דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

ירי, תקיפות, יידוי אבנים ובקבוקי תבערה על מכוניות ובתים, פלישה לכפרים, הצתת מבנים ושדות, השחתת מטעים ורכוש: אלימות קשה ויומיומית של מתנחלים כלפי פלסטינים מתקיימת כבר מזמן בשירות המדינה במטרה לדחוק את הפלסטינים מאדמתם. במסגרת הבלוג שהושק בתחילת 2020 ניתן ביטוי לקולות האנשים החשופים לאלימות זו. לרקע בנושא

ינואר 2021

24
שתיל זית עקור בחלקתו של תאייסיר סמאמרה. ח'. שוויכה, 24.1.21. צילום: נסר נוואג'עה
שתיל זית עקור בחלקתו של תאייסיר סמאמרה. ח'. שוויכה, 24.1.21. צילום: נסר נוואג'עה

ח'. שוויכה, מחוז חברון: מתנחלים עקרו 100 שתילי זית

ב-24.1.21, גילה החקלאי תאייסיר סמאמרה, בן 59, כי מתנחלים עקרו כ-100 מתוך 200 שתילי זית שנטע באדמתו. במרחק של כקילומטר אחד מהחלקה הוקם המאחז מצפה אשתמוע.

23

בורין, מחוז שכם: מתנחלים תקפו באבנים בית בבנייה, בפעם השלישית מאז יוני 2020

ב-23.1.21 הגיעו כעשרה מתנחלים, ובהם רכז הביטחון של ההתנחלות הר ברכה, וכחמישה חיילים, לפאתי השכונה הצפון-מזרחית בכפר והחלו ליידות אבנים על בית בבנייה, שבמרחק של כקילומטר ממנו הוקם המאחז סנה יעקב (גבעת רונן). באותה עת היו במקום בעל הבית, איבראהים עיד, בן 43, וכמה עובדים. כמה מתושבי הכפר התאספו במקום והגנו על הבית מפני המתנחלים. לאחר זמן קצר, המתנחלים עזבו את המקום מבלי לגרום נזק.

זו התקיפה השלישית של ביתו של עיד בידי מתנחלים מאז חודש יוני 2020: ב-18.6.20, מתנחלים יידו אבנים על הבית, שברו את צנרת המים שלו והציתו מטעי זית ושקד בסביבתו. חיילים שהגיעו לאזור ירו רימוני גז מדמיע וכדורי מתכת מצופים גומי לעבר תושבי השכונה שהגיעו להגן על הרכוש. ב-9.10.20, מתנחלים תקפו את השכונה באבנים, רכז הביטחון של ההתנחלות הר ברכה עצר עובר אורח תושב הכפר, ניפץ אחד מהחלונו במכוניתו, ירה שתי יריות באוויר, ומסר אותו לידי חיילים, שעצרו אותו למשך שלושה ימים בלי שום סיבה.  ב-10.10.20, מתנחלים יידו אבנים על הבית ושברו כמה מחלונותיו. גם הפעם, חיילים שהגיעו למקום ירו רימוני גז מדמיע לעבר התושבים.  

תושבי הכפר בורין, המוקף בהתנחלויות הר ברכה ויצהר, סובלים כבר שנים מתקיפות חוזרות ונשנות של מתנחלים. בשנות השמונים הוקמה ההתנחלות יצהר כקילומטר דרומית לכפר, וההתנחלות הר ברכה הוקמה כקילומטר אחד צפון מזרחית לכפר - שתיהן על אדמות הכפר בורין וכפרים שכנים.

שתיל שנכרת על ידי מתנחלים בחלקתו של עבד אחמד. כפר א-דיכ, 23.1.2021. צילום: עבד אחמד
שתיל שנכרת על ידי מתנחלים בחלקתו של עבד אחמד. כפר א-דיכ, 23.1.2021. צילום: עבד אחמד

כפר א-דיכ, מחוז סלפית: מתנחלים כרתו 120 שתילי זיתים והסבו נזק לתכולה של מבנה חקלאי בחלקה סמוכה

ב-23.1.21, הגיע עבד אחמד, בן 60 ואב לשישה לאדמתו וגילה כי מתנחלים כרתו את כל 120 שתילי הזיתים שנטע לפני ארבע שנים באדמתו המשתרעת על-פני 16 דונם מצפון לכפר. במרחק של כקילומטר מתצפון לאדמותיהם הוקמה ההתנחלות ברוכין.  

בנוסף, פלשו המתנחלים למבנה חקלאי קטן במטע הזיתים הסמוך של מוחמד איוב, בן 60 ואב לחמישה, שברו את המנעול, ניפצו חלון, והשחיתו מזרן וכלי מטבח שאוחסנו בו.

21
שמשה מנופצת במכוניתו של מוג'אהד עטיאני, לאחר שמתנחלים רגמו את מכוניתו באבנים. סמוך להתנחלות תומר, 21.1.21. צילום: מוג'אהד עטיאני
שמשה מנופצת במכוניתו של מוג'אהד עטיאני, לאחר שמתנחלים רגמו את מכוניתו באבנים. סמוך להתנחלות תומר, 21.1.21. צילום: מוג'אהד עטיאני

כביש 90, סמוך להתנחלות תומר, בקעת הירדן: מתנחלים יידו אבנים על מכוניות פלסטיניות וניפצו את שמשותיה של אחת מהן

ב-21.1.21, לקראת חצות, מתנחלים יידו אבנים על מכוניות פלסטיניות שנסעו בכביש 90, פחות מקילומטר מכניסת ההתנחלות תומר שבבקעת הירדן. שתי אבנים פגעו במכוניתו של מוג'אהד עטיאני, בן 33 ואב לילד, תושב הכפר יאסוף. אבן אחת ניפצה את שמשתה הקדמית ואבן אחרת פגעה בשלדת הרכב, בצד האחורי הימני.  

עטיאני המשיך בנסיעה והתרחק ממקום האירוע.

ההתנחלות תומר הוקמה בשנת 1978 על אדמות הכפר פסאאיל.

בית שחלונותיו נופצו בידי מתנחלים. ג'ינסאפוט, 21.1.21. צילום: עבד אל-כרים סעדי, בצלם
בית שחלונותיו נופצו בידי מתנחלים. ג'ינסאפוט, 21.1.21. צילום: עבד אל-כרים סעדי, בצלם

ג'ינסאפוט, במחוז קלקיליה: מתנחלים חסמו את הכניסה לכפר ותקפו באבנים בתים ומכוניות חונות. בדרכם החוצה ניפצו שמשות של מכונית בה ישב תושב הכפר

ב-21.1.21, בסביבות השעה 22:30, הגיעו כשמונה מתנחלים, בשתי מכוניות, לכפר ג'ינסאפוט. הם חסמו את הכניסה המזרחית והתקדמו ברגל לתוך השכונה המזרחית, שם תקפו באבנים את הבית הראשון ברחוב, בבעלותה של משפחת בשיר, ושתי מכוניות השייכות למשפחה. הם ניפצו חמישה חלונות בבית ניקבו את כל הצמיגים במכוניות וניפצו חלון צדדי באחת מהן.

בני המשפחה, שהבחינו בתוקפים מחלון ביתם, יצאו החוצה. המתנחלים ברחו חזרה למכוניות שלהם, אותן הותירו בתחילת כביש הגישה לכפר.

רכב מסחרי שמתנחלים ניקבו את גלגליו. ג'ינסאפוט, 21.1.21. צילום: עבד אל-כרים סעדי, בצלם

בינתיים ניסה מוחמד יוסף, וטרינר תושב הכפר, בן 23, להגיע לביתו. מכיוון שמכוניות המתנחלים חסמו את דרכו, הוא המתין מאחורי ההגה לשובם ולפינוי הנתיב. המתנחלים, בדרכם החוצה, הבחינו ביוסף וניצלו את ההזדמנות להסב נזק נוסף. הם ניפצו את השמשה הקדמית וחלון צדדי במכונית, נכנסו למכוניותיהם ונסעו משם לכיוון ההתנחלות עמנואל.

לאחר שהמתנחלים הסתלקו, חסמו בני משפחת בשיר ותושבים נוספים מהכפר את הכניסה המזרחית לכפר באמצעות סלעים, מחשש לשובם של המתנחלים, והזעיקו את המשטרה. לאחר כחצי שעה הגיעו למקום שוטרים מלווים בחיילים. השוטרים גבו עדויות, צילמו את הנזקים, לקחו דגימות מהאבנים ועזבו את המקום.

בעדות שמסר לתחקירן בצלם, עבד אל-כרים סעדי, סיפר עלאא בשיר, תושב הכפר ג'ינסאפוט בן 39 ואב לחמישה, על פלישת המתנחלים לשכונתו והאלימות הנלווית:

הייתי בבית עם האחים שלי, שהגיעו לבקר, ואשתי ח'ולוד ארגנה את הילדים לשינה. פתאום שמעתי אבן פוגעת בחלון חדר השינה של הילדים. ח'ולוד הסתכלה מהחלון וצעקה שהיא רואה מתנחלים מיידים אבנים על המכונית שלי, שחנתה מחוץ לבית. יצאתי מיד החוצה, עם האחים שלי, וראינו את המתנחלים בורחים לכיוון הכניסה המזרחית לכפר, שנמצאת 200 מטרים בערך מהבית שלנו. ראינו שתי מכוניות חונות בתחילת הכביש המוביל להתנחלות עמנואל.

רצנו אחריהם אבל לא הצלחנו לתפוס אותם. גיליתי שהם ניפצו את החלון הצדדי במכונית המסחרית שלי וניקבו את ארבעת הצמיגים שלה.

 

בעדות שמסר לתחקירן בצלם, עבד אל-כרים סעדי, סיפר מוחמד יוסף, תושב ג'ינסאפוט נשוי בן 23, כיצד הותקפה מכוניתו בידי מתנחלים בעת שישב בה:

ביום חמישי, 21.1.21, בשעות הלילה, הייתי בדרכי הביתה מהעבודה. כשהגעתי לכניסה המזרחית לכפר שתי מכוניות חסמו את הדרך. צפרתי והבהבתי להן כדי שיפנו את הדרך כי לא ידעתי שאלה מכוניות של מתנחלים. לו ידעתי, הייתי מסתובב וחוזר הביתה בדרך אחרת.

פתאום הגיעה קבוצה של 5-4 מתנחלים, אבנים בידיהם, והתחילו ליידות אותן על המכונית שלי. פחדתי מאוד ושמתי את ידיי על הראש כדי להגן עליו. הם ניפצו את השמשה הצדדית של המכונית משמאל, וכל הזכוכיות עפו לי על הראש ועל הפנים. הם ניפצו גם את השמשה הקדמית והיה לי מזל שהיא לא נשברה לרסיסים. התקיפה נמשכה בערך דקה ואז המתנחלים נכנסו למכוניות שלהם והסתלקו.

מה שקרה לי היה איום ונורא. לא עלה על דעתי שהמתנחלים יגיעו עד בתי הכפר ויתקפו אותנו. לא יכולתי לברוח לשום מקום. עד עכשיו אני בהלם ובחרדה מהתקיפה הזאת.

