דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

בעת שמיליוני בני אדם בישראל ובגדה המערבית מסוגרים בבתיהם, מתנחלים אלימים ממשיכים בשלהם, בחסות המדינה: תוקפים רועי צאן בשדות המרעה ואף נכנסים לכפרים פלסטיניים, תוקפים תושבים ומשחיתים את רכושם. למרות משבר הקורונה, בשבועות האחרונים נמשכת העלייה במעשי האלימות.

אוקטובר 2020

24
עבד אל-באסט אחמד, אשר נפצע במהלך ההתקפה על ביתו בעסירה אל-קיבלייה, 24.10.20. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם
עבד אל-באסט אחמד, אשר נפצע במהלך ההתקפה על ביתו בעסירה אל-קיבלייה, 24.10.20. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם

עסירה אל-קיבלייה, מחוז שכם: כ-20 מתנחלים יידו אבנים על בית ופגעו באב המשפחה

ביום שבת, ה-24.10.20, שהו בני הזוג עבד אל-באסט (52) ומייסאא (52) אחמד, הורים לשישה, בביתם. כמה מילדיהם ונכדם היו גם הם בבית באותה שעה. בסביבות השעה 15:30 התקשר תושב הכפר למשפחה, והודיע כי הבחין במתנחלים המתקרבים לבית. עבד אל-באסט יצא החוצה והבחין בכ-20 מתנחלים שהגיעו למקום, וניסה למנוע מהם מלהתקרב לביתו.

בתגובה, התחילו המתנחלים החלו ליידות בו אבנים. אחת מהן פגעה בראשו, שהחל לדמם.

לאחר כשעה הגיע למקום ג'יפ צבאי, והחיילים שנסעו בג'יפ השליכו מספר רימוני הלם לעבר תושבים שהתאספו כדי להגן על הבית המותקף. המתנחלים התרחקו כמאה מטר מהמקום, כשהם מלווים על-ידי כמה מהחיילים, ששמרו שהם לא יתקרבו. חיילים אחרים נשארו בסמוך לבית. לאחר כחצי שעה עזבו החיילים והמתנחלים את המקום.

עבד אל-באסט אחמד טופל בבית חולים רפידיא בשכם, ראשו נחבש והוא שוחרר לביתו. בעדות שמסר ב-25.10.20 לתחקירנית בצלם, סלמא א-דיבעי, סיפר על המתקפה שספג:

היינו בבית עם אשתי,  כמה ילדים - מוחמד, אניס וביסאן - והנכד שאם. בשבתות אני בכוונה לא הולך לעבודה ונשאר בבית בגלל שהמתנחלים נוהגים לתקוף את הבתים שלנו. בסביבות 15:30 בצהריים התקשר אחד התושבים מהכפר והודיע לי שקבוצה של מתנחלים עושה את דרכה לכיוון הבית שלנו ממזרח.

עליתי מיד לגג וראיתי בערך 20 מתנחלים רעולי פנים מאחורי הבית הסמוך, השייך לבן שלי, רפיק. ירדתי למטה וביקשתי מאשתי לסגור את כל החלונות והדלתות. יצאתי החוצה כדי לצעוק על המתנחלים שיתרחקו, כי פחדתי שהם יכנסו לבית.

שלושה מטרים הפרידו ביני לבין המתנחלים, וכשהם ראו אותי הם ישר התחילו לזרוק עליי אבנים. ניסיתי להתחבא מאחורי הגדר, והרמתי מקל שהיה על הרצפה כדי להפחיד אותם ולהרחיק אותם, אבל הם המשיכו לזרוק עליי אבנים. שמעתי את אשתי צועקת וקוראת לעזרה, אבל ידעתי שהשכנים שלנו במסיק ואם יש מישהו נמצא בבתים סביב זה רק נשים וילדים.

