דילוג לתוכן העיקרי
הכפר עזון. התמונה באדיבות מועצת הכפר
תפריט
נושאים

הצבא פשט באישון לילה על הכפר עזון, נכנס לבתים, איים על תושבים והטיל אימה על ילדים

הכפר עזון, שאוכלוסייתו מונה כ-10,000 תושבים, שוכן מזרחית לעיר קלקיליה, בסמוך לכביש 55 המחבר בין שכם לקלקיליה. בתחילת האינתיפאדה השנייה הציב הצבא שער ברזל בכניסה הראשית לכפר, כפי שעשה ברוב כפרי הגדה. בשנים האחרונות הצבא העניש מספר פעמים את כל תושבי הכפר וסגר את השער, בטענה שצעירים השליכו בקבוקי תבערה או אבנים על כלי רכב בכביש 55. בנוסף, מוצבים לעיתים מזומנות ג'יפים צבאיים ליד הכניסה.

ב-15.8.18, בסביבות השעה 2:00 לפנות בוקר, פשטו כעשרים חיילים ועמם איש שב"כ ולפחות שני כלבים על עשרה בתים בכפר. החיילים העירו את התושבים, כלאו את חלקם בחדרים בבתיהם, איימו על נערים לבל יזרקו אבנים, הטילו אימה על ילדים וביצעו חיפושים אלימים. באחד הבתים התעוררו בני הזוג ומצאו חיילים עומדים בתוך חדר השינה שלהם. באחד הבתים חקרו החיילים אדם על החזקת נשק, אולם עזבו מבלי לעצור איש. כניסות חיילים באישון לילה לבתי פלסטינים, כשהם מעירים את התושבים על טפם והופכים את תכולת הבית, הפכו כבר מזמן לחלק מהשגרה שכופה משטר הכיבוש בגדה המערבית. הכניסות לבתים מתבצעות מבלי שהחיילים נזקקים לצו כלשהו, בכל עת ובכל מקום שהצבא קובע, בהתאם לסמכויות הגורפות והשרירותיות שלקח לעצמו. לפעולות אלה, שנועדו בבירור להטיל אימה על התושבים, אין שום הצדקה. זוהי דוגמה נוספת – אחת מני רבות – לשגרת החיים תחת הכיבוש.

להלן תיאור המקרים וקטעים מתוך עדויות שמסרו הדיירים לתחקירן בצלם עבד אל-כרים סעדי:

בית משפחת סווידאן

בסביבות השעה 2:00 לפנות בוקר, חיילים פשטו על בניין מגורים בן שתי קומות ובו שלוש דירות בשכונה המזרחית של עזון. בקומה הראשונה, גרים אילהאם ומג'די סווידאן, בני 47 ו-51 בהתאמה, הורים לתשעה ילדים, חמישה מהם נשואים. בדירה הצמודה גרים בנם מוחמד, בן 31, אשתו אמל ושני ילדיהם. בקומה השנייה גרים הבן אחמד, בן 23, אשתו דוניא ובתם התינוקת. ופאא, אחותו של מג'די, שגרה בדירת חדר בבניין נפרד באותה חצר , התעוררה מקולות החיילים והעירה את בני המשפחה. החיילים נכנסו לדירתם של אילהאם ומג'די, ולדירת הבן, מוחמד. הם ערכו חיפוש אלים בבתים, כלאו את בני המשפחות למשך כשעתיים בחדרים, איימו על חלקם כי יעצרו וביתם ייהרס, גרמו לבהלה בקרב בני המשפחות והותירו אחריהם בלגן והרס.

Thumbnail
מהדי סווידאן ליד הקיר ממנו הסירו החיילים את חיפוי הקרמיקה. צילום: עבד אל-כרים סעדי, בצלם, 15.8.18

בעדות שמסרה ביום האירוע, סיפרה אילהאם סווידאן על הפשיטה על ביתה:

וופא, אחותו של בעלי העירה אותנו כדי להגיד לנו שחיילים מקיפים את הבית ועומדים לפרוץ לתוכו. קמנו מהר והתלבשנו. בקושי הספקתי לכסות את הראש וראיתי את החיילים פורצים לתוך הסלון עם שני כלבי משטרה. הם התפרשו בבית שלנו, שבו שלושה חדרי שינה, סלון ושירותים. הבן שלי מהדי, בן 25, יצא מהחדר שלו ומיד החיילים ניגשו אליו, שאלו מה שמו, הובילו אותו לסלון ושם העמידו אותו עם הפנים לקיר ועשו חיפוש על הגוף שלו. מהדי היה חלש מאוד, כי הוא חולה בשפעת. בעלי ביקש מהחיילים שיתייחסו אליו ברחמנות ויתנו לו לשבת על כיסא כי הוא חולה, אבל זה לא עניין אותם. הם התעלמו מבעלי ולקחו את מהדי לחצר. אני נלחצתי ודאגתי ל מהדי וגם לשאר הילדים והנכדים שלי.

