דילוג לתוכן העיקרי
המהפכה שהותירו החיילים במטבח של אימאן וחיכמת שתיווי בכפר קדום. התמונה באדיבות המשפחה
תפריט
מהשטח
נושאים

שגרת  כיבוש:  חיילים פלשו  לשלושה בתים בכפר קדום, היכו כמה מהדיירים ועצרו אחד

ביום שלישי, 1.6.21, בסביבות השעה 1.30 לפנות בוקר, פלשו עשרות חיילים ואנשי שב"כ לבית משפחת שתיווי, בכפר קדום. הם העירו תחילה את בשאר שתיווי, בן 29, שישן באותו הלילה במרפסת ולאחר מכן את שאר בני המשפחה – אימו, רשיקה, בת 68, וארבעת אחיו ואחיותיו שישנו בבית.  

החיילים הפרידו בין בשאר לשאר משפחתו וחקרו אותו באלימות, תוך שהם מכים אותו שוב ושוב, רגעים לאחר שהתעורר משנתו. הם ערכו חיפוש בכל הבית ולאחר כשעה וחצי הובילו את בשאר לביתו של בן דודו עבדאללה, שגר בסמוך יחד עם אימו. הם ערכו בביתם חיפוש נוסף, תוך שהם משליכים את החפצים של בני הבית על הרצפה. במהלך החיפוש, הם חקרו את בשאר שוב בחדר האורחים. לאחר כחצי שעה הם הובילו את בשאר לבית אחיו, חיכמת, בן 47 ואב לחמישה, שנמצא במרחק של כ-400 מטרים.

כמה חיילים נכנסו לביתו של חיכמת עוד קודם לכן, וכאשר בשאר נלקח לשם, החיפוש והחקירה היו כבר בעיצומם: חפצים היו מושלכים על הרצפה ורהיטי הסלון היו הפוכים. חיכמת, אשתו אימאן ושלושת ילדיהם הקטנים הוכנסו לחדר השינה של ההורים ושני ילדיהם האחרים – טארק בן ה-17 ומאלכ בן ה-16 נאזקו ונכלאו בחדרים נפרדים. בשאר הוכנס לחד שבו הוחזק מאלכ, בזמן שטארק הוכה ונחקר.

בסביבות השעה 4:30 לפנות בוקר עזבו החיילים את הכפר, ולקחו עמם את בשאר. במהלך הבוקר הוא נלקח לחקירה בתחנת המשטרה בהתנחלות אריאל ולאחר מכן נעצר למשך שבועיים, אז שוחרר. ב-30.6.21 חזרו החיילים לכפר קדום ועצרו שוב את בשאר, הפעם עם אחיו מוחמד.  בשאר שוחרר ב-9.8.21 לאחר שהורשע בעסקת טיעון בזריקת חפצים לעבר אנשים ונגזרו עליו עונש מאסר שאותו כבר ריצה במהלך מעצרו וקנס בסך 1,000 ש"ח. אחיו מוחזק עדיין במעצר.

כניסות חיילים באישון לילה לבתי פלסטינים הן כבר מזמן חלק מהשגרה שמייצר משטר הכיבוש בגדה המערבית. החיילים נכנסים לבתים, מעירים את כל דיירי הבית – בהם ילדים קטנים ותינוקות, נכנסים לחדרי השינה שלהם, מחטטים בחפציהם הפרטיים, לפעמים מכים את חלקם ותמיד מותירים את כולם המומים ומפוחדים. כניסות אלה, הפוגעות בתושבים במקום שאמור להיות מרחב מוגן ובטוח, הן רק דוגמה נוספת להתנהלות המדינה הרואה בפלסטינים נתינים חסרי זכויות.  

העדויות על האירוע נגבו על ידי תחקירן בצלם עבד אל-כרים א-סעדי.

בשאר שתיווי, בן 29, תיאר בעדותו את שהתרחש באותו לילה:  

ב-1.6.21 ישנתי במרפסת של הדירה שלנו, בקומה השנייה. בסביבות השעה 1:30 התעוררתי כשחיילים עומדים מסביבי. הם בעטו בי והיכו אותי. שמעתי חייל אומר: הנה בשאר, הנה בשאר. אחד החיילים הרים אותי באלימות ודחף אותי לתוך הבית שלנו. הוא התחיל מייד לשאול אותי אם אני מחזיק נשק. עניתי לו שאין לי נשק אבל הוא המשיך לשאול אותי איפה אני מחזיק אותו. אמרתי לו שהוא יכול לעשות חיפוש בבית, ושאם הוא ימצא נשק אני אשא באחריות.

אחרי כמה דקות החיילים הורידו אותי לדירה בקומה הראשונה וקשרו לי את הידיים. זו דירה ריקה, היא מיועדת לאחי מוחמד. החייל או הקצין שחקר אותי ראה שם  מקל שהיה של אבא שלי לפני מותו. הוא לקח אותו והרביץ לי איתו כשהוא מקלל אותי ומטיח בי גסויות וכל הזמן המשיך לשאול איפה החבאתי את הנשק. באותו זמן החיילים האחרים בדקו את הקירות עם מכשירים מיוחדים וביצעו חיפוש בכל הבית, בשתי הקומות.  