המתנחלים זרקו עליי המון אבנים שפגעו לי ברגליים, בכתפיים ובידיים. אחת האבנים פגעה לי בראש ושמעתי אחד מהם  אומר: "דם!".  עניתי שלא קרה כלום, ופתאום ראיתי המון דם נוזל. בדיוק אז הגיעו תושבים מהכפר  והמתנחלים התרחקו קצת והמשיכו לזרוק עלינו אבנים. אחרי שעה בערך הגיע ג'יפ צבאי מכיוון ההתנחלות יצהר, החיילים התקדמו אלינו, זרקו להערכתי ארבעה רימוני הלם וירו כמה יריות באוויר. אחד מהם אמר שהוא הקצין, שהוא לא רוצה בעיות ושהמשטרה בדרך.

המצב נרגע קצת ואמרתי לאנשים מהכפר שהמשטרה תגיע ואנחנו נגיש תלונה. המתנחלים התרחקו בערך מאה מטרים ושישה חיילים שהיו איתם מנעו מהם להתקרב אלינו. שאר החיילים נשארו לידינו כדי למנוע מאיתנו להתקרב למתנחלים.

בערך שעה אחרי האירוע ראש מועצת הכפר לקח אותי לבית החולים, שם תפרו לי את הפצע ושחררו אותי הביתה. כשהגעתי הביתה התברר לי שהמשטרה בכלל לא הגיעה והחיילים נשארו באזור עד הלילה ועזבו.

אוגוסט 2020

28
רכבה השרוף של משפחת עסאיירה, עסירה אל-קיבלייה, 28.8.20. צילום: באדיבות מועצת הכפר
רכבה השרוף של משפחת עסאיירה, עסירה אל-קיבלייה, 28.8.20. צילום: באדיבות מועצת הכפר

עסירה אל-קיבלייה, מחוז שכם: מתנחלים הציתו רכב פרטי וריססו כתובת נאצה על קיר בית

ביום שישי, 28.8.20, בשעה 2:30 לפנות בוקר, הציתו מתנחלים את מכוניתה של משפחת עסאיירה, שחנתה ליד בית המשפחה, גם הוא בשכונה הדרומית של הכפר. למיא עסאיירה, בת ה-21, התעוררה לקול פיצוץ והעירה את הוריה ואאיל וסוהיר, בני 47. לשמע ההמולה התעוררו גם לנא בת ה-14 ולין בת החמש. בני המשפחה כיבו  את המכונית הבוערת ואז גילו שהמתנחלים גם ריססו על קיר ביתם את הכתובת "דם יהודי אינו הפקר".

ואאיל עסאיירה עדכן את מועצת הכפר על האירוע ובשעות צהריים הגיעו לבית המשפחה קציני צבא, אנשי מנהלת התיאום והקישור ושוטרים. האחרונים גבו את עדותו וצילמו את המכונית השרופה, שנקנתה רק כחודשיים קודם לכן.
 
למא עסאיירה, בת 21, תארה את שעבר עליה ועל משפחתה באותה לילה בעדות שמסרה ב-30.8.20:

התעוררתי משנתי בגלל רעשים מחוץ לחלון אבל חזרתי לישון. לאחר כמה שניות שמעתי רעש של פיצוץ, קפצתי מהמיטה והסתכלתי החוצה, וראיתי שהאוטו של אבא עולה באש. מיהרתי לחדר של ההורים שלי והערתי אותם. אחר כך יצאתי החוצה מבלי לחשוב על כלום, כדי להשתלט על האש לפני שמיכל הדלק יתפוצץ ויקרה אסון גדול.

