דילוג לתוכן העיקרי
סלים שחאדה בבית החולים רפידיא בשכם. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 3.6.18
תפריט
נושאים

חיילים הצטרפו למתנחלים שתקפו פלסטינים בעוריף, ירו על תושבים והכו כמה מהם בקתות רוביהם

סלים שחאדה הוא רועה צאן בן 71, תושב הכפר עוריף הסמוך לשכם. ביום שבת, 2.6.18, בסביבות השעה 17:00, היה שחאדה בדרכו הביתה לאחר שרעה את הצאן וקצר עבורו מספוא. כשהגיע למרחק של כשמונים מטרים מבתי הכפר, היכה אותו מתנחל בראשו, מאחור, בחפץ קהה. הוא איבד את הכרתו ופונה לבית החולים רפידיא בשכם. בעדותו שמסר לתחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי למחרת בבית החולים, סיפר:

סלים שחאדה במהלך פינויו, 2.6.18. התמונה באדיבות המשפחה
סלים שחאדה במהלך פינויו, 2.6.18. התמונה באדיבות המשפחה

הלכתי לכיוון הכפר, מאחוריי היו האדמות שלנו וההתנחלות יצהר. פתאום מישהו הרביץ לי עם חפץ גדול בראש ואיבדתי את ההכרה. התעוררתי בבית החולים ובהתחלה לא זכרתי כלום ממה שקרה לי, ורק אחר כך נזכרתי, אחרי שקצת התאוששתי. לא ראיתי את מי שתקף אותי כי הוא הגיע מאחוריי ולא הרגשתי שמישהו מתקרב. אני גם לא שומע כבר כל כך טוב. היו לי כמה פצעים בראש ועשו לי תפרים. יש לי גם פצעים מעל האוזן ומאחוריה ופצע גדול באוזן ימין. אני עדיין מרגיש סחרחורת ותשישות.

תושב הכפר שגר בסמוך למקום האירוע ראה את התקיפה ואת המתנחלים המתקרבים לכפר. הוא הזעיק את תושבי הכפר, שהגיעו בתוך כמה דקות. כמה מהם פינו את סלים שחאדה למרפאת הכפר ומשם הוא פונה לבית החולים. במקום התפתחו עימותים בין המתנחלים, שמספרם היה כשלושים, לבין מספר דומה של תושבי הכפר. לאחר כרבע שעה, החלו המתנחלים לסגת חזרה לכיוון ההתנחלות יצהר וכאשר התרחקו מהמקום כ-500 מטרים, הגיע אליהם ג'יפ צבאי, ממנו ירדו ארבעה חיילים. בחסות החיילים, שבו המתנחלים למקום והעימותים נמשכו, כשהחיילים והמתנחלים תוקפים את תושבי הכפר. החיילים החלו לירות אש חיה באוויר, לזרוק רימוני הלם וגז מדמיע לעבר תושבי הכפר, לירות עליהם כדורי מתכת מצופי גומי ואף הכו את חלקם בקתות רוביהם. ממעשי האלימות של החיילים נפצעו שלושה תושבים – אחד מכדור "גומי" ושניים ממכות מקתות רובים.

אירוע זה אינו חריג: לא תקיפתו של אדם בן 71 בידי מתנחל, לא הגעתם של מתנחלים לכפר פלסטיני כדי לתקוף את תושביו, ולא הצטרפותם של חיילים להתקפה זו. אירועים כאלה מתרחשים באופן שגרתי, בגיבוי מלא של קצינים בכירים בצבא ושל הדרג המדיני, כשאיש אינו טורח למנוע אותם – לא בזמן אמת ולא בדיעבד. מקרה זה הוא רק דוגמה נוספת לכך שהפלסטינים בגדה אינם זוכים לשום הגנה וחשופים בכל רגע לאלימות מצד חיילים ומתנחלים. מציאות זו אינה מקרית והיא תוצאה של מדיניות מכוונת שמיישמת ישראל בשטחים, מזה יותר מחמישים שנה.

