחלקה וחזרתי הביתה.

אנחנו חיים ומתקיימים בתנאים קשים, בלי עזרה מאף אחד. אין כבישים, אין סיוע ואין פיצויים. למעשה, אנחנו משקיעים את מירב המאמצים כדי להמשיך לעבוד באדמה ולהחזיק בה למרות שאין לנו ממש משאבים כלכליים לזה. הכי חשוב לי לשמור על הקרקע, כדי שהמתנחלים לא ישתלטו עליה. עכשיו אני צריך לשתול עצי זית חדשים, איבדתי חלק מיבול הירקות ואצטרך גם להחליף את צינורות ההשקיה והגדר. 

 שמשה שניפצו מתנחלים במכונית שעמדה מתחת לבית משפחת דמיידי בחווארה, 2.3.2021. צילום: באדיבות משפחת דמיידי
שמשה שניפצו מתנחלים במכונית שעמדה מתחת לבית משפחת דמיידי בחווארה, 2.3.2021. צילום: באדיבות משפחת דמיידי

חווארה, מחוז שכם: עשרות מתנחלים פלשו לחצר בית, המטירו עליו אבנים והשחיתו מכוניות חונות

ב-2.3.21, בסביבות השעה 23:00, פלשו עשרות מתנחלים לחצר בית משפחת דמיידי, העומד בצדה הדרום-מערבי של העיירה, והמטירו עליו אבנים.  

המתנחלים ניפצו ארבעה מחלונות הבית, התיזו צבע על קירותיו ושברו רעפים שהותקנו מעל דלת הכניסה. בנוסף, הם השחיתו לחלוטין מכונית שחנתה בחצר הבית: ניפצו את כל שמשותיה, ניקבו את כל צמיגיה, שברו את הפנסים והמראות וגרמו לנזקים לשלדה.

מאוחר יותר בלילה גילה תושב העיירה, שמכוניתו חנתה כמאה מטרים מבית משפחת דמיידי, כי המתנחלים ניפצו גם את שמשתה הקדמית.  

מתחילת שנת 2020, בצלם תיעד 12 תקיפות של מתנחלים על תושבים, בתים ורכוש בעיירה חווארה.

בעדות שמסר לתחקירנית בצלם, סלמא א-דיבעי, סיפר ר'אלב דמיידי, בן 48, נשוי ואב לחמישה, על תקיפת ביתו בידי המתנחלים:

ישבתי בסלון עם אשתי סנאא, ארבעת הילדים שלנו וכרם הארוס של הבת שלנו, רר'ד, בת ה-21. פתאום שמענו מהומה בחוץ ורעש של אבנים נוחתות, כמו גשם זלעפות. לא הבנו מה קורה. שמענו זכוכית מתנפצת. זכוכיות עפו בבית ונשמעו חבטות בדלת הכניסה, העשויה מתכת. זה היה מפחיד מאוד! לא ידעתי מה לעשות. הסתכלתי דרך חלון המטבח וראיתי 30-20 מתנחלים בחצר הבית שלנו. חלקם הרסו את הרכב של הארוס של בתי, כרם, ואחרים זרקו אבנים לעבר הבית.  

עליתי לגג עם כרם, ומשם צעקנו על המתנחלים והזעקנו את השכנים. אשתי התקשרה גם לקרובי משפחה שלנו ולחברים כדי שיבואו להגן עלינו, כי כשהמתנחלים רואים אנשים מתאספים הם נבהלים ומסתלקים. וכך באמת היה - כשהם ראו אותנו, את קרובי המשפחה ואת החברים, הם התחילו להתרחק לכיוון ההתנחלות יצהר.  

היינו לגמרי בהלם ממה שקרה. כמות האבנים שהייתה בחצר ועל מדרגות הבית היא בלתי נתפסת, והרעש שהן גרמו היה מאוד מפחיד.

אחרי חצי שעה בערך הגיעו רכב ביטחון של ההתנחלות ושני ג'יפים צבאיים שהגיעו כנראה בגלל שהתאספו שם מכוניות של תושבים שהגיעו כדי לעזור לנו. המתנחלים והחיילים שאלו מה קרה. סיפרנו להם  מה המתנחלים עשו אבל לא היה איכפת להם והם מיד עזבו.  

זאת לא הפעם הראשונה שמתנחלים תוקפים את השכונה שלנו. לפני כמה חודשים, הם תקפו את הבית של השכן שלנו והרסו את הרכב שלו.     

