דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

ירי, תקיפות, יידוי אבנים ובקבוקי תבערה על מכוניות ובתים, פלישה לכפרים, הצתת מבנים ושדות, השחתת מטעים ורכוש: אלימות קשה ויומיומית של מתנחלים כלפי פלסטינים מתקיימת כבר מזמן בשירות המדינה במטרה לדחוק את הפלסטינים מאדמתם. במסגרת הבלוג שהושק בתחילת 2020 ניתן ביטוי לקולות האנשים החשופים לאלימות זו. לרקע בנושא

אפריל 2021

17

ח'ירבת זנותה, דרומית לחברון: מתנחלים דחפו רועה צאן מלווה בפעילים ישראלים וגרשו את צאנו בבעיטות

בשעות הבוקר של ה-17.4.21 רעו האחים אמין (34) ובאסם (42) אל-ח'דיראת את צאנם, בליווי פעילים ישראלים, במרחק של כ-300 מבתי הקהילה. לפתע הופיעו במקום כחמישה מתנחלים והחלו לצעוק עליהם בניסיון לגרשם. אחד המתנחלים, המוכר לתושבים כ"אלי", דחף את באסם אל-ח'דיראת, ושאר המתנחלים בעטו בחלק מהכבשים. האחים נאלצו לאסוף את עדרם ולהתרחק מהאזור.

המתנחלים הגיעו למקום ממאחז שהקימו בתחילת אפריל השנה במרחק של כ-100 מטרים מהקהילה, על גבעה סמוכה. מאז הקמת המאחז סובלים תושבי ח'ירבת זנותה מהטרדות חוזרות ונשנות וגישתם לשטחי המרעה נפגעה.  

במרחק של כקילומטר ממזרח לקהילה הקימה המועצה האזורית הר חברון אזור תעשייה והציבה לוחות סולאריים בשדות. מדרום לקהילה, במרחק של כקילומטר וחצי, הקימה ישראל את גדר ההפרדה. 

בעדות שמסרה לתחקירן בצלם מוסא אבו השהש, סיפרה מרים אל-ח'דיראת, בת 54, אחותם של הרועים, על סבלם של אחיה ויתר בני הקהילה מאז הוקם המאחז: 

אני גרה עם אח שלי, אמין, ועוזרת להוציא למרעה את הצאן שמגדלים שלושת האחים שלי. הצאן הוא מקור הפרנסה שלנו ושל כל תושבי הח'ירבה. אני ושאר הנשים בח'רבה חולבות את הצאן, מכינות גבינות, אוספות עצים יבשים להסקה ומביאות אוכל לאחים ולבעלים שלנו כשהם במרעה. בקיץ אני גם מגדלת ירקות בשביל המשפחה בשטחים המישוריים בוואדי שקרוב לח'ירבה.  

בתחילת אפריל מתנחל הקים מאחז על ראש הגבעה שמול הח'רבה, במרחק של כמאה מטר מהמגורים שלנו. מאז החיים שלנו השתבשו והתחלנו לדאוג לפרנסה שלנו ולעתיד שלנו. המתנחל מונע מאתנו להתרחק עם הצאן מהח'ירבה ומתצפת עלינו עם רחפן. כשאנחנו רועים את הצאן הוא מגיע אלינו ומאיים עלינו בנשק והוא גם רועה את הצאן שלו בגידולים שלנו.  

מאז שהמתנחל תקף את שני האחים שלי ואיים עליהם, אני לא מעיזה להתרחק מהח'ירבה כדי לאסוף עצים להסקה, כמו שאני עושה כבר שנים. לא נשארה לי ברירה אלא להרתיח את החלב על גזייה, וזה עולה לנו הרבה כסף. לפני כמה ימים, בזמן שהרתחתי את החלב, הרחפן של המתנחל חג לי מעל הראש שלי וזה הפחיד אותי. הפסקתי גם להביא אוכל לאחים שלי במרעה, וגם האחיינים שלי חוששים לעשות את זה.  

המאחז החדש מגביל את התנועה שלנו מסביב לח'רבה ואת הגישה לשטחי המרעה. אני נשארת עכשיו בח'ירבה וממשיכה לייצר את מוצרי החלב. אחי אמין לא מתרחק עם הצאן מהקהילה. הוא רועה קרוב אליה וחוזר מוקדם יותר, כי אין לאן ללכת. בשבוע האחרון הוא קנה כמות גדולה של מספוא. שמעתי את האחים שלי מדברים על העלות הגבוהה של המספוא ואני יודעת שהם מאוד מודאגים.  

אנחנו רגילים לחיות בשטח פתוח ולנוע בחופשיות. נולדנו פה והיו לנו חיים טובים והכנסה טובה. התפרנסנו ממוצרי החלב שאנחנו מייצרים והתבססנו על שטחי מרעה בלי לקנות הרבה מספוא. השתמשנו בעצים יבשים להסקה, לבישול ולהרתחת החלב ועל בור מים שמתמלא מגשמי החורף כדי להשקות את הצאן. עכשיו גם זה הפך להיות מסוכן כי המתנחלים מאיימים על הרועים כשהם מתקרבים לבור, וגם גונבים את דליי המים. אני לא רואה איך נוכל עכשיו לגדל את הירקות שעליהם הסתמכנו בקיץ. כל הדברים האלה מסתכמים בעלויות גבוהות – מספוא, גז, מים וירקות, שנצטרך לקנות עכשיו.  

אנחנו לא יודעים מה נעשה ואיך נתפרנס אם המאחז יישאר פה והתושבים שלו ימשיכו לתקוף אותנו.  

15
האתר בו בונה הישאם חמוד את ביתו, לאחר פלישת המתנחלים. ג'אלוד, 15.4.2021. צילום: עבד אל-כרים סעדי, בצלם
האתר בו בונה הישאם חמוד את ביתו, לאחר פלישת המתנחלים. ג'אלוד, 15.4.2021. צילום: עבד אל-כרים סעדי, בצלם

ג'אלוד, מחוז שכם: מתנחלים פלשו לשטחו של בית בבנייה, גנבו ציוד והסבו נזקים למבנה

בשעות הבוקר של ה-15.4.21 גילה הישאם חמוד, בן 30, נשוי ואב לילדה, כי מתנחלים פלשו לשטח ביתו, הנמצא עדיין בבנייה וניצב בחלקו הדרומי של הכפר. במהלך הפלישה המתנחלים גנבו מערבל בטון, השחיתו ציוד וכלי עבודה וחיבלו בקירות הבית ובגדר המקיפה אותו. בנוסף, הם שברו ועקרו כ-15 שתילים של עצי זית, הדר ושקד, אותם נטע חמוד במארס 2021. להערכת חמוד הנזק הכולל שנגרם לרכושו עומד על כ-10,000 ש"ח.

זוהי הפעם השישית שבצלם מתעד פגיעה של מתנחלים בתושבי ג'אלוד או ברכושם  מאז תחילת שנת 2021. כקילומטר מהכפר ג'אלוד הוקמו ההתנחלויות שילה ושבות רחל והמאחזים אחיה ואש קודש.  המאחז אחיה הוקם במרחק של מאות מטרים ספורים ממזרח לביתו של חמוד.

בעדות שמסר לתחקירן בצלם, עבד אל-כרים סעדי, סיפר הישאם חמוד על הנזקים שהסבו לו המתנחלים:

בתחילת חודש מארס 2021 התחלנו לבנות בית על חלקת אדמה ששייכת למשפחה שלי. החלקה היא בשטח של שני דונם ונמצאת בצד הדרומי של הכפר ג׳אלוד, באזור שמוגדר כשטח B. אני עובד בבניין ולכן התחלתי לבנות את הבית בעצמי, והצלחתי להניח את היסודות.

ביום חמישי, 15.4.21, בשעות הבוקר, בזמן שהישראלים והמתנחלים היו בחופשה בגלל יום העצמאות, הלכתי לאתר הבנייה, וכשהגעתי נדהמתי לגלות שחיבלו בו בצורה קשה. הם פגעו בציוד, בכלי העבודה ובעמודי התמך שאני בונה. הפושעים הגיעו כנראה מכיוון מזרח, מחוות מתנחלים בשם ״אחיה״ שהוקמה מזרחית לחלקה שלי, כי הם שברו את גדרות התיל שהצבתי סביב החלקה וחתכו בהן פתח גדול מכיוון מזרח, כדי להיכנס לתוך אתר הבנייה עצמו.

בפעם האחרונה שעבדתי באתר הכנתי שלושה עמודים מקרשים וקיבעתי אותם כדי לצקת לתוכם בטון, אבל הפושעים הפילו אותם והסבו נזק לשלושתם. נדהמתי כשגיליתי שמערבל בטון חשמלי קטן, שמשמש אותי לבנייה, נעלם. רק לפני חודשיים קניתי שני מערבלי בטון במחיר של 2,200 שקל. אחד מהם חיברתי עם שרשרת ומנעול לגזע עץ שנמצא באתר ואותו הם לא הצליחו לגנוב, אז במקום זה הם חתכו את כבל החשמל שלו. מערבל הבטון השני לא היה נעול כי לא מצאתי עוד שרשרת, ואותו הם גנבו.

הם שפכו בערך 30 שקי בטון על הקרקע, ועליהם שפכו איזה 3 קוב מים, וככה הפכו אותו לבלתי שמיש לחלוטין. הם גם פרצו את המנעול על מקרר ישן שמשמש אותי לאחסון כלי עבודה וגנבו מתוכו את הכלים. ובנוסף לכל זה הם חתכו, עקרו ושברו 15 שתילים של עצי הדרים, שקדיות ועצי זית ששתלתי בתחילת מארס בגינה של הבית העתידי.

אנחנו פה בג׳אלוד כבר רגילים שמתנחלים קיצוניים מבצעים תקיפות מהסוג הזה. אין לי שום סכסוכים עם תושבים בכפר או בכפרים אחרים, והאתר היה מגודר מכל הצדדים בגדר תיל בגובה של מטר וחצי. הם השאירו בצד המזרחי שלה פרצה ברוחב שניים וחצי מטרים, שפונה לחוות "אחיה", שנמצאת במרחק של 300 מטרים בערך. כשחיפשתי את הציוד שנגנב מצאתי בדרך שמובילה לשם כלי עבודה.

אני מעריך שהם גרמו לי נזק של קרוב ל-10,000 שקלים. הם עשו הכול בחושך ואף אחד לא ראה אותם. אני עובד כל השבוע בהתנחלות כדי לפרנס את המשפחה שלי, ומשקיע חלק מהכסף בבניית הבית הקטן הזה כדי שנוכל לחיות בו. מאז שהתחתנתי, לפני עשר שנים בערך, אנחנו גרים בבית שכור בכפר.

