דילוג לתוכן העיקרי
חיילים מלווים מתנחלים מיצהר התוקפים פלסטינים בעוריף, 9.2.18. (תמונת ארכיון, מתוך תיעוד ווידיאו)
תפריט
נושאים

מתנחלים מיצהר תקפו את תושבי עוריף – חיילים עמדו מנגד ומאוחר יותר ירו למוות באחד התושבים ופצעו נער בן 14

עומייר שחאדה. הצילום באדיבות המשפחה.
עומייר שחאדה. הצילום באדיבות המשפחה

ב-10.3.18, בסביבות השעה 17:30, ירדה קבוצה של בין עשרים לשלושים מתנחלים מההתנחלות יצהר אל אדמותיו המזרחיות של הכפר עוריף הסמוך לשכם, המשתרעות במרחק של כקילומטר מההתנחלות. חלק מהמתנחלים היו רעולי פנים, חלקם נשאו אלות עץ ומתכת ולפחות שניים מהם היו חמושים בנשק חם. שלושה חיילים חמושים ליוו את המתנחלים.

בעקבות הכניסה לאדמותיהם החלו תושבים מהכפר להגיע למקום בהדרגה והתקבצו בו כמאה מהם. בעימותים שהתפתחו, יידו המתנחלים אבנים, גם באמצעות קלע, לעבר הפלסטינים ואלה יידו אבנים לעברם ולעבר החיילים. המרחק בין תושבי הכפר לבין החיילים והמתנחלים היה כמה עשרות מטרים. החיילים זרקו לעבר הפלסטינים רימוני הלם וירו רימוני גז מדמיע, כדורי מתכת מצופי גומי וגם אש חיה.

לאחר כחצי שעה עזבו המתנחלים את המקום ובעקבותיהם עזבו גם רוב תושבי הכפר. שלושת החיילים נותרו במקום וכמוהם גם כמה מצעירי הכפר אך גם העימות ביניהם הלך ודעך. בשלב זה היו החיילים במרחק של כמה עשרות מטרים ממאגר המים הראשי של הכפר. שניים מהם שכבו על הקרקע וכיוונו את נשקם אל הצעירים שנותרו במקום וחייל אחד עמד. חלק מהצעירים יידו לעברם אבנים כשהם מתחבאים מאחורי גבעה קטנה הצמודה למאגר המים וצעירים אחרים הסתתרו מאחורי המאגר.

בעדות שמסר לתחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי ב-11.3.18 סיפר ה.ס., בן 14, כיצד חייל ירה בו אש חיה ופצע אותו:

אחד החיילים ירה רימון גז מדמיע שעבר ממש ליד הראש שלי, ואז חזרתי להסתתר מאחורי מאגר המים. הצעירים חזרו ליידות אבנים ואני התקרבתי אליהם. אחד החיילים ירה כדור "גומי" וגם הוא עבר לידי, ואחרי כמה דקות כולם התרחקו והתחבאו מאחורי מאגר המים. היינו במרחק של 20-30 מטרים מהחיילים. אחרי שהירי נפסק יצאתי מאחורי המאגר כדי לראות מה קורה. התרחקתי קצת וראיתי את אחד החיילים שוכב על הקרקע ויורה כדור. הרגשתי כאבים עזים בירך שמאל ורצתי לעבר הצעירים. ראיתי בחור אחר שנפל על הקרקע, הוא היה מטר או שניים מאחורי. הצעירים הרימו אותי ואמרתי להם שאני חושב שזה היה כדור "גומי", אבל אחד מהם אמר לי שזה כדור חי והראה לי את הדם על הבגדים שלי. הם הכניסו אותי למכונית ולקחו אותי למרפאה בכפר, ושם טיפלו בי. בזמן שהייתי שם, בחורים הביאו את עומייר שחאדה, בן 19, שנפצע יחד אתי. הוא נפגע באזור החזה ודימם נורא. שמעתי את הרופא אומר שאין דופק ואין נשימה ושהוא כנראה נהרג.

א.ס., פועל בניין בן 23, תיאר בעדות שמסר לתחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי ב-10.3.18 מה ראה:

אחד החיילים ירה כמה כדורים של אש חיה לעברנו. חזרנו אחורה והתחבאנו מאחורי הגדר של מאגר המים. הירי נפסק ושני צעירים יצאו מאחורי הגדר של המאגר ואז שמעתי שתי יריות וראיתי את אחד הצעירים, ה.ס., נופל על הקרקע. הוא נפגע מכדור בירך. הצעירים הרימו אותו ופינו אותו במכונית למרפאה בכפר. הצעיר השני היה על הרצפה. בהתחלה חשבתי שהוא מסתתר מהירי אבל כשראיתי שהוא נשאר שם חשדתי שהוא נפצע. רצתי אליו עם עוד כמה צעירים, מרחק של שלושים מטר בערך. כשהרמנו אותו הוא דימם מאוד מהחזה. הכנסנו אותו למכונית שעברה שם ונסענו למרפאה בכפר. הרופא חבש את הפצעים שלו ואמר שצריך להעביר אותו מיד לבית החולים כי מצבו קשה מאוד.

ה.ס. הועבר ברכב פרטי לבית חולים בשכם, שם התברר שנפצע בירכו מקליע חי. הוא טופל ושוחרר למחרת. עומייר שחאדה נלקח במכונית פרטית ממנה הועבר לאמבולנס של הסהר האדום שפינה אותו לבית חולים בשכם, שם נקבע מותו.

מתחקיר בצלם עולה ששלושת החיילים אפשרו לעשרות מתנחלים להיכנס לאדמות עוריף והתעמתו לצידם עם תושביו כשהם מספקים להם הגנה ויורים על הפלסטינים גז מדמיע, כדורי "גומי" ואש חיה. כמו כן עולה מהתחקיר כי אחד החיילים ירה למוות בעומייר שחאדה, בן 19, ופצע את ה.ס., בן 14, מבלי שנשקפה סכנת חיים לו או למי מהחיילים האחרים.

כמו בעשרות מקרים אחרים שהתרחשו – ומתרחשים – בגדה המערבית, גם הפעם הגנו החיילים על המתנחלים בעת שאלה נכנסו לאדמות של תושבים פלסטינים ויידו לעברם אבנים. במהלך חודש פברואר לבדו תיעד בצלם עשר התקפות אלימות של מתנחלים באזור שמדרום לעיר שכם, חלקן בגיבוי של חיילים שנכחו במקום וכולן בשתיקה בדיעבד של כל הרשויות הישראליות – הנמנעות באופן עקבי מאכיפת החוק על מתנחלים שפגעו בפלסטינים ועל חיילים שאיפשרו את ההתקפה ואף השתתפו בה.

העדר אכיפת חוק מאפיין גם את המקרים שבהם חיילים יורים בפלסטינים, הורגים אותם או פוצעים אותם. מדיניות זו של רשויות אכיפת החוק – הצבאית והאזרחית – מובילה לכך שמתנחלים ואנשי כוחות הביטחון כמעט שאינם נדרשים לשלם מחיר על פגיעה בפלסטינים, ובהעדר מחיר – אין הרתעה וכך נמשכות הפגיעות האלימות – כולל השימוש בכוח קטלני –באין מפריע. אלימות זו מהווה נדבך קריטי ביכולתה של ישראל להוסיף ולתחזק את שליטתה האלימה במיליוני פלסטינים, כבר יותר מחמישים שנה.