דילוג לתוכן העיקרי
יאסר-ערפאת בירקין (שקייר) ויזן קאדוס במהלך מעצרם. התמונה באדיבות המשפחה
תפריט
מהשטח
נושאים

חיילים עצרו שני ילדים בני 11 למשך כ-15 שעות שבמהלך רובן הוחזקו בבסיס צבאי כשהם אזוקים ומכוסי עיניים

ביום ראשון, 24.10.21, בסביבות השעה 22:00, הגיעו כעשרה חיילים לכפר א-זאוויה הסמוך לסלפית ועצרו שני ילדים בני 11: יאסר-ערפאת אבו בירקין (שקייר) ויזן קאדוס, בטענה שיידו אבנים לעבר כביש 5. החיילים הורו גם לאחיו של יאסר-ערפאת, מועתסם, בן 22, ולאביו של יזן, נעים, בן 42, לבוא איתם.

החיילים הסיעו את הארבעה לתחנת המשטרה בהתנחלות אריאל, שם הושיבו אותם בחצר, בקור, למשך כשעתיים, במהלכן איש לא דיבר איתם. משם הסיעו אותם לבסיס צבאי בהתנחלות יקיר, שם הכניסו אותם לקרוואן כשהם אזוקים ומכוסי עיניים. רק למחרת, בסביבות השעה 14:30, חיילים הורידו את האזיקים וכיסוי עיניים, הסיעו אותם לכניסה לכפרם ואמרו להם לשוב לבתיהם.

חיילים נכנסו לבתיהן של שתי משפחות פלסטיניות ולקחו איתם שני ילדים בני 11 – מתחת לגיל האחריות הפלילית, ושני מבוגרים – שאינם חשודים בדבר. הם הועברו ממקום למקום, ובחלק מהזמן הוחזקו כשידיהם אזוקות ועיניהם מכוסות. בשום שלב לא הציע להם מי מהחיילים מזון או הגנה מהקור. במהלך כל השעות שבהן היו עצורים איש גם לא דיבר איתם ולא שאל אותם דבר. איש גם לא טרח להסביר לילדים המפוחדים ולמבוגרים המודאגים מדוע נלקחו כך מביתם ומה צפוי לקרות להם. לאחר כ-15 שעות הם נלקחו לכניסה לכפרם ונאמר להם לחזור לבתיהם, כאילו לא ארע דבר, כאילו השעות האחרונות היו לא יותר משגרה. כיבוש.

להלן עדויות שגבה תחקירן בצלם עבד אל-כרים א-סעדי משני הילדים ואביו של יאזן קדוס.

כך סיפר יאסר-ערפאת אבו בירקין:

יאסר-ערפאת אבו בירקין. צילום: עבד אל-כרים סעדי, בצלם
יאסר-ערפאת אבו בירקין. צילום: עבד אל-כרים סעדי, בצלם

ביום ראשון, 24.10.21, חזרתי הביתה אחרי ששיחקתי עם החברים שלי ונכנסתי להתרחץ. בזמן שהייתי במקלחת, אח שלי, מועתסם, קרא לי לסיים מהר כי חיילים הגיעו הביתה והם רוצים לחקור אותי. שטפתי מהר את הסבון והתלבשתי. כשיצאתי לסלון ראיתי את החיילים מחכים לי. פחדתי מאוד. הם לא שאלו אותי שום שאלה, הם פשוט הובילו אותי ואת מועתסם החוצה. הם לקחו אותנו לבית של השכנים, שם גר הילד יזן קאדוס, שהוא קצת יותר קטן ממני.

חלק מהחיילים נכנסו לבית של יזן, וחלק נשארו לשמור עלינו. כעבור כמה דקות החיילים יצאו והובילו אתם את יזן ואת אבא שלו. הם לקחו אותנו לגשר שמוביל לכפר שלנו, במרחק של כ-250 מטרים מהבית, ושם חיכו ג'יפים צבאיים. החיילים הכניסו אותי ואת מועתסם לג'יפ אחד ואת יזן ואת אביו לג'יפ אחר. נסענו עד לצומת חארס, ליד הרמזורים. שם העבירו אותנו למכונית לבנה של הצבא, והסיעו אותנו להתנחלות אריאל. הם הורידו אותנו בחצר כלשהי בתוך ההתנחלות, שראינו שהיו בה משרדים. אף אחד לא דיבר איתנו או שאל אותנו משהו, פשוט השאירו אותנו שם.

יאסר-ערפאת אבו בירקין במהלך מעצרו. התמונות באדיבות המשפחה
יאסר-ערפאת אבו בירקין במהלך מעצרו. התמונות באדיבות המשפחה

אחר כך לקחו אותנו בג'יפ מההתנחלות אריאל לבסיס צבאי. אחר כך גילינו שזה היה בסיס של הצבא בהתנחלות יקיר. שם אזקו לי את הידיים מקדימה וכיסו את העיניים שלי עם חתיכת בד. החיילים הכניסו אותנו לקונטיינר בתוך הבסיס והשאירו אותנו בפנים כל הלילה. עד לרגע שבו שחררו אותנו הביתה אף אחד לא דיבר איתנו. בלילה פחדתי והיה לי קר. לא הביאו לנו אוכל בכלל. הם הביאו רק מים והרשו לנו ללכת לשירותים.

