דילוג לתוכן העיקרי
תסנים מעתוק, בת 15, שנעצרה על-ידי שוטרים כדי להפעיל לחץ על אחיה להסגיר את עצמו. צילום: עאמר עארורי, בצלם, 3.10.18
תפריט
נושאים

כוחות הביטחון עצרו פלסטינים כדי לכפות על בני משפחתם להסגיר את עצמם

במהלך החודשים אוגוסט-ספטמבר תחקר בצלם שלושה מקרים שבהם עצרו כוחות הביטחון ארבעה תושבים מאל-עיזרייה ואבו דיס – בהם קטינה אחת – כדי לכפות על בני משפחתם להסגיר את עצמם. בכל אחד ממקרים אלה, הגיעו שוטרים באמצע הלילה לביתם, ערכו חיפוש בבית ודרשו לעצור את אחד מהדיירים. משנמסר להם שהוא אינו נמצא בבית, עצרו השוטרים אחד או יותר מבני המשפחה, באופן אקראי לחלוטין, והבהירו שישחררו אותו רק לאחר שהדייר אותו ביקשו לעצור יסגיר את עצמו.

השוטרים אזקו את העצורים ובאחד המקרים גם כיסו את עיניה של האישה שעצרו. הם נלקחו לבסיס מג"ב ליד העיירה אבו דיס, שם השאירו אותם השוטרים בחצר, תוך התעלמות מגילם וממצבם הבריאותי. הם סירבו לתת להם מזון או שתייה, אזקו את ידיה של אחת העצורות באופן הדוק תוך התעלמות מבקשתה להרפות את האזיקים ואסרו על שני עצורים ללכת לשירותים.

ברור כי מעצר של אנשים שאינם חשודים בדבר במטרה מוצהרת להפעיל לחץ על בני משפחתם להסגיר עצמם הוא פסול ואינו חוקי. העובדה ששלושת המקרים המתוארים להלן התרחשו על פני כמה שבועות ושעשרות שוטרים היו מעורבים בביצועם – מעידה לא רק שאין מדובר בגחמה של שוטר כזה או אחר אלא על הזלזול של מערכת הביטחון בזכויותיהם של הפלסטינים ועל הקלות הבלתי נסבלת שבה מרשה לעצמה מערכת זו לפגוע בזכויותיהם, בשגרת חייהם ובבטחונם.

להלן תיאור המקרים וחלק מהעדויות שגבה תחקירן בצלם עאמר עארורי:

מעצרם של מג'ד ותסנים מעתוק, בני 23 ו-15 בהתאמה, כדי להפעיל לחץ על אחיהם מוחמד, בן 19

מג'ד מעתוק, בן 23, העובד במסעדת שווארמה ואחותו תסנים, בת 15, תלמידת כיתה י', גרים עם משפחתם בעיירה אל-עיזרייה, מזרחית לירושלים. ב-23.9.18, בסביבות השעה 2:30 לפנות בוקר, הגיע כוח של כחמישה שוטרים לבית המשפחה כדי לעצור את אחיהם מוחמד, בן ה-19, שלא היה בבית. השוטרים ביצעו חיפוש בבית ועל הגג, ונשארו בבית עד לשעה 4:00 כשהם ממתינים לשובו. כשעמדו לעזוב את הבית, רצו השוטרים תחילה לעצור את האם כדי להפעיל על בנה מוחמד לחץ להסגיר עצמו, ואז החליטו לקחת במקום זאת את בנה ואת בתה הקטינה. הכוחות הובילו את השניים לבסיס מג"ב ליד אבו דיס והחזיקו בהם שם, בחצר, עד השעה 10:30 בבוקר, אז שוחררו לביתם בלא כלום. מוחמד הסגיר עצמו עוד באותו יום ושוחרר ב-17.10 בערבות של 2,500 שקלים ודרישה כי יתייצב בבית המשפט ב-24.10.18.