הבאנו מים מהמיכל שעומד בחצר, כאשר גם האחיות שלי, לאנא ולין, התעוררו וכולנו עזרנו לאבא לכבות את האש. לאחר שכיבינו את האש שמנו לב לכתובת בעברית על הגדר, ואני נלחצתי והתחלתי לחשוב מה היה קורה לנו אם המתנחלים היו תוקפים אותנו כשיצאנו החוצה, כי הבית שלנו מרוחק משאר בתי הכפר.
לא הצלחתי לישון באותו לילה וגם לא בלילה שאחרי. בעיני דמיוני אני רואה שוב ושוב את הלהבות שהשתקפו על תקרת החדר שלי כאשר פקחתי את העיניים בליל השריפה. המחזה הזה לא מרפה ממני, וגם לא הצלילים ששמעתי בחוץ. מה שקרה הוא דבר מחריד, ואפילו לין הקטנה שאלה אם ישרפו לנו גם את הבית. היא מאוד לחוצה ממה שקרה.

אנחנו לא מרגישים בטוחים בבית שלנו. ביקשתי מאבא שיבנה חומה מסביב לבית כדי שאף אחד לא יוכל להגיע אלינו, וגם שיתקין מצלמות אבטחה בחוץ כדי שנוכל לראות מה קורה בסביבת הבית.

15
עסירה אל-קיבלייה
עסירה אל-קיבלייה

עסירה אל-קיבלייה, מחוז שכם: מתנחלים מלווים בחיילים תוקפים את בתי הכפר שוב ושוב, פעמיים באותו יום

ביום שבת, ה-15.8.20, שוב תקפו מתנחלים את שני בתי משפחת עומרי בשכונה הדרומית של כפר עסירה אל-קיבלייה –  פעמיים במשך אותו יום. בסביבות השעה 16:00 הגיעו למקום שני מתנחלים, יידו אבנים במשך כמה דקות על ביתם של אניס ורפיק עומרי ואז נסוגו לכיוון התנחלות יצהר. בסביבות השעה 18:00 הגיעו למקום כ-15 מתנחלים והחלו ליידות אבנים לעבר אחד מבתי משפחת עומרי. כמה חיילים שליוו אותם ירו רימוני גז והשליכו רימוני הלם לעבר התושבים שיצאו להגן על בתיהם. החיילים המשיכו לירות גם לאחר שהמתנחלים עזבו את המקום, ורק בסביבות השעה 20:00 הסתלקו גם הם.

כך תארה מייסאא עומרי, את תקיפת ביתה בעדות שמסרה ב-16.8.20:

ביום שבת, ה-15.8.20, בסביבות השעה 16:00, הייתי על הגג של הבית עם בעלי והבנים שלי וראיתי שני מתנחלים במרחק של מטרים ספורים מהבית של הבנים שלי אניס ורפיק. הם יידו אבנים על הבית שלהם ואז ברחו לכיוון ההתנחלות. אחרי שעתיים בערך הגיעו כ-15 מתנחלים מכיוון ההתנחלות יצהר יחד עם 4-3 חיילים. המתנחלים זרקו אבנים על הבית שלנו והחיילים ירו רימוני גז וזרקו רימוני הלם לכיוון התושבים שיצאו להגן על הבתים. כמה רימוני גז נחתו על גג הבית שלנו ובחצר הבית. לא ידעתי מה לעשות. רפיק, אשתו ושלושת הבנים הקטנים שלהם, בני 3, 4 ו-5, היו אצלנו בבית, וגם אשתו של הבן שלי אניס,  בחודש תשיעי להריון. חיפשתי חדר בטוח, הכי רחוק שאפשר מריח הגז, ולקחתי איתי בצל, מים ושמרים. הפעלתי את המאוורר וסגרתי חלונות. החיילים המשיכו לירות לכיוון שלנו רימוני גז גם אחרי שהמתנחלים חזרו להתנחלות.

העניינים נרגעו רק אחרי 20:00, כשהחשיך וגם החיילים הסתלקו. לא יכולנו לישון כל הלילה מרוב פחד שהמתנחלים והחיילים יחזרו. בעבר מתנחלים כבר השחיתו את המכונית שלנו וחששנו שהם יעשו שוב משהו דומה. הילדים הצעירים שלי, וגם הנכדים הקטנים, ובתוכם רעד הקטן, בן שלוש, שואלים אותי כל הזמן אם הם יחזרו ושוב ישתמשו בגז מדמיע נגדנו.