כמה שניות אחרי שהם הסתלקו הגיעו תושבים מהכפר וחסמו את הכניסה עם סלעים, במחאה על התקיפה של המתנחלים. אני לא אופטימי ולא מאמין שהצבא והמשטרה יישיגו עבורנו צדק, ולא מאמין שהם יתפסו את המתנחלים האלה ויענישו אותם.

כשני קילומטרים מדרום-מזרח לג'ינסאפוט הוקמה בשנות השמונים ההתנחלות עמנואל.

ג'אד סוואפטה בן השלוש, שנפגע מאבן שהשליך מתנחל על המכונית בה נסע. גבעת אסף, 21.1.21. צילום: המשפחה
ג'אד סוואפטה בן השלוש, שנפגע מאבן שהשליך מתנחל על המכונית בה נסע. גבעת אסף, 21.1.21. צילום: המשפחה

כביש 466, סמוך להתנחלות גבעת אסף, מחוז רמאללה: מתנחלים תקפו באלות ואבנים את מכוניתה של משפחה פלסטינית, ופצעו אם ואת בנה הפעוט

בערב יום חמישי, 21.1.21, נסעו ח. (26) ועלאא סוואפטה (35), תושבי רמאללה, עם שני ילדיהם, מג'ד (6) וג'אד (3), לביקור משפחתי בעיירה טובאס. כשהגיעו לקטע כביש המרוחק כ-300 מטרים מכביש 60 ומהכניסה להתנחלות גבעת אסף, הבחינו בני הזוג בעשרות מתנחלים רעולי פנים, שחסמו את הכביש כשבידיהם אבנים ואלות.

ח., שנהגה, עצרה את המכונית והמתנחלים הקיפו אותה והחלו לחבוט בה באבנים ובאלות. הם ניפצו את החלון שליד הנהג ואת החלון השמאלי במושב האחורי. אחת האבנים פגעה בידה של ח. ואבן נוספת פגעה בלחיו של ג'אד בן ה-3, שישב במושב האחורי. לאחר מספר שניות החלה ח. לנסוע וכשהאיצה את המכונית התפזרו המתנחלים שצרו עליה.

ח. נסעה עד הצומת הקרוב, שם עצרה ליד שוטרים וחיילים שאיבטחו מתנחלים נוספים שהתפזרו באזור. לאחר שח. ובעלה דיווחו על התקיפה שלהם, השוטרים צילמו את המכונית והזמינו אמבולנס.

לאחר כרבע שעה הגיע למקום פרמדיק ישראלי, רכוב על אופנוע, והגיש לג'אד עזרה ראשונה. לאחר כ-20 דקות הגיע אמבולנס של הסהר האדום ופינה את ג'אד למרפאה באל-בירה. אביו ואחיו של הילד התלוו אליו, וח. נסעה אחרי האמבולנס.

ג'אד עבר צילומי רנטגן ובדיקות, ולאחר שלא נמצאו שברים, הועבר למרכז הרפואי פלסטין ברמאללה לצורך השגחה. בסביבות השעה 23:00 שוחרר מבית החולים ובני המשפחה חזרו לביתם.

בעדות שמסרה לתחקירן בצלם, איאד חדאד, סיפרה ח. סוואפטה על תקיפת משפחתה ופציעת בנה הפעוט בידי מתנחלים:

רצינו לחגוג יום הולדת שש למג'ד אצל ההורים של עלאא, המתגוררים בטובאס, ולהישאר שם לסוף השבוע. אני נהגתי במכונית. כשהגענו למרחק של כמה מאות מטרים מהצומת המרומזר על כביש 60, מול ההתנחלות גבעת אסף,  ראיתי מישהו עם פנס שחסם את הדרך וסימן לי לעצור. יחד אתו היו יותר מעשרים אנשים. בהתחלה חשבתי שאלה חיילים שמציבים מחסום, ולכן עצרתי מיד. פתאום הבנתי שאלה מתנחלים כי הם היו רעולי פנים והחזיקו אלות ואבנים. אני לא מאחלת לאף אחד להיקלע למצב הזה. כל רגע הרגיש כמו שעה.

הם התחילו לחבוט במכונית וניסו לפתוח את הדלתות, שאני תמיד נועלת בגלל שיש לי ילדים קטנים. הם ראו את הילדים שישבו מאחורה, כי האיש שהחזיק פנס כיוון אותו לתוך המכונית. הוא עמד מולי וניצח על המתקפה. הם תקפו אותנו באבנים וחבטו בשלדה של הרכב עם כל מה שיהיה להם ביד. אני לא יכולה לתאר כמה פחדתי ונלחצתי.  התחלתי לצעוק "למען אלוהים, למען אלוהים!" והילדים התחילו לצעוק ולבכות. האבנים התחילו לנפץ את החלונות ושברים עפו לתוך המכונית. חשבתי שאנחנו עומדים למות והתחלתי להתפלל.

לא יכולתי להתקדם כי הם חסמו את הדרך מכל הכיוונים ואחד מהם האיר עם הפנס ישר על הפנים שלי וסינוור אותי. בשלב מסוים החלטתי לנסוע, יהיה מה שיהיה, וחשבתי שאו שאגן על המשפחה שלי או שאנחנו נמות. התחלתי לנסוע וכולם התפזרו.

הגענו עד הצומת וליד הכניסה לגבעת אסף ראינו כוחות של משטרה וצבא. מאיפה שהם עמדו הם היו יכולים לראות איך תקפו אותנו, ופשוט אבטחו את המתנחלים שהפגינו שם. עצרתי את המכונית בצד הכביש ודיברנו עם השוטרים. הראינו להם את מצב המכונית והם בדקו אותה. הילדים בכו ואנחנו ניסינו להרגיע אותם. אחרי רבע שעה בערך ביקשנו מהם שיזמינו אמבולנס, ופרמדיק ישראלי שהגיע על קטנוע נתן לג'אד טיפול ראשוני.

אחרי 5 דקות הגיעו שוטרים ששאלו אותנו על מה שקרה. הם לקחו אחת משלוש האבנים שהיו בתוך המכונית והציעו לנו להגיש תלונה במשטרת בנימין.

אחרי 20 דקות בערך הגיע אמבולנס של הסהר האדום הפלסטיני. הם רצו לפנות את ג'אד למרפאה באל-בירה ובעלי נסע איתו יחד עם מג'ד, שפחד לנסוע איתי במכונית אחרי מה שקרה. נסעתי אחריהם וג'יפ של הצבא נסע אחרינו כמה קילומטרים, עד שהתרחקנו מהאזור המסוכן.
זה היה לילה מטורף. ראינו את המוות בעיניים, פחדנו ונלחצנו ברמות שאי אפשר לתאר.  למרות שזה נמשך רק כמה רגעים, המראה המפחיד של המתנחלים לא מרפה ממני ומהילדים, שעברו לישון איתנו בחדר בגלל שהם מפחדים לישון לבד ומתעוררים כמה פעמים בלילה מרוב פחד. הם לא מרגישים בטוחים. בכל פעם שאנחנו נכנסים לאחד החדרים מג'ד מבקש שאסגור את הדלת ואת החלון.

האירוע הזה יישאר חקוק בזיכרוננו תמיד, בעיקר בראש של הילדים שלי. התייעצתי עם פסיכולוגית דרך האינטרנט כדי שתעזור לי להתמודד ותמליץ לי איך להתנהל עם הילדים, ואני דואגת להם ומתפללת לשלומם. הם הדבר הכי יקר שיש לי בחיים.

אבן שהשליכו מתנחלים וניפצה את שמשת מכוניתו של עבד אל-כרים אבו שחאדה. בורין, 21.1.21.
אבן שהשליכו מתנחלים וניפצה את שמשת מכוניתו של עבד אל-כרים אבו שחאדה. בורין, 21.1.21.

בורין, מחוז שכם: מתנחלים תקפו באבנים מכונית בנוכחות חיילים

ב-21.1.21, בסביבות השעה 20:30, תקפו כעשרה מתנחלים באבנים את מכוניתו של עבד אל-כרים אבו שחאדה, בן 48, אב לשבעה, תושב הכפר, בסמוך לכניסה לבורין, על כביש חווארה-יצהר. במקום נכחו מספר חיילים. המתנחלים ניפצו חלון צדדי במכונית וגרמו נזק לשלדתה.

תושבי הכפר בורין, המוקף בהתנחלויות הר ברכה ויצהר, סובלים כבר שנים מתקיפות חוזרות ונשנות של מתנחלים. בשנות השמונים, ההתנחלות יצהר הוקמה כקילומטר אחד דרומית לכפר, וההתנחלות הר ברכה הוקמה כקילומטר אחד צפון מזרחית לכפר, שתיהן על אדמות הכפר בורין וכפרים שכנים.

19

שיעב אל-בטם, דרום הר חברון: מתנחלים עקרו כ-100 שתילי זיתים

ב-19.1.21 גילו שני חקלאים משיעב אל-בטם כי מתנחלים עקרו כ-100 שתילי זית בחלקות האדמה שלהם, המשתרעות במרחק של  כ-200 מטרים מצפון-מערב למאחז אביגיל.

17
חלא קוט, שנפגעה בפניה מאבנים שהושלכו לעברה על ידי מתנחלים. מאדמא, 17.1.21. צילום: משפחת קוט
חלא קוט, שנפגעה בפניה מאבנים שהושלכו לעברה על ידי מתנחלים. מאדמא, 17.1.21. צילום: משפחת קוט

מאדמא, מחוז שכם: מתנחלים חדרו לכפר, יידו אבנים על ילדות ששיחקו בחצר ביתן ופצעו שתיים מהן

בצהרי יום ראשון, 17.1.21, שיחקו שלושת בנות משפחת קוט, אלמא (4), מאסה (6) וחלא (10), מול ביתן, הממוקם בקצה הדרומי של הכפר. אמם ויאאם, בת 30, שהתה בתוך הבית, יחד עם בתה בת החודשיים ובנה בן ה-9. האב שאהר (34) היה בעבודתו שבתוך ישראל.  

לפתע הופיעו מספר מתנחלים רעולי פנים, שהחלו ליידות אבנים על שלושת הבנות ממרחק של כמה עשרות מטרים. מאסה נפגעה מאבן ברגלה, אבל הצליחה לרוץ הביתה ולקרוא לאמה, שיצאה ומצאה את חלא מוטלת על הקרקע לאחר שנפגעה בפניה מאבן ואיבדה את הכרתה. בזמן שהמתנחלים המשיכו ליידות אבנים עליה ופגעו ברגלה, ויאאם הכניסה את בנותיה הביתה ושטפה את פניה של חלא. בינתיים המשיכו המתנחלים ליידות אבנים על הבית ושברו חלון במטבח וחלון בחדר השינה.   

המתנחלים ברחו מהמקום, בזמן שגיסה וגיסתה של ויאם, הגרים ליד בית המשפחה, הגיעו למקום עם חבר. הגיסה והחבר לקחו את חלא לבית החולים רפידיא בשכם, בשעה בה חאתם, אחיו של שאהר, נשאר בבית עם ויאם וילדיה. בבית החולים נבדקה חלא, קיבלה טיפול ראשוני בשל הנפיחות בפניה ושוחררה לביתה. לאחר שלושה ימים שבה חלא לביקורת בבית החולים ועברה צילומי רנטגן, בהם התגלו סדק בלסת העליונה ושבר באף, ונקבע שעליה לעבור ניתוח לקיבוע עצמות האף ולהתקין שתל במקום שן פגועה.  