כקילומטר מהבית שהותקף הוקמה ההתנחלות יצהר.

פברואר 2021

28
מתנחל מכפר אדומים המנסה לסלק את רועי הצאן מח'אן אל-אחמר, 28.2.2021.
מתנחל מכפר אדומים המנסה לסלק את רועי הצאן מח'אן אל-אחמר, 28.2.2021.

קהילת בית הספר של ח'אן אל-אחמר, מזרחית לירושלים: שומר התנחלות יידה אבנים על רועים וצאנם

ב-28.2.21, בשעות הבוקר, רעו שני תושבי הקהילה את צאנם במרחק של כ-400 מטר מצפון-מערת לבתי הקהילה. בסביבות השעה 9:00 הגיע למקום במכוניתו אחד משומרי ההתנחלות כפר אדומים ונסע במקביל לצאן, שנבהל והתפזר. השומר יצא ממכוניתו עם כלב והחל ליידות אבנים לעבר הרועים והצאן. הרועים נאלצו לאסוף את הצאן ולשוב עם העדר לקהילה.

ההתנחלות כפר אדומים הוקמה כקילומטר אחד מקהילת ח'אן אל-אחמר.

מוחמד אבו דאהוכ, בן 16, רועה צאן מהקהילה סיפר בעדות שמסר לתחקירן בצלם עאמר עארורי ב-13.3.21 על הטרדתו בידי שומר ההתנחלות כפר אדומים:  

כל יום בשמונה בבוקר, אני וחבר שלי יוצאים עם הכבשים שלנו למרעה שליד הקהילה הבדואית שלנו. לפני חודש וחצי, שומר ההתנחלות כפר אדומים הסמוכה התחיל להתנכל לנו ולמנוע מאיתנו להגיע לשדות המרעה, בתואנה שהעמק שמפריד בין ההתנחלות לבין הקהילה שלנו היא שטח של ההתנחלות.

המתנחל נוהג לבוא במכוניתו ומסתובב סביב העדר, מה שמבהיל את הכבשים, שמתפזרות. לפעמים הוא אפילו יוצא מהרכב שלו וזורק עלינו אבנים. השומר כמובן חמוש, וזה מפחיד אותי מאוד כי זה עלול להתפתח למצב שהוא יירה, חלילה.  

אני והחבר שלי בורחים ברגע שאנחנו רואים אותו מגיע, ואז חוזרים שוב אחרי שהוא מסתלק, אבל הוא חוזר כל פעם ושום מבריח אותנו ואת הכבשים בחזרה לקהילה. פעם אחת הוא רדף אחרינו עד שהכבשים נכנסו לדיר. הרבה פעמים הוא גם נכנס עם המכונית לתוך הקהילה שלנו, אפילו כשאנחנו בתוך הבתים, לא ברור לי למה.

קסאם ג'האלין, בן 15, גם הוא רועה צאן מהקהילה, סיפר בעדות שמסר לתחקירן בצלם עאמר עארורי ב-13.3.21:  

אני פוחד לצאת למרעה עם הצאן, אני מרגיש ממש סכנת חיים, בעיקר בגלל שהמתנחל הזה חמוש. אבל אין לי מקום אחר לצאת אליו כי כל האזורים שבמרחק של יותר מ-400 מטר מהקהילה הוגדרו כשטח אש. אם אלך לשם, נציגי רשות הטבע והגנים יבואו ויגרשו אולי. זה קרה בעבר לאבא שלי ולאנשים אחרים מהקהילה. לכן, המרעה הנוכחי, שנמצא במרחק של 400 מטרים מהקהילה שלנו, הוא המקום היחיד שנשאר, במיוחד בגלל שאפשר להביא מים מהקהילה למקרה שהכבשים צמאות.

פורים 2021 במרכז העיר חברון: מתנחלים מבית הדסה הטרידו משפחה ויידו חפצים על בית סמוך. בהמשך מתנחלים פשטו באלימות על שכונת ואדי א-נסארא, ניפצו חלונות וניסו לחדור לדירה.

בצהרי יום ראשון, חג פורים, 28.2.21, נעמדו כעשרה מתנחלים - בהם גברים, נשים וילדים - על מרפסת ההתנחלות בית הדסה שבמרכז העיר חברון. חלקם יידו אבנים ובקבוקים לעבר בית משפחת אבו חייה הסמוך וקיללו את תושביו. שגרה.

