דילוג לתוכן העיקרי
חלקה חקלאית בבעלות תושב בית פוריכ ששרפו המתנחלים. התמונה באדיבות העד
תפריט
מהשטח
נושאים

מתנחלים תקפו באלימות חקלאים מח'ירבת טאנא ובית פוריכ שבמחוז שכם ואיימו עליהם

ב-14.6.21 התלקחו שריפות בשטחי מרעה על רכס המתנשא מדרום לכפר בית פוריכ ולקהילת ח'ירבתה טאנא. על רכס זה הוקמה ב-1984 ההתנחלות איתמר, על אדמותיהם של כפרים פלסטינים, ומאז הוקמו עליו גם כמה מאחזים. נוסף לגזל הקרקע, המתנחלים השתלטו על שדות המרעה ששימשו את הפלסטינים והם מונעים מרועי צאן ומחקלאים תושבי האזור להגיע אליהן.

למחרת, בשעות הערב, הגיעו כשמונה מתנחלים רעולי פנים לדרך המקשרת בין הכפר לקהילה. הם תקפו כמה חקלאים באלימות, דרשו לדעת מי (לטענתם) הצית את השריפה ערב קודם לכן, ואיימו עליהם. במהלך התקפת המתנחלים, הם ניפצו את חלונות מכוניתו של אחד החקלאים, והניחו בתוך תא המטען קרטון בוער. במקום אחר, הציתו המתנחלים שדה. כעשרים עצים וכעשרים כוורות דבורים נשרפו. לאחר מכן, הם עזבו את המקום.

מעשי אלימות של מתנחלים כלפי פלסטינים, בגיבוי המדינה ולא פעם בהשתתפות חיילים, הפכו כבר מזמן לחלק בלתי נפרד משגרת הכיבוש. התוצאה ארוכת הטווח של מעשי אלימות אלה היא נישולם של פלסטינים מאזורים גדלים והולכים בכל רחבי הגדה המערבית, דבר המקל על המדינה להשתלט על אדמות הגדה ועל משאביה.

להלן עדויותיהם של התושבים שהותקפו באותו ערב. העדויות נגבו על ידי תחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי ביומיים שלאחר מכן:

החקלאי אחמד חנני, בן 76, תושב בית פוריכ, סיפר כיצד ניפצו המתנחלים את החלונות של מכוניתו, ניסו להצית אותה ואיימו עליו:

הנזקים שהסבו המתנחלים למכוניתו של אחמד חנני. התמונה באדיבות העד
הנזקים שהסבו המתנחלים למכוניתו של אחמד חנני. התמונה באדיבות העד

ביום שלישי, ה-15.6.21, לפני השקיעה, אני ואחי מחמוד, בן 66, השקינו עצי זית בחלקת האדמה שלנו שנמצאת בצד המזרחי של הכפר, על הדרך שמקשרת לח'ירבת טאנא. פתאום, עצרו שתי מכוניות בדרך לידנו וכמה מתנחלים יצאו מהן. בהתחלה חשבתי שיש להם תקלה ברכב או משהו דומה, אבל אז ראיתי אותם מנפצים את החלונות של המכונית שלי.

פחדתי שהם גם ישרפו אותה, אז עליתי על הטרקטור שבו נהג מחמוד ונסענו יחד לכיוון המכונית שלי. כשהגענו, ראיתי שהמתנחלים ניפצו את כל החלונות. ברגע שהתקרבנו אליהם אחד מהם צעק עלינו לרדת מהטרקטור. ירדנו, ואז אחד המתנחלים טיפס על הטרקטור ונהג אותו בערך מאה מטרים. בינתיים, אחד מהם שדיבר ערבית טובה, אמר לנו: "למה שרפתם את ההר?" עניתי לו, "כמו שאתה רואה, אנחנו עובדים באדמה שלנו ואנחנו לא יודעים על מה אתה מדבר". הבנתי שהוא כועס כי מישהו שרף את ההר, שם הוא מטפל בכבשים שלו. המתנחל אמר לי, "תגיד תודה לאלוהים שאנחנו לא עצבניים ושנשחרר אותכם כי אתם מבוגרים". ואז הוא אמר לי ללכת משם מהר, לפני שישרוף את המכונית.

נכנסתי למכונית ומחמוד הלך לכיוון הטרקטור, והתחלנו לנסוע לכיוון הכפר שלנו. בדרך, הרחתי ריח של משהו נשרף, אז עצרתי את הרכב וירדתי כדי לבדוק מאיפה הריח. מצאתי קרטון בוער בתא המטען, האש התחילה כבר לשרוף את בגדי העבודה שהיו שם. הוצאתי אותם מהר, זרקתי אותם על האדמה וכיביתי אותם.

המתנחלים התכוונו לשרוף אותי, הם הציתו קרטון והכניסו אותו לרכב. זה ממש לא יאומן שהם משוגעים עד כדי כך שהם כמעט הרגו אותנו. כמו שהמתנחל אמר לי לפני שהוא עזב, שנלך משם לפני שהוא ישמיד את הקרבורטור ברכב. הם מתכוונים רק להזיק ולא שום דבר אחר.