המתנחל וכלביו. התמונה באדיבות תושבי הקהילה
המתנחל וכלביו. התמונה באדיבות תושבי הקהילה

ואדי א-סיק, מחוז רמאללה: מתנחל שיסה כלבים בעדרי כבשים שרעו באדמות הקהילה ואיים באקדח על הרועים

ב-15.4.21, בסביבות השעה 10:00, הגיע מתנחל חמוש באקדח עם שני כלבים לשטחים חקלאיים המשתרעים במרחק של כקילומטר מצפון מערב לקהילת ואדי א-סיק ובמרחק של כ-4 קילומטרים ממזרח לדיר דיבוואן שבמחוז רמאללה. המתנחל שיסה את כלביו בעדריהם של שלושה רועים מוואדי א-סיק שרעו את צאנם במקום, במרחק של כ-300 מטר מכביש אלון. בניסיון להתגונן שיחררו הרועים את כלביהם והחלו ליידות אבנים על כלבי המתנחל כדי להרחיקם מהצאן. בשלב מסוים ניגש המתנחל לאחד הרועים וסטר לו מספר פעמים.  

לאחר מכן המתנחל כיוון את אקדחו אל הרועים ואיים לירות בהם אם לא יעזבו את המקום ואז החל להתקדם לכיוון ג'יפ שחנה בסמוך לכביש אלון, שבו המתינו לו שני מתנחלים נוספים. 

לאחר שהמתנחל התרחק מהמקום בדקו הרועים את צאנם וגילו כי אחת הכבשים מתה. לאחר שאספו את הצאן וחזרו לבתיהם גילו כי שש מהכבשים הפילו את עובריהן.  

במרחק של כשלושה קילומטרים ממקום התקיפה הוקמה בשנת 1980 ההתנחלות רימונים, וסביבה הוקמו במהלך השנים כמה מאחזים שתושביהם רועים את עדרי הצאן והבקר שלהם בשדות הקהילות הבדואיות באזור ומשחיתים את יבוליהן.  

בשנה שחלפה תיעד בצלם מספר תקיפות כאלה באזורים שסביב המאחזים הללו, וכן הטרדות יומיות של הרועים בניסיון לסלק אותם ואת צאנם מהאדמות. ב-7.4.21 מתנחלים שרעו עדרי צאן ובקר בשדות פלסטיניים מעובדים באזור תקפו באלות את הרב אריק אשרמן, שתיעד את מעשיהם. ב-12.3.21, מתנחלים ניסו לגרור ולפנות צריפי מגורים של חקלאים תושבי האזור. ב-14.4.20 מתנחלים הטרידו שלושה אחים בדואים שרועו צאן באזור והגישו נגדם תלונות שווא, שבעקבותיהן עצר אותם הצבא למשך חמישה ימים. 

בעדות שמסר ב-17.4.21 לתחקירן בצלם איאד חדאד סיפר  בשאר כעאבנה, בן 18, תושב קהילת ואדי א-סיק, על מה שאירע באותו יום: 

שלשום בבוקר, כשרעיתי את הצאן שלי, עמדתי עם דוד שלי על גבעה במרחק של כחצי קילומטר משני רועים אחרים מהקהילה. פתאום ראיתי מתנחל עם שני כלבים, שתקפו את הכבשים. התקשרתי מיד לאחד הרועים והזהרתו אותו.  

אני ודוד שלי ירדנו מהר מהגבעה לכיוון הרועים. ראיתי את אחד מהם מנסה לגרש את הכלבים באבנים. הכבשים התחילו לברוח וראיתי את המתנחל תוקף את אחד הרועים, שהוא חירש, ונותן לו סטירות.  

כשהגענו לרועים הכלבים שלי ושל דוד שלי הקיפו את הכלבים של המתנחל. ניסינו לגרש את הכלבים שלו עם אבנים אבל המתנחל כיוון את האקדח שלו אלינו וצעק: "תלך, תלך, אחרת אני יורה בך". אחר-כך הוא משך משם את הכלבים שלו והם נסוגו לכיוון ג'יפ לבן שחיכה להם ליד הכביש, שבו היו עוד שני מתנחלים.  

אחר-כך התחלנו להרחיק את הצאן כי פחדנו שהמתנחלים יחזרו ויתקפו אותנו. תוך כדי כך ראינו את המתנחל עוצר מכונית משטרה שעברה במקום. אנחנו לא יודעים אם הוא הגיש תלונה נגדנו. כבר התרגלנו שהם תוקפים אותנו ואז מגישים נגדנו תלונות שווא. המשטרה תמיד מאמינה לגרסה של המתנחלים ולכן העדפנו להתרחק משם. מכונית המשטרה ניסתה להגיע אלינו אבל הסתבכה בדרכי העפר ואז הסתובבה וחזרה.  

בגלל התקיפה מתה כבשה של דוד שלי ושלוש כבשים בעדר שלנו ושלוש כבשים בעדר של שכן שלי הפילו. אנחנו מתפללים לאלוהים שלא יהיו עוד תקיפות ונזקים.

7

דיר ג'ריר, מחוז רמאללה: מתנחלים רעו עדרי צאן ובקר בשדות פלסטיניים מעובדים. לאחר שתועדו במצלמה על ידי הרב אריק אשרמן, תקפו אותו באלה

ב-7.4.21, בסביבות השעה 17:00, נסעו שלושה מעובדי המשרד למאבק בגדר ובהתנחלויות ברשות הפלסטינית לבחון את המאחז "מעלות אהוביה" שהוקם על אדמות הכפר דיר ג'ריר. עם הגיעם לאזור גילו השלושה כי המאחז פונה ברובו, אך במקום עדיין שוהים כעשרה מתנחלים, בהם נשים וילדים. כשהבחינו המתנחלים במכוניתם, החלו כמה מהם לרוץ לעברם ולקלל אותם, אך השלושה התעלמו מהם והמשיכו בנסיעתם.

כשהשלושה נסעו צפון מזרחית לכפר, הם ראו במקום את הפעיל הישראלי הרב אריק אשרמן, שעמד לצד כביש 449 וצילם ארבעה מתנחלים שרעו את עדרי הצאן והבקר שלהם בשדות חקלאיים פלסטיניים. השלושה עצרו את מכוניתם ויצאו ממנה, ואז הגיעו למקום, במכונית, שניים מהמתנחלים שרצו לעברם קודם לכן. המתנחלים יצאו גם הם ממכוניתם, החלו להתווכח עם השלושה והזעיקו למקום מתנחלים נוספים.

בשלב זה התקרבו ארבעת המתנחלים שרעו את עדריהם אל הכביש והחלו לצעוק על השלושה ולאיים עליהם ועל אשרמן. בינתיים הגיעו למקום שלושה מתנחלים נוספים  ורועים שהגיחו מהשדות הפלסטיניים כשהם רעולי פנים וחמושים באלות. כמה מתנחלים הרחיקו מהמקום באיומים את השלושה, ואז החלו שני המתנחלים רעולי-הפנים להכות את אשרמן באלותיהם בכל חלקי גופו. לאחר מספר דקות נמלטו כל המתנחלים מהמקום, וגם שלושת  העובדים הפלסטיניים עזבו.

אשרמן דיווח על התקיפה למשטרת ישראל, ושוטרים שהגיעו למקום הציעו לו להגיש תלונה בתחנת משטרת בנימין. לאחר מכן נסע אשרמן לירושלים שם קיבל טיפול רפואי.

4

קוסרה, מחוז שכם: מתנחלים כרתו עשרות עצים כחלק ממסע התנכלות מתמשך לתושבי הכפר

בשעות הבוקר של ה-4.4.21  גילה החקלאי ג'וואד חסן, בן 55, כי מתנחלים כרתו כ-70 עצי זית וכ-20 עצי ברוש ואורן בחלקת אדמתו המשתרעת מדרום-מזרח לכפר.

זוהי הפעם שלישית מאז תחילת שנת 2021 שמתנחלים תוקפים את תושבי הכפר קוסרה ופוגעים ברכושם.

כקילומטר וחצי מדרום לקוסרה הוקמו המאחזים אש קודש ואחיה.

3

מתנחלים וחיילים תוקפים שוב ושוב את בני משפחת תמימי באדמותיהם החקלאיות, אפריל 2021

בחודש מארס 2021 תיעד בצלם ארבעה מקרים שבהם מתנחלים וחיילים ניסו שוב ושוב לגרש את בני משפחת תמימי וחקלאים נוספים מהכפר דיר ניזאם מאדמותיהם והסבו נזק לרכושם.

אחת מחלקות האדמה שבבעלות משפחת תמימי נמצאת בסמוך לכניסה לכפר א-נבי סאלח ולכביש המוביל להתנחלות חלמיש, שהוקמה במרחק של כ-200 מטר מהמקום. בפאתי ההתנחלות ובמרחק של כקילומטר וחצי מהחלקה, הוקם המאחז חוות צבי בר יוסף. מאז הקמת המאחז סובלים חקלאים פלסטינים באזור מתקיפות חוזרות ונשנות שלהם ושל רכושם.

להלן תיאור של שלושה אירועים שהתרחשו יום אחר יום בתחילת אפריל 2021, בהם מתנחלים וחיילים תקפו את בני משפחת תמימי בעת שעבדו בחלקתם המוזכרת לעיל וניסו לגרשם.

3.4.21

בשעות הבוקר של ה-3.4.21 הגיעו בני משפחת תמימי ותושבים נוספים לאדמת המשפחה כדי לגדרה, לאחר שקיבלו לכך מימון ממשרד החקלאות הפלסטיני. זאת, כדי להגן על גידוליהם מפני עדרי הבקר שהמתנחלים מכניסים לחלקה. בסביבות השעה 12:00 הגיעו למקום חיילים והורו לחקלאים להפסיק את עבודתם. כשדרשו החקלאים כי החיילים יציגו בפניהם צו רשמי האוסר עליהם לעבוד באדמתם, ביררו החיילים את הסוגיה מול המת"ק הישראלי. לאחר כשעתיים, אפשרו החיילים לחקלאים להמשיך בעבודתם, בתנאי שלא יתקרבו לכביש המוביל להתנחלות חלמיש, ועזבו את המקום.

בסביבות השעה 17:00, הגיעו לחלקה כעשרה מתנחלים מכיוון המאחז חוות צבי בר יוסף. המתנחלים, שחלקם היו חמושים, החלו לצעוק על החקלאים ולדרוש מהם לעזוב את המקום. החקלאים סירבו, ואז התרחקו המתנחלים והזעיקו חיילים. עם הגיעם דרשו החיילים מהחקלאים להפסיק את עבודתם, קיללו אותם, השליכו לעברם רימוני הלם וירו לעברם רימוני גז מדמיע, וכדורי מתכת מצופים גומי. גם לאחר שהחקלאים יצאו מהחלקה, החיילים המשיכו לזרוק לעברם רימוני הלם ולירות רימוני גז מדמיע, וריססו גז פלפל בפניהם של שנים מהם, שאחד מהם כבר היה בתוך מכוניתו.

