דילוג לתוכן העיקרי
סנד מוקבל לאחר שחרורו. צילום: מנאל אל-ג'עברי, בצלם, 22.6.21
תפריט
מהשטח
נושאים

שגרת כיבוש: ילד בן 12 נחקר באלימות, נזרק לתא חשוך, הוכה על ידי סוהרים ולאחר 16 ימי מאסר ננטש במחסום

ב-30.5.21, בסביבות 3:00 לפנות בוקר, נכנסו כעשרה חיילים לבית משפחת מוקבל שבבית אומר, מצפון לעיר חברון. הכוחות העירו את בני המשפחה וערכו חיפוש אלים בבית. לאחר מכן, הם מסרו להורים זימון לחקירה של בנם סנד, בן ה-12, שבאותו לילה לן אצל בני דודיו במחנה הפליטים אל-ערוב ודרשו שהוא יגיע לחקירה בתוך כמה שעות. לאחר מכן, עזבו החיילים את הבית.

בסביבות 8.30 בבוקר הגיעו מוחמד מוקבל, בנו סנד וגיסו עבד אל-חאפז אבו שמעה לתחנת משטרת עציון, שם נחקרו האב ובנו בנפרד. סנד נחקר כשהוא לבדו, ללא מבוגר מטעמו לצידו, ומבלי שניתנה לו אפילו אפשרות להתייעץ עם עורך דין . בשלב מסוים הוא ראה את אביו בחצר כשהוא מעולף. הוא ניסה לגשת אליו, ואז היכה אותו אחד השוטרים.

משם נלקח סנד למתקן כליאה, שם הוחזק עד למחרת בבוקר בתא קטן וחשוך, עם מזרון ספוג מים שטפטפו מהתקרה, ללא מזון או שתייה וללא אפשרות להתקלח ולהחליף בגדים. בבוקר, לאחר לילה בלי שינה, הוא הועלה על ג'יפ צבאי ולאחר כמה שעות הורד בכלא "מגידו", שם אכל לראשונה מאז נעצר. במהלך שהותו במגידו, הוכה סנד על ידי סוהרים, ששברו את אפו.

סנד מוקבל עם אביו מוחמד במכולת המשפחתית. צילום: מנאל אל-ג'עברי, בצלם, 22.6.21
סנד מוקבל עם אביו מוחמד במכולת המשפחתית. צילום: מנאל אל-ג'עברי, בצלם, 22.6.21

בימים שלאחר מכן נערכו שישה דיונים בבית המשפט בעניינו, בהם השתתף סנד באמצעות זום. בסופו של דבר אישר בית המשפט את עסקת הטיעון שנערכה בין הצדדים, לפיה נגזרו עליו 31 ימי מעצר וקנס כספי בסך 2,000 ש"ח. עם זאת, הוא סנד שוחרר לאחר 16 יום שחרור מינהלי.

עם שחרורו, נלקח סנד למחסום "ג'למה" שם ננטש, לבדו, מבלי שאיש מהרשויות טרח להודיע על כך להוריו. הוא נאלץ לפנות לצעירים זרים שעמדו במקום ואלה עזרו לו ליצור קשר עם אביו ולהגיע לאזור רמאללה, שם המתין לו אביו ולקח אותו הביתה.

המקרה של סנד חריג רק בשל גילו הצעיר. אולם הוא אינו חריג בנוגע לנערים בכלל ברחבי הגדה – הנתונים לשגרת חיים האלימה שכופה עליהם הכיבוש. מדי שנה עוצרת ישראל מאות קטינים פלסטינים, תוך הפרה שיטתית ומערכתית של זכויותיהם – החל ממעצרם, דרך החקירה ועד ההליך המתקיים בבית המשפט הצבאי לנוער. ישראל מתהדרת אמנם בחוקים ונהלים שנועדו לכאורה לשמור על זכויות הקטינים – אך מדובר בלא יותר ממראית עין, שרק נועדה להעניק לגיטימציה לפגיעות הקשות בקטינים.

מנאל מוקבל, אמו של סנד, בת 45 ואם ל-12, תיארה בעדות שמסרה לתחקירנית בצלם בחברון מנאל אל-ג'עברי את שהתרחש באותו לילה:

החיילים כלאו אותי עם הבן הקטן שלי כרם בחדר השינה. הם רצו לרדת לקומת הקרקע שבה ישנו חמש הבנות שלי, רוונד, בת 26, ארנס, בת 20, פידאא, בת 17, סולאף, בת 16, וסיבא, בת 10. בעלי ניסה למנוע מהם לרדת לשם, הוא אמר לקצין שהן שם לבד ושהן ייבהלו והקצין בסוף הסכים.