תסנים מעתוק סיפרה בעדות ב-4.10.18 על מה שעבר עליה במהלך המעצר:

Thumbnail
תסנים מעתוק. צילום: עאמר עארורי, בצלם, 3.10.18

ב-23.9.18, באמצע הלילה, התעוררתי בבהלה מדפיקות בדלת. כשקמתי ראיתי חמישה שוטרים עומדים בסלון ליד אמא שלי. הם נכנסו לחדר של האחים שלי ועשו שם חיפוש ואז עשו חיפוש בחוץ מסביב לבית. אני ואמא שלי רצינו ללכת לשירותים אבל הם לא הסכימו. ואז אחד מהם שהיה לו כיסוי על הפנים, אמר שהוא מתכוון לעצור את אמא שלי במקום את מוחמד. הגיעו 2 שוטרים ולקחו אותה החוצה. אני ואחי מג׳ד הלכנו אחריהם אבל אז האיש רעול הפנים אמר שהוא ייקח אותי במקום את אמא שלי. פחדתי מאוד. אחת השוטרות התקרבה אלי ואמרה לי בעברית "אני אהפוך את הלילה שלך ללילה שחור". אני לומדת עברית בבית הספר אז הבנתי אותה.

אחי מג׳ד התערב ואמר להם: ״תשאירו את תסנים, אני אבוא איתכם״. וגם אמא שלי התנגדה ואמרה שהיא לא מוכנה שייקחו אותי ואז האיש רעול הפנים אמר לה: ״בסדר, אנחנו ניקח איתנו גם את מג׳ד והוא ישאר עם תסנים עד שמוחמד יסגיר את עצמו".

הם הכניסו אותי לבדי לרכב שהיו בו שוטרת, שוטר ונהג. אני ישבתי באמצע בין שוטר לשוטרת. לקחו אותי לבסיס של מג"ב באבו דיס ושם השאירו אותי ואת מג'ד בחצר. היה קר מאוד ולבשתי רק סוודר קיצי דק. מיד כשהגענו לשם אני ומג'ד ביקשנו ללכת לשירותים אבל לא נתנו לנו. אני כמעט התפוצצתי כי גם בבית לא נתנו לי ללכת לשירותים. רק אחרי שעה בערך הגיע מפקד שנתן לנו ללכת לשירותים. אחת השוטרות ליוותה אותי לשירותים. השוטרים שאלו כל הזמן "איפה מוחמד?". דאגתי מאוד כי לא ידעתי מה יקרה איתי. פחדתי שהם ייקחו את מג'ד ואשאר לבד. עברו לי הרבה מחשבות רעות בראש.

אחרי שהשתחררנו והגעתי הביתה מיד רצתי לאמא שלי וחיבקתי אותה והתחלתי לבכות. הייתי עייפה והרגשתי שאני מוכרחה לישון, ולא הלכתי לבית הספר באותו היום. לא הצלחתי להירדם בחדר שלי כי דימיינתי שהשוטרים שוב נכנסים לבית שלנו אז הלכתי לחדר של אמא שלי וישנתי לידה. הייתי מפוחדת ולחוצה.

אחיה מג'ד מעתוק תיאר גם הוא את המעצר שלו ושל אחותו, בעדות שמסר ב-4.10.18:

Thumbnail
מג'ד מעתוק. צילום: עאמר עארורי, בצלם, 3.10.18

השוטרים נשארו בבית שלנו עד 4:00 לפנות בוקר, עשו חיפוש בבית ובמסביב וחיכו למוחמד שיחזור. אז אחד השוטרים, שהיה רעול פנים, אמר לאמא שלי שהם יעצרו אותה עד שמוחמד יסגיר את עצמו. שתי שוטרות באו וליוו את אמא שלי החוצה, אבל אז השוטר שינה את דעתו ואמר לה שהם ייקחו את תסנים במקומה, ושהיא תדאג בינתיים ללחוץ על מוחמד להגיע ולהסגיר את עצמו. אמא אמרה שהיא לא מוכנה בשום פנים ואופן שיעצרו את תסנים, ואני התערבתי והצעתי שיעצרו אותי במקומה.

השוטר אמר שהוא ייקח את שנינו וככה שנינו נעצרנו. הם אזקו את הידיים שלי מאחורי הגב והכניסו אותנו לרכבים נפרדים. אחד השוטרים אמר לי: "אתה רוצה לשחק אותה גבר מול אחותך ואמא שלך וצועק עלינו בבית?!", ונתן לי סטירה. היו באוטו שלושה שוטרים, והם המשיכו לתת לי סטירות עד שהגענו לבסיס של מג"ב באבו דיס, נסיעה של עשרים דקות.