 

4.4.21

למחרת בבוקר חזרו כ-15 מתושבי דיר ניזאם לעבוד בחלקת האדמה. במהלך עבודתם, ראו החקלאים את המתנחלים שהטרידו אותם יום קודם לכן עומדים על כביש המשקיף על החלקה וצופים בהם. זמן קצר לאחר-מכן שוב הגיעו למקום חיילים, שהוזעקו לדברי העדים בידי המתנחלים, והורו להם להפסיק את עבודתם עד שיגיע למקום נציג המת"ק הישראלי, שיורה להם היכן הם רשאים לעבוד. לאחר מכן עזבו החיילים את המקום והחקלאים חיכו בחלקה עד שעות הערב, אך שום נציג של המת"ק לא הגיע למקום, והחקלאים חזרו לביתם.

5.4.21

בבוקר המחרת חזרו לחלקה כעשרה חקלאים והמשיכו בהצבת הגדר סביבה. בסביבות השעה 10:00 שוב הגיעו למקום חיילים שהוזעקו לדברי העדים בידי מתנחלים, והורה גם הפעם לחקלאים להפסיק את עבודתם. לאחר ויכוח, הוסכם כי החקלאים ימתינו שוב עד שגורמים במת"ק הישראלי יכריעו בעניין. בסביבות השעה 12:00 הגיע למקום קצין צבא שדרש לראות מסמכי בעלות על הקרקע. החקלאים הציגו בפניו את המסמכים, אך הוא הורה להם להמתין שהמת"ק יקבל החלטה בעניין, כדי להימנע מעימות עם המתנחלים. לאחר-מכן עזב הקצין את המקום כשהוא מבטיח להשאיר שם ג'יפ צבאי שישמור על השקט עד לקבלת החלטה. החקלאים הסכימו לבקשתו, אך לאחר כחצי שעה גם הג'יפ הצבאי עזב את המקום.

כעשר דקות לאחר עזיבת הג'יפ פלשו לחלקה כחמישה מתנחלים שהגיעו מכיוון הכביש הסמוך להתנחלות חלמיש, והחלו לעקור את עמודי הגדר שהציבו החקלאים יומיים קודם לכן. החקלאים דיווחו על-כך מיד לנציג המת"ק הישראלי, שהבטיח לשלוח למקום חיילים וביקש מהם להמתין כמה דקות. לאחר שהמתינו כמה דקות בעת שהמתנחלים המשיכו בפעולת ההרס, והחיילים לא הגיעו, התקדמו שישה חקלאים אל המתנחלים, שאליהם הצטרפו בינתיים כשבעה מתנחלים נוספים, חלקם חמושים. המתנחלים תקפו את החקלאים באבנים ובידיהם. החקלאים ניסו להתגונן באמצעות יידוי אבנים עד שמתנחל המוכר להם איים לירות והיכה שניים מהם ברובהו, אחד בכתפו והשני בראשו. שני חקלאים נוספים נפגעו בראשיהם מאבנים שיידו מתנחלים.

בשלב זה הגיעו למקום כמה חיילים, שזרקו רימוני הלם לעבר התושבים, שנאלצו להתרחק. ארבעה מהחקלאים שנחבלו קיבלו טיפול ראשוני במרכז הרפואי בכפר הסמוך בית רימא.

בעדות שמסר לתחקירן בצלם איאד חדאד ב-11.4.21, סיפר נאדר איוב, בן 45, יליד הגדה המערבית ואזרח ארה"ב, שהגיע לביקור אצל בני משפחתו ממשפחת תמימי, כיצד הוא ובני משפחתו הותקפו על-ידי מתנחלים ב-5.4.21:

ביום שני, 5.4.21, בסביבות השעה 13:00, הבאתי שתייה וביסקוויטים לקרובי המשפחה שלי שעבדו בקרקע שסמוכה לכניסה לכפר א-נבי סאלח. כשהגעתי לשם הם היו באמצע עימות עם מתנחלים. הם נאבקו בידיים ובאבנים. אחד מהמתנחלים היה חמוש. הוא נופף בנשק שלו ואיים לירות.

ברגע שהגעתי ראיתי את דוד שלי על הקרקע ושלושה מתנחלים שכבו עליו והכו אותו בידיים ובאבנים. ניסיתי לעזור לו ואז המתנחלים תקפו אותי. ניסיתי להגן על עצמי אבל אחד תקף אותי מאחור והכה אותי עם קת הרובה על החלק האחורי של הראש. כאב לי מאוד והרגשתי סחרחורת וחוסר שווי משקל. נפלתי על הקרקע. הדודים שלי ניגשו אליי והרחיקו את המתנחלים ממני. תוך כמה רגעים הצלחתי לאזור כוחות ולקום אבל עדיין לא היה לי שיווי משקל. דוד שלי מוניר גם נפצע ודימם מהחלק האחורי של הראש. שנינו התרחקנו קצת מהמקום שבו היו המתנחלים.

אני גר בארה"ב והגעתי לבקר את המשפחה שלי בדיר ניזאם. הספיק לי יום אחד כדי לראות את האלימות של המתנחלים. הופתעתי מאוד משיתוף הפעולה של הצבא עם העבריינים ומהגיבוי שהוא נותן להם, בלי הצדקה. המליצו לי להגיש תלונה אבל אני לא מאמין שזה יוביל למשהו. יש פתגם פלסטיני שאומר: בפני מי ניתן להתלונן כשהשופט בעצמו הוא היריב שלך?!

מוניר תמימי, בן 50, נשוי ואב לחמישה, תושב דיר ניזאם, סיפר בעדות שמסר לתחקירן בצלם איאד חדאד ב-11.4.21 כיצד הצטרפו החיילים לתקיפת המתנחלים ב-5.4.21:

אחרי 30 דקות הגיע ג'יפ צבאי. בהתחלה זה היה סיור אחד ואחר כך הגיעו עוד איזה 5-4 סיורים. החיילים עזרו למתנחלים לגרש אותנו. בתחלה הם זרקו רימוני הלם ישר לכיוון שלנו, איימו עלינו ודחפו אותנו. הם הצליחו להרחיק אותנו וגם ניסו להחרים את המצלמה של אמג'ד אבל לא הצליחו. שמענו את המתנחלים מסיתים אותם ומשקרים להם שניסינו לחטוף נשק. נאלצנו להוריד ראש ולסגת.

אנו כל הזמן חשופים להטרדות ולתקיפות בזמן שאנחנו עובדים בשטחים החקלאיים באזור הזה. בצלם כבר תיעד כמה מהתקיפות האלה, במיוחד בתקופה האחרונה, בידי מתנחלי הגבעות שבראשם עומד המתנחל שתושבי האזור מכירים.

ג'אלוד, מחוז שכם: מתנחלים מלווים בחיילים עקרו עמוד חשמל שהציבה חברת החשמל הפלסטינית ותקפו באבנים ובאלה תושב בן 71

ב-15.10.20, גילו תושבי הכפר ג'אלוד שמתנחלים עקרו עמוד חשמל שהציבה מועצת הכפר בשכונה הדרום מזרחית שלו, כדי לספק חשמל לכמה בתים באזור. אחד הבתים הוא ביתו של וליד שוויכי, בן 71 ואב לשבעה.

ב-3.4.21 הגיעו למקום נציגי המועצה, עובדי חברת החשמל וכמה מתושבי השכונה כדי להציב עמוד חשמל חדש.  בסביבות השעה 12:00, הגיעו למקום כמה מתנחלים מכיוון המאחזים אש קודש ואחיה, שהוקמו במרחק של כמה מאות מטרים מהשכונה. המתנחלים טענו בפני התושבים כי הקרקע שייכת להם. כרבע שעה לאחר מכן הגיעו למקום, בריצה, כ-20 מתנחלים נוספים, רעולי פנים. התושבים ועובדי חברת החשמל נמלטו, והמתנחלים תקפו את שוויכי, שנותר לבדו במקום.  

שני חיילים שאיבטחו את המתנחלים הורו לשוויכי לעזוב את המקום, וליוו אותו עד שהתרחק. המתנחלים עקרו את עמוד החשמל וניפצו את השמשה במכוניתו של תושב שחנה באזור.  

כך דאגו המתנחלים, בסיוע הצבא, לכך ששוויכי ושכניו ייאלצו להמשיך לחיות ללא חשמל.  

בעדות שמסר לתחקירנית בצלם, סלמא א-דיבעי, סיפר וליד שוויכי, בן 71, על תקיפתו בידי מתנחלים:

בזמן שהפועלים עבדו הגיעו כמה מתנחלים מכיוון המאחז שנמצא במרחק של בערך 300 מטרים מהמקום. אחד מהם אמר: "מה אתם עושים כאן? זו לא האדמה שלכם!", והתנהל ויכוח על הבעלות על הקרקע. המתנחלים טענו שהקרקע שלהם ושהקרקע שלנו נמצאת בסעודיה. כאשר המתנחלים ראו שאנחנו לא מתייחסים אליהם ולא הולכים משם, אחד מהם אמר: "עכשיו נביא אנשים שירחיקו אתכם מכאן". ראיתי אחד מהם מדבר בטלפון.  

אחרי 15-10 דקות, ראיתי בערך 20 מתנחלים רעולי פנים שהגיעו בריצה מכיוון מזרח. ראש המועצה ושאר התושבים ברחו מהר מהמקום ואני נשארתי לבד עם המתנחלים. זו הפעם הראשונה שאני רואה דבר כזה. גם אני רציתי להתרחק משם אבל אני אדם מבוגר ואני לא מסוגל לרוץ או ללכת מהר. המתנחלים רצו לעברי והתחילו לזרוק עליי אבנים. אחד מהם הכה אותי עם אלה וניסה להפיל אותי ארצה, אבל נשארתי עומד.. מתנחל אחר זרק עליי אבן גדולה והדפתי אותה בידיים שלי.  

היו שם שניים או שלושה חיילים, ואחד מהם אמר לי: "קדימה, לך מכאן". אמרתי לו: "אתה לא רואה מה הם עושים?" הוא אמר שוב: "קדימה, לך מכאן". בינתיים המתנחלים צעקו והמשיכו לזרוק אבנים לכיוון שלי והחיילים לא עשו להם כלום. שני החיילים הלכו איתי לאורך 60 מטרים בערך עד שהתרחקתי מהמתנחלים. בינתיים המתנחלים עקרו את עמוד החשמל והשליכו אותו ארצה לעיני החיילים.  

הגעתי הביתה וסגרתי את הדלת ואת החלונות. פחדתי שהמתנחלים יבואו אחריי. אחר-כך נסעתי למשפחה שלי שהייתה בירושלים. מאז שהמתנחלים ניסרו את עמוד החשמל באוקטובר, אין לי חשמל בבית ואי אפשר לגור בו. 

מארס 2021

20
גדר שהשחיתו מתנחלים בחלקת האדמה של בילאל בדווי, קריות, 20.3.2021.
גדר שהשחיתו מתנחלים בחלקת האדמה של בילאל בדווי, קריות, 20.3.2021.

קריות, מחוז שכם: מתנחלים עקרו עצים בחלקה של חקלאי פלסטיני, שתלו עצים בחלקתו של חקלאי פלסטיני אחר ונעזרו בחיילים על מנת לדחוק אותו משם

ב-20.3.21, בסביבות השעה 14:00, הגיע עאמר שונאר, תושב קריות בן 37, נשוי ואב לחמישה, לחלקת האדמה שהוא שוכר מתושב אחר בכפר. החלקה משתרעת מדרום לכפר ובמרחק של כמה מאות מטרים ממנה הוקמו ההתנחלויות שילה ושבות רחל.