למחרת הג'יפ לקח את ארבעתנו חזרה לגשר א-זאוויה, משם חזרנו הביתה. אבא שלי, שהוא מאד חולה, כל כך שמח לראות אותי. גם אמא וכל האחים שלי היו מאושרים לראות שאני ומועתסם חזרנו הביתה.

יזן קאדוס סיפר לתחקירן בצלם:

יזן קאדוס. צילום: עבד אל-כרים סעדי, בצלם
יזן קאדוס. צילום: עבד אל-כרים סעדי, בצלם

הייתי בבית עם המשפחה שלי כשחמישה חיילים נכנסו דרך הדלת, שהייתה פתוחה, לדירה שלנו בקומה השנייה. הם נכנסו לסלון שלנו עם רובים וקסדות. מאד פחדתי. אבא ישב איתם בסלון ודיבר איתם בעברית. שמעתי את השם שלי והבנתי שהם מדברים עליי. החיילים התעקשו לעצור אותי, וגם הבנתי שהם אומרים שאבא יכול לבוא איתי. החיילים הובילו אותנו החוצה ושם ראיתי עוד ילד עצור בשם יאסר-ערפאת. הוא היה עם אחיו הגדול.

החיילים הובילו אותנו ברגל. בכיתי מרוב פחד. היה לי גם מאד קר. הלכנו עד לגשר א-זאוויה שמול הכפר שלנו, במרחק של בערך 250 מטר מהבית. שם הם העלו אותנו על שני ג'יפים צבאיים והסיעו אותנו לכיוון מזרח, עד שעצרו ליד הרמזורים בצומת חארס. בצומת העבירו אותו לרכב צבאי בצבע לבן, דגם סוואנה. נסענו, ואז אבא אמר שהגענו להתנחלות אריאל. החיילים הורידו אותנו לחצר מול תחנת משטרה. לא שאלו אותנו כלום ולא דיברו איתנו. חיכינו שם בערך שעתיים וחצי, בקור.

יזן קאדוס במהלך מעצרו. התמונה באדיבות המשפחה
יזן קאדוס במהלך מעצרו. התמונה באדיבות המשפחה

אחר כך הסיעו אותנו למחנה צבאי שהיו בו חיילים וג'יפים. שם החיילים כיסו לנו את העיניים, אזקו לנו את הידיים והכניסו אותנו לקונטיינר. הם לא הביאו לנו שום אוכל, רק מים כשביקשנו. נשארנו שם עד לשעה 14:30 בערך למחרת. אז החיילים העלו אותנו על ג'יפ והסיעו אותנו לגשר א-זאוויה ושם שחררו אותנו. במהלך העיכוב, שנמשך כ-15 שעות, אף אחד בכלל לא חקר אותי.

נעים קאדוס, אביו של יזן, תיאר את אותו הלילה:

ביום ראשון, 24.10.21, בסביבות השעה 22:30, הייתי בבית עם בני המשפחה. הופתעתי כשבערך חמישה חיילים נכנסו לבית דרך דלת פתוחה בקומה השנייה. אני דובר עברית שוטפת אז ניסיתי להרגיע אותם ולהבין מה הם רוצים. חייל אחד אמר שהם מחפשים את בני יזן, כי הוא זרק אבנים על מכוניות ישראליות בכביש 5. אמרתי לחייל שהוא ילד קטן, שלא יכול להיות שהוא זרק אבנים, אבל החייל התעקש לעצור אותו. יזן התחיל לבכות מתוך פחד. החייל הורה לי להתלבש וללוות את יזן במהלך המעצר. החיילים הובילו אותנו החוצה. בכביש ראיתי עוד חיילים שעצרו ילד נוסף שקוראים לו יאסר-ערפאת אבו בירקין, יחד עם אחיו הגדול מועתסם.

החיילים הובילו אותנו ברגל למרחק של 250 מטר עד שהגענו לכביש 5. היו שם ארבעה ג'יפים צבאיים. אותי ואת יזן העלו על ג'יפ אחד, ואת יאסר-ערפאת ואחיו לג'יפ אחר. הג'יפים נסעו מאזור גשר א-זאוויה עד הרמזור בצומת חארס, ושם העבירו את כולנו לרכב צבאי לבן, דגם סוואנה.

החיילים הסיעו אותנו לתחנת המשטרה באריאל. הם הושיבו אותנו על הספסלים מול התחנה, בלי שחקרו או שאלו אותנו דבר. נשארנו ככה במשך כשעתיים וחצי בקור, בלי שהכניסו אותנו לתוך המבנה. אחר כך הסיעו אותנו לבסיס צבאי בהתנחלות יקיר, קרוב לכפר דיר אסתיא. שם כיסו לנו את העיניים, אזקו לנו את הידיים והכניסו אותנו לקונטיינר מלוכלך. אף אחד מהם לא דיבר איתנו ולא שאלו אותנו כלום. ביקשתי מהחיילים להביא כריכים לילדים, אבל הם לא הביאו כלום, חוץ ממים. הם אפשרו לנו ללכת לשירותים

בשעה 14:30 למחרת הם הסיעו אותנו חזרה לגשר א-זאוויה שמול הכפר שלנו. הם לא דיברו איתנו בכלל. במהלך המעצר בני יזן ויאסר-ערפאת היו מפוחדים מאוד. הם גם התקררו במהלך הלילה.

תגיות