בבסיס אני ותסנים היינו בחצר. היו לידנו חמישה שוטרים. כשהגענו ביקשנו ללכת לשירותים אבל לא הרשו לנו. אחרי שעה בערך הגיע קצין וביקשתי ממנו ללכת לשירותים, והוא הרשה לנו ללכת. חמשת השוטרים חקרו אותנו ושאלו "איפה מוחמד?". הם שמו שירים בערבית ביוט-טוב ואמרו לי לשיר ואני סירבתי. הם אכלו ושתו לידנו.

בערך ב-10:30 שחררו אותנו. הוציאו אותנו מהשער האחורי של המחנה ואמרו לנו ללכת עד שנגיע לכביש הראשי. הלכנו ולא היה לנו מושג איפה אנחנו, עד שהגענו לכביש הראשי ליד צומת אבו עידה, ליד אוניברסיטת אבו דיס. בגלל שלא היה עלינו כסף החלטנו לחזור הביתה ברגל והלכנו עד צומת כבסה. למזלנו אחד החברים שלי בדיוק עבר שם ליד הצומת ולקח אותנו

לאל-עיזרייה.

Thumbnail
בית משפחת מעתוק באל-עיזרייה, במורד הרחוב. מימין: גדר ההפרדה. צילום: עאמר עארורי, בצלם, 8.10.18
Thumbnail
שער נעול בגדר ההפרדה מול בית משפחת מעתוק. צילום: עאמר עארורי, בצלם, 3.10.18

מעצרו של עות'מאן חלבייה, בן 63, כדי להפעיל לחץ על אנס, בן 23

עות'מאן חלבייה, בן 63 ואשתו אמינה, בת 60, הם תושבי הכפר אבו דיס שממזרח לירושלים. שניים מילדיהם גרים עימם בבית. עות'מאן הוא חולה סוכרת ולב ובתחילת 2018 עבר ניתוח שני בלבו. ב-6.8.18, בסביבות השעה 5:00 לפנות בוקר, הגיע לבית המשפחה כוח של כעשרים שוטרים, מלווה בשני כלבים, כדי לעצור את בנם, אנס, בן 23, שלא היה אז בבית. בני המשפחה כבר היו ערים, וההורים היו בחצר הבית. השוטרים דרשו להיכנס לבית אך נעתרו לבקשת עות'מאן להמתין מספר דקות עד שבתו, בשנות העשרים לחייה, תצא גם היא לחצר. לאחר שהבת יצאה, נכנסו וערכו בבית חיפוש שנמשך כרבע שעה, כשהם משאירים אחריהם מהומה ולכלוך. לאחר שלא מצאו את אנס בבית עצרו השוטרים את אביו עות'מאן ולקחו אותו לבסיס מג"ב באבו דיס שם הוחזק מ-7:00 עד 10:30 בבוקר, ואז שוחרר בלא כלום. למחרת, 7.8.18, הסגיר עצמו הבן אנס, המוחזק כעת במעצר עד תום ההליכים לאחר שהוגש נגדו כתב אישום בגין יידוי אבנים והשתייכות להתארגנות בלתי חוקית.

עות'מאן חלבייה תיאר את מעצרו בעדות שמסר ב-8.10.18:

Thumbnail
עות'מאן חלבייה. צילום: עאמר עארורי, בצלם, 8.10.18

ב-6.8.18 התפללתי כמו בכל בוקר את תפילת השחר וכשסיימתי יצאתי לחצר לשאוף קצת אוויר. זה היה קצת אחרי 5:00. אשתי אמינה בדיוק שטפה את החצר. ראיתי ואן גדול שנעצר מול הבית שלי. זה היה רכב ממוגן בלי חלונות בצדדים. ירדו ממנו בערך עשרים שוטרים ושני כלבים. אחד מהם הורה לי לעמוד בצד ולהתרחק מהדלת הראשית של הבית. עמדתי עם הגב לקיר. חלק מהם התחילו לעשות חיפוש מסביב לבית, שנמשך בערך חצי שעה. אחר כך, אחד מהם אמר לי לפתוח את הדלת כדי שהם ייכנסו. ביקשתי שיחכו קצת עד שהבת שלי, שקמה כבר, תצא גם היא לחצר, והם הסכימו.