החיילים התפרסו בכל הבניין, חלק בקומה השנייה וחלק בקומה השלישית. הודיתי לאללה שסנד לא היה בבית בגלל העצבנות של החיילים, הייתי בטוחה שאם הוא היה שם הם היו תוקפים אותו. אחרי רבע שעה בערך בעלי והחיילים עלו. בעלי אמר לי שהבנות נבהלו מאוד ושהתפתח ויכוח בינן לבין החיילים, שכלל גם קללות. החיילים נכנסו לחדר של סנד, עשו שם בלגן בחדר וזרקו הכול על הרצפה.

בסביבות 4:30 החיילים עזבו, אחרי שהם מסרו לנו זימון לחקירה של סנד במשטרת עציון. בעלי נסע מיד למחנה אל-ערוב כדי לקחת את סנד. הוא הגיע הביתה, התקלח, אכל ארוחת בוקר ואז נפרד ממני ומהאחיות שלו. בסביבות 8:00 בבוקר הוא נסע עם אבא שלו ועם אחי עבד אל-חאפז אבו שמעה לתחנת המשטרה בעציון.

מוחמד מוקבל, אביו של סנד, בן 50, בעל מכולת, סיפר בעדותו למנאל אל-ג'עברי, על מה שהתרחש לאחר שהגיעו לתחנת משטרת עציון:

מוחמד מוקבל. צילום: מנאל אל-ג'עברי, בצלם, 22.6.21
מוחמד מוקבל. צילום: מנאל אל-ג'עברי, בצלם, 22.6.21

כשהגענו לתחנה היו שם שלושה אנשים בלבוש אזרחי שלקחו את סנד. אני והדוד שלו חיכינו בחוץ. אחרי עשר דקות אחד מהם קרא לי להיכנס. אני נכנסתי ועבד אל-חאפז הלך משם. בחדר שאליו הכניסו אותי ישב חוקר בלבוש אזרחי. החקירה נמשכה במשך שעה בערך. הוא שאל אותי על סנד, שאל מי הסית אותו ליידות אבנים ואם הוא סובל מבעיות נפשיות. החוקר הראה לי סרטון שבו רואים את סנד משליך אבן או שתיים לעבר רכב של מתנחל, ואז המתנחל יורה לכיוון של סנד. נבהלתי כשראיתי את זה.

החוקר עצר את הסרטון בנקודה שבה היה נראה לי שהכדור עובר צמוד מדי לראש של סנד. זה היה נראה כאילו הכדור כמעט נוגע לו בשערות. אחר כך הוא אמר לי "סנד היה עלול להיות שהיד, כמו עוביידה ג'וואברה", שזה הבחור שנהרג במחנה הפליטים אל-ערוב באירועים האחרונים. הרגשתי סחרחורת והתקשתי לנשום.

אחר כך חתמתי על העדות שלי, ואז הביאו את סנד לחדר שבו הייתי. הוא היה מבוהל וחיוור. הם לקחו אותי לחדר אחר, שם נחקרתי על ידי חוקר אחר. בזמן שחקרו אותי שם שמעתי צעקות של חוקרים אחרים בחדרים הסמוכים. אני לא יודע אם הם צעקו על סנד או על עצורים אחרים.

החוקר השני לא רשם את העדות שלי ואחרי שעה בערך הוא לקח אותי לחצר. נלחצתי מאוד ממה שקורה לסנד ומהסבל שלו והרגשתי סחרחורת. התקשתי לנשום ונפלתי. הייתי בהכרה אבל והבנתי מה קורה מסביבי. ראיתי את סנד רץ אליי, אבל שוטר ממשמר הגבול ניסה לחסום אותו. סנד דחף את השוטר והוא מעד ונפל על שוטרת ואז שניהם נפלו. סנד הצליח להגיע אליי, אבל אז ניגש אלינו השוטר שנפל ונתן לסנד מכה בגב עם הרובה שלו. אני הייתי משותק ולא יכולתי להגן על סנד. אחר כך איבדתי לגמרי את ההכרה וכבר לא ידעתי מה קורה מסביבי. התעוררתי אחרי רבע שעה בערך וראיתי סביבי הרבה אנשים: שוטרים, חיילים ופרמדיקים שהצמידו לגוף שלי אלקטרודות שהיו מחוברות למכשיר.

בינתיים הגיע גם הגיס שלי, עבד אל-חאפז. כנראה שהם התקשרו אליו. הם הביאו גם את סנד כדי שייפרד ממני והודיעו לי שהוא עצור ושאני יכול לחזור הביתה. אני ועבד אל-חאפז יצאנו משם. הרגשתי חולה ועייף וכאב לי הלב מאוד על סנד, שנשאר לבד בתחנת המשטרה.