תושבי הכפר מאדמא, כמו מרבית תושבי הכפרים הסמוכים להתנחלות יצהר, סובלים מהתקפות חוזרות ונשנות של מתנחלים. בשנת 2020 לבדה תיעד בצלם שלוש תקיפות של מתנחלים על בתי תושבים בכפר, בהם בית אחר של משפחת קוט.

חלא קוט בת העשר סיפרה בעדות שמסרה לתחקירנית בצלם, סלמא א-דיבעי, על תקיפתה באבנים על ידי מתנחלים:

שיחקתי מול הבית עם שתי האחיות שלי ופתאום שמעתי קולות מכיוון ההר. הסתכלתי לשם ופתאום ראיתי בן אדם מכוסה פנים, שזרק עליי אבן. נפלתי על הרצפה. כשהתעוררתי מצאתי את עצמי על מיטה בבית החולים. שמעתי רופא קורא בשמי. פחדתי מאוד, לא הבנתי איפה אני ולא ידעתי מה לעשות.

אני לא זוכרת שום דבר חוץ מזה שזה היה איש גבוה וענק. הפנים שלו היו רעולות וראיתי רק את העיניים הגדולות שלו. לא ידעתי שהוא מתנחל, חשבתי שהוא מהכפר. אחר כך הבנתי שאלה היו מתנחלים שזרקו עלינו ועל הבית שלנו אבנים. ביקשתי מההורים שלי לישון במיטה שלהם כי אני מפחדת שהם יחזרו ויתקפו אותנו שוב.  

אני לא מצליחה לישון בלילה, בכל פעם שאני עוצמת עיניים אני רואה את המתנחל הזה, העיניים שלו רודפות אותי במבטים כועסים.

בעדות שמסרה לתחקירנית בצלם סלמא, א-דיבעי, סיפרה ויאאם קוט על תקיפת ביתה ובנותיה בידי מתנחלים:

בצהרי יום ראשון, 17.1.21, עסקתי בעבודות הבית. התינוקת שלי לוסינדא ישנה בחדר השינה שלי, ובני כרם, בן 9, שיחק בתוך הבית. שלושת הבנות יצאו מהבית  ושיחקו מולו כמו שהן נוהגות לעשות מדי יום.

פתאום מאסה נכנסה הביתה, אוחזת ברגלה, וקראה: ״פגעו בי עם אבן!״. שאלתי אותה: ״מי פגע בך?״, והיא ענתה: ״אנשים״. הלכתי לכניסה לבית וראיתי את הבת שלי, חלא, מוטלת על הקרקע, שישה מטרים מהבית בערך. רצתי אליה ותוך כדי קראתי בשמה אבל היא לא ענתה לי. כשהגעתי אליה היא עדיין לא הגיבה כי היא לא הייתה בהכרה. ירד לה דם מהפה ומהאף. ראיתי כמה אנשים רעולי פנים שזרקו אבנים לכיוון שלנו והבנתי שאלה מתנחלים.

בשעה בה שתי אבנים פגעו בי ברגל ימין, משכתי את חלא מהכתפיים, כי אני לא מסוגלת להרים אותה, הכנסתי אותה לתוך הבית וסגרתי את הדלת. שטפתי את הפנים שלה במים וניקיתי את הדם כי לא ידעתי מאיפה היא מדממת. בינתיים שמעתי אבנים פוגעות בקיר של הבית וזכוכיות מתנפצות. כעבור כמה דקות כבר לא שמעתי אבנים פוגעות בבית, רק את הבכי של הילדים, שהיו מפוחדים מאוד.

חאתם, אחיו של בעלי, שגר לידנו, הגיע יחד עם אשתו וחבר שלו. גיסתי והחבר לקחו את חלא לבית החולים בשכם, כי אני לא יכולתי להשאיר את הילדים לבד בבית, ו חאתם נשאר איתנו כי הוא חשש שהמתנחלים יחזרו. בעלי, שעובד בישראל, חוזר הביתה רק בשעה מאוחרת.

מרוב אימה שכחתי לגמרי שלוסינדא ישנה במיטה שלה בחדר השינה. רצתי לשם מהר והייתי בהלם כשראיתי על המיטה שלי שתי אבנים גדולות וזכוכיות. תודה לאל שלוסינדא הייתה באותו זמן במיטה שלה ולא נפגעה, כי פעמים רבות היא ישנה במהלך היום במיטה שלי. באותו יום השכבתי אותה במיטה שלה, אני אפילו לא יודעת למה. אם היא הייתה במיטה שלי היא בטוח הייתה נפגעת – אם לא מאבן אז מהזכוכיות שעפו שם. הרמתי אותה, היא עדיין ישנה כמו מלאכית, והתחלתי לבכות על מה שקרה לנו בלי שום אזהרה מוקדמת.

זו הפעם הראשונה שמתנחלים מתקרבים כל כך לבית שלנו וזה היה מאוד מפחיד. בדרך כלל הם תוקפים בתים בכפר ומנסים להשתלט על אדמות, אבל לא מצליחים להגיע ממש לתוך הכפר כי אנשים מבחינים בהם ויוצאים לגרש אותם.

חלא חזרה הביתה אחרי שלוש שעות בערך, יחד עם אבא שלה, שנסע מהעבודה שלו ישר לבית החולים.  באותו לילה ובשני הלילות שאחריו היא לא הסכימה לישון במיטה שלה וישנה אצלנו. היא מפחדת מאוד. כולנו מפוחדים. מאז האירוע בעלי חוזר כל לילה הביתה ולא נשאר במקום העבודה.  

בעלי הרכיב ניילון על החלונות השבורים במטבח ובחדר שינה. באותו לילה היה קר מאוד וכולנו סבלנו.  

אחרי שלושה ימים לקחנו את חלא לבדיקת  מעקב בבית החולים. עשו לה צילום רנטגן והתברר שהיא צריכה לעבור ניתוח כי יש לה שבר באף.  יש לה גם סדק בעצם הלסת העליונה והיא איבדה אחת מהשיניים שלה ותצטרך שתל. היא אמורה לעבור ניתוח ביום רביעי, 27.1.21. כשחזרנו מבית החולים חלא הייתה מאוד לחוצה מהניתוח ופרצה בבכי. כמובן שניסיתי להרגיע אותה, אבל היא ילדה קטנה וזאת חוויה קשה בשבילה.  

כקילומטר אחד מבית משפחת קוט הוקמה ההתנחלות יצהר.

16
חלון מנופץ בבית משפחת אדריס, ח'לת א-נתש, 16.1.21. צילום: רג'אאי טריף
חלון מנופץ בבית משפחת אדריס, ח'לת א-נתש, 16.1.21. צילום: רג'אאי טריף

ח'לת א-נתש, ממזרח לעיר חברון: מתנחלים תוקפים בית באבנים שוב ושוב, למרות פניות חוזרות ונשנות למשטרה

במהלך שלושה ימים, בין ה-16-18.1.21, מתנחלים תקפו שוב ושוב את בית משפחת אדריס טריף בשכונת ח'לת א-נתש שממזרח לעיר חברון. המתנחלים, שחלקם היו רעולי פנים, הגיעו למקום בשעות הבוקר והערב, וניפצו חמישה מחלונות הבית. אבי המשפחה, רג'אאי אדריס טריף, בן 37 ואב לשישה, התקשר למשטרה בכל תקיפה כזאת, אך השוטרים הגיעו תמיד באיחור, אם בכלל. טריף אף שלח למשטרה תיעוד וידיאו של התקיפות. השוטרים המליצו בפניו להגיש תלונה בתחנת המשטרה, וב-25.1.21 הגיע אדריס טריף למשטרת קריית ארבע. הוא נאלץ להמתין שעתיים עד שהורשה להיכנס לתחנה, ואז קיבל את פניו שוטר שרשם את תלונתו.

אולם, בשעות הערב של ה-1.2.21, שוב הגיעו מתנחלים לבית, תקפו אותו באבנים, חלקם באמצעות קלע, וניפצו כמה מחלונותיו. אדריס טריף דיווח גם הפעם למשטרה, וגם הפעם הגיעו השוטרים לאחר שהמתנחלים הסתלקו, כחצי שעה לאחר פנייתו. השוטרים צילמו את האבנים שיידו המתנחלים על גג הבית ובתוכו ואת החלונות המנופצים, ושבו והציעו לטריף לאדריס להגיש תלונה בתחנת המשטרה, אך הוא בחר שלא לעשות כן, היות שהדבר אינו מביא תועלת.

המאחז גל, המתפקד כשכונה בהתנחלות קריית ארבע, הוקם בשנת 2014 במרחק של פחות מ-100 מטר מח'לת א-נתש. מאז הוקם תוקפים מתנחלים חקלאים באזור ומונעים מהם גישה לאדמותיהם.

בעדות שמסרה ב-3.2.21 לתחקירנית בצלם מנאל אל-ג'עברי, סיפרה עאאישה טריף-אדריס, בת 36, על תקיפות המתנחלים ועל חוסר התוחלת בבפנייה למשטרה:

אני גרה עם בעלי רג'אאי וששת הילדים שלנו: זוהור (14), קוסאי (12), ניסאן (9), סעיד (4), אוסייד (3) והתינוק אווייס בן פחות מחודשתשעה ימים, בבניין בן שתי קומות בח'לת א-נתש. בבניין יש חמש דירות, וחוץ מאיתנו גרים בו ההורים והאחים של בעלי.  

מאז הקמת המאחז, אנחנו סובלים באופן קבוע מתקיפות של מתנחלים צעירים, שמיידים אבנים על הבית שלנו. זה משפיע מאוד על הילדים שלנו, שהתחילו לאחרונה להרטיב ומפחדים לישון לבד במיטות שלהם. הם מתעקשים לישון כולם במיטה שלנו.  

בשעות הצהריים של ה-16.1.21 חזרתי הביתה מבית החולים אחרי שילדתי את הבן שלנו, אווייס. היינו מאוד שמחים ואני הייתי מותשת ורציתי רק לישון ולנוח. אבל מתנחלים הגיעו לבית שלנו התחילו ליידות עליו אבנים. זה נמשך גם למחרת וגם ביום שאחרי זה, 17 ו-18 לחודש. המתנחלים הגיעו בבוקר ובערב ויידו על הבניין אבנים. הילדים פחדו מאוד ואני הייתי מבוהלת ומותשת.  

ב-1.2.21, בסביבות השעה 15:30, שוב הגיעו מתנחלים, בני 17-16, והתחילו ליידות אבנים על הבית עם רוגקטה. האבנים פגעו בגג ובחלונות והילדים התחילו לבכות. ניסיתי להרגיע אותם, בזמן שבעלי ניסה לצלם בטלפון שלו את מה שקורה. הוא התקשר למשטרה הישראלית, ושני שוטרים הגיעו אחרי חצי שעה, אבל עד אז המתנחלים כבר הסתלקו.  

השוטרים ראו את החלונות המנופצים ואת האבנים שהיו על גג הבית ואחד מהם, שהציג את עצמו בשם פואאד ודיבר ערבית שוטפת, צילם את האבנים והחלונות וביקש מבעלי לא לגעת באבנים כי רצו לקחת את האבנים בשבל טביעות אצבעות של המתנחלים התוקפים. השוטרים ביקשו מבעלי לגשת לתחנת המשטרה בקריית ארבע ולהגיש תלונה אבל הוא לא הלך. זה חסר כל תועלת, שלא לדבר על זה שמייבשים אותו שם בחוץ שעות ארוכות ועל היחס הגרוע שהוא מקבל שם בכל פעם שהוא הולך להגיש תלונה.   