החיילים הורו לי להיכנס עם הבת שלי היבה, בת 13, הבן שלי עומר, בן 6, אחותו של בעלי, ופאא, בת 53, ושתי הכלות שלי, אמל ודוניא עם הילדים שלהם, בני 5 חודשים, 15 חודשים ושנתיים לאחד החדרים שהם סיימו לחפש בהם. הם כלאו אותנו בחדר במשך כשעתיים. הנכדים שלי רצו ללכת לשירותים, וביקשו לאכול, אבל החיילים סירבו. לא העזנו לזוז כי פחדנו מהחיילים ומהכלבים שהסתובבו בתוך הבית. בינתיים הם השאירו בסלון את בעלי, ושלושה מהבנים שלי, מוחמד, בן 31, אחמד, בן 23, ועבד א-רחמאן, בן 16. במהלך החיפוש, החיילים זרקו את תכולת הארונות על הרצפה, הרסו את הקרמיקה על אחד הקירות וחיטטו בחפצים בחדר השינה, במטבח ובשירותים. בזמן שהיינו בחדר, שמעתי את החיילים מורים לבני הקטן, עבד א-רחמאן להתלבש כי הם עומדים לקחת אותו איתם, אבל בסוף הם לא לקחו לא אותו ולא את מהדי. כעבור יותר משעתיים החיילים עזבו כשהם מותירים אחריהם בלגן והרס. הם התנהגו בצורה ברברית ולא אנושית, ולא הייתה שום סיבה או הצדקה להתנהגות התוקפנית שלהם.

בעדות שמסר ביום האירוע, סיפר מהדי סווידאן, בן 25, על הפשיטה על בית המשפחה:

Thumbnail
מהדי סווידאן. צילום: עבד אל-כרים סעדי, בצלם, 15.8.18

אחרי שעברתי את החיפוש הגופני בבית, אחד החיילים הורה לי לרדת לחצר ולעמוד עם הידיים למעלה והפנים לקיר. הופתעתי לראות שם עוד חיילים שהתפרשו בחצר הבית ומסביב. הם ערכו עליי שוב חיפוש גופני. אחד החיילים התחיל לחקור אותי. הוא ביקש את הפרטים האישיים שלי ואז התחיל לחקור אותי על אחזקת נשק. עניתי לו שאין לי נשק ושכל מה שמעניין אותי זה למצוא עבודה ולהתפרנס.

החקירה הזאת בחצר נמשכה רבע שעה בערך, כשכל פעם הגיע חייל אחר ושאל אותי את אותן שאלות. במהלך החקירה החיילים ניסו להפחיד אותי ואיימו עליי שהם יעצרו את אימא שלי, יהרסו את הבית שלנו וגם יעצרו את האחים שלי. החיילים צעקו עליי וקיללו אותי ואחד מהם הצמיד אליי את הכלב כדי להפחיד אותי.

הם החזיקו אותי בחצר במשך שעתיים בערך, עם הידיים למעלה והפנים לקיר. הם הובילו גם את אחי הקטן, עבד א-רחמאן, בן 16, לחצר, כדי שנחשוב שהם עוצרים אותו, להפעיל עלינו לחץ. שמעתי גם את הרעש של החפצים שהם הפילו בתוך הבית בזמן החיפוש הפראי ואת הבכי של האחיינים שלי. בסוף הם לא עצרו אף אחד מהאחים שלי, אבל זאת הייתה פשיטה פראית, הם הותירו אחריהם בלגן והרס בכל הדירות.

ביתם של רשיד וח'וולה רדוואן

בסביבות השעה 3:00 לפנות בוקר הגיעו כעשרה חיילים, מלווים באיש שב"כ לשכונה הדרומית בעזון, לביתם בן שתי הקומות של רשיד וח'וולה רדוואן, בני 53 ו-38 בהתאמה, הורים לארבעה ילדים, ששלושה מהם לומדים בחו"ל. החיילים הושיבו את האב ובנו יחיא בן ה-16 בסלון הבית, האשימו את הבן בהשלכת אבנים על ג'יפים צבאיים ואיימו עליו שבפעם הבאה ייעצרו אותו או פשוט יירו בו.

בעדות שמסר ב-16.9.18, סיפר רשיד רדוואן, על הפשיטה על בית המשפחה:

כעשרה חיילים ואיש שב"כ עמדו בפתח. איש השב"כ שאל אותי מי נמצא בבית ועל הילדים שלי. עניתי לו שרק אני, אשתי והבן הקטן, יחיא, נמצאים בבית. הבנים האחרים שלי לומדים רפואה בחו"ל. אחר כך, הוא הורה לי ולבן שלי ללכת לסלון והחיילים הורו לאשתי לחזור לחדר השינה ולהישאר שם. איש השב"כ התחיל להאשים את יחיא בזריקת אבנים ולאיים עליו שהוא יעצור אותו, או שפשוט בפעם הבאה שהוא ייתפס זורק אבנים יירו עליו. יחיא ענה לו שהוא מתמקד בלימודים שלו, כדי ללכת בעקבות האחים שלו. אבל איש השב"כ המשיך לאיים. הוא אמר שהפעם זו פשיטה רגועה יחסית, ושבפעם הבאה הם יערכו חיפוש, יהפכו את הבית ויעצרו את יחיא. האיומים נמשכו חצי שעה בערך, ואחר-כך הם עזבו והמשיכו לפשוט על בתים סמוכים. הם לא עשו חיפוש בתוך הבית, אבל הם העירו אותנו מהשינה באמצע הלילה, הפחידו את הבן שלי והטרידו אותנו. אני לא יכול להבין את ההתנהגות הזאת, ומה המטרה בהפחדה של ילדים.