Thumbnail
בהג'ת א-ספדי בבית החולים רפידיא בשכם. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 36.618

בהג'ת א-ספדי, בן 32, נשוי ואב לשלושה, פקיד במנגנון הביטחון הלאומי של הרשות,  תיאר בעדות שמסר לתחקירנית בצלם, סלמא א-דיבעי, למחרת האירוע את שאירע באותו יום ואת פציעתו מכדור "גומי":

ביום שבת, 2.6.18, בסביבות השעה 17:30, יצאתי עם חבר שלי מהכפר איבראהים שחאדה במכונית שלו כדי לקנות אוכל במסעדה בחווארה כי הזמנתי אורחים לארוחה שלאחר הצום. בדרך שמענו שמודיעים ברמקולים של המסגדים שיש מתנחלים בצד המזרחי של הכפר ושהם תקפו שם רועה צאן. איבראהים אמר שהוא חושש שזה דוד שלו, סלים שחאדה, שנוהג לצאת לשם עם הצאן. נסענו לשם וכשהתקרבנו למגדל המים ראינו כמה צעירים מהכפר והרבה מתנחלים שהתמקמו מאחורי מגדל המים. הצעירים אמרו לנו שהמתנחלים הגיעו מכיוון הבית של משפחת א-נורי. הלכנו לשם לחפש את סלים וכשהגענו ראינו כמה צעירים סוחבים אותו, ביניהם הבן שלו, עאמר שחאדה. סלים דימם מהפנים והיה מחוסר הכרה. הכנסנו אותו למכונית ולקחנו אותו למרפאה בכפר, אבל הרופא אמר שצריך לפנות אותו מיד לבית החולים. הזעקנו אמבולנס והבן של סלים נשאר איתו במרפאה לחכות לאמבולנס.

Thumbnail
אזור האירוע. למעלה מגדל המים של הכפר, מוקף בחומה.

אני ואיבראהים חזרנו לאזור של מגדל המים. בינתיים הגיעו לשם עוד תושבים מהכפר. היו שם שלושים מתנחלים או יותר, רובם היו רעולי פנים והיו להם אלות מעץ. שני הצדדים יידו אבנים. תושבי הכפר ניסו להרחיק את המתנחלים מהבתים באמצעות אבנים ובהתחלה הם הצליחו והמתנחלים התרחקו קצת. אבל אחרי שהם חזרו בערך 500 מטרים, הגיע ג'יפ של הצבא עם ארבעה חיילים. חשבתי שהם יחזירו את המתנחלים להתנחלות, אבל במקום זאת החיילים התקדמו אלינו והמתנחלים באו אחריהם. החיילים ירו אש חיה באוויר וזרקו רימוני הלם וגז. התושבים התפזרו או התחבאו מאחורי עצים ואחר כך חזרו כדי לנסות שוב להרחיק את המתנחלים מהכפר. אני ניסיתי כמה שיכולתי להרחיק את הצעירים מהמקום ולהרגיע את המצב. גם דיברתי עם אחד החיילים ואמרתי לו שאני עובד בביטחון הפלסטיני, ושאנחנו לא רוצים בעיות וביקשתי ממנו שהם ירחיקו את המתנחלים ואנחנו נרחיק את הצעירים. אבל החיילים לא הקשיבו ורק דחפו את הצעירים וצעקו עליהם שיתרחקו מהמקום, בלי לעשות כלום למתנחלים.

הצלחתי להרחיק את הצעירים חזרה לכיוון הכפר. בינתיים ראיתי חייל מכה את ראאיד סבאח, בן 49, בראש שלו עם קת הרובה, ואת המתנחלים זורקים אבנים לכיוון שלו. אני ועוד כמה אנשים חזרנו למקום כדי לחלץ אותו מידיהם. החיילים המשיכו לזרוק רימוני הלם, לצעוק ולדחוף את התושבים. בכל פעם שהצעירים חזרו לכיוון הכפר, המתנחלים שוב זרקו אבנים לכיוון שלנו וכשהצעירים הסתובבו כדי להגיב, החיילים רדפו אחרינו והתעלמו לגמרי מזה שהמתנחלים הם אלה שתוקפים אותנו.

בזמן שניסיתי להרחיק את הצעירים שמעתי חייל אומר בערבית "תירה בו". חשבתי שהוא דיבר על מישהו אחר, אבל אז ראיתי את החייל השני, שהיה מאוד קרוב אליי, מכוון אליי את הנשק, ממש כמה ס"מ מהמפשעה שלי. הסתובבתי כדי שלא יפגע בי, ואז שמעתי צליל חזק, הרגשתי כאבים נוראיים ונפלתי. הכאב היה אדיר וצעקתי. לא חשבתי שהחייל יירה בי כי לא עשיתי כלום ולפני כן דיברתי עם החיילים בצורה רגועה. הצעירים הרימו אותי ולקחו אותי למרפאה בעוריף ומשם לבית החולים רפידיא בשכם. עשו לי צילומי רנטגן והתברר שנפגעתי מכדור "גומי" בעכוז. באותו הלילה עברתי ניתוח כדי להוציא אותו. אני עדיין מרגיש כאבים ולא יכול ללכת לבד, אני אשאר בבית החולים עוד כמה ימים.

