דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

E-צדק, E-אמת. זה לא שטח ישראל

מרים לידור, מנהלת אגף ההסברה בבצלם, במאמר דעה שהתפרסם לראשונה באתר Ynet:

על-פי הדין הבינלאומי, גם אדמות המדינה בגדה המערבית שייכות לאוכלוסייה הפלסטינית, ובכללן ב-E1. העובדה שכבר שנים בונים שם בתים ותעשייה לא תכשיר את השרץ

מרים לידורהסערה סביב החלטת הממשלה לקדם בניית אלפי יחידות דיור באזור E1, שיחבר בין ירושלים לבין מעלה אדומים ויוביל לביתור הגדה המערבית, נתפשה בקרב פרשנים ופוליטיקאים כאחד כבעיה מדינית קשה, העומדת לפתחה של ממשלת ישראל, אך לא כבעיה משפטית.

הנחת העבודה הסטנדרטית במקומותינו היא שהשטח שיעמוד לרשות התוכנית הוכרז ברובו כאדמת מדינה. ההנחה המשתמעת היא שאדמת מדינה הופכת את השטח לרכוש ממשלת ישראל, ושהיא יכולה לעשות בו כרצונה. הנחה זו מופרכת מיסודה. הממשלות לדורותיהן הקצו לאורך השנים את "אדמות המדינה" המצויות בגדה המערבית באופן כמעט בלעדי לשימושן של ההתנחלויות, באופן אסור על-פי הדין הבינלאומי.

נכון להיום, כ-1.4 מיליון דונם ברחבי הגדה המערבית מוגדרים כאדמת מדינה, כ-26 אחוזים משטחה. מתוכם, 527,000 דונם, בעיקר בבקעת הירדן, נחשבו לאדמות מדינה בתקופה הירדנית. מאז פסק הדין בבג"ץ אלון מורה בשנת 1979, שאסר על תפיסת קרקעות פלסטיניות פרטיות להקמת התנחלויות אזרחיות, התבסס מפעל ההתנחלויות על השימוש באדמות מדינה. לשם כך, בשנים 1979-2002 הכריזה ישראל על יותר מ-900,000 דונם כעל אדמות מדינה, תוספת של כ-170 אחוזים. רובן המכריע של קרקעות אלה הוכללו בתחומי המועצות המקומיות או האזוריות של ההתנחלויות.

על-פי הדין הבינלאומי, גם האדמות בגדה המערבית שנמצאות בבעלות ציבורית ולא פרטית, שייכות לאוכלוסייה הפלסטינית המתגוררת בה. הגדה המערבית לא סופחה מעולם לשטחה הריבוני של ישראל (מה גם שסיפוח חד-צדדי שכזה הוא אסור) ונתונה לשלטון צבאי ישראלי. שלטון צבאי משמעו שהמפקד מחזיק את השטח כנאמן והוא מופקד בידיו כפיקדון.

המשפט הבינלאומי מגדיר בבירור מה מותר ומה אסור לעשות בפיקדון זה, ואילו שיקולים מותר לצבא להביא בחשבון: מותר להשתמש בשטח רק לקיום צורכי האוכלוסייה המקומית או למילוי צרכים ביטחוניים-צבאיים. בניית יישובים של קבע ליישוב אוכלוסייה ישראלית, קידום פרויקטים ישראליים של תעשייה ותיירות, ניצול משאבי הטבע, לרבות המים - כל אלה אסורים, ומשאבים אלה חייבים לעמוד לרשותה של האוכלוסייה הפלסטינית בלבד.

גירוש שבט הג'אהלין לצורך הרחבת ההתנחלות מעלה אדומים, 1999. צילום: פלאש 90.
גירוש שבט הג'האלין לצורך הרחבת ההתנחלות מעלה אדומים, 1999. צילום: פלאש 90.

גם ניצול משאבי ים המלח פסול

בניגוד לחובות שמטיל עליה הדין הבינלאומי, מאז ראשית שלטונה בגדה המערבית ועד היום, הכריזה ישראל על מאות אלפי דונמים בגדה המערבית כעל אדמות מדינה. שטחים אלה נגזלו בפועל מהאוכלוסייה הפלסטינית, ועומדים לרשותן הכמעט בלעדית של ההתנחלויות, שנוכחותן בשטח אינה חוקית. להכרזה על מקרקעין כ"אדמות מדינה" ולהעברתם לשימוש ההתנחלויות השלכות קשות על האוכלוסייה הפלסטינית: פרנסתם של חקלאים ורועי צאן נגזלה, יישובים פלסטינים אינם יכולים לצמוח ולהתפתח, עתודות קרקע שאמורות לעמוד לרשות הציבור הפלסטיני לפיתוח של תעשייה, תיירות או חקלאות נוספת נגזלו.

לא רק בניית התנחלויות פסולה. תמוה ככל שזה יישמע לאוזנינו הישראליות, שהורגלו לראות באוצרות הטבע בגדה קניין ישראלי, אסור לנו להקים חופי רחצה ומפעלי תעשייה בצפון ים המלח, אסור לפתח מפעלי תיירות בשטחים שאינם שלנו ואסור לנצל את משאבי השטח הכבוש בכל דרך אחרת, אם הדבר מיועד לטובתנו אנו, ולא לטובת האוכלוסייה הפלסטינית. הציבור הפלסטיני הוא שאמור ליהנות ממשאבים אלה. מדיניות זו של הממשלה אינה חדשה, אולם העובדה שאנחנו פועלים כך לאורך עשרות שנים, אין בה כדי להכשיר מעשה פסול זה.

יהיו אשר יהיו העמדות הפוליטיות, המטרות, השאיפות והחלומות של כל אחד מאיתנו לגבי השטחים, יש להציג בפני הציבור את המצב לאשורו: אדמות מדינה אינן רכושה של ממשלת ישראל. "אדמות המדינה" מיועדות לשימושם של הפלסטינים. החריג היחיד המתיר שימוש ישראלי במקרקעי השטח הכבוש הוא צורך צבאי הכרחי. תוכנית הבנייה המיועדת לאזור E1 לבניית אלפי יחידות דיור לטובת ההתנחלויות ודאי שאינה יכולה להיחשב צורך כזה.

תגיות