בכל פעם שאנחנו מנסים לשכוח את כל הדברים הרעים שקרו לנו פה זה חוזר על עצמו, ובכל פעם המצב נהיה יותר גרוע.

13

עסירה אל-קיבלייה, מחוז שכם: מתנחלים השליכו אבנים על בתים, חיילים ירו רימוני גז והשליכו רימוני הלם לעבר תושבי הכפר

ביום חמישי, 13.8.20, כחצי שעה לאחר חצות, הציתו מתנחלים דחפור בכפר עוריף וריססו על סלע את הכתובת "הרס מביא חורבן!". אחמד ומייסאא עומרי, תושבי השכונה הדרומית של עסירה אל-קיבלייה, עלו על גג ביתם יחד עם ילדיהם כדי לעקוב אחר המתרחש. בזמן שבני המשפחה שהו על הגג, הם הבחינו בעשרות מתנחלים רעולי פנים שרצו לכיוון ביתם מכיוון ההתנחלות יצהר. בני המשפחה קראו לעזרה ועשרות תושבים הגיעו כדי לסייע להם להגן על ביתם ועל הבתים הסמוכים.

בינתיים התקרבו המתנחלים לבית משפחת עומרי והחלו ליידות אבנים עליו ועל הבית הסמוך, בו גרים שני בניהם הנשואים של אחמד ומייסאא. מיד הגיעו למקום שלושה ג'יפים צבאיים, מלווים ברכבו של קב"ט התנחלות. החיילים ירדו מהם והחלו לירות רימוני גז מדמיע לעבר התושבים והבתים. בשלב זה נסוגו המתנחלים לכיוון ההתנחלות יצהר ואילו החיילים נותרו במקום והמשיכו לירות ולהשליך רימוני גז והלם לעבר התושבים עד שאלו נכנסו לבתיהם. החיילים נשארו בפאתי הכפר עד השעה 03:00 לפנות בוקר.

כך תארה מייסאא עומרי, את תקיפת ביתה בעדות שמסרה ב-16.8.20:

כשעמדנו על גג הבית כדי לצפות במתרחש בעוריף, ראיתי הרבה מתנחלים מגיעים מכיוון ההתנחלות יצהר. פחדתי. המתנחלים נוהגים לתקוף אותנו במהלך היום, ובדרך כלל הם לא תוקפים בלילה. למרות החושך יכולתי לראות שהם רעולי פנים. הם רצו לכיוון הבית שלנו. התחלנו לשרוק ולהתקשר לתושבי הכפר והודענו להם שמתנחלים מתקרבים. עשרות תושבים נענו לקריאות והגיעו לעזור לנו.

המתנחלים יידו אבנים לעבר הבית שלנו והבית הסמוך שבו גרים הבנים שלי רפיק ואניס. מיד הגיעו שלושה ג'יפים צבאיים ורכב של קב"ט ההתנחלות. החיילים ירדו מהג'יפים שלהם ומיד ירו רימוני גז לעבר הבתים שלנו. לא היה אכפת להם שהמתנחלים הם אלה שתוקפים אותנו ושיש בבתים נשים, כולל אישה בהריון, ילדים ואנשים מבוגרים. לא היה אכפת להם מכלום. אמרתי לילדים שלי להיכנס לתוך הבית וביקשתי מהם לסגור את החלונות. התקשרתי לאשתו של בני אניס, הננצאת בחודש התשיעי להריונה, כי דאגתי לה. היא אמרה ששכחה לסגור את החלון של חדר האמבטיה וגז נכנס לבית. ביקשתי ממנה שתישאר בחדר בטוח ותשתמש בבצל ושמרים כדי להקל על הנשימה ולהפחית את הצריבה בפנים.

