דילוג לתוכן העיקרי
תמונת אילוסטרציה: מחסום פתע ליד ענאתא. למצולמים אין קשר לאירוע. צילום: אן פק, אקטיבסטילס, 25.1.12
תפריט
מהשטח
נושאים

חיילים תקפו תושב חברון במחסום פתע באזור, לעגו לו והכו אותו קשות

הגעתי הביתה בערך ב-4:00 לפנות בוקר. אשתי ובני הבכור סקר, בן 4, חיכו לי ערים. חיבקתי את סקר ופרצתי בבכי. הייתי מותש והרגשתי חסר אונים. אשתי ניסתה כל הזמן להרגיע אותי.

מתוך עדותו של מועתסם קוואסמה

בסביבות חצות ב-23.6.20 נסע תושב חברון מועתסם קוואסמה בן ה-24, נשוי ואב לשלושה, במכוניתו לכפר הסמוך בני נעים. איתו במכונית נסעו שניים מחבריו, מדין אל-ג׳עברי, בן 21, וזייד אבו זינה, בן 22.

כשהגיעו להצטלבות הכבישים 60 ו-35 (מזרחית לכניסה הצפונית של העיר), חיילים שעמדו בצד הכביש סימנו לקוואסמה לעצור את מכוניתו. לאחר שעצר החיילים, ארבעה במספר, הורו לו לכבות את המנוע ולו ולנוסעיו לצאת מהרכב ולעמוד בשולי הכביש כשפניהם אליו. בעת שאחד החיילים שמר עליהם, ערכו שלושת האחרים חיפוש במכונית.

לאחר כעשר דקות סיימו החיילים את החיפוש והורו לשלושה להסתובב אליהם. אחד החיילים החזיק בידו את ארנקו של קוואסמה, אותו מצא במכונית וסימן לו להתקדם אליו. חייל שני משך את קוואסמה בשיערו לכיוון החייל שהחזיק בארנקו, ואילו החייל ששמר על השלושה קודם לכן הורה לשני חבריו של קוואסמה, להסתובב שוב לכיוון הכביש. החייל שהחזיק בארנק שאל את קוואסמה בעברית "מה זה?" וכאשר האחרון לא ידע להשיב לו בעברית, קילל אותו ובעט בו בצלעותיו ובבטנו. חייל זה, וחייל נוסף, קיללו ובעטו שוב בקוואסמה וכשהוא נפל דרשו ממנו לקום. כשלא עלה בידו לקום התנפלו עליו שלושה מהחיילים, הכו אותו בקתות הרובים שלהם ובעטו בגבו. כשניסו חבריו של קוואסמה להסתובב כדי לראות מה קורה לחברם, צעק עליהם החייל ששמר עליהם, דחף אותם עם קת הרובה שלו ואסר עליהם להסתובב.

בעדות שמסר לתחקירן בצלם מוסא אבו השהש ב-29.6.20, סיפר מועתסם קוואסמה:

מועתסם קוואסמה. צילום: מוסא אבו השהש, בצלם, 29.6.20

אחרי שהחיילים סיימו לערוך חיפוש במכונית, אחד מהם, שהחזיק את הארנק שלי, סימן לי מרחוק להתקדם אליו. חייל אחר משך אותי לשם בשיער עד שנעמדתי מול החייל. החייל הראשון שאל בעברית: ״מה זה?״ ואני עניתי בערבית: ״זה הארנק שלי״. החייל דרש שאענה לו בעברית ואמרתי לו בערבית שאני לא מדבר עברית. ואז, פתאום, הוא בעט בי לי בבטן, בצד ימין. זו הייתה בעיטה חזקה. כאב לי מאוד וכמעט נפלתי על הקרקע. שמעתי את החיילים האחרים צוחקים. החייל התחיל לקלל אותי בערבית ובעברית. פחדתי והייתי מבולבל, לא ידעתי למה החייל מתנהג בצורה אלימה כזו.

