דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

נישול וניצול: מדיניות ישראל בבקעת הירדן ובצפון ים המלח

תקציר דו"ח מקיף, מאי 2011 

אזור בקעת הירדן וצפון ים המלח הוא עתודת הקרקע הגדולה ביותר לפיתוח בגדה המערבית. שטח האזור הוא 1.6 מיליון דונם, והוא מהווה 28.8% משטח הגדה המערבית. באזור גרים 65 אלף פלסטינים ב-29 יישובים, ולפי ההערכה כ-15 אלף פלסטינים נוספים חיים בעשרות קהילות בדואיות קטנות. בנוסף, ישנם באזור כ-9,400 מתנחלים ב-37 התנחלויות (כולל שבעה מאחזים).

 ישראל הנהיגה בבקעת הירדן ובצפון ים המלח משטר המנצל את משאבי האזור באינטנסיביות ובהיקף רחבים יותר מאשר בשאר חלקי הגדה המערבית, ואשר ממחיש את כוונותיה: סיפוח דה-פקטו של בקעת הירדן וצפון ים המלח למדינת ישראל.

  

השתלטות על קרקעות


חממות של התנחלויות בסמוך לעין אל-בידא, בעקבת הירדן. צילום: אייל הראובני, בצלם, 23.3.11.

ישראל השתלטה על רוב אדמות האזור באמצעים שונים:  

  • אלפי דונמים נגזלו מפליטים פלסטינים ושימשו להקמת ההתנחלויות הראשונות שהוקמו באזור, החל בשנת 1968 ולאורך שנות השבעים. זאת בניגוד להוראות צו צבאי. 
  • ישראל הגדילה באמצעות מניפולציות משפטיות את מצאי "אדמות המדינה" באזור וכיום הן מקיפות 53.4% משטח האזור, פי ארבעה מהיקפן לפני 1967. 
  • ישראל הכריזה על 45.7% מהאזור כעל שטחי אש, למרות ששטחים אלו מצויים ליד צירי תנועה ראשיים, ליד שטחים בנויים ומעובדים בהתנחלויות או כוללים כבר בתוכם שטחים מעובדים של ההתנחלויות. 
  • כ-20% מהאדמות באזור נסגרו באמצעות הגדרתן כשמורות טבע, על אף שרק מיעוטן פותח והוכשר למבקרים. שטחן של 2/3 משמורות הטבע חופף את שטחם של שטחי האש.  

בנוסף, ישראל תפסה שטחים בצפון בקעת הירדן לצורך מכשול ההפרדה והקימה כ-64 שדות מוקשים בסמוך לתוואי נהר הירדן, שלטענת הצבא אינם נחוצים עוד לצרכים ביטחוניים. 

 באמצעים אלה השתלטה ישראל על 77.5% מאדמות האזור והיא מונעת מהפלסטינים את הבנייה, השהייה או השימוש בהן. 12% מהשטח הוקצו להתנחלויות, ובכלל זה כל חופיו הצפוניים של ים המלח. מדיניות זו קוטעת את המרחב הפלסטיני והיא מבודדת את היישובים הפלסטיניים באזור. בשנתיים האחרונות המינהל האזרחי הורס שוב ושוב מבנים בקהילות בדואיות בשטחים אלו, אף שחלקן הוקמו עוד לפני 1967. 

 

השתלטות על מקורות המים

Left: Ein al-'Uja spring in better days.. Photo: Itamar Grinberg, August 2004. Right: The dry 'Ein Uja spring today. Photo: Eyal Hareuveni, B'Tselem, 23 March 2011
מימין: עין אל עוג'א החרב היום. צילום: אייל הראובני, בצלם, 23.3.11. משמאל: עין אל-עוג'א בימים יפים יותר, אוגוסט 2004. צילום: איתמר גרינברג. 

 ישראל השתלטה על רוב מקורות המים באזור והיא מייעדת אותם לשימוש בלעדי כמעט של ההתנחלויות. 

רוב קידוחי המים הישראליים שבשטחי הגדה המערבית - 28 מתוך 42 - נמצאים בבקעת הירדן. ישראל מפיקה מקידוחים אלו כ-32 מיליון מ"ק בשנה, רובם מיועדים לשימוש ההתנחלויות. סך הקצאת המים ל-9,400 מתנחלי האזור מקידוחי המים, מנהר הירדן, ממי קולחין, וממאגרי מים מלאכותיים מגיעה לכ-45 מיליון מ"ק בשנה. הקצאה זו אפשרה להתנחלויות לפתח חקלאות אינטנסיבית, לאורך כל עונות השנה, שרוב תוצרתה מיועדת לייצוא. הקצאת המים להתנחלויות שווה בהיקפה לכמעט שליש מכמות המים הזמינה לכ-2.5 מיליון פלסטינים תושבי הגדה המערבית. 

ההשתלטות הישראלית על מקורות המים באזור ייבשה חלק מהבארות הפלסטיניות וצמצמה את כמויות המים שניתן להפיק מבארות אחרות וממעיינות באזור. סך המים שהפלסטינים שאבו באזור בשנת 2008 עמד על-31 מיליון מ"ק בלבד, כמות הנמוכה ב-44% מזו שהפלסטינים הפיקו באזור לפני הסכם הביניים ב-1995. בשל המחסור במים, פלסטינים נאלצו לזנוח שטחים חקלאיים שעיבדו בעבר ולעבור לחקלאות המבוססת על גידולים רווחיים פחות. שיעור ניצול השטחים החקלאיים באזור יריחו הוא הנמוך ביותר בהשוואה ליתר המחוזות הפלסטיניים בגדה המערבית - 4.7% לעומת ממוצע של 25%. 