לאחר כשעה ניסו כעשרה מתנחלים, שחלקם אחזו משקאות חריפים, להיכנס לשכונת ואדי א-נסארא הפלסטינית - שבמרחק של עשרות מטרים בודדים ממנה הוקמה ההתנחלות קריית ארבע. עשרות חיילים הגיעו למקום וניסו לחסום את דרכם, מבלי להפעיל שום כוח, והמתנחלים התפרעו והתעמתו עם תושבי השכונה שיצאו מבתיהם ויידו עליהם אבנים כדי להרחיקם.  

המתנחלים ניפצו את השמשה הקדמית במכוניתו של ת'אאיר דענא, תושב השכונה, בן 21, וטיפסו על שער בית משפחתו בניסיון לפרוץ פנימה. מיד לאחר מכן נכנסו כעשרה מתנחלים לבית הסמוך ועלו לקומתו השנייה, שבה שהו אותה שעה ופאא דענא, בת 44, ותשעת ילדיה הצעירים. המתנחלים ניפצו באמצעות מוט ברזל את חלון הזכוכית בדלת הכניסה בעת שמתנחלים נוספים שעמדו ברחוב השליכו אבנים על הבית וניפצו שניים מחלונותיו ואת דלת הזכוכית של המרפסת. בסופו של דבר המתנחלים לא הצליחו לפרוץ לתוך הדירה ולאחר כעשר דקות הם פונו מהבניין על-ידי כמה חיילים.

המתנחלים נשארו בשכונה והתפרעו בה עד סביבות השעה 18:30, ורק אז פונו מהמקום על-ידי המשטרה.

למחרת, בסביבות השעה 3:00 לפנות בוקר, הגיעו חיילים לשכונה, נכנסו לבתים ועצרו שלושה תושבים בתואנה שמתנחלים הגישו נגדם תלונות: ת'אאיר דענא, שמכוניתו הושחתה, אדהם דענא, בן 33, אב לשלושה, שכלל לא היה בשכונה בעת האירוע ומוסטפא דענא, בן 20. ביום שלאחר מכן, בסביבות השעה 12:00, השלושה הועברו לחקירה בתחנת המשטרה בקריית ארבע, וכעבור כמה שעות הם שוחררו. ת'אאיר דענא שוחרר בערבות ונקבע דיון בבית המשפט בעניינו בעוד כשנה. השניים האחרים שוחררו בלא כלום.

להלן עדויות שגבו תחקירני בצלם, מנאל אל-ג'עברי ומוסא אבו השהש, אודות האירועים הקשים בפורים:

נרמין אבו חייה, בת 39, אם לחמישה ותושבת מרכז העיר חברון, סיפרה בעדותה על הטרדת המתנחלים מבית הדסה את מנוחת בני ביתה, השלכת החפצים והקללות:

ב-28.2.21, בסביבות השעה 15:00, ישבנו עם המשפחה שלי בבית, כששמענו פתאום מוזיקה רועשת וקולות בעברית שהגיעו מכיוון ההתנחלות בית הדסה. הסתכלתי דרך החלון וראיתי כמה מתנחלים, גברים, נשים וילדים בכל הגילאים, שהיו במרפסת של בניין ההתנחלות. כשהמתנחלים ראו אותי הם התחילו לקלל אותי ואת הערבים בכלל ולזרוק על הבית שלנו בקבוקים ריקים. כל זה לעיני החיילים שהיו בעמדת השמירה שליד ההתנחלות.  

במשך ארבע שעות בערך המתנחלים זרקו על הבית שלנו אבנים, בקבוקים ואשפה. בסוף הגיעו חיילים נוספים והתקרבו למקום, ואז המתנחלים הפסיקו לזרוק עלינו חפצים. עם זאת, הם המשיכו לרקוד, לצרוח ולנגן מוזיקה רועשת עד שעות הלילה המאוחרות. זה הפחיד מאוד את הילדים הקטנים שלי והטריד את כולנו. לא הצלחנו לישון עד מאוחר בלילה.

ופאא דענא (41) אם לתשעה, תושבת שכונת ואדי א-נסארא בעיר חברון, סיפרה בעדותה על ניסיון הפלישה האלים של מתנחלים לתוך ביתה:

אנחנו סובלים כל הזמן מתקיפות של מתנחלים מקריית ארבע, שמיידים אבנים על הבית שלנו ועל הילדים שברחוב, בעיקר בימי שישי ושבת ובחגים יהודים. האירוע האחרון היה ב-28.2.21, בסביבות השעה 17:30. הייתי בבית ושמעתי צעקות. הילדים שלי דיאא (12) וחמיד (7), היו בחוץ אז יצאתי החוצה מהר וראיתי בערך עשרה מתנחלים, בשנות העשרים שלהם, שתקפו את הבתים ברחוב ופגעו במכונית של שכן שלנו. ראיתי שהמתנחלים מחזיקים בבקבוקים, חלק ריקים וחלק מלאים – וכמה צעירים מהשכונה ניסו להרחיק אותם.  