פתאום ניגש אליי עוד חייל ונתן לי מכה חזקה עם הברך באותו צד של הבטן. התקפלתי מרוב כאב וכמעט נפלתי אבל הצלחתי להחזיק את עצמי. החייל עם הארנק המשיך לקלל אותי והאחרים המשיכו לצחוק. לפני שהספקתי להבין מה קורה החייל עם הארנק שוב בעט בי בכוח באותו מקום. צעקתי מרוב כאב ונפלתי על הקרקע. החייל ניגש אליי וניסה להקים אותי. הוא אמר לי בערבית: ״למה אתה לא מגן על עצמך?״ החיילים האחרים שאלו אותי בערבית ״הכל בסדר?״.

לא הצלחתי לקום ואז שלושת החיילים התנפלו עליי והחלו להכות אותי עם קתות הרובים שלהם ולבעוט בי בגב. צעקתי מכאב כל הזמן.

זייד אבו זינה תיאר את תקיפת חברו על ידי החיילים בעדות שמסר לתחקירן בצלם מוסא אבו השהש ב-29.6.20:

זייד אבו זינה. צילום: מוסא אבו השהש, בצלם, 29.6.20

הם עשו חיפוש באוטו במשך בערך רבע שעה ואז חזרו ונעמדו מולנו, אחרי שהסתובבנו עם הפנים אליהם. אחד החיילים החזיק ארנק והצביע על מועתסם. הוא הורה לו לגשת אליו ושאל אותו: ״מה זה?״.

ראיתי את אחד החיילים מתקרב למועתסם ומושך אותו בשיער לכיוון החייל שהחזיק את הארנק. אחר-כך החייל שעמד לידינו הורה לנו להסתובב בחזרה עם הפנים לכיוון הכביש. הוא צעק עלינו שלא נזוז ובכל פעם שניסיתי להסתובב כדי לראות מה קורה עם מועתסם הוא דחף אותי עם קת הרובה שלו. בשלב מסוים מועתסם התחיל לצעוק מכאבים ושמעתי גם קללות בערבית ובעברית. הבנתי ששלושת החיילים מכים את אותו. כל פעם היה שקט לכמה דקות, ואז שוב שמעתי את מועתסם צועק. זה נמשך הרבה זמן, ובינתיים עברו בכביש מכוניות אבל הן לא עצרו. ברגע מסוים הצלחתי להציץ אחורה וראיתי את מועתסם שוכב על הרצפה.

לאחר כשעה הגיע למקום ג'יפ צבאי. החייל שהחזיק בארנק השליך אותו מיד ארצה והורה לקוואסמה וחבריו להסתלק. חבריו של קוואסמה עזרו לו להיכנס למכוניתו והושיבו אותו במושב שליד הנהג. מדין אל-ג'עברי נהג במכונית ונסע דרך הכניסה הצפונית לעיר ישירות לבית החולים אל-מיזאן. אל-קוואסמה הופנה משם לבית החולים אל-אהלי, שם עבר בדיקות וצילומים. הרופאים רצו לאשפזו אך הוא התעקש לחזור לביתו, הסמוך לבית החולים.

קוואסמה סיפר עוד בעדותו:

הגעתי הביתה בערך ב-4:00 לפנות בוקר. אשתי ובני הבכור סקר, בן 4, חיכו לי ערים. חיבקתי את סקר ופרצתי בבכי. הייתי מותש והרגשתי חסר אונים. אשתי ניסתה כל הזמן להרגיע אותי.

מאז עברו שלושה ימים ואני עדיין סובל מכאבים בכל חלקי הגוף. הצלעות כואבות לי כשאני נושם ויש לי עד עכשיו חבורות כחולות בצד ימין של הגוף ובגב. עד לרגע זה אין לי מושג למה החיילים תקפו אותי בצורה כל-כך אלימה. כל מה שאני יודע זה שהם אפילו לא ביקשו לראות את תעודות הזהות שלנו.