דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

אטימת בית משפחתו של עודיי אבו אל-ג'מל במזרח ירושלים: ענישה קולקטיבית אסורה

 אחד החלונות שנאטמו הבוקר בבית המשפחה. צילום: עאמר עארורי, בצלם, 1.7.15
אחד החלונות שנאטמו הבוקר בבית המשפחה. צילום: עאמר עארורי, בצלם, 1.7.15

היום, ה-1.7.15, אטמו שוטרים את בית משפחתו של עודיי אבו אל-ג'מל, אחד ממבצעי הפיגוע בבית הכנסת בהר נוף בנובמבר האחרון. בפיגוע נהרגו ארבעה מתפללים ושבעה נפצעו. בחילופי האש בין התוקפים לשוטרים, נהרג שוטר, אך לא ידוע מה היה מקור הירי שפגע בו. שני מבצעי הפיגוע, עודיי ור'סאן אבו ג'מל, נהרגו באירוע מירי השוטרים.

בבית המשפחה בג'בל אל-מוכבר גרו הוריו של עודיי, פאטמה ועבד אבו אל-ג'מל, בשנות החמישים לחייהם, עם ארבעה מילדיהם, אחד מהם נער בן 13. בסביבות השעה 3:00 לפנות בוקר הגיע כוח של משטרה ומג"ב לביתם, דרשו מכל בני המשפחה לצאת ממנו. אז הוציאו השוטרים מהבית חלק מרכושה של המשפחה – כולל כלי בית, מצעים ושטיחים, הניחו אותם ברחוב וריתכו את כל פתחי הבית למקומם באמצעות מוטות פלדה. השוטרים הודיעו לבני המשפחה כי ישובו למקום כדי לאטום את הבית בבטון. לאחר שפונתה, המשפחה קיבלה מהצלב האדום אוהל שאותו הציבה בסמוך לבית. בשעות הערב המוקדמות אכן חזרו אנשי כוחות הביטחון למקום ואטמו את הבית בבטון.

בני המשפחה, שאינם חשודים במעורבות כלשהי בפיגוע, קיבלו צו הריסה לביתם כבר יומיים לאחר שבוצע. עתירה שהגישו לבג"ץ נגד ההריסה באמצעות המוקד להגנת הפרט, בטענה שהדבר מהווה ענישה קולקטיבית פסולה, נדחתה ב-13.12.14.

חפצי המשפחה מונחים מחוץ לבית. צילום: עאמר עארורי, בצלם, 1.7.15
חפצי המשפחה מונחים מחוץ לבית. צילום: עאמר עארורי, בצלם, 1.7.15

פיקוד העורף הוציא גם צו הריסה לביתה של נאדיה אבו אל-ג'מל, אלמנתו של מבצעו השני של הפיגוע, ר'סאן אבו אל-ג'מל, בו היא גרה עם שלושת ילדיה הקטנים. כמו כן משרד הפנים הפסיק את הליך איחוד המשפחות במסגרתו התאפשרה שהותה של אבו אל-ג'מל בירושלים והם מאיימים לגרש אותה ואת ילדיה מהעיר. גם צעדים אלה מהווים ענישה קולקטיבית פסולה, אולם בג"ץ סירב להוציא צו ביניים שיימנע את גירושם עד להשלמת הדיון בעתירה שהגישה אבו אל-ג'מל לבג"ץ באמצעות המוקד להגנת הפרט.

מאז כיבוש השטחים הרס הצבא מאות בתים כאמצעי להענשת בני משפחה של פלסטינים שפגעו בישראלים או שנחשדו בכך. כתוצאה ממדיניות זו נותרו אלפי אנשים – בהם ילדים קטנים – חסרי בית, על אף שהם עצמם לא נאשמו בכל עבירה ולא נטען כלפיהם דבר. ב-2005 הפסיק הצבא לנקוט במדיניות זו, לאחר שמערכת הביטחון הגיעה למסקנה שחסרונותיה עולים על יתרונותיה. הריסת הבתים חודשה בקיץ האחרון, לאחר החטיפה וההרג של שלושת תלמידי הישיבה באזור בית לחם ביוני 2014, בטענה כי הצעד מוצדק עקב שינוי קיצוני בנסיבות. מאז הרסה ישראל ארבעה בתים כאמצעי ענישה ואטמה בית אחד.

טענה זו אינה יכולה להצדיק את מדיניות הריסת בתי משפחות כענישה, המהווה ענישה קולקטיבית האסורה על פי המשפט הבינלאומי. למרות קיצוניותו של צעד זה ועמדתם הברורה של משפטנים בארץ ובעולם שהוא אינו חוקי, בית המשפט העליון מאשר אותו פעם אחר פעם. הריסת בית או אטימתו הם צעדים דרקונים ונקמניים, הננקטים נגד משפחות שלמות שלא עשו דבר ושאינן חשודות בדבר.