אספתי את הילדים שלי, נכנסנו הביתה, עלינו לקומה השנייה וסגרנו את הדלת. מרוב פחד דחפתי את אחת הספות וחסמתי איתה את הדלת. ראיתי דרך חלון הזכוכית בדלת בערך עשרה מתנחלים שעלו במדרגות של הבית והתחילו לחבוט בדלת עם מוט ברזל. הם שברו את החלון בדלת. באותו זמן, אבנים פגעו בחלונות שפונים לרחוב וניפצו את הזגוגיות וגם את דלת הזכוכית של המרפסת. הילדים התחילו לבכות ולצעוק ורעדו מפחד. ניסיתי להרגיע אותם והכנסתי אותם לחדר שלהם. גם אני התחלתי לצעוק מתוך החדר ולבקש עזרה. המתנחלים ניסו במשך כמה דקות לפתוח את דלת הכניסה שלנו,  עד שכמה חיילים עלו למעלה והורידו אותם לרחוב. הם נשארו ברחוב עד שעות הערב ואז החיילים והשוטרים הרחיקו אותם.

אמו של ת'אאיר, ס. (46), אם לשישה, תושבת שכונת ואדי א-נסארא בעיר חברון, סיפרה בעדותה על רגעי האימה שחוותה בעקבות תקיפת המתנחלים:

יצאתי מהבית עם הילדים כששמעתי צעקות בעברית. היו ברחוב תושבים מהשכונה ובערך שמונה מתנחלים בשנות העשרים לחייהם. אני חושבת שהם היו שיכורים, כי חלקם החזיקו בקבוקים ריקים של אלכוהול. ראיתי אותם שוברים אבני בנייה וזורקים אבנים על השמשה הקדמית של המכונית של הבן שלי, שחנתה מול הבית. ראיתי כמה מתנחלים רבים עם הבן שלי ת'אאיר, אחרים ניסו לתקוף את בני בילאל, בן 18, אבל הצלחתי לחלץ אותו מידיהם. ארבעה חיילים ניסו לעצור את בילאל וקרעו את החולצה שלו, אבל חילצתי אותו גם מידיהם, הכנסתי אותו הביתה ונעלתי את הדלת.  

בסביבות השעה 3:00 התעוררתי מדפיקות חזקות בדלת. הערתי את שלושת הבנים שלי ואמרתי להם להתלבש כי הנחתי שאלה חיילים שפולשים לבית שלנו. פתחתי את הדלת וכעשרה חיילים נכנסו והתפזרו בבית. הם לא מצאו את הבנים כי הם ברחו מהדלת האחורית אחרי שהערתי אותם. אחרי כמה דקות הגיעו שלושה חיילים שהחזיקו את שלושת הבנים שלי, ואז הם הובילו את ת'אאיר אל מחוץ לבית. אני וגיסתי ניסינו לחלץ את ת'אאיר מידיהם ויצאנו אחריהם לרחוב אבל לא הצלחנו. ראיתי שהחיילים עצרו עוד צעירים. דאגתי לת'אאיר. הוא כמעט לא רואה בעין אחת ולפני שבוע הוא נפל ושבר את היד.  

החיילים לקחו אותו ואת הצעירים האחרים לתחנת המשטרה בקריית ארבע, למרות שהשוטרים ראו את המכונית של ת'אאיר שהמתנחלים השחיתו.  

אדהם דענא (33) אב לשלושה, תושב שכונת ואדי א-נסארא בעיר חברון, על מאסר השווא שלו בעקבות תלונת המתנחלים שפשטו על שכונתו:

ב-28.2.21, בסביבות השעה 18:30, חזרתי מהעבודה הביתה. השכנים סיפרו לי שקודם מתנחלים תקפו בתים ומכוניות. נכנסתי הביתה והלכתי לישון מוקדם. בסביבות השעה 3:00 לפנות בוקר שמעתי דפיקות בדלת וחיילים צועקים "לפתוח!". החיילים שאלו אם אני אדהם, אמרו לי להביא את תעודת הזהות שלי וחייל הודיע לי שהולכים לעצור אותי. הם הובילו אותי החוצה והכניסו אותי לג'יפ שבו כבר היו שני אנשים – בהתחלה לא זיהיתי אותם בגלל כיסוי העיניים ששמו להם, אבל אחר-כך הבנתי שאלה ת'אאיר ומוסטפא דענא. הג'יפ הסיע אותנו לתחנת המשטרה בקריית ארבע.  