רג'אאי אדריס תיאר גם הוא בעדות שמסר ב-26.1.21 לתחקירנית בצלם מנאל אל-ג'עברי את התקיפות החוזרות והנשנות של המתנחלים ואת ההבטחות השווא של המשטרה:

מאז שהקימו את המאחז שכונת גל, אחנו וקרובי המשפחה שלי שגרים לידנו, סובלים מתקיפות חוזרות ונשנות של מתנחלים. לפעמים הם מיידים אבנים על הבתים שלנו ולפעמים הם מונעים מאיתנו להגיע לאדמות החקלאיות שלנו, שקרובות לבתים פה. זה קורה במיוחד בתקופת המסיק, כשהמתנחלים עושים מה שהם רוצים באדמות שלנו והמנהל האזרחי מאפשר לנו להגיע אליהן רק למשך יומיים.

בחודש האחרון התקיפות שלהם התגברו. פעם זה היה קורה רק בסופי שבוע ובחגים היהודיים, אבל השנה ילדי מתנחלים, בני 17-12, זורקים אבנים על הבתים שלנו כמעט כל יום. זה מעורר פחד ואימה אצל הילדים. הרעש של האבנים שפוגעות בגג או בחלונות של הבית הוא מבעית. בכל פעם אני מתקשר למשטרה הישראלית, וכבר הגשתי עשרות תלונות בתחנת המשטרה בקריית ארבע, אבל זה לא מועיל. בנוסף, יש עמדת שמירה בראש הגבעה, וכל התקיפות נעשות לעיני שני חיילים שמוצבים בה. הגשת התלונה היא סיוט בפני עצמו כי נותנים לי לחכות שעות מול תחנת המשטרה עד שנותנים לי להיכנס, ולפעמים אפילו לא נותנים לי להיכנס בכלל.  

באחת התקיפות בחודש ינואר, אחרי שהתקשרתי למשטרה הגיעו שני שוטרים, שאחד מהם הציג את עצמו בשם ארז. הם צילמו את החלונות ואת האבנים וארז הבטיח לי שהם יפסיקו את התקיפות של המתנחלים. הוא נתן לי מספר טלפון בכדי שאדווח לו ואשלח לו תיעוד וידיאו של התקיפות. עשיתי את זה אבל התקיפות נמשכות.  

אתמול הלכתי לתחנת המשטרה וחיכיתי שם יותר משעתיים בחוץ עד שהכניסו אותי, ואז השוטר התייחס אליי בצורה מאוד עצבנית ודרש את מסמכי הבעלות על האדמה שעליה אנחנו גרים והיתר מהמנהל האזרחי לשהות באזור. עניתי לו שבאתי להגיש תלונה ולא להציג היתרים על הזכות שלי לגור בבית שלי. בקשתי ממנו שיתקשר לשוטר ארז, כדי שיבין ממנו שמדובר באירוע אמיתי. הוא התקשר אליו וארז ככל הנראה שלח לו את צילום הווידאו. אחרי רבע שעה בערך הוא גבה ממני עדות ואז חזרתי הביתה מותש.

א-ריחיה, מחוז חברון: מתנחלים השחיתו כ-30 עצי זית בני שלוש שנים

ב-16.1.21, גילו תושבי הכפר כי  מתנחלים השחיתו כ-30 שתילי זית בני שלוש שנים בחלקת אדמה שמדרום אליה הוקמה ההתנחלות בית חגי.

13
שמשה מנותצת במכוניתו של חיג'אז חיג'אז, לאחר שהותקף בידי מתנחלים. תורמוסעיא, 13.1.21. צילום:  ח'יג'אז ח'יג'אז
שמשה מנותצת במכוניתו של חיג'אז חיג'אז, לאחר שהותקף בידי מתנחלים. תורמוסעיא, 13.1.21. צילום: ח'יג'אז ח'יג'אז

תורמוסעיא, מחוז רמאללה: מתנחלים תקפו תושבים והציתו מכוניות בנוכחות חיילים, שירו רימוני גז מדמיע על התושבים

בשעות הערב המוקדמות של יום רביעי, ה-13.1.21, שבוע לאחר שמתנחלים פיזרו דוקרנים על כביש המשמש פלסטינים בלבד, הבחינו תושבים מהכפר בתנועה חשודה של כלי-רכב באדמותיהם. הם מיהרו להגיע למקום כדי לבדוק את המתרחש, ועם הגיעם חסם את דרכם כלי-רכב של רכז הביטחון של ההתנחלות שילה. שומר החווה שהקימו מתנחלים לפני כשנה בסמוך למאחז עדי עד, במרחק של כמה מאות מטרים ממזרח לאדמות חקלאיות של תושבי תורמוסעיא, הצטרף אליו. כמה דקות לאחר מכן, הגיעו למקום כשישה מתנחלים והחלו ליידות אבנים על התושבים, שעמדו ושוחחו עם שני המתנחלים הראשונים. מרבית התושבים נמלטו, והמתנחלים התנפלו על החקלאי חיג'אז חיג'אז, בן 46, שניסה להדוף אותם בידיו, ועל תושב נוסף שנשאר במקום. חיג'אז הצליח לחמוק למכוניתו והחל להתרחק מהמקום אך המתנחלים רדפו אחריו וניפצו חלון צדדי. זוהי פעם שלישית שחיג'אז נפגע מהתקפות מתנחלים מאז חודש אפריל, 2020.

התושבים התרחקו כשבעים מטרים ובנקודה שבה עצרו התאספו תושבים נוספים מהכפר. בינתיים הגיעו למקום עשרות מתנחלים, מלווים בעשרות חיילים ושוטרים. החיילים התחילו לזרוק רימוני גז לעבר התושבים, שניסוגו הלאה לכיוון הכפר. שניים מהתושבים נאלצו לנטוש את מכוניותיהם לאחר שהתמלאו בגז מדמיע ולברוח מהמקום ברגל. לאחר שהתרחקו ניגשו המתנחלים למכוניות והציתו את שתיהן בנוכחות החיילים. התושבים, שראו את הלהבות, ניסו לחזור כדי לכבות את האש, אך החיילים חסמו את דרכם. לאחר שהמכוניות נשרפו כליל, החרימו אותן כוחות הביטחון.  

חיג'אז חיג'אז, בן 46 ואב לחמישה, תושב הכפר תורמוסעיא, תיאר באוזני תחקירן בצלם, איאד חדאד, את תקיפתו בידי המתנחלים וכיצד החיילים שיתפו פעולה עמם:

בתקופה האחרונה, במהלך  פחות מ-9 חודשים, נפגעתי שלוש פעמים מאלימות  של מתנחלים. ב-21.4.20, בתחילת מגפת הקורונה, הגעתי לחרוש את הקרקע שלי אחרי תיאום, וגיליתי שמתנחלים כרתו לי 40 עצי זית בני 35 שנה, הגשתי תלונה אבל זה לא הועיל לשום דבר. והשנה, ב- 9.1.21. נגרם לגלגל שלי תקר כשנסעתי בדרך שמובילה לאדמות שלי, כשמתנחלים פיזרו עליה עשרות דוקרנים ומסמרים.   

הפעם השלישית הייתה ביום רביעי, 13.1.21, בשעה 18:30: הבחנו באורות של כלי-רכב באדמות שלנו ויצאנו לשם בשתי מכוניות כדי לבדוק מה קורה. הנחנו שאלה מתנחלים, כי הם עושים את זה לפעמים ואנחנו רגילים לתקיפות שלהם ולפגיעה בעצים ובחוות שלנו שם.  

נסעתי עם חבר במכונית שלי וכשהתקרבנו לשם, כלי-רכב של רכז הביטחון של ההתנחלות שילה חסם לנו את הדרך. אנחנו מכירים אותו. הוא שאל אותנו לאן אנחנו נוסעים ולמה וענינו לו שאנחנו מודאגים מתנועה של כלי-רכב באדמות שלנו. הוא אמר לנו שאין לנו מה לחשוש ואלה היו רק האורות של המכונית שלו ואין אף אחד אחר באזור.

בזמן שדיברנו הגיע המאבטח של החווה החדשה, שהמתנחלים הקימו, במכונית שלו. זה איש גבוה עם זקן בלונדיני ארוך. הוא הצטרף לדיון ואני אמרתי לצעירים מהכפר שהיו איתנו שאני חוזר למכונית שלי. הם המשיכו בשיחה.  

תוך פחות משתי דקות הופיעו 6 מתנחלים. אני לא יודע מאיפה הם צצו. היה חשוך. הם החזיקו אלות ואבנים ומייד התחילו לתקוף אותנו. רכז הביטחון של שילה עמד בצד, והמאבטח של החווה כיוון את הרובה שלו אלינו כדי למנוע מאיתנו להתגונן. לצעירים לא הייתה ברירה אלא לסגת. יצאתי מהמכונית כדי לנסות להדוף אותם  בידיים, אבל רק אני ועוד בחור, ליית', נשארנו שם והמתנחלים התחילו לתקוף אותנו. ניסיתי להגן על הראש בידיים מהאבנים שהמתנחלים זרקו עלינו, ותוך כמה שניות ליית' ואני הצלחנו לחזור למכונית שלי ולנסוע משם. המתנחלים רדפו אחרי המכונית וניפצו את השמשה הצדדית מאחורה.  

אחרי שהתרחקתי למקום בטוח בדקתי את מצבי וראיתי שספגתי כמה חבורות, אחת ברגל ימין, אחד בחזה ואחת בכף יד שמאל.  

עצרנו במרחק של 70-50 מטרים מהמתנחלים ואז הגיעו עוד תושבים מהכפר. בינתיים הגיעו עוד עשרות מתנחלים וג'יפים של הצבא והמשטרה. הצעתי לתושבים שנחזור לכפר אבל חלק מהם התעקשו להישאר שם. מהר מאוד החיילים התחילו לזרוק לעברנו רימוני הלם ולירות רימוני גז וברחנו. שני תושבים לא הצליחו להתפנות במכוניות שלהם מעוצמת הגז, אז נאלצו לנטוש אותן ולברוח ברגל. בזמן שהחיילים ושומרי המתנחלים היו קרובים אליהם, כמה מתנחלים ניצלו את המצב והציתו את המכוניות.

ראינו את האש מרחוק וניסינו לחזור כדי לכבות אותה אבל החיילים לא אפשרו לנו. המכוניות נשרפו לגמרי והתושבים התפזרו בגלל הגז וחזרו הביתה בסביבות השעה 19:30.  

למחרת, הקישור הפלסטיני ביקש ממני להגיש תלונה במשטרת בנימין אבל סירבתי בגלל שאני לא מאמין שהשוטרים יטפלו בזה בצורה הוגנת. אחד מבעלי המכוניות הגיש תלונה.