עם הגיעו לחלקה, גילה עאמר כי מתנחלים נטעו בה כ-20 עצי הדר והציבו סביבם חביות מתכת. עאמר החל לעקור את החביות ואז הופיע בחלקתו רבש"ץ ההתנחלות שילה, שהורה לו להסתלק. בינתיים הגיעו למקום מכונית ובה שלושה מתנחלים נוספים וג'יפ צבאי ובו חיילים. המתנחלים טענו שמדובר באדמה בבעלותם, והחיילים הורו לעאמר להציג בפניהם מסמכי בעלות על הקרקע, שלא הביא עמו. עאמר, שחשש להתעמת עם המתנחלים והחיילים, נאלץ לשוב לביתו. למחרת שוב הציבו המתנחלים את החביות סביב העצים שנטעו בחלקה. עאמר פנה לבעל החלקה וביקש ממנו להגיש תלונה במשטרה.

שלושה ימים לאחר מכן הגיע בילאל בדווי, בן 44 ואב ל-4 ילדים, לחלקת אדמתו המשתרעת במרחק של כקילומטר מדרום-מזרח לחלקה ששוכר עאמר  (כ-300 מטרים מההתנחלות שבות רחל). עם הגיעו גילה בדווי כי מתנחלים השחיתו את הגדר המקיפה את אדמותיו וכרתו ועקרו כ-50 שתילי זיתים שנטע לפני מספר חודשים. בדווי דיווח על המקרה לשומר ההתנחלות שבות רחל, שהגיע למקום, למועצת הכפר קריות ולמת"ק הפלסטיני, ואף הגיש תלונה בתחנת משטרת בנימין.  

מקרים אלו מתווספים לאירוע נוסף של פגיעה בשטחו החקלאי של תושב קריות שתיעד בצלם בתחילת מרץ 2021. תושבי קריות סובלים מהתנכלויות חזרות ונשנות של מתנחלים באזור. מסביב לכפר קריות הוקמו ההתנחלויות שילה, שבות רחל ועלי, והמאחזים אחיה, נוף הרים, היובל, הקרון וגבעת הראל.

עאמר שונאר  סיפר בעדות שמסר לתחקירנית בצלם, סלמא א-דיבעי, על ניסיון ההשתלטות על החלקה והגיבוי שנתנו החיילים למתנחלים:

הגעתי לחלקה שאני שוכר כבר שנים מתושב אחר בכפר. אני מגדל בחלקה חיטה ושעורה ובאותו יום התכוונתי לחרוש אותה. כשהגעתי ראיתי שהציבו בחלקה חביות מברזל סביב לכ-20 שתילים  של עצי הדר. הבנתי מיד שמתנחלים הציבו אותן והתחלתי לעקור את החביות ולזרוק אותן הצדה.  

פתאום הגיע רבש"ץ של ההתנחלות שילה, שנמצאת במרחק של 300 מטרים מהחלקה, ושאל אותי מה אני עושה ולמה אני שם. עניתי לו שזו החלקה שלי והוא אמר לי להסתלק משם אחרת יהיו בעיות. תוך כדי כך הגיעו שלושה מתנחלים ברכב בליווי ג'יפ צבאי שעמד קודם על "כביש הביטחון" של התנחלות שילה. אחד המתנחלים אמר שהקרקע שייכת לו. אמרתי לו: "מה פתאום זו קרקע שלך?! הקרקע היא שלנו!". התכוונתי לכך שהקרקע שייכת לפלסטינים, כי הרי זו קרקע של תושב הכפר. אני עובד עם אבא שלי בחקלאות מאז שהייתי ילד ואני מכיר את כל הקרקעות ואת הבעלים שלהן.  

התנהל ויכוח ביני לבין המתנחל ובסופו של דבר החיילים דרשו שאביא מסמכי בעלות שכמובן לא היו ברשותי. לא העליתי על דעתי להביא איתי מסמכים לחריש. נאלצתי לעזוב כי פחדתי והייתי לבד מול המתנחלים, רבש"ץ ההתנחלות והחיילים.  

סיפרתי לבעלי הקרקע מה קרה וביקשתי ממנו להגיש תלונה מחשש שהמתנחלים ישתלטו על הקרקע וימנעו מאיתנו גישה אליה.

בילאל בדווי סיפר בעדות שמסר לתחקירנית בצלם, סלמא א-דיבעי, על השחתת הגדר שלו ועקירת העצים בידי מתנחלים:

הגעתי לחלקה שלי כדי לטפל בעצי הזית שנטעתי בנובמבר 2020. קניתי אז 75 עצי זית בני 5 שנים והצבתי סביב החלקה גדר כדי להגן עליהם מפני מעשי תוקפנות של המתנחלים ומפני חיות בר. גיליתי שהגדר נחתכה בכמה מקומות, שחלק מגזעי העצים נשברו ואחרים נעקרו מהשורש. קפאתי במקום ולא ידעתי מה לעשות. יומיים לפני כן, ב-21.3.21, הייתי שם וראיתי עקבות של אנשים וסימנים שמישהו ניסה להשחית את גדר הרשת.  

בזמן שעמדתי שם הגיע רבש"ץ ההתנחלות שבות רחל ברכב שלו ושאל מה קרה. אחרי שסיפרתי לו הוא עזב את המקום. התקשרתי למועצה וסיפרתי להם מה קרה ואז הגיעו לחלקה שני חברי מועצה. הגשתי תלונה בקישור הפלסטיני והלכתי להגיש תלונה גם במשטרה הישראלית בתחנת בנימין, למרות שאני יודע שלא יתייחסו לעניין ברצינות. בכל זאת רציתי שמה שקרה יהיה מתועד.  

אם פלסטיני היה מנסה להיכנס לאזור הביטחון של ההתנחלות בטח העולם היה מתהפך. היו תופסים אותו ואולי גם יורים בו. לעומת זאת הם מקלים ראש בכל דבר שהמתנחלים עושים לפלסטינים ולא מייחסים לזה שום חשיבות. 

19
מכוניותיו של חמאד כרישאן עולות באש כתוצאה מהצתת מתנחלים. בית איכסא, 19.3.2021. צילום: חמאד כרישאן
מכוניותיו של חמאד כרישאן עולות באש כתוצאה מהצתת מתנחלים. בית איכסא, 19.3.2021. צילום: חמאד כרישאן

בית איכסא, מחוז אל-קודס: מתנחלים הציתו מכוניות של תושב הכפר וריססו סיסמא על קיר

ב-19.3.21, בסביבות השעה 2:00 לפנות בוקר, התעורר חמאד כרישאן, בן 46 ואב לשמונה, מרעשים מחוץ לביתו. כשיצא כרישאן החוצה הוא גילה כי שתי המכוניות שלו, שחנו מול ביתו, עולות באש. הוא הזעיק את מכבי האש הפלסטיניים אך אלו הגיעו למקום רק לאחר יותר מחצי שעה, משום שנדרשו לתאם את הגעתם כדי לעבור במחסום המוצב בכניסה לכפר. משטרת ישראל הגיעה למקום וגבתה עדות מכרישאן ומתושבים נוספים. לאחר סריקת האזור מצאו התושבים והמשטרה את המילים "דש מאהוביה" שרוססו על קיר בכפר.

מאז מותו של אהוביה סנדק בן ה-16, במהלך מרדף משטרתי סמוך להתנחלות כוכב השחר ב-21.12.20, חלה עלייה משמעותית במספר התקיפות האלימות של מתנחלים, שכבר הפכו לשגרה בכל רחבי הגדה.

הכפר הפלסטיני בית איכסא נמצא מצפון-מערב לירושלים, בתוך שטח הגדה המערבית ומחוץ לשטח המוניציפאלי של ירושלים. בשנת 2010 הציב הצבא מחסום קבע בכניסה היחידה לכפר ומאז אוסרים כוחות הביטחון על הכניסה אליו למעט לאנשים הרשומים בתעודת הזהות שלהם כתושביו או אנשים שלהם הונפק אישור מיוחד לכך.

17
כלי הנדסי גורף את הקרקע באדמתו של נועמאן סמחאן, ראס כרכר, 17.3.2021. צילום: באדיבות העד
כלי הנדסי גורף את הקרקע באדמתו של נועמאן סמחאן, ראס כרכר, 17.3.2021. צילום: באדיבות העד

ראס כרכר, מחוז רמאללה: מתנחלים גרפו את אדמתו של חקלאי, עקרו עצי זית עתיקים וחיבלו בבאר מים

ב-17.3.21, בשעות הבוקר, גילה החקלאי נועמאן סמחאן, בן 65 ואב לילד, כי מתנחלים גרפו חמישה דונם מאדמתו,  עקרו 15 עצי זית בני כ-50 שנה והסבו נזק לבאר המים שבאדמתו.  

בסמוך לחלקת האדמה הוקם המאחז זית רענן, וגדר המאחז מקיפה את החלקה. הצבא מאפשר לסמחאן להגיע  לאדמתו רק פעמיים בשנה, בעונות החריש והמסיק, ורק לאחר תיאום עם משרד הקישור הישראלי.

גם בשנה שעברה, ב-9.9.20, גילה סמחאן כי מתנחלים גרפו חלק מאדמתו והשחיתו כ-20 עצי זית בני 50 שנה, ולאחר כשבוע שבו והשחיתו 170 עצים נוספים, כהכנה להטמנת צינורות ביוב עבור מאחזים באזור באדמתו.  

בעדות שמסר לתחקירן בצלם, איאד חדאד, סיפר נועמאן סמחאן על הפגיעה בגידוליו וברכושו בידי מתנחלים:

יש למשפחה שלי כ-50 דונמים של מטעי זיתים שירשנו לפני 50 שנה מהסבים שלנו. כשהייתי ילד, נהגנו להגיע לאדמות ולשהות בהן למשך ימים, שבועות ואפילו חודשים. יש בקרקע שלנו באר מים וגדלים בה יותר מ-200 עצי זית בני 50 שנה, שעכשיו מוקפים בגדר של המאחז זית רענן ולנו מאפשרים להגיע לשם רק פעמיים בשנה: פעם בעונת החריש, בתחילת השנה, ופעם נוספת בעונת המסיק, בסוף השנה, בתיאום מראש עם הקישור הישראלי.  

בחודש ספטמבר האחרון גילינו שהמתנחלים עקרו 20 עצי זית בני 60-50 שנה, במטרה להניח קו ביוב בקרקע. שבוע אחר-כך גילינו שהמתנחלים גרמו נזק ל-170 עצי זית נוספים, וגם גנבו את היבול שלהם.  

בבוקר של יום רביעי, 17.3.2021, הגעתי לקרקע ביחד עם בן אחי כדי לחרוש אותה, אחרי שעשינו תיאום. הופתענו לגלות שהמתנחלים גרפו חמישה דונם מהאדמה ועקרו עוד 15 עצי זית בני 60-50 שנה.  