החזיקו אותנו בתחנה עד למחרת, ורק בסביבות השעה 12:00 התחילו לחקור אותנו. אני נחקרתי ראשון - האשימו אותי בתקיפת מתנחלים שנכנסו לשכונה. הכחשתי את זה כמובן ואמרתי להם שחזרתי הביתה מהעבודה רק ב-18:30 וכשהגעתי לא היה פה כלום ולא היו מתנחלים. החוקר לא האמין לי ואמר שהמתנחלים הגישו נגדי תלונה. שוב הסברתי להם שלא הייתי שם בזמן האירוע ושהם יכולים להסתכל בתמונות ובווידיאו שהתושבים צילמו. אחרי יותר משעה שיחררו אותי בלי להאשים אותי בכלום. חיכיתי עד 17:00 ואז שיחררו את השניים האחרים – והבנתי מת'אאיר שהוא שוחרר בערבות, בלי להפקיד כסף, וקבעו לו משפט לעוד שנה.

26
דוקרן שפיזרו מתנחלים בדרך לעין סאמיה, 26.2.2021. צילום: מוחמד כעאבנה
דוקרן שפיזרו מתנחלים בדרך לעין סאמיה, 26.2.2021. צילום: מוחמד כעאבנה

עין סאמיה, מחוז רמאללה: מתנחלים פיזרו דוקרנים בצומת, וכתוצאה מכך צמיגיו של טרקטור פלסטיני נוקבו

ב-26.2.21, בסביבות 7:00 בבוקר, נהג מוחמד כעאבנה (72), המתגורר בחווה חקלאית באזור עין סאמיה, בטרקטור שלו. הוא נסע בדרך חקלאית המובילה מעין סאמיה לכביש אלון, עליה נוסעים רק פלסטינים, וכשהתקרב לצומת הקרובה לכפר הסמוך כפר מאלכ, עלתה מכוניתו על דוקרנים שפיזרו מתנחלים על הכביש. שניים מגלגלי הטרקטור נוקבו.  

כעאבנה ירד מהטרקטור, אסף כעשרה דוקרנים שמצא פזורים על הכביש, ודיווח על המקרה למת"ק הפלסטיני.

זוהי הפעם השנייה השנה שבצלם מתעד במחוז רמאללה פיזור דוקרנים על כביש המשמש פלסטינים בלבד על ידי מתנחלים.

24

ג'אלוד, מחוז שכם: מתנחלים פלשו לדיר צאן, הסבו לו נזק והסתלקו עם שמונה כבשים צעירות

ב-24.2.21, יום רביעי לפנות בוקר, הגיע הישאם חמוד (62), נשוי ואב לתשעה, לדיר הצאן שלו, המרוחק כ-300 מטרים מהכפר. עם הגיעו גילה כי מתנחלים חתכו את גדר התיל שמתח סביב הדיר וגנבו שמונה טלאים צעירות.  

בצלם תיעד במחצית שנה האחרונה שש תקיפות של מתנחלים על תושבי ג'אלוד. הפעם נאמד הנזק שנגרם לדיר של חמוד בכ-10,000 ש"ח.  

בעדות שמסר לתחקירנית בצלם, סלמא א-דיבעי, סיפר חמוד על הפלישה והגניבה:

כשהגעתי למכלאה, בסביבות 4:15 בבוקר, שמעתי פעייה ומצאתי כבשה אחת קטנה מסתובבת בין עצי הזית. נדהמתי מזה שהיא הגיעה לשם, כי הדיר מוקף בתיל. גיליתי שגדר התיל נחתכה ושנגרם נזק לדיר עצמו. נכנסתי פנימה וגיליתי שכל שמונה הכבשים שלי, שנולדו לפני כמה חודשים, נגנבו. התקשרתי לראש מועצת הכפר והודעתי לו מה קרה. בסביבות השעה 8:00 הגיעו נציגים מהמשטרה הפלסטינית, המת"ק הישראלי והמשטרה הישראלית, גבו ממני עדות וצילמו את המקום. הם אמרו שיעדכנו אותי על התפתחויות בחקירה וביקשו שאגש להגיש תלונה בתחנת המשטרה בנימין. למחרת הלכתי והגשתי תלונה ושם אמרו לי שוב שיעדכנו אותי, אבל עד היום אף אחד לא חזר אליי.