שמשה מנופצת במכוניתו של מחמוד עות'מאן, צומת זעתרה-תפוח, 13.1.21. צילום: מחמוד עות'מאן
שמשה מנופצת במכוניתו של מחמוד עות'מאן, צומת זעתרה-תפוח, 13.1.21. צילום: מחמוד עות'מאן

צומת זעתרה-תפוח: מתנחלים יידו אבנים על מכוניות פלסטיניות. אחת האבנים ניפצה את שמשתה הקדמית של אחת מהן

ב-13.1.21, בסביבות השעה 20:30 בערב, קבוצת מתנחלים יידתה אבנים על מכוניות פלסטיניות שחלפו בצומת זעתרה (תפוח), על כביש 60.  

אחת האבנים ניפצה את השמשה הקדמית במכוניתו של מחמוד עות'מאן, בן 39, תושב הכפר מג'דל בני פאדל אשר במחוז שכם, שחלף במקום.

11

עקרבא, מחוז שכם: מתנחלים חרשו אדמות של חקלאים פלסטינים, שוטרים וחיילים סילקו דווקא את החקלאים ועצרו אחד מהם

ביום שני, 11.1.21, בשעות הצהריים, נודע לתושבים מהכפרים עקרבא ומג'דל בני פאדל באזור שעב אל-חייה שמתנחלים חורשים את אדמותיהם. מאות מטרים משם הוקמה בשנת 1972, על אדמות עקרבא, ההתנחלות גיתית.

עשרות תושבים הגיעו לאזור, ואז נתקלו בחמישה מתנחלים, בהם רכז הביטחון של ההתנחלות גיתית, שעיבדו את האדמות באמצעות שני טרקטורים ומחפר. כמה דקות לאחר מכן הגיעו למקום גם שוטרים וחיילים, שניסו להרחיק את התושבים הפלסטינים מהמקום. בעקבות עימותים שהתפתחו בין התושבים למתנחלים, אשר כללו דחיפות הדדיות, עצרו השוטרים את רעד בני פאדל, בן 37, תושב עקרבא, בטענה שדחף את אחד המתנחלים.

בסביבות השעה 16:00 עזבו התושבים, בלית ברירה, את המקום. החיילים והשוטרים נשארו באזור ואבטחו את המתנחלים, שהמשיכו לעבד את הקרקע עד שעות הערב. בני פאדל הועבר לאחר מעצרו למשטרת בנימין ומשם לכלא עופר, שם הוחזק עד ה-22.1.21, אז שוחרר לאחר שהפקיד ערבות.

יומיים לאחר מכן, ב-13.1.21, שבו עשרות תושבי הכפרים והתאספו באדמותיהם. בסביבות השעה 10:00 מוחמד זין א-דין, בן 70, ובנו עז א-דין זין א-דין, בן 46, תושבי מג'דל בני פאדל, הגיעו גם הם לאדמות שבבעלותם באזור זה. מאחר שדרך הגישה לאדמות אינה סלולה, הם השאירו את מכוניתם בצד הכביש הראשי ברגל לאדמותיהם, מרחק של כ-500 מטרים.

לאחר שהתקדמו מטרים ספורים, הופיעו פתאום מאחוריהם שני מתנחלים. הם הכו את האב, מוחמד, עם אלה בראשו ובכתפו. הוא נפל ואז ראה את אחד המתנחלים רץ אל בנו, זין א-דין, ומכה גם אותו בראשו עם אלה, בעוד המתנחל השני מנסה להפילו על הקרקע. בשלב זה הרים האב אבן וזרק אותה לעבר המתנחלים כדי להרחיקם מבנו, תוך שהוא קורא לעזרה. חיילים שהגיעו למקום עד מהרה לא הגישו לשניים עזרה ראשונה ולא ניסו אפילו לעצור את המתנחלים. לאחר כרבע שעה, הגיע למקום אמבולנס ישראלי וצוותו העניק לשניים עזרה ראשונה. לאחר מכן הם פונו במכונית פרטית של תושב הכפר למרפאה בעקרבא, ומשם לבית חולים בשכם - שם נבדקו, עברו צילומי רנטגן ופצעיהם נתפרו. השניים סירבו להישאר להשגחה בבית החולים, בשל חששם ממגפת הקורונה.

מאז האירוע ועד לפרסום אייטם זה, נאסר על כל התושבים להגיע לאדמתם עד שיציגו מסמכים המוכיחים את בעלותם בקרקע, למרות שהם מעבדים את הקרקע מזה שנים ארוכות. בינתיים, ממשיכים המתנחלים לעבד את הקרקע ללא כל הפרעה.

בעדות שמסר לתחקירנית בצלם, סלמא א-דיבעי, תיאר רעד בני פאדל, בן 36 ואב לשלושה, תושב הכפר עקרבא כיצד הותקפו החקלאים ב-11.1.21:

אני מנהל יחסי ציבור ומנהל פרויקט בחברת החשמל סאטקו. אני ואחי איימן, בן 53, ירשנו מסבא שלנו חלקת אדמה שנמצאת בצד המזרחי של הכפר, באזור שנקרא "אל-חייה". אנחנו שותלים שם גידולים מדי שנה. ב-1982, המתנחלים ניסו להשתלט על הקרקע שלנו אבל בית משפט ישראלי קבע שהיא נמצאת מחוץ לגבולות של ההתנחלות גיתית ולא אפשר להם לקחת אותה.

ביום שני, 11.1.21, בערך בשעה 14:30, אני ואחי איימן הגענו לחלקת האדמה שלנו אחרי שאחד מרועי הצאן באזור התקשר ואמר לנו שמתנחלים חורשים את האדמה שלנו. התקשרתי למשטרה הישראלית ולקישור הפלסטיני וביקשתי שיגיעו למקום. כשהגענו לחלקה היו שם שני מתנחלים שעבדו על שני טרקטורים, ומתנחלים נוספים, שאחד מהם הוא רכז הביטחון של ההתנחלות גיתית. המתנחלים אמרו שהם עובדים בארץ ישראל ושהאדמה הזאת היא שלהם. ניסיתי להסביר להם שירשתי את האדמה הזאת מאבא שלי, שירש אותה מסבא שלי, ואנחנו עובדים בה כל שנה ושותלים בה גידולים ושמעולם לא הגיעו לחלקה מתנחלים או חיילים. כלום לא עזר, הם המשיכו לחרוש את השטח שלנו ולהתגרות בנו וכל הזמן אמרו שזו הארץ שלהם ושהאדמה שייכת להם, ואם אנחנו השתמשנו בה כל השנים האלה - זה היה זמני, עד שהיא חזרה אליהם.

הצבא והמשטרה הגיעו ואני חשבתי שהם יעצרו את המתנחלים, אבל ברגע שהמתנחלים דיברו עם החיילים ועם השוטרים, השוטרים אמרו לנו לעזוב את המקום. הסכמנו בתנאי שגם המתנחלים ילכו, כי לא הגיוני שאנחנו נעזוב והם ישארו ויעבדו את האדמה שלנו, אבל המתנחלים סירבו לעזוב. עמדנו, 8-6 אנשים, במחאה מול הטרקטור אבל זה לא הזיז למתנחל, שהמשיך לנסוע עד שכמעט דרס אותנו. זזנו ברגע האחרון. לא ידענו מה לעשות. בקשנו עזרה מהמשטרה, מהצבא ומהמת"ק הפלסטיני וכלום לא עזר, ואז רכז הביטחון של ההתנחלות גיתית התחיל לצעוק עלינו ודחף אותי. דחפתי אותו בחזרה ואז הוא הכה אותי מאחור בצוואר. כאב לי מאוד. צעקתי עליהם "תצאו מהאדמה שלי" ודחפתי איזה בעל תפקיד מההתנחלויות שהיה שם. בתגובה, הוא דיבר עם השוטרים ודרש שיעצרו אותי וזה מה שהם עשו. השוטר התקדם אליי ואזק לי את הידיים. חשבתי שהוא רק יעכב אותי במקום, אבל הוא הוביל אותי לניידת שהסיעה אותי לתחנת המשטרה בבנימין.

בתחנת המשטרה הכניסו אותי לחדר שבו נשארתי 5 שעות בערך.  חוקר ניסה להפליל אותי בכל דרך אפשרית בדברים שלא עשיתי. הוא האשים אותי שזרקתי אבנים ושתקפתי איש ציבור, ואני הכחשתי הכל. אחרי החקירה העבירו אותי לכלא עופר, ולמחרת בבוקר החזירו אותי לתחנת המשטרה בבנימין ושוב חקר אותי אותו חוקר, על אותם דברים, ואיים שהוא יכניס אותי לכלא. התאפקתי ולא הגבתי כמובן. החזירו אותי שוב לעופר ונשארתי שם עד 22.1.21. במהלך התקופה הזאת התקיימו כמה דיונים בבית המשפט ובאחרון הגיעו שני תושבים מהכפר שהיו עדים לאירוע והעידו. שוחררתי בערבות ואמרו לי שאם ייקבע דיון אהיה חייב להגיע אליו. עד היום לא קיבלתי שום זימון.

זו הייתה תקופה קשה מאוד. התקיפו אותי באדמה שלי ואז הפכו אותי לפושע. אני סובל ממחלת לב וצריך לקחת תרופה באופן קבוע, אבל למרות שאמרתי את זה בבדיקה הרפואית בכלא, הם התעלמו מזה וכל הזמן שהייתי שם לא קיבלתי את התרופה.

מוחמד זין א-דין ובנו עז א-דין זין א-דין, תיארו בעדויות שמסרו לתחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי את תקיפתם יומיים לאחר מכן:

מוחמד זין א-דין, בן 70 ואב ל-12, חקלאי, סיפר בעדותו:

בבעלותי 30 דונם באזור "תל אל-ח'שבה", מדרום לעקרבא ומצפון למג'דל בני פאדל. בכל שנה אני חורש את האדמה וזורע בה חיטה. השנה, בגלל שהגשמים התעכבו, עוד לא זרעתי. בגלל שבתחזית מזג האוויר אמרו שצפוי גשם בימים הקרובים רציתי לזרוע את החיטה, כמו כל שנה. תמיד אני זורע שם כל מיני דגנים ולא נתקל בשום בעיות.

ביום רביעי, 13.1.21, בערך בשעה 9:30 בבוקר, הגעתי לאזור עם הבן שלי, עז א-דין, אחרי ששמענו ברמקולים של המסגד שמתנחלים חורשים את האדמות שלנו. החלקה שלנו נמצאת בערך 500 מטרים מהכביש. בגלל שהדרך משובשת, השארנו את המכונית שלנו בצד הכביש והתקדמנו ברגל.

הספקתי ללכת כמה מטרים ואז הבן שלי, עז א-דין, שהלך לפניי, אמר לי להיזהר. בשנייה שסובבתי את הראש כדי להסתכל אחורה, חטפתי מכה חזקה בראש ונפלתי על האדמה. היו שם מתנחלים שבכלל לא הבחנתי בהם.

המתנחל הכה אותי עם אלה כמה פעמים ביד ובגב, ואז ניגש לבן שלי והכה אותו עם האלה בראש בזמן שהמתנחל השני אוחז בו. הרמתי אבן וזרקתי אותה לכיוון המתנחלים כדי להרחיק אותם מהבן שלי, צעקתי וקראתי לעזרה. הרגשתי שאני עומד לאבד את ההכרה וכבר לא ידעתי מה קורה סביבי. בינתיים הגיעו אלינו בערך 10 חיילים וכמה שוטרים.