החקלאי האשם נסאסרה, בן 38 ואב לשלושה, תושב בית פוריכ, סיפר כיצד מתנחלים התקיפו אותו ואיימו על חייו ועל עדר הכבשים שבבעלותו:

ב-15.6.21, בשעות הערב, בזמן שהאכלתי את שלושים הכבשים שלי, שמעתי רעש מחוץ לצריף. פתאום, מישהו השליך כיסא פלסטיק מבחוץ לתוך הצריף. אז ראיתי שמונה או תשעה מתנחלים רעולי פנים עומדים מחוץ לצריף. הם זרקו את כסאות הפלסטיק שהנחתי שם בעבר.

אחר כך המתנחלים הסתערו על הצריף וצעקו עליי: "מי שרף את ההר?". הם החזיקו מקלות וצינורות ברזל, דחפו אותי והיכו אותי כמה פעמים במקלות ובצינורות. חשבתי שהם יהרגו אותי אז תפסתי את אחד מהם והצמדתי אותו לרצפה וצרחתי שיתרחקו. הם התרחקו קצת ואז שחררתי את המתנחל. אחד מהם דיבר ערבית טובה מאוד והוא אמר לי: "מי זה שהצית את האש?" עניתי לו, "אני לא יודע, אני עובד כאן בפנים ואני לא יודע מה קורה בחוץ". המתנחל אמר לי בנימה מאיימת, "אם זה יקרה שוב, אני אשרוף אותך ואת הכבשים שלך". אז הוא הסתובב ועזב את האזור.

לא האמנתי שהצלחתי להינצל. הם היו כמו מפלצות, כל זה בגלל ההר שנשרף ביום הקודם. אני לא יודע מי הצית אותו. למתנחל הזה יש בעלי חיים והוא רועה אותם על ההר והוא מונע מתושבים פלסטינים להגיע להר.

בערב לא הצלחתי לישון. הרגשתי כאבי ראש וגם הגב כאב לי, והחבורות מהמכות שספגתי הכחילו.

בסאם נסאסרה, בן 48, תושב ח'ירבת טאנא, אב לשבעה, סיפר כיצד המתנחלים הציתו עצים וכוורות דבורים לאחר שאיימו על חייו ועל חיי ילדיו:

ביום שלישי, ה-15.6.21, בשעות הערב, ישבתי מתחת לאחד העצים ליד הבית שלי יחד עם השכן שלי חמדי מליטאת, בן 51. פתאום ראיתי שני טנדרים מגיעים אלינו. הן נסעו כל כך מהר שחשבתי שהם ידרסו אותנו. קמתי מהר ומייד הטנדרים נעצרו. יצאו מהם בין שמונה לתשעה מתנחלים רעולי פנים.

המתנחלים החזיקו מקלות. שמתי לב שבתוך אחד הטנדרים יש מקלות שעליהם חתיכות בד, כמו לפידים. אחד מהם אמר מייד, "מי שרף את ההר?" עניתי לו: " מאיפה אני יודע? אנחנו יושבים כאן!" . הוא אמר, "אם זה יקרה שוב, אני אשרוף אותך ואת הילדים שלך".

אשתי ראתה את מה שקורה מתוך הבית. ארבעה מהילדים שלנו, בני שבע עד 15, היו איתה והם ניגשו אלינו. אחד המתנחלים דחף את הילדים, חטף את הטלפון הנייד מהיד של הבן שלי, בן 12, זרק אותו על האדמה ושבר אותו. המתנחל חזר ואיים שהוא ישרוף אותנו ואת בתים אם ההר יישרף שוב.

לפני שהמתנחלים עזבו, הם השליכו חומרים דליקים שהציתו אדמות חקלאיות ששייכות לתושב בית פוריכ. יש לו עצים וכוורות דבורים. אנחנו רחוקים מתחנות הכיבוי, אז הרבה מהם נשרפו לחלוטין.

אני לא יודע מי הצית את ההר. הייתי עצוב מאוד כשראיתי את השריפות, בגלל שפעם הייתי רועה שם את הכבשים שלי. אבל כבר שש שנים בערך שהמתנחלים מונעים מאיתנו רוב הזמן להגיע לשדות המרעה האלה, כי המתנחל שגר בהתנחלות איתמר מגדל בעלי חיים ורוצה את המרעה רק לעצמו. למרות זאת, אני מצליח להגיע לשם מדי פעם בחיפוש אחר עשבים לצאן שלי.

אני נשאר בח'ירבת טאנא, כי אין לי לאן ללכת. זו הפרנסה שלי וממנה אני חי. אם אני אלך לגור בבית פוריכ, לא תהיה לי פרנסה. איפה אשים את הכבשים שלי? אין שם מקום או שטחי מרעה מתאימים. הכפר צפוף ואף אחד לא רוצה לחיות בצמוד לבקר ולצאן.