הכבשים שלי עלו הרבה כסף והושקעה בהן הרבה עבודה. אני תמיד מחכה לחג הרמדאן כדי למכור אותן – וציפיתי למכור את הכבשים שנגנבו ב-10,000 ₪ לכל הפחות.

כ-300 מטרים ממזרח לדיר של חמוד הוקם המאחז אחיה. 

18
מתנחלים משחיתים מכוניות של פועלים פלסטינים החונים מחוץ לשילה על מנת לעבוד בהתנחלות, 18.2.2021.
מתנחלים משחיתים מכוניות של פועלים פלסטינים החונים מחוץ לשילה על מנת לעבוד בהתנחלות, 18.2.2021.

ההתנחלות שילה, מחוז רמאללה: מתנחלים השחיתו מכוניות של פועלים פלסטינים שחנו במגרש החניה שמחוץ להתנחלות.

ב-18.2.21, בשעות הבוקר, תועדו במצלמות האבטחה של ההתנחלות שילה כעשרה מתנחלים המנפצים את שמשותיהן ומנקבים את צמיגיהן של כעשר מכוניות. המכוניות שהושחתו שייכות לפלסטינים העובדים בהתנחלות, אך אינם מורשים להיכנס אליה במכוניותיהם.  

בסביבות השעה 14:00, הוזעקו הפועלים למגרש החנייה, לשם הגיע גם קב"ט ההתנחלות, שטען כי אינו יודע מתי הושחתו המכוניות ובידי מי. זאת למרות שעמד לרשותו תיעוד האירוע, שפורסם מאוחר יותר בכלי התקשורת. שוטרים שהוזעקו למקום סקרו את הנזקים והורו לעובדים לפנות בעצמם את מכוניותיהם מהמקום, והציעו להם להגיש תלונה בתחנת המשטרה בבנימין.

בעדות שמסר לתחקירן בצלם, איאד חדאד, סיפר אחד העובדים על מה שאירע:

ב-18.2.21, הגעתי כרגיל לעבודה והחניתי את המכונית במגרש, כמו שאני והעובדים הפלסטינים האחרים עושים כל יום, כי אסור לנו להכניס את המכוניות שלנו פנימה. התחלתי לעבוד והכל היה רגיל. בסביבות השעה 14:00 התקשר אלי הקבלן היהודי וביקש שאגיע למכונית שלי במגרש כי יש איזו בעיה. כשהגעתי לשם גיליתי שהמכונית שלי הושחתה. שתי השמשות, הקדמית והאחורית, היו הרוסות וכל ארבעת הגלגלים היו מפונצ'רים. קב"ט ההתנחלות היה שם, וגם כמה קבלנים יהודים ופועלים פלסטינים. שאלתי את הקב"ט מה קרה שם והוא ענה שהוא לא יודע ושכנראה צעירים שלא באו מההתנחלות פגעו במכוניות. הוא גם לא אמר בדיוק מתי זה קרה, למרות שמסתבר שיש תיעוד של האירוע במצלמות האבטחה. בטח לקח להם זמן עד שפגעו בכל המכוניות, בלי שהשומר יעצור אותם!

המשטרה הישראלית הגיעה והשוטרים בדקו את הנזקים וביקשו מבעלי המכוניות לפנות אותן מהמקום. הם אמרו שמי שרוצה להגיש תלונה יגיע למשטרת בנימין. ביקשתי עזרה מפועלים אחרים והם הסיעו אותי לכפר, כדי שאביא צמיגים חלופיים ואפנה את המכונית. ניקיתי עד כמה שאפשר את רסיסי הזכוכית שהיו מפוזרים בתוכה ומצאתי בה ארבע אבנים, כל אחת בגודל של תפוז. לקח לי שעתיים עד שהצלחתי לצאת משם עם המכונית ולנסוע בחזרה לכפר. תיקון המכונית עלה לי 4,000 שקלים.  

לא הלכתי להגיש תלונה במשטרה הישראלית כי גם לפני שנתיים בערך השחיתו לי את המכונית באותו מקום, ואז הגעתי למשטרה ובזבזתי יום שלם, ובסוף הם סגרו את התיק מחוסר ראיות.  