אחרי רבע שעה בערך, המתנחלים התחילו לסגת לכיוון ההתנחלות ונשארו רק החיילים, שהמשיכו לזרוק רימוני הלם ולירות רימוני גז. הם צעקו על התושבים להיכנס לבתים. ירדתי מהגג וברחתי מהריח של הגז. עקבתי אחרי מה שקורה מהחלון של הבית. בני אחמד, בן 20, הסובל מגמדות, נלחץ ומפחד מאוד באירועים כאלה. גם הבת שלי הדיל, בת 10, מפחדת מאוד כשהמתנחלים תוקפים אותנו. ניסיתי להרגיע אותם ונשארתי לידם.

החיילים המטירו על כל השכונה רימוני גז במשך בערך שעה, והתושבים נסוגו וברחו מהגז ומההתפוצצויות של רימוני ההלם. החיילים נשארו עד השעה 03:00 לפנות בוקר בפרברי היישוב וליד הבית שלנו. המשכתי לעקוב אחר מה שקורה עם בעלי והילדים כי חששנו שהמתנחלים יחזרו. הצלחתי להירדם רק בארבע לפנות בוקר, אחרי שהחיילים עזבו.

13.8.20, בשעה 14:00: מתנחלים שוב תוקפים בתי פלסטינים, גם הפעם בגיבוי חיילים.

בצהרי היום, האירוע חזר על עצמו: בסביבות השעה 14:00 שוב הגיעו לכפר כעשרה מתנחלים, בליווי כמה חיילים, ויידו אבנים על בית משפחת עומרי ובית משפחת סאלח הנמצא במרחק של כ-300 מטר ממנו וחלקו עדיין בשלבי בנייה. התושבים יצאו מבתיהם והחיילים ירו לעברם רימוני גז מדמיע והשליכו רימוני הלם. במהלך האירוע מספר תושבים הציתו עשבים שוטים הצומחים בצידי הדרך, כדי למנוע מהמתנחלים ומהחיילים להתקרב לבתיהם. לאחר כרבע שעה הגיע למקום קב"ט ההתנחלות ואז נסוגו המתנחלים לכיוון ההתנחלות והחיילים נשארו באזור.

לובנא סאלח (למעלה כתוב שזו משפחת סלאח), בת 44, אם לארבעה, תיארה את תקיפת ביתה בידי המתנחלים בעדות שמסרה ב-17.8.20:

ביום חמישי בצהריים, בסביבות השעה 14:00, מתנחלים חזרו לכפר ותקפו את הבית שלנו. הייתי בבית יחד עם בעלי ושלושה מהבנים שלנו. עבדנו בקומה השלישית שעוד בבנייה. פתאום בעלי אמר לי שהוא שומע קולות וביקש שאסתכל החוצה. הסתכלתי מהחלון שמשקיף על ההתנחלות וראיתי ג׳יפ של הצבא ובערך עשרה מתנחלים שזרקו אבנים על הבתים של משפחת עומרי.

החיילים ירו גז מדמיע לעבר התושבים שיצאו להגן על הבתים. כעבור כמה דקות המתנחלים התקרבו לבית שלנו והתחילו לזרוק גם עליו אבנים. גם החיילים שליוו אותם התקרבו והיה ברור שהם מאבטחים אותם.  אני ובעלי עלינו על גג הבית, ואני צילמתי חלק מהאירוע משם. בעלי אמר לי שהוא שמע את החיילים מדברים עם המתנחלים ומבקשים מהם להפסיק לזרוק אבנים כדי לא לגרום בעיות. בעלי צעק עליהם וגם קילל אותם, ואז החיילים ירו לעברנו רימוני גז מדמיע וגם זרקו רימוני הלם.