בנו, עז א-דין זין א-דין, בן 46 ואב לשבעה, סיפר גם הוא בעדותו:

אחד המתנחלים הכה את אבא שלי עם אלה בראש. הוא נפל על האדמה והמתנחל הכה אותו כמה פעמים בידיים ובגב. כשראיתי אותו במצב הזה השתגעתי והתחלתי לצעוק ולקרוא לעזרה, אבל אחד המתנחלים רדף אחרי והכה אותי בראש עם האלה. המתנחל השני הצטרף אליו וניסה להפיל אותי על האדמה, ואני ניסיתי להימלט מהם. ברגע מסוים הזזתי את הראש שלי והאלה פגעה בראש של המתנחל השני. חטפתי כמה מכות בזרועות וברגליים ונפלתי. הרגשתי סחרחורת. אבא שלי זרק אבן לעבר המתנחלים כדי להרחיק אותם ממני. בינתיים הגיעו למקום חיילים, אבל הם לא התייחסו לזה שאבא שלי, איש זקן שלא יכול לעשות כלום, דימם שם והדם כיסה לו את הפנים. אני דיממתי מהראש וכל הבגדים שלי, אפילו הנעליים, היו מוכתמים בדם.

הגיעו כמה תושבים מהכפר ועוד שוטרים, אבל הם לא עשו כלום. המתנחלים נעלמו מהמקום וכבר לא ראיתי אותם. כנראה שהשוטרים הרחיקו אותם כי כלי-הרכב שלהם, טנדר מיצובישי, עוד היה באזור. אחד החיילים נתן לנו תחבושות ונשארנו לחכות שם לאמבולנס. כעבור 15 דקות בערך הגיע אמבולנס ישראלי והצוות שלו הגיש לנו עזרה ראשונה.

אחד מתושבי הכפר לקח אותנו במכונית שלו למרפאה בעקרבא, ומשם העבירו אותנו לבית החולים בשכם. בבית החולים עשו לנו צילומי רנטגן בגלל הפגיעות בראש, ואחר-כך תפרו את הפצע שלי ב-16 תפרים, וגם את הפצע של אבא שלי תפרו. הרופא רשם לנו תרופות נגד כאבים וביקש שנישאר בבית החולים להשגחה אבל שנינו סרבנו. בגלל מגפת הקורונה מפחיד כרגע להיות בבית החולים.

חזרנו הביתה עם ראשים חבושים ובגדים מוכתמים בדם. ראש מועצת הכפר ותושבים אחרים שבאו לבקר אותנו סיפרו לנו שהמתנחלים חרשו את האדמות. הם חרשו גם את החלקה שלנו, שהשטח שלה הוא 30 דונם. כנראה שהם חרשו אתמול שטח של 2,000 דונם בערך. עבדו שם שני טרקטורים גדולים ועוד דחפור שסילק אבנים. הם יישרו את האדמה ושינו את פני השטח כך שכולו הפך לחלקה אחת גדולה. הם פשוט מאד השתלטו על האדמה שלנו, בקלות ובקור רוח, תחת אבטחה של הצבא והמשטרה.

10

קוסרה, מחוז שכם: מתנחלים השחיתו כ-190 שתילי זיתים

ב-10.1.21 גילו שלושה מתושבי הכפר כי מתנחלים השחיתו כ-190 שתילי זית ששתלו לפני כחודש בחלקת האדמה שלהם שמדרום לכפר.

אזור תורמוסעיא, מחוז רמאללה: מתנחלים פיזרו דוקרנים על כביש המשמש פלסטינים בלבד ונעצו בו מוטות ברזל. למחרת הושחת צמיג משאית שעברה במקום

ביום ראשון, 10.1.21, פיזרו מתנחלים דוקרנים על כביש "א-דאהראת" ונעצו בו מוטות ברזל. הכביש עובר במישור תורמוסעיא, כקילומטר ממזרח לכפר, ומשמש פלסטינים בלבד. פלסטינים שעברו במקום אספו את הדוקרנים ועקרו את מוטות הברזל ממקומם, אך בשל החשכה ככל הנראה לא איתרו את כולם.

למחרת, בשעות הבוקר המוקדמות, עברה במקום משאית בבעלות פלסטינית ואחד מצמיגיה נוקב על-ידי מוט ברזל שנותר במקומו.

9
שמשה אחורית מנופצת כתוצאה מיידוי אבנים של מתנחלים במכוניתו של ג׳מאל דאר שלבי. תורמוסעיא, 9.1.21. צילום: ג׳מאל דאר שלבי
שמשה אחורית מנופצת כתוצאה מיידוי אבנים של מתנחלים במכוניתו של ג׳מאל דאר שלבי. תורמוסעיא, 9.1.21. צילום: ג׳מאל דאר שלבי

תורמוסעיא, מחוז רמאללה: מתנחלים תקפו חקלאים ששהו על אדמתם, והבריחו אותם מהמקום בגיבוי חיילים. מכוניתו של תושב נפגעה כתוצאה מהאלימות

ב-9.1.21 אחר הצהריים, ארבעה חקלאים שהו באדמותיהם שממזרח לכפר. כחמישה מתנחלים הגיעו למקום כשהם מלווים בשני ג'יפים צבאיים, והחלו להתגרות בתושבים, לקלל אותם ולצעוק עליהם בדרישה שיסתלקו. עד מהרה התקבצו במקום מתנחלים נוספים ותושבים מהכפר, כך שמספר האנשים משתי הקבוצות הגיע לכדי עשרות. בשלב הזה המתנחלים תקפו את החקלאים במקלות ובאבנים,  והחיילים החלו לירות לעברם רימוני גז מדמיע ולהשליך רימוני הלם. התושבים נמלטו לכיוון הכפר.

לפני כשנה גברו משמעותית תקיפות המתנחלים על חקלאי תורמוסעיא, לאחר שאלו הקימו "חווה" כמה מאות מטרים ממזרח לכפר, בסמוך למאחז עדי עד.

ג׳מאל דאר שלבי, בן 41 ואב לחמישה, תושב הכפר, הותקף על-ידי מתנחלים באבנים כשניסה להימלט מהאלימות במכוניתו. חיילים שעמדו במרחק של מטרים ספורים מהמקום לא עשו דבר כדי להגן עליו מפני התוקפים, שניפצו את שמשתה האחורית של המכונית וגרמו נזק לשלדתה.

תושבי הכפר התרחקו כ-500 מטרים, ולאחר כחצי שעה, משהחיילים הרחיקו את המתנחלים לכיוון המאחז, חזרו לבתיהם.

ג׳מאל דאר שלבי תיאר את תקיפת המתנחלים את מכוניתו בעדות שמסר לתחקירן בצלם, איאד חדאד:  

מאז שהוקמו המאחז והחווה, אנחנו סובלים מהתעמרויות ותקיפות של מתנחלים, שמנסים לסלק אותנו מאדמותינו כדי להשתלט עליהן.  

ביום שבת, 9.1.21, בסביבות השעה 16:30, התקשרו אליי מהצבא הישראלי ואמרו לי להגיע לאדמות שמזרחית לכפר. הם יודעים שאני מדבר עברית, ולעתים קרובות אני מתווך בחיכוכים בין התושבים לצבא. הגעתי לשם תוך חמש דקות וראיתי שלושה מתנחלים וג׳יפ צבאי אחד. בהדרגה הגיעו לשם עוד הרבה מתנחלים וגם עוד ג׳יפ צבאי, כך שהיו שם בערך עשרה חיילים. דיברתי עם הקצין האחראי והסברתי לו שתושבי הכפר נמצאים באדמה שלהם ושהמתנחלים הם אלו שהגיעו להתגרות בהם. בינתיים המתנחלים איימו על התושבים, קיללו אותם וגם ניסו לתקוף אותם. החיילים הורו לתושבי הכפר לעזוב את המקום אבל הם סירבו והתעקשו להישאר באדמה שלהם, כי זו זכותם. הם דרשו מהחיילים להרחיק את המתנחלים אבל החיילים צידדו במתנחלים ודרשו מהתושבים לעזוב.

לאט לאט מספר המתנחלים גדל וכבר היו שם בערך חמישים איש. הגיעו גם תושבים נוספים מהכפר, אז גם אנחנו כבר היינו עשרות. המתנחלים החלו לתקוף תושבים באבנים ובמקלות והתושבים התחילו לברוח ולסגת. החיילים ירו עלינו רימוני גז מדמיע וזרקו רימוני הלם, אז גם אני נאלצתי לברוח.

נכנסתי למכונית שלי והתחלתי להסתובב כש-6-5 מתנחלים תקפו אותי. החיילים שהיו שם לא נקפו אצבע ולא ניסו להפסיק את התקיפה. הצלחתי להסתובב ולהימלט משם אבל הם הספיקו לנפץ לי את השמשה האחורית וגם גרמו נזק לגוף הרכב.

עצרנו כולנו במרחק של חצי קילומטר מערבית למקום וניסינו להרגיע את הצעירים כדי שהאירוע לא יהפוך לעימות בעל השלכות חמורות. האווירה הפכה למתוחה מאד. כעבור כחצי שעה הצבא כיוון את המתנחלים חזרה לכיוון המאחז. לאחר מכן החיילים ניגשו אלינו והורו לנו לחזור לכפר, והתושבים חזרו.

חיכיתי בשטח עד 19:00 כדי שהמשטרה תגיע, אבל הם לא הגיעו והקצין הציע שאגיש תלונה בתחנת בנימין. ויתרתי על זה כי אין לי אמון בהם, הם לא באמת עוזרים לנו. חזרתי הביתה.  

אני מעריך שתיקון הנזק שנגרם לי יעלה יותר מ-2,000 ש״ח. תודה לאל שלא נפגעתי גופנית.

ב-10.1.21, מתנחלים פיזרו דוקרנים על כביש העובר דרך אדמות החקלאיות מזרחית לתורמוסעיא - כביש המשמש פלסטינים בלבד - ונעצו בו מוטות ברזל. למחרת הושחתו צמיגים של משאית ושני כלי רכב שעברו במקום.

ב-13.1.21, מתנחלים שוב תקפו תושבי תורמוסעיא באותו אזור, בליווי חיילים שפיזרו את התושבים בגז מדמיע. המתנחלים הציתו שתי מכוניות, בנוכחות החיילים, לאחר שתושבים נטשו אותן בשל מטר גז המדמיע.

7
דיאא רוסתום על הטרקטור באדמות כפר מאלכ, טרם מעצר השווא שלו. 7.1.21. צילום: ג'יהאד אל-קאק. באדיבות יומן חדשות כפר מאלכ
דיאא רוסתום על הטרקטור באדמות כפר מאלכ, טרם מעצר השווא שלו. 7.1.21. צילום: ג'יהאד אל-קאק. באדיבות יומן חדשות כפר מאלכ

כפר מאלכ, מחוז רמאללה: חיילים צפו במתנחלים תוקפים חקלאים פלסטינים

בקיץ 2019 הקימו מתנחלים מאחז חדש על אדמותיו של כפר מאלכ, בסמוך להתנחלות כוכב השחר. בנובמבר 2020 העבירו המתנחלים את המאחז צפונה, לאדמות חקלאיות של תושבי כפר מאלכ ואל-מור'ייר, במרחק של כשני ק"מ מקהילה הבדואית ראס א-תין, הרועה בהן את צאנה. תושבי האזור הפגינו שוב ושוב נגד הקמת המאחז. באחת ההפגנות, ב-18.12.20, ירה מתנחל אש חיה לעבר המפגינים ומתנחלים אחרים איימו עליהם בעזרת שני כלבים. אנשי כוחות ביטחון שנכחו במקום לא עשו דבר. בהפגנה אחרת, ירו כוחות הביטחון למוות בעלי אבו עליא, נער בן 15 תושב אל-מור'ייר, שצפה בהפגנה.

