דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

אל-מוואסי, רצועת עזה: חיי היום יום במובלעת

תקציר, מארס 2003

אזור אל-מוואסי הוא רצועת חוף ברוחב קילומטר ובאורך של ארבע-עשר קילומטרים, שממזרח לו נמצאות התנחלויות גוש קטיף. האזור עשיר במים ותושביו מתפרנסים בעיקר מחקלאות ודיג.

מאז הקמת התנחלויות גוש קטיף החל צה"ל להגביל את תנועת תושבי האזור. הגבלות אלה הוחמרו בצורה משמעותית מאז פרצה אינתיפאדת אל-אקצא ותושבי אל-מוואסי נצורים בתוך האזור, כשלרבים מהם אין כל אפשרות לצאת ממנו או להכנס אליו. צה"ל משנה מעת לעת את הקריטריונים למעבר בין האזור לבין הערים הקרובות אליו, ח'אן יונס ורפיח, מבלי להודיע על כך לתושבים מראש. בתקופות מסויימות אסר הצבא לחלוטין על מעבר של אנשים בין אל-מוואסי לערים הסמוכות ועשרות מתושבי האזור מצאו עצמם בח'אן יונס ללא מזון, בגדים להחלפה או קורת גג, כשהם נאלצים להסתמך על חסדים של אחרים.

ההגבלות החמורות על תנועת התושבים גוררות פגיעה בשורה ארוכה של זכויות אדם נוספות. צה"ל הגביל בצורה משמעותית את העברת הסחורות מאזור אל-מוואסי לח'אן יונס ורפיח עד לכ-10% מהתוצרת ששווקה בתקופה שלפני האינתיפאדה. הגבלות אלה פגעו בצורה משמעותית ביכולתם של החקלאים להתפרנס ותוצרת רבה נרקבה ונזרקה. חקלאים שקנו דשן וציוד חקלאי בהקפה, בהנחה שישלמו עבורם לאחר שימכרו את תוצרתם, אינם יכולים לפרוע היום את חובותיהם או לקנות ציוד חדש.

מערכת החינוך נפגעה קשה כתוצאה מכך שמורים רבים לא יכלו להגיע לבית הספר במשך ימים ארוכים. צה"ל גם אסר על הכנסת ציוד אלקטרוני ומחשבים לבתי הספר ואת הספרים ומכשירי הכתיבה התיר להכניס במשורה. באזור קיים מחסור בתרופות ובמקרים מסוימים נשים כרעו ללדת במחסום וחולים איחרו לניתוחים לאחר שעוכבו במחסום.

ההגבלות הגורפות על חופש התנועה וההשלכות מרחיקות הלכת שלהן על חיי התושבים מהווים ענישה קולקטיבית האסורה במשפט במשפט הבינלאומי, שישראל התחייבה לקיימו.

בתשובה לפניית בצלם, דובר צה"ל לא ציין אירועים או סיכונים הקשורים באופן ישיר לתושבי האזור. הדובר הסתפק בקביעה שהאמצעים הננקטים באזור אל-מוואסי נובעים מהתראות. עם זאת, נראה שהגבלות התנועה השרירותיות שמחיל צה"ל על תושבי אזור אל-מוואסי נובעות מקרבתם להתנחלויות גוש קטיף ומהעובדה שלצה"ל עדיין יש שליטה ביטחונית באזור, שלא כמו בשאר חלקי רצועת עזה.

במסקנות הדו"ח דורש בצלם מצה"ל לשנות את הסדרי המעבר והתנועה באל-מוואסי, באופן שיאפשר לתושבים לנהל את חייהם, לנוע בחופשיות ללא חשש, לקבל טיפול רפואי, לעבוד ולשווק את תוצרתם ולהעניק חינוך לילדיהם.