התקשרתי לקישור הפלסטיני והישראלי ודיברתי עם הנציג הישראלי מוהנד. הוא אמר שיבדוק את הנושא, כי אולי הם קיבלו אישור ממשלתי. אני יודע שהם משתפים פעולה עם המתנחלים ויודעים על כל דבר קטן וגדול. לא אכפת להם שפוגעים בנו.  

בסוף סוכם עם הקישור הפלסטיני והישראלי שאני אגיע להגיש תלונה במשטרה הישראלית במודיעין עילית ביום ראשון הבא, 21.3.21. אני לא רואה הרבה תועלת בהגשת התלונה, כי ברור שגם המשטרה הישראלית עושה יד אחת עם המתנחלים ומחפה עליהם. אין אף אחד שאנחנו יכולים לפנות אליו.

15

בני נעים, מחוז חברון: מתנחלים תקפו באבנים רועי צאן, ירו לעבר כלביהם ופצעו רועה בסכין

ב-15.3.21  יצאו שלושה רועי צאן ושלושת כלביהם למרעה.

בסביבות השעה 14:30 התקרבו אליהם ארבעה מתנחלים, עם שלושה כלבים, שהגיעו מכיוון המאחז "חוות יוסף אור". המתנחלים תקפו באבנים את רועי הצאן ואת עדריהם.

אחד המתנחלים ירה ירייה אחת לכיוון כלבי הרועים, שנמלטו מהמקום, ואיים על אחד הרועים באקדחו, בעודו מאלץ אותו לאסוף את צאנו ולהתרחק מהמקום. המתנחלים החלו לתקוף כבש אחד, וכאשר רועה ניסה להדוף אותם - מתנחל חמוש פצע אותו קלות באצבעו, באמצעות סכין.

בינתיים הגיע למקום אביו של הרועה שחזר לביתו, ודיווח למנהל האזרחי הישראלי על התקיפה. לאחר כשעה קצין במנהל האזרחי הגיע למקום והציע לרועים להגיש תלונה בתחנת המשטרה בקריית ארבע. הן התושבים והן המתנחלים התפזרו.

למחרת הגיעו הרועים לתחנת המשטרה, אך לאחר המתנה עקרה שנמשכה שש שעות נאלצו לחזור לביתם מבלי להגיש תלונה. ביום למחרת חזר אחד הרועים לתחנת המשטרה והצליח להגיש תלונה.

בעדות שמסר לתחקירן בצלם, מוסא אבו השהש, סיפר הרועה עלי חמדאן (24), נשוי ואב לשניים, על תקיפתו בידי המתנחלים:

רעיתי את הצאן שלי בוואדי שקרוב לח'רבת עין אל-חמרא, במרחק של קילומטר וחצי בערך מדרום להתנחלות פני חבר. היו שם עוד שני רועי צאן מהמשפחה שלי.

פתאום ראיתי ארבעה מתנחלים מגיעים בריצה. אחד מהם אני מכיר כ"נתן", שהקים חווה בקצה הדרומי של ההתנחלות פני חבר. הוא נוהג לרעות את הצאן שלו בשטחים המעובדים שלנו. המתנחלים התקדמו אל בן דודי מוחמד, שרעה את הצאן הכי קרוב להתנחלות, וחששתי שהם יתקפו אותו. התקשרתי למוחמד ולדוד שלי סאבר והזהרתי אותם. הודעתי על ההתפתחויות גם לאבא שלי, שהיה באותו זמן בבית.

בזמן שדיברתי עם מוחמד הוא אמר לי שהמתנחלים בדיוק תוקפים את הצאן שלו באבנים. אחרי כמה דקות ראיתי את המתנחלים מגיעים לכיוון שלי. שניים מהם עצרו במקום גבוה ושניים המשיכו להתקדם לכיוון שלי. בינתיים ראיתי את מוחמד וסאבר רצים לכיוון שלי. הכלבים שלי רצו לכיוון הכלבים של המתנחלים, ואז המתנחל "נתן" ירה ירייה אחת לכיוון הכלבים שלי, שברחו והסתתרו בין הכבשים.

אחר-כך "נתן" התקדם עם עוד מתנחל והם התחילו לזרוק אבנים על הצאן שלי. צעקתי עליהם שיפסיקו ואז "נתן" שלף את האקדח שלו, כיוון אותו אליי ממרחק של מטר בערך - ואיים לירות. שני המתנחלים שעמדו על הגבעה זרקו אבנים על הצאן, כך שנאלצתי לסגת ולחזור הביתה. סאבר ומוחמד נשארו במקום.

בעדות שמסר לתחקירן בצלם, מוסא אבו השהש, סיפר סאבר מנאסרה (42), נשוי ואב לשישה, על מה שקרה לאחר שעלי חזר לביתו:

אחרי שעלי התרחק עם הצאן שלו, ראיתי את המתנחל "נתן" והמתנחל השני תופסים כבשה שפיגרה אחרי העדר ומשליכים אותה על הקרקע. התערבתי כדי לחלץ אותה מידיהם. "נתן" דחף אותי עם כלי חד ונפצעתי באחת האצבעות. בינתיים הגיע אבא של עלי. הוא התקשר לקצין המנהל האזרחי חוסאם מעדי, ודיווח לו מה קרה. אחר-כך ראיתי את המתנחל "נתן" מדבר בטלפון ובהמשך הבנתי שגם הוא דיבר עם חוסאם.

המתנחלים עזבו את הכבשה. "נתן" נשאר שם עם המתנחל השני ואני נשארתי עם מוחמד ואבא של עלי, וחיכינו יותר משעה עד שחוסאם הגיע. כשהוא בא הוא ניסה להרגיע את הרוחות. כשהוא ראה את הפציעה שלי הוא המליץ לי להגיש תלונה במשטרה הישראלית. אחר-כך כולנו חזרנו הביתה.

הרועים מתגוררים כשלושה קילומטרים דרומית לבני נעים, וכקילומטר משם הוקמה ההתנחלות פני חבר. בשנת 2018 הקימו מתנחלים את המאחז "חוות יוסף אור" בקצה הדרומי של ההתנחלות.

13

קוואוויס, דרום הר חברון: מתנחלים תוקפים בני משפחה, בהם ילדים ובני נוער, ומכים את אב המשפחה עד אבדן הכרה.

ב-13.3.21, בסביבות השעה 8:00, הגיעו תושבי אום לספא סעיד (49) ורימא (40) עווד, עם שלושת ילדיהם ו-12 ילדים נוספים ממשפחתם המורחבת, לאדמתם באזור קוואוויס שבדרום הר חברון. עם הגיעם לחלקה, שבסמוך אליה הוקם המאחז מצפה יאיר, ראו בני המשפחה מתנחל שרעה את צאנו במטע הזיתים שלהם. לאחר שרימא עווד החלה לצלם את המתנחל בווידיאו, הוא הזעיק עשרה מתנחלים נוספים שהגיעו למקום, רעולי פנים, ותקפו את בני המשפחה באבנים. המתנחלים ניפצו את השמשה הקדמית וחלון צדדי בג'יפ של המשפחה, בעת שכמה מהילדים ישבו בתוכו.  

שני ילדיהם של בני הזוג, סנד (15) ומועאז (12), התרחקו מעט מהמקום וניסו להרחיק את המתנחלים מבני משפחתם באמצעות יידוי אבנים. בינתיים התקרבו שני מתנחלים לשאר בני המשפחה ותקפו את רימא וסעיד עווד בצינור ברזל, באבנים ובידיהם. לאחר שסעיד איבד את הכרתו נמלטו המתנחלים מהמקום. חייל שהגיע למקום הזעיק אמבולנס ישראלי ותגבורת צבאית.

האמבולנס הישראלי פינה את סעיד ורימא לכביש המוביל למאחז מצפה יאיר, שם הם הועברו לשני אמבולנסים פלסטיניים שפינו אותם לבית החולים הממשלתי עאליא בחברון. את הילדים אספו מהמקום קרובי משפחה ותושבים מהכפר אום לספא, שלקחו אותם לבתיהם.

 בני הזוג עברו בדיקות וצילומים מהם עלה כי המתנחלים שברו את לסתו התחתונה של סעיד ופצעו אותו בראשו ואילו לרימא נגרמו חבורות בחלקים שונים של גופה. סעיד הועבר משם לבית החולים אל-אהלי בחברון, שם נותח למחרת לקיבוע הלסת.

ב-17.3.21 הגיש סעיד עווד תלונה בתחנת המשטרה בקריית ארבע.

להלן עדויות של בני המשפחה שנגבו על ידי תחקירנן בצלם, מוסא אבו השהש:

סעיד עווד, בן 49, נשוי ואב לעשרה, תושב הכפר אום לספא סיפר בעדותו:

לי ולמשפחתי קרקע חקלאית, שגודלה יותר ממאתיים דונם, בקוואוויס. בצמוד לאדמה שלנו מצפון-מערב הוקם המאחז מצפה יאיר. בשנה שעברה מתנחל בשם יוסי התחיל לרעות את הצאן שלו על הגידולים החקלאיים שלנו. הגשנו כמה תלונות במנהל האזרחי ובמשטרה הישראלית אבל שום דבר לא קרה.  

למרות המצב, אני מגיע לאדמה הזאת כל שבת עם בני המשפחה, ואנחנו מטפלים ב-150 שתילי זיתים שנטענו שם לפני כמה חודשים ומבלים עם הילדים.  

ביום שבת, 13.3.21, נסעתי לשם בג'יפ שלנו עם אשתי רימא, ו-15 ילדים קטנים:  שלושת הילדים שלנו - סנד, בן 15, מועאז, בן  12, ואסיל, בת 7 , ואחיינים ואחייניות שלי. כשהגענו לאדמה ראינו את המתנחל יוסי רועה את הצאן שלו בשטח המעובד שלנו. אני, אשתי ושני הבנים שלנו סנד ומועאז יצאנו מהג'יפ ואשתי התחילה לצלם את המתנחל. שמעתי אותו מתקשר וקורא לעוד מתנחלים להגיע. בתוך 5 דקות הגיעו 12 מתנחלים, בהם אחד שאני מזהה כאחיו של יוסי. כשהם התקרבו הם כיסו את הפנים שלהם והתחילו לזרוק אבנים עלינו ועל הרכב שלנו.

עמדתי מול הרכב, הרמתי מקל ונופפתי בו לעבר המתנחלים. צעקתי עליהם שלא יתקרבו כי יש ילדים ברכב. שני מתנחלים, שאחד מהם החזיק צינור מברזל באורך מטר בערך, התקרבו לאשתי ואחד מהם נתן לה מכה עם הצינור והפיל אותה על הקרקע. זרקתי עליהם את המקל מהמקום שבו עמדתי כדי להרחיק אותם מאשתי והם עזבו אותה והתחילו להתקדם אליי.  