לא ידענו לאן לברוח. פחדתי לרדת לקומת הקרקע כי חששתי שהמתנחלים והחיילים ייכנסו ויתקפו אותנו. בסוף הסתתרנו בחדר המדרגות, זה היה המקום הכי מוגן כי אין שם חלונות ולא נכנס גז. אחרי רבע שעה הגיעו כמה תושבים מהכפר וג׳יפ של רבש"ץ ההתנחלות. הוא דיבר עם המתנחלים והם התרחקו וחזרו לכיוון ההתנחלות. נראה היה שהם מוכנים להישמע רק להוראות שלו.

יוני 2020

13
עסירה אל-קיבלייה, 19.6.20: שמשה מנותצת במכוניתה של משפחת עומרי. צילום: באדיבות המשפחה
עסירה אל-קיבלייה, 19.6.20: שמשה מנותצת במכוניתה של משפחת עומרי. צילום: באדיבות המשפחה

עסירה אל-קיבלייה, מחוז שכם: מתנחלים תקפו בית באבנים לאור יום, והשחיתו את מכונית המשפחה באישון לילה

ב-13.6.20, בסביבות השעה 16:00, תקפו כ-15 מתנחלים באבנים את ביתם של מייסאא ועבד אל-באסט עומרי, בשנות ה-50 לחייהם, בשכונה הדרומית של הכפר. בני המשפחה יצאו להגן על רכושם ותושבים נוספים מהכפר הגיעו למקום כדי לסייע להם. לאחר כמה דקות הגיע למקום ג'יפ צבאי וחיילים שיצאו ממנו ירו רימוני גז מדמיע לעבר התושבים המתגוננים. התושבים התפזרו והמתנחלים חזרו לכיוון ההתנחלות יצהר, שהוקמה במרחק של כקילומטר מהמקום בשנת 1983.

ימים ספורים לאחר-מכן, ביום שישי, 19.6.20, התעוררו בני הזוג עומרי באישון לילה למשמע פיצוץ מחוץ לביתם. כשיצאו החוצה ראו כארבעה מתנחלים נמלטים לכיוון רכב הביטחון של ההתנחלות, שעמד במרחק של כ-150 מטר מביתם. בני המשפחה גילו כי המתנחלים שברו את השמשה האחורית ושני הצמיגים האחוריים באחת ממכוניות המשפחה.

6
מתנחלים מתגודדים ליד בתים בעסירה אל-קיבלייה, 6.6.20. צילום: בני משפחתו של איבראהים מחפוז
מתנחלים מתגודדים ליד בתים בעסירה אל-קיבלייה, 6.6.20. צילום: בני משפחתו של איבראהים מחפוז

עסירה אל-קיבלייה, מחוז שכם: מתנחלים תקפו בתים באבנים, וחיילים הצטרפו אליהם בירי אש חיה ורימוני גז והלם

ביום שבת, 6.6.20, בסביבות השעה 18:30, נעמדו כחמישה מתנחלים על ראש גבעה מעל הכפר עסירה אל-קיבלייה. לצידם חנה ג'יפ צבאי ובמקום שהו כמה חיילים. המתנחלים התקרבו לבתי הכפר, הג'יפ התקרב אף הוא, ואז המתנחלים החלו ליידות אבנים על הבתים. כשיצאו התושבים כדי להגן על עצמם ועל רכושם - ירו החיילים לעברם רימוני גז והלם, ואש חיה באוויר.

ההתקפה על הכפר נמשכה כחצי שעה.

מאז שהרשות הפלסטינית הפסיקה את התיאום הבטחוני מול ישראל, לאור כוונות הסיפוח, אין תיאום ביטחוני בין הרשות הפלסטינית לזרועות הביטחון הישראליות. משכך, לא נותר למותקפים למי לפנות, ולו על מנת לזכות במראית עין של הגנה ואכיפת החוק, וראש המועצה פנה לצלב האדום בקריאה לעזרה. בינתיים, באו המתנחלים על סיפוקם ועזבו את מהמקום.

EU

פרסום זה הופק בסיוע האיחוד האירופי. בצלם לבדו אחראי לתכניו, שאינם משקפים בהכרח את עמדות האיחוד האירופי.