ביתם של איסמאעיל ועביר רדוואן

חיילים פשטו על ביתם של איסמאעיל ועביר רדוואן, בני 41 ו-37 בהתאמה, הורים לחמישה ילדים בני 19-5, הנמצא בשכונה הדרומית של עזון. הם לא ערכו חיפוש בבית אך איימו על הבן וליד, בן ה-13, כי יעצרו אותו אם ישליך אבנים לעבר כביש 55.

בעדות שמסר ב-3.9.18, סיפר איסמאעיל רדוואן על הפשיטה על בית המשפחה:

פתחתי את הדלת וראיתי בערך שמונה חיילים וכולם נכנסו ישר לתוך הבית. אני ואשתי הערנו את הילדים כדי שלא יתעוררו מהרעש וייבהלו מהמראה של החיילים בתוך הבית. החיילים הורו לי ולבן שלי וליד להיכנס לאחד החדרים. את אשתי ושאר הילדים הם החזיקו בסלון. הקצין החל להזהיר את וליד שלא ילך עם הילדים האחרים בכפר ושלא ישתתף איתם ביידוי אבנים. הוא איים עליו שאם הוא ייתפס בפעילות נגד החיילים, או באזור של כביש 55, הוא ייכנס לכלא או שחיילים יירו עליו. החקירה והאיומים נמשכו בערך חצי שעה למרות הניסיונות של וליד להסביר לקצין שהוא לא משתתף בפעילויות כאלה, ושהדבר שהכי חשוב לו זה לעזור לנו כי הוא הכי גדול (בין הבנים). החיילים יצאו מהבית בלי לעשות חיפוש. אחי שגר לידי סיפר לי שאותו דבר קרה גם בבית שלו. אין לחיילים שום האשמות אמיתיות נגדנו, זו סתם הטרדה והפחדה.

בית משפחת אבו הנייה

בסביבות השעה 2:00 לפנות בוקר, הופתעו בני הזוג אבו הנייה כשהתעוררו בבהלה ומצאו חמישה חיילים בתוך חדר השינה שלהם. אבו הנייה ביקש מהחייליים לצאת מהחדר ולאפשר לו ולאשתו להתלבש. החיילים יצאו ולאחר שבני הזוג התלבשו הם כלאו אותם ואת חמשת ילדיהם, בני שנתיים עד 11, בחדר הילדים, שם הם נשארו למשך כשעה וחצי. לאחר שהחיילים עזבו את הבית הסתבר לבני המשפחה שהחיפוש כלל רק את המחסן והחצר.

איאד אבו הנייה תיאר בעדות שמסר ב-15.8.18, את הפשיטה על בית המשפחה:

הייתי בהלם כשחמישה חיילים העירו אותי כשהייתי במיטה עם אשתי. לא קלטתי מה קורה. פקחתי את העיניים וראיתי את החיילים עומדים לי מעל הראש. גם אשתי נבהלה והייתה בהלם מוחלט מהנוכחות של החיילים בתוך החדר שלנו. התחלתי לצעוק על החיילים ולשאול איך הם נכנסו לבית ולחדר השינה שלנו בלי רשות ובלי שפתחתי להם את הדלת. ביקשתי מהחיילים לצאת מהחדר כדי שאני ואשתי נתלבש. הם יצאו עד שהתלבשנו. החיילים הורו לנו לשבת באחד בחדרים. היינו שם כמעט שעה, עד שהם סיימו את החיפוש. תוך כדי כך שמעתי ירי של רימון הלם ורימוני גז מבחוץ. כנראה שהתושבים מחו על הנוכחות של החיילים בשכונה שלנו.

הילדים שלי היו מבוהלים ומפוחדים בגלל הנוכחות של החיילים. אימא שלי, ח'דיג'ה, בת 68, גם הייתה מפוחדת. היא סובלת מבעיות בכליות וצריכה ללכת לשירותים בתדירות גבוהה. בהתחלה שני החיילים שעמדו בפתח החדר מנעו ממנה לצאת לשירותים ורק אחרי שהסברתי להם את מצבה אז הם הרשו לה.

אשתי הייתה בהלם, מפוחדת, והיא לא זזה ממקומה במשך יותר מחצי שעה אחרי שהחיילים עזבו. המעשים של החיילים הם הטרדה והתעללות במשפחה. הם סתם מפחידים אותנו וגורמים לילדים לחרדות.