המתנחל עם הצינור הרביץ לי בפנים, בראש ובלסת - ונפלתי על הקרקע. המתנחל השני זרק אבן שפגעה ביד שמאל שבה החזקתי את הטלפון כדי להזעיק את המשטרה. הוא הרס את הטלפון, שנפל על הקרקע. קמתי וניסיתי להתגונן. אספתי אבנים וניסיתי לזרוק אותם לעבר המתנחלים ולרוץ אחריהם. שני הבנים שלי, סנד ומועאז, התרחקו והתחילו גם לזרוק אבנים לעבר המתנחלים. כל הזמן שמעתי את הילדים בג'יפ צועקים. אחר-כך התברר לי שהבת שלי אסיל ניסתה להגן עליהם והסתירה את הקטנים בין המושבים והיא צעקה מתוך הרכב. הלכתי כמה צעדים ואז התמוטטתי ואיבדתי הכרה.  

התעוררתי בבית החולים עם כאבים חזקים בלסת ובראש. התברר שיש לי שברים בלסת התחתונה מצד שמאל וחבורות בחלק העליון של הראש ומסביב לעין שמאל. אחר-כך העבירו אותי לבית החולים אחר משום שלא היה שם רופא מומחה בכירורגיה של הלסת. אחרי שהרופאים השלימו את הבדיקות הוחלט לנתח אותי למחרת בבוקר כדי לקבע את הלסת. הרופאים אמרו שהקיבוע יצטרך להישאר לפחות חודשיים. זה אומר שבמשך חודשיים לא אוכל להגיע לעבודה שלי בישראל והמשפחה הגדולה שאני מפרנס תסבול בלי ההכנסה הזאת.  

רימא עווד, בת 40, אשתו של סעיד ואם לשישה, סיפרה בעדותה:

שני מתנחלים התקרבו אליי. אחד מהם,  שהחזיק צינור ברזל, הכה אותי עם הצינור בצד שמאל של הגוף ונפלתי. הוא ניסה לחטוף את הטלפון מהיד שלי אבל אז בעלי השליך לעברם את המקל שלו והם התרחקו ממני. קמתי, נאנקת מכאבים בגלל המכה שספגתי.  

ראיתי את המתנחל עם הצינור מתקדם לכיוון בעלי שעמד לפני הג'יפ שלנו ותוקף אותו עם הצינור. בעלי נפל על הקרקע ואחר-כך קם, הלך כמה צעדים ושוב נפל. התקיפה הייתה מאוד מהירה ואז כשבעלי נפל שוב המתנחלים ברחו.  

ראיתי ארבעה חיילים די רחוק מאיתנו. דאגתי מאוד לילדים הקטנים – שמעתי אותם צועקים מתוך הג'יפ. אחר-כך אסיל סיפרה לי איך היא ניסה להגן עליהם ושהיא העבירה את הקטנים כך שישבו בין המושבים. ראיתי את הבן שלי,  סנד, ניגש לחיילים וחוזר עם אחד מהם כדי להראות לו את אבא שלו ששכב על הקרקע עם פגיעת ראש.  

אני מנסה להיזכר במה שקרה ואני לא מאמינה שניצלנו מתקיפה של 12 מתנחלים מלאים בשנאה, שזרקו אבנים עלינו ועל הג'יפ שלנו. הם ניפצו את השמשה הקדמית וחלון צדדי בזמן שבתוכו ישבו  13 ילדים קטנים שיכלו להיפגע. קשה להאמין שבעלי בחיים אחרי המכות שספג בראש מצינור הברזל. 

בורין, מחוז שכם: מתנחלים מלווים בחיילים תקפו באבנים תושבים שעסקו בבניית בית. החיילים ירו גז מדמיע וכדורי מתכת מצופים גומי על תושבים שניסו להרחיק את המתנחלים

ב-13.3.21, עסק מונסתר מנסור, תושב בורין, בבניית ביתו. לצידו עבד תושב נוסף מהכפר. בסביבות 14:30 הגיעו למקום כעשרים מתנחלים, מלווים בכשישה חיילים, והחלו ליידות אבנים על הבית. מנסור וחברו יצאו מהבית וניסו להרחיקם מהבית, באמצעות יידוי אבנים, אך ללא הצלחה. כשאחד המתנחלים ירה באקדחו שתי יריות, שאחת מהן פגעה בקיר מאחורי מנסור, נאלצו השניים לברוח מהמקום לכיוון בתי הכפר.  

בינתיים התקבצו סביב הבית המותקף תושבים מהכפר, וחלקם, יחד עם מנסור וחברו, ניסו גם הם להרחיק את המתנחלים באמצעות יידוי אבנים. בשלב זה המשיכו חלק מהמתנחלים ליידות אבנים על הבית ואחרים החלו לרדוף אחרי תושבי הכפר. החיילים, שזכו בינתיים לתגבורת, ירו כדורי מתכת מצופים גומי וגז מדמיע לעבר התושבים, שנאלצו לסגת.

הבית שהותקף ניצב כמה מאות מטרים ממזרח לבתי הכפר, וכקילומטר ממנו הוקמו ההתנחלות הר ברכה והמאחז סנה יעקב (גבעת רונן).  

תושבי הכפר בורין, המוקף בהתנחלויות הר ברכה ויצהר, סובלים כבר שנים מתקיפות חוזרות ונשנות של מתנחלים.

בשנות השמונים הוקמה ההתנחלות יצהר כקילומטר מדרום לכפר והתנחלות הר ברכה כקילומטר מצפון-מזרח לכפר - שתיהן על אדמות בורין וכפרים שכנים.  

בעדות שמסר לתחקירנית בצלם, סלמא א-דיבעי, סיפר, מונתסר מנסור, נהג אוטובוס בן 31 ואב לילדה, על תקיפת המתנחלים, בשיתוף פעולה צבאי, על ביתו הנמצא בבנייה:

ב-13.3.21, בסביבות השעה 14:30, עבדתי בבניית הבית שלי יחד עם תושב אחר מהכפר. פתאום הגיעו בערך עשרים מתנחלים והתחילו ליידות אבנים על הבית. התקשרתי מיד למשפחה שלי כדי לספר להם מה קורה, כי חששתי. היו שם הרבה מתנחלים, ו-8-6 חיילים ששמרו עליהם ולא ניסו למנוע מהם ליידות אבנים. ניסינו להתגונן וזרקנו אבנים בחזרה, אבל הם היו רבים ואחד גם היה חמוש באקדח.  

אחד המתנחלים ירה שתי יריות באקדח שלו - ואחד הקליעים פגע בקיר מאחוריי. הבנתי שאנחנו בסכנת חיים. יצאנו מהבית והתחלנו לברוח לכיוון הכפר. אחרי שהתרחקנו עמדנו והסתכלנו על המתנחלים ואז הגיעו עוד תושבים וביחד איתם ניסינו להרחיק אותם באמצעות יידוי אבנים. חלק מהמתנחלים המשיכו ליידות אבנים על הבית ואחרים התחילו לרדוף אחרינו ואיתם באו החיילים, שירו לעברינו כדורי "גומי" וגז מדמיע. בינתיים הגיעו ארבעה ג'יפים צבאיים ומהם ירדו עוד חיילים, שגם הם ירו כדורי "גומי" וגז מדמיע לעברנו. התושבים נאלצו לחזור אחורה. אני נשארתי כדי להשקיף ולראות מה הם עושים לבית שלי וראיתי שהם גורמים נזקים.  

זאת לא פעם ראשונה שהם תוקפים את הבית. זה כבר קרה כמה פעמים ובכל פעם נאלצתי לתקן את מה שהם השחיתו. זה עלה לי עשרות אלפי שקלים. הם מן הסתם רוצים להרחיב את ההתנחלות ברכה על האדמות שלנו ולכן למנוע כל בניה חדשה באזור. אני כבר לא יכול לעמוד בהפסדים האלה. יש לי משפחה לפרנס ושכר דירה לשלם. אף אחד לא יכול לסבול את התקיפות האלה. בכל פעם שהם תקפו והשחיתו משהו בבית הרגשתי את זה בגוף שלי. זה עוול שאף אחד לא יכול לסבול - לראות את הבית שלך מותקף בידי מתנחלים, שעליהם שומרים חיילים חמושים שיורים על כל מי שמנסה להתקרב אליהם. להם יש את הזכות לעשות מה שבא להם. הם בונים בתים וכבישים ומקימים גנים איפה שהם רוצים, ואנחנו לא יכולים לבנות אפילו על האדמות שלנו.

12
צריף אותו גררו והשחיתו מתנחלים, קהילת כעאבנה, 12.3.2021. צילום: איאד חדאד, בצלם.
צריף אותו גררו והשחיתו מתנחלים, קהילת כעאבנה, 12.3.2021. צילום: איאד חדאד, בצלם.

קהילת כעאבנה, מחוז רמאללה: מתנחלים ניסו לגרור צריפי מגורים של תושבים והסבו נזק לאחד מהם

ב-12.3.21, בסביבות השעה 20:00, זיהו תושבים מקהילת בדיוו אל-מוערג'את, בכמה כלי-רכב של ממתנחלים שהגיעו לצריפי המגורים של משפחת כעאבנה, המונה 25 נפשות. המתנחלים ניסו ללא הצלחה לגרור את הצריפים מהמקום, ונטשו אחד מהם לאחר שגררו אותו כברת דרך והסבו לו נזק. בצומת הסמוכה לקהילת בדיוו אל-מוערג'את ישנו מוצב צבאי, הכולל מגדל תצפית המשקיף על האזור, אך החיילים לא נקפו אצבע והתעלמו מהמתרחש.

הקהילה שוכנת במרחק של כקילומטר מאזור המגורים הקבוע של משפחת כעאבנה, מדרום לכפר א-טייבה שבמחוז רמאללה. בני המשפחה גרים במקום בקיץ ובעונת החורף הם עוברים עם צאנם לאתר הנמצא כשני קילומטרים דרום-מזרחית משם.  

למחרת, בשעות הבוקר, הגיעו בני משפחת כעאבנה למקום ומצאו את הצריף ההרוס. הם הודיעו על כך למשטרה הישראלית, שוטרים הגיעו למקום אך רק יומיים לאחר-מכן הציעו להם להגיש תלונה בתחנת משטרת בנימין.

בני המשפחה הגיעו פעמיים לתחנת המשטרה, ושוטריה סירבו לרשום את תלונתם בטענה שאין במקום חוקר דובר ערבית.  

במרחק של כשני קילומטרים מהקהילה הוקמה בשנת 1980 ההתנחלות רימונים, שסביבה הוקמו במהלך השנים כמה מאחזים שתושביהם רועים את עדרי הצאן והבקר שלהם בשדותיהן של קהילות בדואיות באזור ומשחיתים את יבוליהן. בנוסף, מתנחלי המאחזים תוקפים את תושבי האזור הפלסטינים, מטרידים אותם ומאיימים עליהם באופן יומיומי, בניסיון לגרום להם לנטוש את האזור על-מנת להשתלט על אדמותיהם. ב-14.4.21, מתנחלי המאחזים הטרידו שלושה אחים בדואים שרועו צאן באזור והגישו נגדם תלונות שווא, שבעקבותיהן עצר אותן הצבא ללא כל הצדקה למשך חמישה ימים, שבסופם הם שוחררו בערבות של 3,000 ש"ח.