שליטתה של ישראל ברוב שטחי האזור מונעת גם חלוקה שוויונית של משאבי המים בין הישובים הפלסטיניים השונים או העברת מים ליישובים פלסטיניים מחוץ לאזור, ובקהילות הבדואיות באזור צריכת המים משתווה לזו שנקבעה על-ידי האו"ם כמינימאלית עבור אזורי אסון הומניטאריים.

  

הגבלות על תנועה

Tayasir Checkpoint, in the Jordan Valley. Photo: Keren Manor, 26 December 2010, Activestills.org.
מחסום תיאסיר בבקעת הירדן. צילום: קרן מנור, Activestills.org, 26.12.10.

במסגרת ההקלות בהגבלות על תנועה בגדה המערבית בשנת 2009 לא הסירה ישראל את ההגבלות המוטלות בבקעת הירדן, על אף השקט השורר באזור מבחינה ביטחונית. בבקעת הירדן עדיין מוצבים ארבעה מחסומים ישראליים - תיאסיר, חמרה, מעלה אפרים וייט"ב - בהם מורשים לעבור רק כלי רכב פלסטיניים שבעליהם מוכרים על ידי ישראל כתושבי האזור. הגבלות התנועה פוגעות קשה בתושבים הפלסטינים, שכן רוב מוסדות החינוך ושירותי הרפואה האמורים לשרת אותם נמצאים מחוץ לאזור. 

הגבלות על בנייה

Huts demolished by the Civil Administration in al-Farsiya, in the Jordan Valley. Photo: Atef Abu a-Rub, B'Tselem, 19 July 2010.
בקתות שהרס המנהל האזרחי בכפר אל-פארסייה שבבקעת הירדן. צילום: עאטף אבו א-רוב, בצלם, 19.7.2010.

מדיניות התכנון הישראלית באזור בקעת הירדן מונעת מפלסטינים כל אפשרות לבנות או לפתח את יישוביהם. המנהל האזרחי הכין תוכניות רק עבור קומץ יישובים פלסטיניים, וגם תוכניות אלה אינן אלא תוכניות תיחום שאינן מקצות שטחים לבנייה חדשה ולפיתוח. כך, למשל, התכנית שהוכנה עבור הכפר אל-ג'פתליק, שהוא היישוב הגדול ביותר שבאזורי C שבשליטת ישראל, הותירה 40% מהשטח הבנוי של הכפר מחוץ לגבולותיה, ובכך העמידה את בתיהן של משפחות רבות בסכנת הריסה. התכנית לאל-ג'יפתליק קטנה בשטחה מהתכנית שהוכנה עבור ההתנחלות משכיות, למרות שמספר התושבים באל-ג'יפתליק גדול פי 26 ממספרם של תושבי משכיות. 

 

השתלטות על אתרי תיירות

Israeli bathing beach Bianqini, on the northern Dead Sea. Photo: Keren Manor, 13 March 2011, Activestills.org.
חוף הרחצה הישראלי ביאנקיני בצפון ים המלח. צילום: קרן מנור,Activestills.org , 13.3.11.

 ישראל השתלטה גם על רוב אתרי התיירות הבולטים באזור - חופיו הצפוניים של ים המלח, ואדי קלט, מערות קומראן, מעיינות שמורת עין פשח'ה ואתר הטבילה קסר אל-יאהוד. אתרים אלה מנוהלים היום על ידי גורמים ישראליים. ישראל גם מגבילה את גישת התיירים אל יריחו ומנתבת אותם אל הכניסה הדרומית לעיר. בעקבות זאת רק מעטים מן התיירים המבקרים ביריחו נותרים ללון בה, עובדה המסבה לתעשיית התיירות בעיר הפסדים כבדים. 

 

ניצול משאבי טבע  

Production room at AHAVA, which produces cosmetics based on the Dead Sea’s high-mineral-content mud.  Photo: Keren Manor, 13 March 2011, Activestills.org.
אולם ייצור במפעל "אהבה" המייצר תכשירים המבוססים על בוץ מינראלי מים המלח. צילום: קרן מנור, Activestills.org, 13.3.11.  

ישראל מאפשרת לגורמים עסקיים בישראל לנצל את משאבי האזור. מפעל הקוסמטיקה "אהבה" שבקיבוץ מצפה שלם מפיק מוצרים קוסמטיים מהבוץ המינראלי של צפון ים המלח. מחצבה ישראלית ליד ההתנחלות כוכב השחר מפיקה חומרי בנייה. 

בנוסף, ישראל הקימה באזור בקעת הירדן אתרים לטיהור שפכים ולהטמנת אשפה המגיעים מישראל ומהתנחלויות. 

המשפט הבינלאומי אוסר על הקמת התנחלויות בשטחים הכבושים ועל ניצול משאבי השטח הכבוש. בצלם קורא לישראל לפנות את ההתנחלויות, לאפשר לפלסטינים גישה לכל השטחים שנסגרו בפניהם ולהתיר להם להשתמש לצרכיהם במקורות המים. בנוסף, על ישראל להסיר את ההגבלות שהטילה על התנועה באזור ולאפשר בנייה ופיתוח ביישובים הפלסטינים. כמו כן על ישראל לפנות את המפעלים המפיקים רווחים ממינרלים וממשאבי טבע אחרים באזור ואת האתרים לסילוק מפגעים ישראלים.