כמה שוטרים נכנסו לבית עם הכלבים, הם עשו חיפוש של רבע שעה בבית ואחר כך אחד מהם חזר אליי ושאל אותי איפה הבן שלי, אנס. אמרתי שאני לא יודע, אבל הוא לא בבית. אחד מהם אמר לי: "בסדר גמור. אז אנחנו ניקח אותך איתנו לבסיס באבו דיס, ונשחרר אותך אחרי שאנס יסגיר את עצמו במחסום הקונטיינר". הם אזקו את הידיים שלי מלפנים. אמרתי להם שאני נעזר במקל הליכה וביקשתי שלא יאזקו אותי, אבל הם לא הסכימו. החזקתי בקושי את מקל ההליכה וככה הלכתי איתם. שוטר אחד החזיק אותי בצוואר ושני שוטרים אחרים החזיקו אותי בזרועות. הם הוליכו אותי כמעט חצי קילומטר בדרך משובשת כדי לקחת אותי בג'יפ אחר של הצבא. התעייפתי ולא יכולתי להמשיך ללכת. איך אני יכול ללכת עם ידיים אזוקות כשאני צריך להישען על מקל? כשאמרתי להם שאני לא יכול להמשיך, הם שמו אותי על אלונקה צבאית שהם הביאו, וארבעה שוטרים סחבו אותי.

כשהגענו לג'יפ הצבאי הם ניסו לדחוף אותי לתוכו. הרגל הימנית שלי התנגשה במדרגות של הרכב. נפצעתי ברגל והתחלתי לדמם ואז הם דחפו אותי בגסות לתוכו. הייתי העצור היחיד ברכב. כשהגענו לאבו דיס הם השאירו אותי בחצר, בלי צל, והיתה שמש חזקה. לא הספקתי לאכול ארוחת בוקר לפני שהשוטרים הגיעו, וזה לא טוב כי כבר לקחתי את התרופות שלי ואני חייב לאכול חצי שעה אחרי שאני לוקח אותן. הייתי רעב מאוד, בגלל הסוכרת.

התלוננתי על זה שהעמידו אותי בשמש ואז השוטרים הורידו לי את האזיקים והושיבו אותי בצל. הגיע קצין שב"כ ששאל אותי שאלות על המשפחה שלי. הוא אמר לי שאם אנס לא יסגיר את עצמו היום הם יחפשו אותו בכל מקום, ושהוא מעמיד את עצמו בסכנת חיים כי הוא יכול להיהרג במרדף משטרתי. הוא לקח את הטלפון שלי והתקשר לאשתי ולאח שלי, ואמר להם שכדאי שיגידו לאנס שהוא צריך להסגיר את עצמו מייד כי הם לא ישחררו אותי עד שאנס לא יגיע למחסום הקונטיינר.

אחרי שעה או שעה וחצי כבר הייתי צמא מאוד. ביקשתי מים ואחד השוטרים הביא לי בקבוק מים. הסברתי לקצין שאני חולה וחייב לאכול אחרי שאני לוקח את התרופות שלי אבל הוא התעלם מזה. הראתי לו גם שירד לי דם מהרגל וגם מזה הוא התעלם. אחרי שחיכיתי עוד שעתיים בערך, הקצין אמר לי שהם מתכוונים לשחרר אותי ושאנס חייב להסגיר את עצמו בתוך שעתיים. אמרתי לו שאני לא יכול להבטיח לו שזה יקרה בתוך שעתיים ושיכול להיות שאנס יצטרך 24 שעות. אחד השוטרים לקח אותי לשער של המחנה. בחוץ חיכה לי אחי אחמד שבא לאסוף אותי. הוא היה בהלם כשראה אותי. ואז הסתבר לי שהשעה כבר היתה 10:30.

חזרתי הביתה, אשתי עזרה לי לטפל בפצע ברגל שלי ואכלתי. למחרת ב-11:00 הבן שלי אנס הסגיר את עצמו בתחנת המשטרה של מעלה אדומים. הוא פחד שיתנכלו לו במחסום הקונטיינר.

אמינה חלבייה תיארה את רגעי החיפוש והמעצר בעדות שמסרה ב-8.10.18:

אחרי חיפוש של רבע שעה בערך בבית, השוטרים יצאו החוצה ואמרו לבעלי שהם יעצרו אותו במקום את אנס, שצריך להסגיר את עצמו במחסום הקונטיינר. הם אזקו את הידיים שלו מאחורי הגב אבל הוא מחה על זה בגלל שהוא חייב להיעזר במקל הליכה, אז אחד השוטרים העביר את האזיקים לפנים וככה הוא החזיק במקל והלך איתם.