בעדות שמסר לתחקירן בצלם, איאד חדאד סיפר עודה כעאבנה, בן 36, נשוי ואב לשישה, על מצבה של משפחתו מאז שמתנחלים עברו לחיות בקרבתם:

אנחנו משפחה בדואית בת 25 נפשות. אנו גרים כאן כבר חמישים שנה בחוות רועים ומגדלים את הצאן שלנו. יש לנו בערך 200 ראשי צאן שהם מקור הפרנסה העיקרי שלנו, ובחורף אנחנו עוברים עם הצאן לאזור בדו אל-מערג'את. במרחק של שני קילומטרים מאיתנו הקימו את ההתנחלות רימונים.  

לפני יותר משנתיים הקימו פה חווה של מתנחלים במרחק של שני קילומטרים בערך מצפון לחווה שלנו, מחוץ לגדר של רימונים. יש להם 6 או 7 צריפים. מאז שהם הגיעו לאזור הם התחילו להטריד אותנו בניסיון לגרש אותנו מהאזור. הם מגרשים אותנו משטחי המרעה ולפעמים מאיימים עלינו בנשק. הגשנו תלונות אבל המשטרה והצבא הישראלים לא עושים כלום. 

זה הגיע למצב כזה שארגון "תורת צדק" התחיל לשלוח לנו מתנדבים שילוו אותנו ובקיץ האחרון אפילו גרו איתנו כדי לתעד את מעשי התוקפנות של המתנחלים. אבל התיעוד והתלונות שהגשנו לא עזרו כלום כי הצבא והמשטרה תמיד תומכים במתנחלים. הם טוענים שאין לנו מסמכים שמוכיחים את הבעלות שלנו על הקרקע, אבל מהמתנחלים הם לא דורשים מסמכים כאלה. המתנחלים טוענים שהקרקע שלהם כי אלוהים נתן להם אותה ויש להם זכות לחיות בה, ואנחנו צריכים לעזוב. לאן נלך? אנו היינו כאן לפני המתנחלים וגרים פה כבר כמה דורות.

עכשיו כל שנה הם מנצלים את התקופה שבה אנחנו עוברים בחורף לאל-מערג'את ומשאירים פה את צריפי הפח שלנו כדי לחזור אליהם באפריל.

בערב של יום שישי, 12.3.21, בני משפחת פזאע, עוד משפחה בדואים שגרה במרחק של קילומטר או שניים מהקהילה שלנו, הודיעו לנו שהם ראו אורות של רכב ששייך כנראה למתנחלים, ושהמתנחלים משחיתים את הצריפים שלנו. פחדנו שאם נגיע לשם בלילה המתנחלים ייפגעו בנו אז חיכינו לבוקר.  

למחרת בבוקר הגעתי לשם עם אבא שלי והאחים שלי, יחד עם פעיל ישראלי מ"תורת צדק", כדי לבדוק את הנזקים. התברר שהם ניסו לגרור את אחד הצריפים - כנראה רצו לגנוב אותו אבל הם לא הצליחו. מצאנו אותו הרוס במרחק של 10 מטרים מהמקום שבו עמד. נראה שהם ניסו לגרור ולהרוס גם צריף אחר אבל לא הצליחו. התקשרנו למשטרה הישראלית אבל השוטרים באו רק ביום ראשון בבוקר. הם הסתכלו על הנזק והציעו לנו להגיש תלונה בתחנת בנימין. אבא הלך לשם באותו יום וגם למחרת ביחד עם אריק אשרמן כדי להגיש תלונה, ובכל פעם אמרו להם שאי אפשר להגיש את התלונה כי אין חוקרים דוברי ערבית.

פירקנו את שני הצריפים והעברנו אותם לבדו אל-מערג'את כדי שהמתנחלים לא ינסו שוב לגנוב אותם. אני לא יודע אם נחזיר אותם איתנו כשנחזור לשם בחודש אפריל.  

זה המצב שלנו. הם לא עוזבים אותנו אפילו ליום ולא נותנים לנו לחיות בביטחון. המשטרה והצבא הישראליים לא מגינים עלינו, ואם נגן על עצמנו הם יעצרו אותנו ויעמידו אותנו לדין. אנחנו לא יודעים למי לפנות וחושבים אפילו לנטוש את הקהילה בגלל הפחד שהם ייפגעו בנו. לאנשים אלה אין רחמים ואין אלוהים. המצב שלנו בלתי נסבל. רק אלוהים יודע מה עובר עלינו.

9

דיר ניזאם, מחוז רמאללה: מתנחלים מגרשים שוב ושוב חקלאים מאדמתם, ונעזרים לצורך כך בחיילים ובנציגי רשויות ישראליות

ב-9.3.21 הגיעו חמישה בני משפחת א-תמימי מדיר ניזאם לאדמותיהם הסמוכות לכפר השכן, א-נבי סאלח. עם הגיעם הבחין בהם מתנחל בשם צבי, שהקים באזור את המאחז "חוות צבי בר יוסף"  ונוהג לרעות את הבקר שלו באדמות השייכות לחקלאי האזור. המתנחל הזעיק חיילים למקום ואלה גירשו את החקלאים מאדמתם והחרימו את הטרקטור שלהם בתואנה שמדובר ב"אדמות מדינה".

בשעות הבוקר של ה-17.3.21 הגיעו כמה מבני המשפחה לחלקה אחרת בבעלותם, הנמצאת במרחק של כ-600 מטר ממערב לראשונה וכ-200 מטר מההתנחלות חלמיש. בחלקה זו נטעו בני המשפחה לפני מספר חודשים 2,400 שתילי שקדיות והציבו סביבם גדר, במסגרת תוכנית הנתמכת על-ידי משרד החקלאות הפלסטיני והמרכז הפלסטיני לפיתוח וממומנת על-ידי  Oxfam. עם הגיעם למקום גילו בני המשפחה כי מתנחלים עקרו ממקומה חלק גדול מהגדר. בעת שהתושבים עסקו בתיקון הגדר, הופיעו כמה מתנחלים שהובילו את עדר הבקר שלהם לרעות באדמות המשפחה. במקום התפתח ויכוח על רקע הבעלות על הקרקע, והמתנחלים, ובהם צבי מהמאחז, שהיה חמוש, הזעיקו חיילים ונציג של רשות העתיקות הישראלית, שהורו לבני המשפחה להפסיק את העבודות ולעזוב את אדמתם בתואנה שמדובר בשטח צבאי סגור.  

ב-19.3.21, בשעות הצהריים, שוב הגיעו בני המשפחה לחלקה שלהם, וגם הפעם גילו שמתנחלים רעו את פרותיהם בשוליה. אחד המתנחלים איים לירות בבני המשפחה אם לא יעזבו. לאחר מספר דקות הגיעו למקום מתנחלים נוספים, בהם צבי, ואחריהם מספר חיילים שפינו הן את המתנחלים והן את בני המשפחה.  

למחרת, 20.3.21, בסביבות השעה 7:00, חזרו בני משפחת תמימי לאדמתם (שבמרחק של 200 מטרים ממנה הוקמה ההתנחלות חלמיש) כדי להמשיך לעבדה, וגילו שמתנחלים עקרו את רוב השתילים ששתלו. בני המשפחה דיווחו על כך למשרד הקישור הפלסטיני והזעיקו תושבים מהכפר שעזרו להם לשתול את השתילים מחדש.

בהמשך היום, בשעות אחר הצהריים, חזרו כמה מבני משפחת א-תמימי לחלקה הראשונה, הסמוכה לכניסת הכפר א-נבי סאלח, ואז הופיעו במקום כשמונה חיילים וקצינים והורו להם להסתלק. כשסירבו בני המשפחה לעזוב דרשו החיילים לראות את מסמכי הבעלות על הקרקע, ולאחר שאלה הוצגו בפניהם הם לא התרצו. במקום התאספו כעשרים תושבים נוספים מהכפר, ובשלב הזה הורה הקצין לחיילים להשליך לעברם רימוני הלם ולירות לעברם רימוני גז מדמיע. התושבים נאלצו לברוח ולאחר שהתרחקו מהמקום, למרחק של כ-50 מטרים, עצרו וצפו במתרחש. הם ראו את אחד החיילים עוקר שני שתילי זית שנטעו במקום, אך לא היה ביכולתם לעשות דבר, ובסביבות השעה 18:00 הם חזרו לבתיהם.  

במרחק של כ-200 מטרים מהכפר הוקמה ההתנחלות חלמיש.

בעדות שמסר לתחקירן בצלם, איאד חדאד, סיפר מונג'ד תמימי על הפלישות, ההטרדות, הסילוק האלים מהאדמה ותחושת חוסר האונים מול כוונות ההתפשטות של המתנחלים:

מעשי התוקפנות וההטרדות של החקלאים מהכפר שלנו בידי מתנחלים מהמאחזים אינם נפסקים אלא רק מתגברים מיום ליום. במיוחד עושה לנו צרות המאחז "חוות צבי" שלמתנחל שם יש עדר של איזה 50 ראשי בקר והוא כל הזמן מכניס אותם לרעות בשטחים של החקלאים הפלסטינים באזור ההתנחלות חלמיש, כמו אום ספא, נבי סאלח ודיר ניזאם. הוא והעדר שלו משחיתים את הקרקעות והרכוש שלנו כאילו זה השטח הפרטי שלהם. השומרים של ההתנחלות, הצבא והמשטרה הישראלית כל הזמן מגינים עליו ומגרשים אותנו ולפעמים הוא גם נעזר באנשי שמורת הטבע או רשות העתיקות של ישראל שם גם מגרשים אותנו.  

באחד המקרים האלה, ב-20.3.21, הראינו להם את מסמכי הבעלות על הקרקע אחרי שהם דרשו אותם. לא היה להם מה להגיד. הקצין דיבר עם מישהו בטלפון, כנראה איזה בכיר, ושמעתי את הקצין אומר שיש לנו מסמכי בעלות ואין הצדקה לעקור את השתילים, והאדם שהוא דיבר איתו ענה שעכשיו אלה שתילים קטנים וכשהם יגדלו הם יחסמו  את טווח הראיה מול ההתנחלות חלמיש. שמעתי אותו מורה לקצין לגרש אותנו גם אם יצטרך להשתמש בכוח בשביל זה.  

בסוף השיחה הוא הורה לחיילים לזרוק עלינו רימוני הלם מטווח קצר. בהתחלה היינו שם רק איזה שבעה אנשים, אבל אז הגיעה תגבורות מהכפר שלנו ומנבי סאלח והיינו כבר 40-30  אנשים. נזהרנו לא להיגרר לעימות איתם, כי זה מה שהם רוצים. כשהם ראו שאנחנו לא זזים הם ירו לעברנו גם רימוני גז.  

