דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

כוחות הבטחון מהדקים את טבעת החנק סביב שיח' סעד

בכפר שיח' סעד, הנמצא בשוליה המזרחיים של ירושלים, חיים כיום כאלפיים תושבים. הכפר לא סופח לירושלים ב-1967 ונותר רשמית חלק מהגדה המערבית. עם זאת, דרך העפר המחברת את הכפר לשאר אזורי הגדה, חוצה ואדי עמוק ואינה מתאימה לנסיעת כלי רכב. בשל תנאים טופוגרפיים אלו עומדת לרשות תושבי השכונה רק דרך יציאה אחת, הפונה למזרח ירושלים. לפיכך, נאלצים התושבים לצאת לגדה המערבית דרך מזרח העיר. בנוסף, קשורים תושבי הכפר בקשרים הדוקים לתושבי מזרח ירושלים ומקבלים בעיר את מרבית השירותים. בשל כך, למעשה, תיפקד שיח' סעד מאז ומתמיד כחלק ממזרח ירושלים. זאת, למרות שרוב תושבי הכפר מחזיקים בתעודות זהות פלסטיניות ונאסר עליהם להכנס למזרח העיר ללא היתר מיוחד מהמנהל האזרחי.

בחודש ספטמבר 2002 חסם צה"ל את הכביש המחבר את הכפר למזרח ירושלים בערמות עפר ובקוביות בטון ומאז לא ניתן להכנס לכפר או לצאת ממנו באמצעות כלי רכב. מצרכים וסחורות אחרות הוכנסו אל הכפר רק בשיטת "גב אל גב". בסוף חודש אוגוסט 2003, אושרה הקמתו של מכשול ההפרדה באזור הכפר. המכשול אמור היה להפריד בין שיח' סעד למזרח ירושלים ובכך לנתק את תושבי הכפר לחלוטין ממרכז חייהם. תושבי הכפר ערערו על תוואי המכשול ובית המשפט קיבל את ערעורם.

כשבוע לאחר החלטת בית המשפט הציב מג"ב מחסום קבע בכניסה לכפר. המחסום מאויש בכל שעות היממה ומונע מתושבי הכפר, שאינם מחזיקים בתעודות זהות ישראליות, את היציאה לכיוון ירושלים. יתרה על כך, גם מי שיש בידו היתר כניסה לישראל אינו מורשה לעבור במחסום ושוטרי המג"ב כופים עליו לצאת דרך מעבר אחר (מחסום הזיתים), המחייב הליכה ארוכה וירידה דרך המצוק עליו בנוי הכפר. טבעת החנק שבה הקיפה ישראל את הכפר מונעת למעשה מן התושבים כניסה ויציאה, למעט צעידה רגלית בדרכים קשות או הפרה של החוק.

שיח' סעד, כפר במצור. צילום לין חלוזין-דוברת, בצלם, 28.6.06.
שיח' סעד, כפר במצור. צילום לין חלוזין-דוברת, בצלם, 28.6.06.

טבעת חנק זו פוגעת קשות בכל תחומי החיים של התושבים. אחת ההשלכות החמורות ביותר היא הפגיעה בנגישות לטיפול רפואי: בתוך שיח' סעד לא ניתן לקבל שירותים רפואיים ותושבי הכפר מסתמכים על שירותים הניתנים במזרח ירושלים, ובפרט על המרפאה הפועלת בשכונת ג'בל מוכבר הסמוכה, במרחק של כ-100 מטר מהכניסה לכפר. בנוסף, מקשה המחסום על הכנסת והוצאת סחורות, לרבות מצרכים חיוניים כמו מזון. בעבר אפשרה המשטרה העברת סחורות בשיטת "גב-אל-גב", אולם מאז הצבת המחסום, שוטרי מג"ב אינם מאפשרים לכלי רכב להתקרב לכניסה לכפר והתושבים נאלצים לסחוב על גבם את הסחורות. במקרים רבים נמנעת העברת הסחורות לחלוטין.

מדיווחים ומעדויות שהגיעו לבצלם, וכן מתצפיות שערכו במקום נציגי בצלם, עולה כי שוטרי מג"ב המאיישים את המחסום ירו במספר מקרים גז מדמיע ורימוני הלם על תושבי הכפר שהתקהלו בסמוך למחסום, מבלי שאלה היוו איום כלשהו. עוד עולה מהדיווחים כי שוטרי מג"ב משתמשים לעיתים קרובות בכריזה, ללא כל צורך, ככל הנראה כדי להטריד את התושבים.

רקע משפטי

במארס 2006 קיבל בית משפט השלום את ערעורם של תושבי שיח' סעד על תוואי מכשול ההפרדה. בית המשפט פסק כי התוואי המתוכנן אינו מידתי, בשל פגיעתו בשגרת החיים של התושבים כתוצאה מניתוק הכפר ממזרח ירושלים. בית המשפט דחה את טענת המדינה כי תושבי הכפר מהווים סיכון ביטחוני וקבע כי אין לכך ביסוס בראיות שהובאו בפניו. בהחלטתו המליץ בית-המשפט לבנות את המכשול ממזרח לכפר, באופן שיאפשר לתושביו גישה למזרח ירושלים.
ב- 23 במאי 2006, עתרה המדינה לבג"ץ נגד החלטת בית משפט השלום, בטענה שזה האחרון התעלם מההשלכות הבטחוניות הכרוכות בתוואי החלופי, וכן כי התוואי החלופי יגדיל דווקא את ההיקף הפגיעה בתושבי הכפר. העתירה תלויה ועומדת בפני בג"ץ.