דאגתי מאוד לבעלי, שהוא חולה לב וסוכרת וגם יש לו לחץ דם גבוה. הוא לא אכל ארוחת בוקר אחרי שלקח את התרופות שלו. אני והבת שלי נכנסנו הביתה וראינו שהשוטרים עשו בלגן בתוך הבית, הכל היה מחוץ לארונות והיה הרבה לכלוך מהכלבים. התחלנו לנקות ולסדר ולכבס את המצעים.

בעלי חזר הביתה בסביבות השעה 11:00 ולמחרת אנס הסגיר את עצמו. היום הוא בכלא אשקלון. אנחנו ראינו אותו רק בדיונים בבית המשפט, בערך שבע פעמים. הוא מואשם בהשתייכות לארגון בלתי חוקי ובזריקת אבנים. הוא היה אמור לסיים שנה רביעית של לימודי מחשבים באוניברסיטת אל-קודס אבל לא הצליח בגלל המעצר.

מעצרה של היאם סלאח, בת 37, כדי להפעיל לחץ על בעלה אחמד

היאם סלאח, בת 37, ואחמד סלאח בן 39, הורים לשלושה ילדים, בני 11-6 גם הם תושבי אבו דיס. האב אחמד עובד כשומר באוניברסיטת אל-קודס. האם היאם חולה בסרטן הגרון. בני המשפחה גרים בדירה בקומה השלישית בבניין בן שלוש קומות. בקומה הראשונה גרים אביו של אחמד, עאדל סלאח בן 64 ואשתו, והקומה השנייה שייכת לאחיו של עאדל סלאח, שעבר לגור במקום אחר.

ב-3.9.18, בסביבות השעה 2:30 לפנות בוקר, בעת שהיאם והילדים ישנו ואחמד היה בעבודתו באוניברסיטת אל-קודס, הגיעו לבית כעשרה שוטרים ודפקו על הדלת. היאם סלאח התעוררה בבהלה ופתחה את הדלת, והשוטרים הורו לה להיכנס עם שלושת ילדיה לסלון, ואז התפזרו ברחבי הבית למשך כשעה וחצי, כשהם ממתינים לחזרתו של האב. בסביבות השעה 4:00 לפנות בוקר נכנס לדירת המשפחה קצין יס"מ והביא עמו את הוריו של אחמד. בשלב זה ערכו השוטרים חיפוש בבית במשך כמעט שעה. לאחר שסיימו להפוך את תכולת הבית על פיה, וערכו חיפוש גם בדירה הריקה בבניין, הודיעו השוטרים להיאם כי הם עוצרים אותה עד שבעלה יסגיר עצמו. חמיה, עאדל, ניסה להסביר לשוטרים כי היא חולה בסרטן ושעליה להישאר עם הילדים, אך ללא הועיל. היאם נעצרה ונלקחה לבסיס מג"ב באבו דיס, שם הוחזקה עד השעה ב-7:00 בבוקר.

אחמד סלאח לא הסגיר עצמו למשטרה.

היאם סלאח תיארה את מעצרה בעדות שמסרה ב-8.10.18:

ב-3.9.18 בשעה 2:30 ישנתי בבית עם הילדים שלי. בעלי אחמד היה בעבודה, הוא מאבטח באוניברסיטת אל-קודס. שמעתי דפיקות חזקות בדלת והתעוררתי בבהלה. פתחתי את הדלת ונכנסו שוטרת ושני שוטרים. הם שאלו אותי איפה אחמד ואמרתי להם שהוא בעבודה. הם הורו לי להעיר את הילדים ולשבת איתם בסלון.

הבת שלי ריתא, בת 11, התעוררה מהדפיקות החזקות בדלת ונבהלה מהזרים החמושים בבית. היא נצמדה אליי. הלכתי לחדר של הקטנים, בני שש ותשע להעיר אותם ושני שוטרים ליוו אותי. כשהילדים ראו את השוטרים החמושים בחדר שלהם הם נבהלו מאוד והחווירו. לקחתי אותם לסלון.