התרחקנו בגלל הגז ועמדנו במרחק של 70-50 מטרים כדי לחכות שהחיילים יסתלקו. ראיתי אחד מהם עוקר שני שתילי זיתים. צילמנו אותו. כעסנו מאוד וצעקנו עליהם שזה לא גברי להתנקם בעצים. בינתיים כבר החשיך וממילא כבר אי אפשר היה לעבוד באדמה אז חזרנו הביתה  בתקווה לחזור לקרקע למחרת ולהשלים את העבודה.  

נראה שזה יהיה מאבק ארוך אבל אנחנו מוכנים לזה. האדמה היא כמו הנשמה שלנו ואנו לא ניכנע להם.  

 

6
מכוניתם של בני משפחת אל-חאג', אשר הושחתה על ידי מתנחלים בברוקין, 6.3.2021.
מכוניתם של בני משפחת אל-חאג', אשר הושחתה על ידי מתנחלים בברוקין, 6.3.2021.

ברוקין, מחוז סלפית: מתנחלים השחיתו מכונית השייכת לבני משפחה ששהו באדמתם החקלאית

ב-6.3.21, בשעות הצהריים, הגיע חאתם אל-חאג' (66), אשתו וילדיהם לחלקת אדמתם המשתרעת על-פני 11 דונם, שבסמוך אליה מדרום הוקמה ההתנחלות ברוכין.

בעת שבני המשפחה שהו באדמתם, הגיעו כחמישה מתנחלים והחלו להשחית את מכונית המשפחה, שחנתה במרחק של כ-200 מטר מהם. המתנחלים ניקבו את כל צמיגי המכונית, ניפצו באמצעות אבנים את השמשות והסבו נזק לשלדה. אל-חאג', ששמע וראה את המתנחלים משחיתים את מכוניתו, רץ לעברם כדי להניס אותם - והמתנחלים ברחו לכיוון ההתנחלות ברוכין. בני המשפחה נאלצו להזמין גרר כדי להשיב את המכונית לכפרם, ובהמשך ידרשו לתיקון יקר.

4
המבנה החקלאי שהרסו מתנחלים במטע של שאדי סעיד, כפר א-דיכ. 4.3.2021.
המבנה החקלאי שהרסו מתנחלים במטע של שאדי סעיד, כפר א-דיכ. 4.3.2021.

כפר א-דיכ, מחוז סלפית: מתנחלים הרסו מבנה חקלאי שהוקם לאחרונה במטע של תושב הכפר

ביום חמישי, 4.3.21, בשעות היום, הגיע שאדי סעיד (41) למטע שלו שמצפון לכפר וגילה כי מתנחלים הרסו מבנה חקלאי שהקים עליה לפני כחודש. במהלך הקמת המבנה הגיעו למקום כמה מתנחלים וצילמו את העבודות.  

כ-500 מטרים ממזרח לחלקה המדוברת הוקמה ההתנחלות ברוכין.

2
גדר שהושחתה על ידי מתנחלים בקריות, 2.3.2021. צילום: מוחמד בום.
גדר שהושחתה על ידי מתנחלים בקריות, 2.3.2021. צילום: מוחמד בום.

קריות, מחוז שכם: מתנחלים פלשו לחלקה מגודרת והשחיתו גדר וצינורות השקיה, כרתו שתילי זיתים ועקרו ירקות

ב-2.3.21, בסביבות השעה 12:30, הגיע מוחמד בום (45), אב לחמישה, עם שני בניו בני ה-5 ו-12, לחלקת האדמה שלו. בחלקה הוא מגדל ירקות ושתילי זיתים, והיא ממוקמת בצדו הדרומי של הכפר. עם הגיעו הופתע בום לגלות כי צינורות ההשקיה וחלק מגדר התיל שהציב סביב חלקתו הושחתו, 13 שתילי זיתים נכרתו ועשרות שתילי ירקות נעקרו.

כ-500 מטרים מדרום לחלקה המדוברת הוקמה ההתנחלות שילה.

בעדות שמסר לתחקירנית בצלם, סלמא א-דיבעי, סיפר מוחמד בום על השחתת רכושו בידי מתנחלים המנסים לסלקו מהשטח:  

הגענו לחלקה כדי לקטוף תרד. בחלקה הזאת שתלתי 16 שתילי זיתים ב-2018, ובכל עונה אני זורע בה גם ירקות. השנה זרעתי תרד, פול, כרובית, כרוב אדום וחסה.  

כשהגענו, גיליתי שגדר הברזל שהצבתי מסביב לחלקה כדי להגן עליה מפני חזירים נחתכה. כשנכנסתי לתוך החלקה גיליתי ש-13 משתילי הזית נכרתו ורבים משתילי הירקות נעקרו. לא האמנתי למראה עיניי. אני מחכה בקוצר רוח ליבול של העצים. השנה או בשנה הבאה עצי הזית היו אמורים להתחיל להניב פרי. גם שתילי הירקות כבר גדלו והיו אמורים להיות מוכנים לקטיף בעוד שבועיים. הם חתכו אפילו את צינורות ההשקיה שלי.  

הרגשתי חסר אונים. לא ידעתי מה לענות לבן הקטן שלי, חמד, כשהוא שאל אותי מי עשה את זה. החלקה הזו קרובה להתנחלות שילה ואף אחד חוץ מהמתנחלים לא היה יכול לעשות דבר כזה. אני לא יודע מה לעשות ולמי אוכל לפנות לעזרה. הם לא השאירו כלום, הם הרסו עבודה של שלוש שנים. התקשרתי למועצת הכפר וצילמתי את הנזקים. אחר-כך לא הייתי מסוגל להישאר יותר בחלקה וחזרתי הביתה.

אנחנו חיים ומתקיימים בתנאים קשים, בלי עזרה מאף אחד. אין כבישים, אין סיוע ואין פיצויים. למעשה, אנחנו משקיעים את מירב המאמצים כדי להמשיך לעבוד באדמה ולהחזיק בה למרות שאין לנו ממש משאבים כלכליים לזה. הכי חשוב לי לשמור על הקרקע, כדי שהמתנחלים לא ישתלטו עליה. עכשיו אני צריך לשתול עצי זית חדשים, איבדתי חלק מיבול הירקות ואצטרך גם להחליף את צינורות ההשקיה והגדר. 

ג'אלוד, מחוז שכם: מתנחלים שוב תקפו בתים והסבו נזק למכוניות חונות

ב-2.3.21, בשעות הלילה, נכנסו כחמישה מתנחלים לשכונה הדרומית של הכפר. הם תקפו באבנים שני בתים, ניפצו את שמשותיהן של שתי מכוניות חונות, ונמלטו כשתושבים יצאו מבתיהם כדי להגן על רכושם. אין זו הפעם הראשונה שמתנחלים תוקפים את שני הבתים – ב-23.12.20 פשטו עשרות מתנחלים רעולי פנים על הכפר, יידו אבנים על בתים אלה וניפצו שמשותיהן של שלוש מכוניות שחנו ברחוב.

במרחק של כקילומטר מהכפר ג'אלוד הוקמו ההתנחלויות שילה ושבות רחל והמאחזים אחיה ואש קודש. מאז חודש אוקטובר 2020 תיעד בצלם שבעה מקרים בהם  מתנחלים גרמו נזק לרכוש התושבים,. וזהו החמישי מהם המתפרסם פה בבלוג. 

 שמשה שניפצו מתנחלים במכונית שעמדה מתחת לבית משפחת דמיידי בחווארה, 2.3.2021. צילום: באדיבות משפחת דמיידי
שמשה שניפצו מתנחלים במכונית שעמדה מתחת לבית משפחת דמיידי בחווארה, 2.3.2021. צילום: באדיבות משפחת דמיידי

חווארה, מחוז שכם: עשרות מתנחלים פלשו לחצר בית, המטירו עליו אבנים והשחיתו מכוניות חונות

ב-2.3.21, בסביבות השעה 23:00, פלשו עשרות מתנחלים לחצר בית משפחת דמיידי, העומד בצדה הדרום-מערבי של העיירה, והמטירו עליו אבנים.  

המתנחלים ניפצו ארבעה מחלונות הבית, התיזו צבע על קירותיו ושברו רעפים שהותקנו מעל דלת הכניסה. בנוסף, הם השחיתו לחלוטין מכונית שחנתה בחצר הבית: ניפצו את כל שמשותיה, ניקבו את כל צמיגיה, שברו את הפנסים והמראות וגרמו לנזקים לשלדה.

מאוחר יותר בלילה גילה תושב העיירה, שמכוניתו חנתה כמאה מטרים מבית משפחת דמיידי, כי המתנחלים ניפצו גם את שמשתה הקדמית.  

מתחילת שנת 2020, בצלם תיעד 12 תקיפות של מתנחלים על תושבים, בתים ורכוש בעיירה חווארה.

בעדות שמסר לתחקירנית בצלם, סלמא א-דיבעי, סיפר ר'אלב דמיידי, בן 48, נשוי ואב לחמישה, על תקיפת ביתו בידי המתנחלים:

ישבתי בסלון עם אשתי סנאא, ארבעת הילדים שלנו וכרם הארוס של הבת שלנו, רר'ד, בת ה-21. פתאום שמענו מהומה בחוץ ורעש של אבנים נוחתות, כמו גשם זלעפות. לא הבנו מה קורה. שמענו זכוכית מתנפצת. זכוכיות עפו בבית ונשמעו חבטות בדלת הכניסה, העשויה מתכת. זה היה מפחיד מאוד! לא ידעתי מה לעשות. הסתכלתי דרך חלון המטבח וראיתי 30-20 מתנחלים בחצר הבית שלנו. חלקם הרסו את הרכב של הארוס של בתי, כרם, ואחרים זרקו אבנים לעבר הבית.  

עליתי לגג עם כרם, ומשם צעקנו על המתנחלים והזעקנו את השכנים. אשתי התקשרה גם לקרובי משפחה שלנו ולחברים כדי שיבואו להגן עלינו, כי כשהמתנחלים רואים אנשים מתאספים הם נבהלים ומסתלקים. וכך באמת היה - כשהם ראו אותנו, את קרובי המשפחה ואת החברים, הם התחילו להתרחק לכיוון ההתנחלות יצהר.  

היינו לגמרי בהלם ממה שקרה. כמות האבנים שהייתה בחצר ועל מדרגות הבית היא בלתי נתפסת, והרעש שהן גרמו היה מאוד מפחיד.

אחרי חצי שעה בערך הגיעו רכב ביטחון של ההתנחלות ושני ג'יפים צבאיים שהגיעו כנראה בגלל שהתאספו שם מכוניות של תושבים שהגיעו כדי לעזור לנו. המתנחלים והחיילים שאלו מה קרה. סיפרנו להם  מה המתנחלים עשו אבל לא היה איכפת להם והם מיד עזבו.  

זאת לא הפעם הראשונה שמתנחלים תוקפים את השכונה שלנו. לפני כמה חודשים, הם תקפו את הבית של השכן שלנו והרסו את הרכב שלו.     

כקילומטר מהבית שהותקף הוקמה ההתנחלות יצהר.

EU

פרסום זה הופק בסיוע האיחוד האירופי. בצלם לבדו אחראי לתכניו, שאינם משקפים בהכרח את עמדות האיחוד האירופי.