אחרי שעה וחצי בערך אחד החיילים אמר לי שהוא לוקח אותי לבית של בן הדוד שלי, עבדאללה שתיווי. הבית שלו צמוד לבית שלנו. כשהגענו לשם, החיילים הושיבו אותי בחדר האורחים ועשו חיפוש בכל הבית. אחרי חצי שעה הם הובילו אותי, כשאני עדיין אזוק בידיים, לבית של אחי, חכמת, שנמצא במרחק 400 מטרים מהבית שלנו. כשהלכנו החיילים כל הזמן דחפו אותי.   

כשהגענו לשם ראיתי שיש חיילים בתוך הבית. כשנכנסנו ראיתי שהם עושים חיפוש בסלון וראיתי את כלי המטבח זרוקים על הרצפה ועל השולחנות. ראיתי את האחיין שלי, טארק, שוכב על הרצפה בחדר האורחים עם ידיים אזוקות ועיניים מכוסות. החיילים הכניסו אותי לחדר השינה של אחי, ושם ראיתי את האחיין שלי מאלכ . אחי, אשתו והבנים הקטנים היו בחדר של הבת שלהם, שהד.  

ניסיתי לעודד את מאלכ ולדבר איתו, אבל החיילים צעקו עליי והורו לי לשתוק. ואז נכנס חייל אחר ואמר לי שטארק אמר שאני מחזיק נשק. עניתי שאין לי נשק ושאני לא צריך נשק ואז החיילים התנפלו עליי ונתנו לי אגרופים בפלג הגוף העליון.  

אחרי חצי שעה בערך קצין השב"כ הודיע לי שאני עצור. הוא אמר שאני אשב בכלא שנה או שנה וחצי. החיילים הוציאו אותי מהבית כשהידיים שלי אזוקות והובילו אותי ברגל להתנחלות קדומים, מרחק של קילומטר בערך. בקדומים הם כיסו לי את העיניים והכניסו אותי לג'יפ צבאי שלקח אותי למחנה צבאי בשבי שומרון. נשארתי שם עד השעה 11:00 בבוקר ואז העבירו אותי לתחנת המשטרה באריאל. חוקר משטרתי חקר אותי על נשק, אבל אמרתי לו שאין לי נשק ושהחיילים כבר חיפשו בבית ולא מצאו כלום. החקירה הסתיימה בשעות אחרי הצהריים, ומשם לקחו אותי למעצר. שוחררתי אחרי שבועיים, ב-15.6.21.   

המהפכה שהותירו החיילים בביתה של אימתית'אל שתיווי. התמונה באדיבות המשפחה
המהפכה שהותירו החיילים בביתה של אימתית'אל שתיווי. התמונה באדיבות המשפחה

אימתית'אל שתיווי, אלמנתו של הדוד של בשאר, בת 58, סיפרה על כניסת החיילים לביתה:

ביום שלישי, בסביבות 3:00 לפנות בוקר, התעוררתי מצלצול הטלפון. זה היה מהבית של גיסי, והם מסרו לנו שחיילים נכנסו לבית שלהם וחלק מהם נמצאים בחצר המשותפת שלנו. שמתי מיד כיסוי על הראש. התיישבתי בסלון עם הבן שלי עבדאללה וחיכינו שהחיילים ייכנסו.

אחרי חצי שעה בערך, דפקו על הדלת שבעה-שמונה חיילים. עבדאללה פתח להם את הדלת והם נכנסו, כשהם מובילים את האחיין של בעלי, בשאר, לתוך חדר האורחים. הם דרשו מעבדאללה את תעודת הזהות שלו ואז הורו לנו לשבת בסלון. כמה חיילים נכנסו לחדר השינה שלי ועשו בו חיפוש. תוך כדי כך שמעתי אותם צועקים על בשאר ומאיימים עליו. הם שאלו אותו על נשק ועל חומרי הסתה.  

אחרי חצי שעה הם יצאו מהבית עם בשאר. הם השאירו מאחוריהם בגדים וחפצים זרוקים על הרצפה בחדר השינה. התחלתי מייד לסדר את הדברים ולהחזיר אותם למקום.  

זגוגית הדלת שניפצו החיילים בביתם של אימאן וחיכמת שתיווי. התמונה באדיבות המשפחה
זגוגית הדלת שניפצו החיילים בביתם של אימאן וחיכמת שתיווי. התמונה באדיבות המשפחה

אימאן שתיווי, בת 44, גיסתו של בשאר, סיפרה בעדותה על הכניסה לביתה:

באותו לילה ישנו בבית כל המשפחה – אני ובעלי, חיכמת, וחמשת הילדים שלנו – טארק, בן 17, מאלכ, בן 16, שהד, בת 13, מחמוד, בן 11 ומוחמד, בן 9. בסביבות השעה 2:00 התעוררתי בבהלה. שמעתי צעקות ודפיקות פטיש על דלת הבית שלנו. חיכמת אמר לי שאלה חיילים. קמתי מייד והתלבשתי מהר. רצתי לילדים, שגם התעוררו והיו מפוחדים מאוד. בעלי ניגש לדלת כדי לפתוח אותה. הוא אמר לחיילים שהוא מגיע ושיפסיקו לדפוק אבל הם המשיכו לדפוק ולצעוק עד שהוא פתח את הדלת. עמדנו כולנו מול הכניסה והילדים הקטנים היו מפוחדים מאוד ובכו. חיבקתי אותם וניסיתי להרגיע אותם, למרות שאני בעצמי הייתי מבוהלת.