בנוסף להפסדים הכספיים, לפני יומיים פיטרו אותי מהעבודה. אני לא יודע אם זה קשור לתקרית או לא אבל עכשיו אני גם מובטל. אני נשוי ואין לי עדיין ילדים אבל אני עוזר להורים שלי. ועכשיו אני לא יודע איך אתפרנס.

משאית שנשרפה כתוצאה מהצתת מתנחלים. כפר מאלכ, 18.2.2021. צילום: איאד חדאד, בצלם.
משאית שנשרפה כתוצאה מהצתת מתנחלים. כפר מאלכ, 18.2.2021. צילום: איאד חדאד, בצלם.

כפר מאלכ, מחוז רמאללה: מתנחלים פלשו למחצבה פלסטינית והציתו משאית שנשרפה כליל

ביום חמישי, 18.2.21, רעה נאסר ר'נימאת (51) את צאנו באדמות חקלאיות המשתרעות בין הכפרים אל-מור'ייר, כפר מאלכ ועין סאמיה. בסביבות השעה 14:00, הבחין ר'נימאת בשני מתנחלים רכובים על אופנועים שעשו את דרכם למחצבה פלסטינית, במרחק של כקילומטר ממנו. המחצבה לא פעלה אותו יום עקב מזג האוויר הגשום. לאחר מספר דקות ראה ר'נימאת כי מהמחצבה עולה עשן, והמתנחלים מתרחקים מהמקום לכיוון כביש אלון ומאחז שהוקם לפני כשנה במרחק של כקילומטר וחצי מצפון-מזרח לעין סאמיה. בתוך כמה דקות הגיעו למקום תושבים מכפר מאלכ ועובדי המחצבה, וגילו כי משאית שחנתה במקום עולה באש. הם הזעיקו את שירותי הכיבוי אך עד שהגיעה למקום הכבאית הפלסטינית המשאית נשרפה כמעט לחלוטין. 

הנזק הכספי שנגרם לבעלי המשאית מוערך בעשרות אלפי שקלים.  

המאחז אליו פנו המתנחלים לאחר ההצתה הוקם במיקום הנוכחי בנובמבר 2020, ויושביו תוקפים חקלאים באזור ומונעים מהם לעבד את אדמותיהם. תושבי האזור הפגינו שוב ושוב נגד הקמתו ובאחת ההפגנות ירו כוחות הביטחון למוות בעלי אבו עליא, נער בן 15 תושב אל-מור'ייר, שצפה בהפגנה. במהלך הפגנה אחרת, ב-18.12.20, ירה מתנחל אש חיה לעבר המפגינים ומתנחלים אחרים איימו עליהם בעזרת כלבים, בנוכחות אנשי כוחות הביטחון. ב-7.1.21, מתנחלים תקפו חקלאים מכפר מאלכ שחרשו את אדמתם, בזמן שחיילים צפו מהצד, ירו גז מדמיע לעבר החקלאים שהותקפו ועצרו את אחד החקלאים, לאחר שמתנחל ירה אש חיה על הטרקטור שבו נהג. האיש הוחזק במעצר במשך עשרה ימים.

בעדות שמסר לתחקירן בצלם, איאד חדאד, סיפר איאד זין, בעל המחצבה, על הצתת משאיתו ביד המתנחלים:

אני בעליה של מחצבת אבן, חצץ וחול, בה מועסקים 10 עובדים. ביום חמישי, 18.2.21, השבתנו את העבודה במחצבה בגלל מזג האוויר הסוער. בסביבות 14:00 התקשר אליי השומר של המחצבה ואמר שאחת המשאיות עולה באש ושהוא וכמה תושבים מהכפר שלו מנסים לכבות את האש באופן ידני. הגעתי מיד למחצבה ויחד איתי הגיעה גם כבאית פלסטינית שכיבתה את האש. המשאית נשרפה כמעט לגמרי ולא ניתן לתקן אותה.

הודענו לקישור הפלסטיני והם ביקשו שאגיש תלונה במשטרה הפלסטינית. למחרת הגיעו למחצבה שוטרים ישראלים. הם ביקשו שאגיע למשטרת בנימין כדי להגיש תלונה אבל אני לא מאמין שהמשטרה הישראליתמעוניינת לחקור את האירוע ולמצוא את העבריינים, היא תמיד עומדת לצד המתנחלים.  

הנזק שלי משריפת המשאית נאמד בלמעלה מ-120,000 שקלים. הביטוח לא יכסה את זה כי זה נחשב לחלק מהסכסוך. אני מוצא את עצמי מובס, כמו עשרות או מאות פלסטינים שהרכוש שלהם נהרס והזכויות שלהם הופרו בידי המתנחלים, בלי דין ובלי דיין ואפילו בלי פיצויים. 