במקום שנהנה בארוחה משפחתית לסיום הצום, זה הפך להיות ערב עצוב בגלל המתנחלים, שלא מפסיקים לשבש את החיים שלנו ותוקפים אותנו באופן קבוע. לפני כמה חודשים נהרג צעיר מהכפר, עומייר שחאדה, מירי של חיילים בזמן תקיפת מתנחלים באירוע דומה.

Thumbnail
ראאיד סבאח עם אשתו בביתם. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 3.6.18

ראאיד סבאח, בן 49, נשוי ואב לשמונה, סיפר בעדותו שמסר ב- 3.6.18 לתחקירנית בצלם, סלמא א-דיבעי, כיצד נפצע לאחר שהגיע למקום:

בגלל שאני יודע עברית טוב ניסיתי ביחד עם ראש המועצה, מאזן שחאדה, ותושבים נוספים להרגיע את המצב. ביקשנו מהחיילים להרחיק את המתנחלים כדי לעצור את ההסלמה. אמרתי לאחד החיילים שאנחנו לא רוצים בעיות עם המתנחלים, ושאם הם יעזבו את האזור המצב יירגע. הוא צעק עליי ודחף אותי כמה פעמים, ואמר לי "תסתלק מכאן" ו"תסתום את הפה שלך". שאלתי אותו למה הוא עונה בצעקות כשאני מדבר אליו בשקט. הוא דחף אותי וכמעט הפיל אותי, ואז הוא הרביץ לי עם הרובה על הראש וירד לי דם מהמצח, מעל עין שמאל. נפלתי על האדמה והמתנחלים הקיפו אותי והרביצו לי בידיים ועם אבנים בגב ובמותניים. הצעירים הוציאו אותי משם ועזרו לי להגיע למרפאה. היו לי חבורות בכל מיני מקומות בגוף ופרקתי את אחת האצבעות ביד ימין, וגם עשו לי שלושה תפרים מעל העין. הרופא ביקש ממני להישאר בבית החולים למעקב אבל סירבתי והבטחתי לחזור אם תהיה בעיה כלשהי כי רציתי להיות עם המשפחה שלי בסעודה שאחרי הצום. בבית חיכו לי ארבע הבנות שלי, שש האחיות שלי וכל שאר האורחים, הם לא אכלו או שתו כי הם דאגו לי. כשבאתי הבנות שלי בכו. כבר לא היה לאף אחד תאבון והם אכלו רק קצת. התעוררתי בבוקר עם כאבים בכל הגוף, במיוחד בגב ובמותן ימין.

עבד א-רחמאן שחאדה הגיע למקום מעבודתו על אופניו החשמליים, לאחר ששמע קריאה במסגדים. במהלך האירוע ראה את אחד המתנחלים גונב את האופניים שלו, אותם השאיר ליד עץ בקרבת מקום. הוא ניגש לחיילים כדי להתלונן על כך, בתגובה הכה אותו אחד מהם בראשו עם קת הרובה. כך סיפר שחאדה בעדותו:

Thumbnail
עבד א-רחמאן שחאדה. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 5.6.18

האופניים שלי היו ליד עץ שקדיה במרחק של מאה מטר בערך מהמתנחלים, ולא יכולתי להגיע אליהם, כי המתנחלים והחיילים התקדמו אלינו. השומר של ההתנחלות עמד קרוב אליהם. ראיתי את אחד מהמתנחלים עולה עליהם ורוכב משם. אמרתי לאחד החיילים שהמתנחלים גנבו את האופניים שלי, אבל הוא לא רצה לשמוע כלום. הוא רק צעק עליי והורה לי להסתלק, ואז פתאום הוא הכה אותי עם הנשק שלו בראש, ומיד ירד לי דם. שמתי את היד על הפצע, וצעירים מהכפר הלכו איתי למכונית של אחד התושבים שהסיע אותי למרפאה במרכז הכפר. הרופא עשה לי תפרים במצח. אחר-כך נסעתי באוטובוס לבית החולים רפידיא כי הרגשתי כאבים גם בלסת בצד שמאל. עשיתי לי צילומים והתברר שאין שבר, ברוך השם. חזרתי הביתה אחרי 21:00, ולמחרת הלכתי להגיש תלונה במנהלת הקישור והתיאום הפלסטינית והם אמרו לי שיטפלו בעניין. בינתיים אני מחכה לתשובה.