החיילים הורו לי, לבעלי ולשלושת הילדים הקטנים לעבור לחדר השינה של הבת שלי שהד. הם השאירו את טארק ומאלכ איתם. כשהיינו בחדר שמעתי את החיילים צועקים על הבנים שלי. שמעתי את  טארק אומר לחיילים: אין לנו חומרי הסתה או נשק.

טארק שתיווי, בן 17, אחיינו של בשאר, סיפר בעדותו:  

נשארתי עם החיילים בסלון. הם אזקו את הידיים שלי מאחור וכיסו לי את העיניים בחתיכת בד. מיד אחר-כך הם דחפו אותי בכוח לרצפה ודרכו לי על כל חלקי הגוף, גם על הראש. הם הרביצו לי ושאלו אותי אם יש נשק בבית. עניתי להם שאין נשק ושאנחנו לא צריכים נשק. אחד החיילים שאל אותי גם אם אני משתתף בתהלוכה השבועית בכפר ועניתי שלא. הם המשיכו לדרוך עליי ולהכות אותי במשך כמה דקות.  

אחר כך אחד החיילים הרים אותי והעביר אותי לחדר האורחים, ושם אחד החיילים השליך אותי בכוח על הרצפה, התיישב לי על הבטן והיכה אותי באגרופים בחזה, בכתפיים ובראש. החייל דרש שאודה שיש לנו נשק ושאנחנו משתתפים בתהלוכה השבועית.   

אחר כך החייל שתקף אותי אמר לי שהם מביאים את הדוד שלי בשאר. החיילים צעקו עליו ושמעתי אותו עונה על השאלות שלהם ואומר להם שאין לו שום סוג של נשק.   

רשיקה שתיווי, אמם של בשאר ומוחמד, בת 68, סיפרה בעדותה על מעצרם של בניה בסוף החודש:

ביום שלישי, 29.6.21, בסביבות השעה 11:00 בלילה, נפלתי ושברתי את יד ימין. הבנים שלי, עקל וסאמד, לקחו אותי לבית החולים בקלקיליה, שם טיפלו בי. חזרנו הביתה בסביבות השעה 2:00.  

כשהגענו הביתה, עקל הלך לישון בבית שלו עם אשתו והילדים. סאמד, שגר איתי, הלך לישון מייד. בסביבות השעה 3:00 אני והבנות שלי היינו עדיין ערות. פתאום שמענו דפיקות חזקות ותוקפניות בדלת של הבית. ידענו שאלה חיילים. חנאן קמה מהר ופתחה את הדלת, כדי שהחיילים לא ישברו אותה. באותו רגע התפרצו פנימה שבעה-שמונה חיילים. הם מיד העירו את הבנים שלי, סאמר ובשאר. שמעתי את אחד החיילים דורש שימסרו לו את הטלפונים שלהם ושמעתי את בשאר אומר לחייל שהטלפון שלו הוחרם כשנעצר בתחילת החודש ולא הוחזר לו.   

החיילים ערכו חיפוש בכל הבית. אני והבנות נשארנו בחדר השינה שלי והחיילים לקחו את הבנים לחדרים אחרים. לא ראיתי אותם אבל שמעתי את החיילים צועקים עליהם. אחרי חמש או עשר דקות שמעתי את החיילים מדברים עם מוחמד, הוא ישן באותו הלילה בקומה הראשונה. שמעתי את אחד החיילים דורש ממוחמד לתת לו את הטלפון שלו, ושמעתי את מוחמד עונה לו שאין לו טלפון. החייל הביא את מוחמד לחדר שבו היינו ואמר לו: "אתה בטח אוהב את אמא שלך ולא תרצה שהחיילים יתחילו לפשפש בתוך הבית שלה ולהשחית את הריהוט". באותו רגע הגיעו עוד חיילים והביאו איתם את הטלפון של מוחמד. אחד החיילים דרש ממוחמד לפתוח את הנעילה של הטלפון כדי שהוא יוכל לחפש בו, אבל מוחמד אמר שזה פרטי ושהחייל צריך לכבד את הפרטיות שלו. ואז החיילים הוציאו את מוחמד מהחדר ואז שמעתי צעקות של מוחמד ושל בשאר, זה נשמע כאילו החיילים מכים אותם. אחרי שעה בערך החיילים עזבו. הם לקחו איתם את מוחמד ואת בשאר. אחרי שהם עזבו ראינו שהם קרעו ריפוד של רהיטים בבית וגם שברו חמש דלתות עץ.

תגיות