מאז הקמת המאחז ב-2019, מתנחלים תוקפים חקלאים באזור ומונעים מהם לעבד את אדמותיהם. כך היה גם ביום חמישי, 7.1.21. באותו היום, בסביבות השעה 8:00 בבוקר, הגיעו כ-15 חקלאים, תושבי כפר מאלכ וכפרים סמוכים, עם ארבעה טרקטורים, לאדמותיהם הנמצאות במרחק של כשני קילומטר דרומית למאחז החדש. בדרכם הם ראו מתנחלים בתוך מספר כלי רכב ולידם ג'יפ צבאי, שעמדו לצד הכביש הסמוך לאדמות.

כחמש דקות לאחר שהתחילו לעבוד באדמתם, הגיעו למקום ארבעה מתנחלים, חמושים באלות, ואיתם ארבעה חיילים. המתנחלים חסמו את דרכם של הטרקטורים. כמה דקות לאחר מכן, הגיעו למקום כעשרה מתנחלים נוספים, חלקם חמושים באלות, והחלו ליידות אבנים לעבר החקלאים. מספר חקלאים יידו אבנים בחזרה לעבר המתנחלים כדי להרחיקם ולאחר מספר דקות התפתח עימות מילולי בין כמה מהחקלאים לכמה מתנחלים. כשאחד המתנחלים דחף את אחד החקלאים, העימות הסליםוהמתנחלים תקפו גם באלות ובאבנים את החקלאים, שחלקם הגיבו ביידוי אבנים חזרה לעבר המתנחלים.

בשלב מסוים ניסו כמה מהמתנחלים לתקוף את דיאא רוסתום, אחד החקלאים שנהג בטרקטור. בזמן שהוא ניסה להימלט, אחד המתנחלים ירה לעברו באקדחו ופגע בטרקטור. מיד לאחר מכן תקפו כמה מתנחלים מכונית שבה נהג חקלאי שניסה גם הוא להימלט מהמקום, וניפצו את שמשתה הקדמית וחלון צדדי.

עד לרגע זה, עמדו החיילים וצפו בתקיפת החקלאים על ידי המתנחלים מן הצד, תוך שהם מתעלמים מבקשות החקלאים להתערב. רק לאחר הירי, התערבו החיילים, אך רק כדי להרחיק את החקלאים מהמקום. הם ירו לעברם גז מדמיע ואילצו אותם להתרחק.

בשלב זה הגיעו למקום עשרות מתנחלים נוספים, כעשרה ג'יפים של הצבא ושל משמר הגבול ושוטרים. המתנחלים טענו כי נהג הטרקטור ניסה לדרוס אחד מהם והשוטרים עצרו אותו. הוא שוחרר רק לאחר עשרה ימים, לאחר שהפקיד ערבות של 3,000 ש"ח.

ביום של תקיפת המתנחלים ב-7.1.21 ובימים שלאחר מכן התייצבו חקלאים מספר פעמים במשטרת בנימין כדי להגיש תלונה נגד המתנחלים שתקפו אותם, אך השוטרים סירבו לאפשר להם להגיש תלונה. רק בפעם הרביעית שהגיעו לתחנה הצליחו החקלאים להגיש תלונה, אך לא קיבלו שום אישור על הגשתה.

באופן חריג ונדיר, נציג המת"ק הישראלי שהגיע למקום הציע להם לשוב לבתיהם ולחזור ב-11.1.21, אז, הבטיח, יזכו לאבטחה. באותו יום, בסביבות השעה 8:30 בבוקר, הגיעו לאדמותיהם כעשרה חקלאים מכפר מאלכ. כפי שהובטח להם, כעשרים שוטרי משמר הגבול ונציג של המת"ק הישראלי אבטחו אותם במהלך היום. עשרה מתנחלים ומתנחלות הגיעו למקום, הטרידו אותם, קיללו אותם ואף ניסו לחסום את דרכם של הטרקטורים, אך השוטרים הרחיקו אותם שוב ושוב. עד לסוף יום העבודה הספיקו החקלאים לחרוש חלק קטן מאדמותיהם, שאליהן חששו להגיע בשתיים האחרונות,  מאז הקמת המאחז באזור.

אירוע זה משקף, כמו עשרות מקרים אחרים, את המדיניות שמיישמת ישראל בגדה, במסגרתה מתנחלים אלימים תוקפים פלסטינים בעוד אנשי כוחות הביטחון נמנעים מלהתערב ומאפשרים להם לעשות כרצונם. הפרטה זו של האלימות מאפשרת למדינה להתנער ממנה ובמקביל להשיג את מטרותיה – ובראשן השתלטות על עוד ועוד אדמות פלסטיניות.

בעדות שמסר ב-12.1.21, לתחקירן בצלם, איאד חדאד, תיאר החקלאי ח'אלד בעיראת, בן 48 ואב לארבעה, את שהתרחש באותו היום:

חמש דקות אחרי שהתחלנו לעבוד הגיעו ארבעה מתנחלים והתקדמו אלינו. חלק מהם צילמו אותנו ואחרים התגרו בנו, צעקו עלינו וניסו לחסום לטרקטורים את המעבר ולמנוע את החריש. בתוך חמש דקות כבר היו שם יותר מעשרים מתנחלים, ולמרות זאת החיילים בג'יפ, שבינתיים התקרב אלינו, לא עשו כלום ורק צפו במתרחש מהצד. כשהגיעו עוד מתנחלים והם כבר הרגישו בעמדת כוח מולנו הם התחילו לתקוף אותנו באבנים. שאלתי את הקצין בג'יפ אם הם מתכוונים לעשות משהו בנדון אבל הוא התעלם ממני.

בשלב הזה אחד המתנחלים התגרה באחד החקלאים והתפתח עימות, כולל דחיפות ויידוי אבנים הדדיים. הלכתי מהר לאוטו שלי, כי רציתי להרחיק אותו מהמקום לפני שהמתנחלים יחבלו בו. ראיתי את נהג אחד הטרקטורים, דיאא, מנסה להתרחק מהמקום בטרקטור בזמן שכמה מתנחלים תקפו אותו באבנים ובאלות. הוא נזהר לא לפגוע בהם. אחד המתנחלים, בלונדיני עם פאות ארוכות, בסוף שנות השלושים שלו, ירה באקדח שלושה כדורים שפגעו בטרקטור ורק בנס לא בדיאא עצמו. אחר-כך המתנחל שירה טען שדיאא ניסה לדרוס אותו, אבל אני ראיתי במו עיני איך הם תקפו את דיאא והוא רק ניסה לברוח מהם ובכלל לא ניסה לתקוף אף אחד.

כשהצלחתי להגיע לאוטו שלי תקפה אותי קבוצה אחרת של מתנחלים. הם היו יותר מחמישה. ניסיתי להתחמק מהמכות, נכנסתי לאוטו והתחלתי לנסוע, אבל המתנחלים זרקו על המכונית אבן שניפצה את החלון שלידי ופגעה בי במצח - מצד שמאל. למרות שנפצעתי הצלחתי להסתובב והתחלתי לנסוע כשהמתנחלים ממשיכים לתקוף את האוטו עם אלות ואבנים. הם שברו גם את השמשה האחורית. המשכתי לנסוע עד שהתרחקתי, והודיתי לאל שהצלחתי להימלט משם בחיים.

כל הבלגן הזה נמשך בערך חמש דקות. החיילים לא עשו כלום עד שהחקלאים התחילו להגן על עצמם תוך כדי בריחה, ואז החיילים ירו לעברנו רימוני גז מדמיע, למרות שניסינו רק לברוח משם. הם ירו שלושה או ארבעה רימונים ובקושי יכולנו לראות מרוב גז וצריבה בעיניים.

בעדות שמסר ב-7.2.21, לתחקירן בצלם, איאד חדאד, תיאר נהג הטרקטור דיאא רוסתום, בן 33 ואב לשלושה, את האירועים:

כשהמתנחלים תקפו אותנו באלות ובאבנים, לא הצלחנו להדוף אותם, כי הם תקפו אותנו בחסות הצבא. כמה מאתנו גם נהגו באותם רגעים בטרקטורים ואחרים היו מבוגרים מדי להתנגד. היו גם כאלה שהמכוניות שלהם חנו קרוב והם חששו שהמתנחלים ייפגעו בהן. נאלצנו לסגת למקום גבוה יותר.

אני נהגתי באותם רגעים בטרקטור שלי, ובדיוק כשניסיתי לסובב אותו אחד המתנחלים, שחסם לי את הדרך, תקף אותי. היו לו עור בהיר, שיער בלונדיני ופאות, והוא חבש כיפה. הוא נראה לי  בשנות העשרים לחייו. בהתחלה הוא ניסה לתפוס את החלק הקדמי של הטרקטור. אני סובבתי את הטרקטור הכי הרבה שיכולתי כדי להתרחק ממנו ואז הוא שלף אקדח וירה ישר על הטרקטור והירי פגע בחלק הימני של הטרקטור וברדיאטור שלו. ברגע שהוא ירה לכיוון שלי חשבתי שהוא יהרוג אותי, כי היינו רק במרחק של מטר או שניים. נשארתי בחיים רק בזכות חסדי שמיים. הייתי מאוד מבולבל ואני לא יודע כמה כדורים בדיוק הוא ירה, כי קולות הירי התערבבו עם החבטות של האבנים שזרקו מתנחלים אחרים. בהמשך ראיתי על גוף הטרקטור 3 חורי ירי.

באותם רגעים החיילים התערבו לטובת המתנחלים. הם התחילו לירות עלינו רימוני גז בזמן שברחנו. לא יכולנו לעמוד בריח הגז והרגשנו חנק. הצלחנו להתרחק למקום בטוח ואז התחלנו לבדוק אם נפגענו. התחילו להגיע תגבורות של הצבא והמשטרה הישראלית וגם עוד מתנחלים. אני בעצמי לא נפגעתי, אבל מי הרדיאטור של הטרקטור דלפו אז התקדמתי צפונה לעין סאמיה כדי למלא מים ברדיאטור. בזמן שהייתי שם הגיע אלי סיור צבאי והם החרימו את תעודת הזהות שלי והורו לי לבוא אחריהם בלי להסביר לי למה.

כשהגענו למקום קרוב לכביש אלון נפגשנו עם ניידת של משטרת ישראל. החיילים מסרו להם את תעודת הזהות שלי ואז השוטרים אמרו לי: אתה עצור, אתה יכול לשמור על זכות השתיקה וכל מילה שתגיד עשויה לשמש נגדך. שאלתי למה עוצרים אותי והתברר שהמתנחל שירה על הטרקטור הגיש נגדי תלונה וטען שניסיתי לדרוס אותו. ניסיתי להסביר להם את מה שקרה אבל הם הורו לי לשתוק עד שאופיע בפני חוקר משטרה. אחר כך הם אזקו לי את הידיים מלפנים באזיקונים מתכתיים והעבירו אותו למושב האחורי של הניידת, שם הושיבו אותי בין שני שוטרים. שאלתי על הטרקטור ומה הם עומדים לעשות איתו, והם אמרו שהם ייקחו אותו לצורכי חקירה. עד עכשיו הם לא החזירו לי אותו.