עוד שמונה שוטרים נכנסו לבית והתיישבו בחדרים שונים. הם נשארו ככה, בבית שלנו, בערך עד 4:00 לפנות בוקר, בלי לעשות כלום. ב-4:00 הם הביאו כלב משטרתי ואז נכנסו ההורים של בעלי, בליווי של קצין יס"מ והם עשו חיפוש בבית והפכו הכל. כשריתא היתה צריכה ללכת לשירותים הם לא הרשו לי ללכת ביחד איתה. היא הלכה לשירותים לבד רועדת מפחד. בסביבות השעה 5:00 הקצין אמר לי שהם ייקחו אותי למחנה הצבאי באבו דיס עד שבעלי יסגיר את עצמו. חמי התערב ואמר שאני חולת סרטן ושאני צריכה להישאר עם הילדים והציע ללכת במקומי. הוא הסביר לקצין שעברתי ניתוח בגרון לפני חודש. הקצין סירב ושלוש שוטרות ליוו אותי לחדר השינה כדי שאלבש בגדים חמים יותר. כשיצאתי מהחדר הילדים שלי התחילו לבכות ורצו אחריי אבל הרגעתי אותם ואמרתי להם שאחזור בקרוב ושלא ידאגו.

כשיצאתי מהבית השוטרים אזקו לי את הידיים באזיקונים וכיסו לי את העניים בחתיכת בד. הם הכניסו אותי לרכב המעצר בלי אלימות. בבסיס באבו דיס הם הושיבו אותי בחצר על האספלט. האזיקים לחצו לי על הידיים וביקשתי שיורידו לי אותם אבל אף אחד לא התייחס לבקשה שלי. אחרי כמה זמן הם הורידו לי את האזיקים מהידיים, וראיתי בשעון שלי שהשעה 7:00. אחרי כמה דקות הגיע שוטר ואמר לי שבעלי חייב להסגיר את עצמו עד 11:00 במחסום הקונטיינר. הם ליוו אותי לשער של הבסיס. בגלל שלא היה לי טלפון לא יכולתי להתקשר לאף אחד שיבוא לקחת אותי, אז הלכתי ברגל בערך חצי שעה עד הבית.

כשהגעתי הביתה הילדים שלי עדיין ישבו עם סבא וסבתא שלהם. הם לא האמינו שחזרתי הביתה ורצו אליי בשמחה. הבית היה מבולגן בגלל החיפוש. בעלי לא הסגיר את עצמו. גם לפני חודשיים פשטו על הבית שלנו, עשו חיפוש וחיפשו את בעלי, שגם אז לא היה בבית. אחר-כך השב"כ שלח לו זימון רשמי לפגישה והוא הלך. חקרו אותו ושחררו אותו באותו יום. אז בשביל מה הם החליטו שוב לפשוט על הבית שוב ולהבהיל את הילדים שלי? אם בעלי כבר היה אצלם לפני חודשיים, והם רצו לעצור אותו למה הם שחררו אותו?

עאדל סלאח, בן 64, תיאר את פשיטת השוטרים על בית משפחתו ואת מעצר כלתו, בעדות שמסר ב- 8.10.18:

ב-3.9.18, באמצע הלילה, שמעתי דפיקות חזקות בדלת הכניסה. היו שם שוטרים וקצין. אחד מהם שאל אותי על הבן שלי אחמד. אמרתי לו שהוא גר בקומה השלישית. כמה שוטרים נכנסו לבית שלי ועשו חיפוש בחדרים. אחרי שעה בערך הקצין הורה לי ללוות אותו לבית של אחמד. הוא שאל אותי מי גר בקומה השניה ואמרתי לו שאח שלי סלים, שגר כרגע בבית צפאפא ולכן הבית ריק. אני ואשתי עלינו עם הקצין והשוטרים לבית של הבן שלי אחמד. אשתו ישבה עם הילדים בסלון. הם הביאו כלב משטרתי כדי לערוך חיפוש בבית, שלקח בערך שעה. אחרי החיפוש הקצין אמר להיאם שהיא עצורה עד שהבן שלי יסגיר את עצמו במחסום הקונטיינר. בשלב הזה אני התערבתי וניסיתי לשכנע אותו שהיאם צריכה להישאר בבית כי היא חולה בסרטן ועברה ניתוח בגרון לפני חודש והצעתי ללכת במקומה. הקצין לא הסכים ועצר אותה.

אני ואשתי נשארנו עם הילדים בבית והם התחילו לבכות. הם סירבו לאכול או לישון ובכו המון. נשארנו אתם בבית עד שהיאם חזרה הביתה, בסביבות השעה 7:30. אחר כך גיליתי שהשוטרים פשטו גם על הבית של אחי סלים בקומה השנייה, שברו שם את הדלת ועשו חיפוש.

תגיות