15
חלקת האדמה המשוטחת של סעיד כוכ, תורמוסעיא, 15.2.21. צילום: סעיד כוכ.
חלקת האדמה המשוטחת של סעיד כוכ, תורמוסעיא, 15.2.21. צילום: סעיד כוכ.

תורמוסעיא, מחוז רמאללה: מתנחלים גרפו והשחיתו קרקע חקלאית השייכת לתושב הכפר, כחלק מהשתלטות הדרגתית על אדמותיו

ב-15.2.21, גילה סעיד כוכ, תושב הכפר בן 61, נשוי ואב לשמונה, שמתנחלים גרפו, שיטחו והשחיתו כ-60 דונם מאדמתו ומאדמות משפחתו.

ב-11.3.21 הגיש כוכ תלונה בתחנת משטרה בבנימין.

במהלך השנה האחרונה, מאז אפריל 2020, בצלם תיעד 18 מעשי אלימות של מתנחלים נגד' תושבי תורמוסעיא ופגיעות בגופם וברכושם.

בעדות שמסר לתחקירן בצלם, איאד חדאד, סיפר כוכ על ההשתלטות ההדרגתית של המתנחלים על אדמתו:

ב-15.2.21 גיליתי שהמתנחלים גרפו חלק ניכר מהקרקעות שלי. הם גרפו את כל הקרקע ושיטחו אותה, כנראה לקראת הרחבה של המאחז והשתלטות על 60 הדונמים שלנו. פניתי למשרד הקישור הפלסטיני כדי להגיש תלונה ולארגוני זכויות האדם והצלב האדום כדי שיעזרו לי אבל אף אחד לא עזר לי. ב-11.3.21 הגשתי תלונה במשטרת ישראל. הם קיבלו את התלונה שלי אבל אני לא בונה על זה. הרי בעבר כבר הגשתי מספר תלונות אך לשווא.

זה המצב, הם משתלטים לנו על הקרקע. זו מסכת של מעשי תוקפנות והתרחבות של מפעל ההתנחלויות שאין לה סוף. האדמות שעליהן הם השתלטו הן הדבר הכי חשוב לנו. הם הרסו את החלום שלי ושל בניי לחזור אליהן כדי לבנות או לנפוש. בגלל המצב הזה הבנים שלי מעדיפים להגר ולעבוד באמריקה כי פה לא השאירו להם שום אפשרות לעבד את הקרקע או לבנות עליה. המעשים של המתנחלים מגבילים את השאיפות והתקוות שלהם כאן.

פעולות ההשתלטות של המתנחלים הן כמו כריתת איברים מהגוף שלי. הם קוטעים את הזיכרונות והרצף הכרונולוגי שלי עם הקרקע. גדלנו על הקרקע, התקיימנו ממנה והעברנו בה את שנות הילדות והנערות. יש לנו זיכרונות מתוקים ויפים, עם ההורים ובני המשפחה בעונות הקטיף. לפעמים בילינו שם שבועות וחודשים. הם הרסו את שיגרת החיים שלנו וחיסלו כל תוכניות לעתיד.  

בשנת 1981 נסעתי עם המשפחה לעבוד באמריקה אבל תמיד חזרתי לכפר בקיץ, כדי לבלות פה את החופש ולהשביח את האדמה שלי. לפני חמש שנים חזרתי לגור פה באופן קבוע, למרות שיש לי 7 בנים ובנות נשואים שעובדים שם וחיים שם עם המשפחות שלהם שם. מפעם לפעם הם באים לבקר, אבל אני רוצה עכשיו להישאר פה, להיות קרוב לאדמה שלי, לנסות להגן על מה שנשאר ממנה, כמה שאוכל.

כל תושבי האזור פה סובלים באופן יום יומי. ההתנחלויות והמתנחלים הפכו לסיוט שפוגע בחיים שלנו בכל רגע. לא נשאר לנו אלא לסמוך על אללה ולהתפלל שהם יסתלקו.

במרחק של כ-500 מטרים מזרחית לאדמות המשפחה, הוקם ב-2018 המאחז עמי חי הסמוך למאחז עדי עד.

EU

פרסום זה הופק בסיוע האיחוד האירופי. בצלם לבדו אחראי לתכניו, שאינם משקפים בהכרח את עמדות האיחוד האירופי.