הם לקחו אותי למשטרת בנימין. הגענו לשם בשעה 10:00 בבוקר והכניסו אותי לצינוק קטן וחשוך, בשטח של מטר על מטר וחצי שאפשר היה רק לעמוד בו או לשבת ולא היה בו כלום. אחרי שעתיים בערך הם הובילו אותי לחדר חקירה וחקרו אותי על האירוע. החוקר האשים אותי בניסיון לדרוס את המתנחל. הסברתי לו מה קרה ושהמתנחל הוא זה שחסם לי את הדרך ואני ניסיתי להימנע ממגע אתו, ושהוא ירה לכיוון שלי וכמעט הרג אותי. החוקר צפה בקטעי ווידיאו שצילמו המתנחלים וגם אחד החקלאים ששידר בפייסבוק. באף אחד מהסרטונים לא רואים שום דבר שמוכיח את הטענות של המתנחל. החוקר חקר אותי במשך יותר משעתיים.  

אחר כך הם העבירו אותי לחדר חקירה אחר שבו היו שניים-שלושה חוקרים, נראה לי שכולם היו קצינים. מי שניהל את החקירה הציג בפני את הווידיאו, רגע אחר רגע, ושאל אותי שאלות. זה נמשך שעות. הייתי מאוד רעב. מהבוקר לא אכלתי כלום ורק שתיתי קצת מים בין החקירות ונתנו לי פעם אחת לצאת לשירותים.

בשעה 22:00 הם החזירו אותי לצינוק כשאני עדיין אזוק. הם התישו אותי עם כל השאלות האלה. הרגשתי מותש לגמרי. לא היה מקום לישון. הצינוק קטן מדי וגם לא היה שום שמיכה. בזמן שישבתי על רצפת הצינוק, הגיע מפעם לפעם אחד החוקרים ושאל אותי עוד שאלות דרך החלון הקטן, עד השעה 2:00 לפנות בוקר. אני הייתי פה הקרבן, והמתנחל הוא העבריין. היו צריכים להעניש אותו.

בשעה 2:00 העבירו אותי, כשהידיים שלי עדיין אזוקות, בניידת לכלא עופר ושם הכניסו אותי לתא מעצר באגף מס' 14. נשארתי בתא עד ליום ראשון בבוקר, מתי שהתקיים דיון. היה עורך דין שייצג אותי ואפשרו לי לדבר איתו כמה דקות. סיפרתי לו מה קרה לי. במהלך הדיון עורך הדין שלי דרש שיחקרו אותי שוב, כי היו בעיות בחקירה הראשונה. השופט הסכים ודחה את הדיון.

ביום שלישי בבוקר החזירו אותי לחקירה בבנימין. הבהרתי שוב לחוקר את השתלשלות האירועים לפי סרטוני הווידיאו, רגע אחרי רגע, והבהרתי לו שאני חף מפשע. החוקר אמר לי: למה לא אמרת את הדברים האלה בהתחלה. אני מסרתי כל הזמן את אותה גרסה אבל כנראה שהם לא רצו להיראות נבוכים בגלל שסילפו את האמת, במיוחד אחרי שעורך הדין ביקש מהשופט לבדוק את סרטוני הווידיאו. החקירה נמשכה חמש שעות בערך ואז הם החזירו אותי לתא המעצר בעופר.

למחרת, 13.1.21 בבוקר, הם התקיים דיון נוסף. המשטרה ביקשה להאריך את המעצר שלי למשך שבוע. השופט דחה את הדיון למשך שבוע וביקש מהמשטרה להביא את המתנחל למסור עדות. למחרת, עורך הדין ערער על הדחייה וביקש להקדים את מועד הדיון. הוחלט לקיים את הדיון ביום ראשון.

בדיון שהיה ביום ראשון, 17.1.2021, עורך הדין דרש לשחרר אותי. בסופו של דבר השופט הורה לשחרר אותי תמורת הפקדת ערבות של 3,000 שקלים. אני לא מבין למה אני צריך לשלם ערבות כשלא עשיתי כלום, אבל שילמתי את הערבות. השופט החליט על השחרור בשעה 13:00, אבל שחררו אותי רק בשעה 21:30.  הטרקטור שלי עדיין אצלם ועורך הדין מטפל בהחזרה שלו.

מונתסר חמאייל, בן 46, נשוי ואב לשישה, מתאם הוועד החקלאי של כפר מאלכ, תיאר בעדות שמסר לתחקירן בצלם, איאד חדאד, את ניסיונותיו להגיש תלונה במשטרה:

ביום האירוע, בסביבות השעה 16:00, הגעתי לתחנת המשטרה בבנימין עם עוד שני חקלאים שנכחו בתקיפה. רצינו להגיש תלונה. אחרי שנתנו לנו לחכות יותר משעה, אמרו לנו שהחוקר עמוס בעבודה, כי הוא לבד היום, ושהוא לא יוכל לקבל אותנו. הלכנו הביתה וחזרנו למחרת, בשעה 9:00 בבוקר, אבל שוב לא קיבלו אותנו, באותם תירוצים.

ביום שלישי, ה-12.1.20, בשעה 9:00 בבוקר, הגענו למשטרה בפעם השלישית, בתיאום מראש עם עו"ד פרטי שמטפל בתיק המעצר של דיאא, ושוב קרה אותו דבר. הם אמרו לנו שהקצין מאוד עסוק ושלחו אותנו להגיש את התלונה באינטרנט.

כשכבר הגעתי הביתה התקשר עורך הדין וביקש שנחזור לתחנת המשטרה. חזרתי יחד עם חבר מהכפר והפעם חוקר קיבל אותי ופירטתי בפניו את מה שקרה. תוך כדי התיאור שלי החוקר צפה בסרטונים שהועלו לרשת. מסרתי לו את העדות במשך שעה וחצי בערך ואז חזרתי הביתה. לא קיבלתי שום אישור על הגשת התלונה.

6

ג'אלוד, מחוז שכם: מתנחלים עקרו כ-150 שתילי זיתים

ב-6.1.21 גילה החקלאי מחמוד מוחמד, בן 30, כי מתנחלים עקרו כ-150 שתילי זיתים שנטע כחודש קודם לכן. חלקת האדמה של מוחמד נמצאת ממזרח לג'אלוד, ובמרחק של כ-200 מטרים ממנה הוקם בשלהי שנות ה-90 המאחז אחיה.

4

סרטה, מחוז סלפית: מתנחלים נכנסו לכפר והשליכו אבנים ורימון הלם על בתים ומכוניות חונות

ב-4.1.21, בסביבות השעה 3:00 לפנות בוקר, פלשו שמונה מתנחלים לשכונה הדרומית של הכפר סרטה שמצפון-מערב לעיירה סלפית. הם יידו אבנים על בתי תושבים וכלי-רכב חונים, ניפצו שלושה חלונות בשני בתים ואף זרקו על אחד הבתים רימון הלם שהסב נזק לקיר החיצוני. בנוסף ניפצו שתי שמשות קדמיות וחלון צדדי בשני כלי-רכב שחנו במקום, והשחיתו את צמיגיהם. מעשיהם תועדו במצלמת אבטחה.

בעדויות שמסרו למחרת האירוע לתחקירן בצלם, עבד אל-כרים סעדי, תיארו קורבנות המתקפה את מה שעבר עליהם באותו לילה. מוסטפא ח'טיב, בן 62 ואב לחמישה, סיפר כיצד התעורר מאבן שפגעה בחלון הצמוד למיטתו:

לפני כמה חודשים עברתי התקף לב. עוד לא התאוששתי ממנו לגמרי ולא חזרתי לעבודה. מאז ההתקף התחלתי לישון בסלון.

ביום שני לפנות בוקר התעוררתי ונשארתי במיטה שלי, העומדת ליד החלון הצופה על הכביש הראשי. שמעתי מבחוץ רעשים ופיצוץ, ואבן פגעה בחלון שליד המיטה שלי ולא חדרה פנימה אלא נתקעה בין החלון לסורגים. נבהלתי מאוד ונפלתי מהמיטה. התרחקתי מהחלון בזחילה ובינתיים אשתי נכנסה לסלון וביקשתי ממנה לא להתקרב לחלון.

באותו זמן הבן שלי, איימן, שגר בחדר על הגג, ירד מהר במדרגות כי בגלל הפיצוץ הוא חשב שבלון הגז של התנור התפוצץ. אמרתי לו להיזהר ולא לצאת החוצה כי יש בחוץ אנשים שזורקים אבנים וחומרי נפץ. איימן ואני עלינו לחדר שלו כדי להשקיף משם על מה שקורה, וראינו שני מתנחלים רעולי פנים בורחים לכיוון מטע הזיתים בצד הדרומי של הכפר. 

שריפה ח'טיב, אשתו של מוסטפא, בת 55, סיפרה גם היא על אירועי אותו לילה:

אחרי שמוסטפא ואיימן עלו לגג כדי לבדוק מה קורה בחוץ, הבת שלי, חלא, בת 17,  התעוררה משנתה בבהלה בגלל הפיצוצים בחוץ והאבנים שהושלכו על הבית שלנו. ניסיתי להרגיע אותה אבל לא ממש הצלחתי, כי היא פחדה מאוד. אחרי כמה רגעים מוסטפא ואיימן ירדו ואמרו שהם ראו את המתנחלים בורחים ושהשכנים יצאו החוצה, ואז גם אנחנו העזנו לצאת כדי לראות מה קרה. כשיצאנו ראינו שהאריחים שעל קיר הבית מפוחמים, ועל הקרקע מול הבית היה מושלך רימון הלם. ראינו גם את שברי הזכוכית מהחלונות שהם ניפצו. במכונית של בעלי המתנחלים ניפצו את השמשה והשחיתו את הצמיגים. 

מוח'תאר סרסר, בן 35, אב לארבעה, סיפר בעדותו על אותו לילה:

ביום שני, 4.1.21,  בערך ב-3:00 לפנות בוקר, הייתי במיטה אבל לא נרדמתי עדיין. פתאום שמעתי שני פיצוצים בשכונה שלנו. קמתי וניגשתי לחלון שמשקיף על הכניסה לבית ועל הרחוב, וראיתי בחוץ ארבעה רעולי פנים. שניים מהם עמדו מול הבית של בן דוד שלי וזרקו אבנים על המכונית שחנתה מול הבית ושניים אחרים יידו אבנים על המכונית שלי, שחנתה מול הבית שלנו. הלכתי מיד לחדר הילדים כדי לבדוק את שלומם וראיתי שהם ישנים. השכנים יצאו החוצה וגם אני יצאתי וגיליתי שהשמשה האחורית של המכונית שלי וגם חלון צדדי נופצו, וששלושה מהצמיגים שלה הושחתו.

EU

פרסום זה הופק בסיוע האיחוד האירופי. בצלם לבדו אחראי לתכניו, שאינם משקפים בהכרח את עמדות האיחוד האירופי.