סנד מוקבל, בן 12, סיפר בעדות שמסר למנאל אל-ג'עברי על מה שאירע לאחר שאביו ודודו עזבו את התחנה:

סנד מוקבל. צילום: מנאל אל-ג'עברי, בצלם, 22.6.21
סנד מוקבל. צילום: מנאל אל-ג'עברי, בצלם, 22.6.21

אחרי שהם עזבו, הגיע חייל שכיסה לי את העיניים והשאיר אותי בחצר. היה חם מאוד. הם השאירו אותי שם חצי שעה בערך, כשאני אזוק בידיים ורגליים. אחר כך, אותו חייל הוביל אותי למרפאה שבה היו רופא ורופאה במדים. הם שאלו אותי על מצב הבריאות שלי ומילאו טופס. אחר כך הכניסו אותי לג'יפ צבאי והורידו אותי במקום שלא הכרתי. הם הכניסו אותי לחדר חשוך, בלי תאורה, שהיה בו מזרן ספוג מים, מלוכלך ומסריח. ראיתי שדולפים מים מהתקרה על המזרן. הם השאירו אותי שם, אזוק בידיים וברגליים. לא היו חלונות בחדר. רק חלון קטן בדלת שהיה מכוסה בעיתון.

אחרי שהכניסו אותי לשם הביאו לי נקניקיה יבשה ומגעילה, שתי פרוסות לחם יבשות ופלפל אחד. זה לא היה אכיל אז לא אכלתי, נשארתי רעב עד חצות. אז הביאו לי שני כדורי פלאפל קשים ופיתה יבשה, אבל גם את זה לא יכולתי לאכול. ישבתי עד הבוקר על המזרן שהמים טפטפו עליו. לא ישנתי אפילו דקה. בבוקר הכניסו אותי לג'יפ צבאי. הייתי אזוק בידיים וברגליים. בג'יפ היו שלושה חיילים: הנהג, חייל שישב לידו ועוד חייל שישב לידי מאחורה. נסענו הרבה שעות ותוך כדי הנסיעה החייל שישב לידי נתן לי מכות בצוואר וקילל אותי, את אימא שלי ואת האחיות שלי.

הגענו למקום שהיה שם שלט ליד הכניסה שהיה כתוב עליו "כלא מגידו". החיילים הורידו אותי מהג'יפ, כיסו לי את העיניים ולקחו אותי לחצר. שוטר הכניס אותי לחדר וצילם אותי במצלמה קטנה שהייתה מחוברת למחשב. הוא הורה לי להתפשט לגמרי, ערך עליי חיפוש בעירום ואז אמר לי להתלבש. אחר כך הוא לקח אותי לחדר שבו היו שבעה עצורים, כולם היו בני פחות מ-17. האסירים שם הביאו לי אוכל, זו הייתה הפעם הראשונה שאכלתי מאז שנעצרתי, יום לפני, בבוקר. ישנתי שינה עמוקה עד למחרת, אז העבירו אותי לאגף אחר שהייתי כלוא בו 16 יום. כשהייתי עצור שם השתתפתי בשישה דיונים בבית המשפט בזום. בדיון האחרון השופט הודיע לי שנגזרו עלי 31 ימים בכלא וקנס של 2,000 שקלים. זה היה ב-8.6.21.

ב-14.6.21 ביקשתי שיתנו לי לדבר עם אבא בטלפון. אמרתי להם שלא דיברתי איתו כבר 16 יום. סוהר לקח אותי לטלפון. זו הייתה השיחה הראשונה שלי עם המשפחה מאז המעצר. כשהתקשרתי אבא ענה והוא נשמע עצוב מאוד ובכה. תוך כדי השיחה הסוהר ניתק לי את הטלפון והתווכחתי איתו. הוא אמר לי דברים מעליבים ועניתי לו באותה צורה. אז הסוהר גרר אותי משם לאיזה חדר ודחף אותי בכוח לתוכו, כך שנפלתי עם הפנים לרצפה. הגיעו שלושה סוהרים חמושים והסוהר שדחף אותי לרצפה לקח מאחד מהם את הנשק ונתן לי מכה חזקה בגב עם הקנה שלו. כשניסיתי להרים את הראש הוא נתן לי גם מכה חזקה בראש. הפנים שלי נחבטו ברצפה והתחלתי לדמם מהאף. שני חיילים הרימו אותי מהרצפה והחזירו אותי לתא.

למחרת, יום שלישי, 15.6.21, הודיעו לי שמשחררים אותי. בסביבות השעה 16:00 הסיעיו אותי והורידו אותי במחסום ג'למה. היו שם צעירים שנתנו לי להשתמש בטלפון שלהם. התקשרתי לאבא שלי שביקש מהם להסיע אותי לתחנה המרכזית ברמאללה. הם לקחו אותי לשם במונית, שם חיכה לי אבא שלי, שחיבק אותי ובכה מאוד. אחר כך הוא לקח אותי באוטו שלו הביתה. הגענו בשעה 22:30. אימא שלי חיכתה לנו מודאגת. היא חיבקה אותי והתחילה לבכות.