דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

אצבע קלה: ירי בלתי-מוצדק והוראות הפתיחה באש במהלך אינתיפאדת אל-אקצא

תקציר, מארס 2002

"שומעים יריות, לא משהו יעיל. קופצים, מתחילים לירות ,אין לאן לירות. יורים לנקודות חשודות, שזה בערך שיח פה ושיח שם. אבל חיילים קצת מגדילים ראש ויורים אל דודי שמש חשודים, אנטנות טלוויזיה חשודות, צלחות לווין חשודות. אולי הם קולטים שידורים של אל-ג'זירה ומקבלים רעיונות, לא יודע, אז חיילים יורים... אחר כך דיווחו בגלי צה"ל: 'נורו יריות בחממות של מורג. כוחותינו השיבו אש למקורות הירי...' אני לא יודע על מקורות ירי, ואני הייתי נוכח באירוע הזה".
מתוך עדות שמסר חייל צה"ל לבצלם

ב-27.9.01, בשעת צהריים, הלך עלי אבו באלימה, תושב דיר אל-בלח בן 30, שסבל מפיגור שכלי, סמוך לכביש באזור ההתנחלות כפר דרום, עליו הכריז צה"ל שבוע קודם לכן כסגור בפני פלסטינים. חיילים במוצב סמוך ירו עליו כמה כדורים והוא נהרג. ב-17.12.01 שיחקו כמה ילדים תושבי מחנה הפליטים ח'אן יונס על דרך עפר החוצה את המחנה בצעצועי פלסטיק בצורת כלי נשק. חיילי צה"ל, שנמצאו במוצב במרחק של כמאה מטרים מהם, ירו עליהם אש חיה והרגו את מוחמד חניידק, ילד בן 15. אלו הן רק שתי דוגמאות לתוצאות של מדיניות הפתיחה באש של צה"ל במהלך אינתיפאדת אל-אקצא.

גורמים בכירים בצה"ל דוחים בעקביות טענות בדבר ירי בלתי מוצדק של חיילים וטוענים כי הצבא נמנע מפגיעה בחפים מפשע. ממצאי דו"ח זה מצביעים על תמונה שונה: מדיניות הפתיחה באש של צה"ל לאורך האינתיפאדה הביאה לפגיעה נרחבת באזרחים פלסטינים שלא היו מעורבים בכל פעילות נגד ישראל. לא מדובר במקרים חריגים בודדים אלא במספר גבוה של נפגעים, בכל רחבי השטחים.

הוראות הפתיחה באש

עד לפרוץ אינתיפאדת אל-אקצא, בספטמבר 2000, התבססו הוראות הפתיחה באש בשטחים על דיני העונשין של מדינת ישראל, והתירו ירי אש חיה רק בשני מקרים: כשנשקפת לחייל סכנת חיים ברורה ומיידית, ובמהלך ביצוע "נוהל מעצר חשוד." עם פרוץ האינתיפאדה הגדיר צה"ל את המתרחש בשטחים כ"סכסוך מזויין שאינו מגיע לכדי מלחמה" (Armed Conflict Short of War), והרחיב את המקרים בהם מותר לחיילים לפתוח באש, בעיקר באמצעות הרחבה מלאכותית של המונח "סכנת חיים."

ההוראות החדשות, שעל-פי פרסומים בעיתונות מכונות "לילך כחול," נותרו חשאיות וצה"ל ממשיך במדיניותו מהאינתיפאדה הקודמת ומסרב לפרסם אותן. לכן, מתבסס המידע של בצלם בעיקר על עדויות שגבה מחיילים ששירתו בשטחים במהלך האינתיפאדה, התבטאויות של גורמים רשמיים ומידע שפורסם בתקשורת.

ממצאי המחקר של בצלם מראים על שרשרת של בעיות במדיניות הפתיחה באש של צה"ל:

  • ראשית, ההוראות עצמן מתירות, לפחות בחלק מהמקרים, ירי אש חיה גם כשלא נשקפת סכנת חיים ברורה ומיידית לאנשי כוחות הביטחון או לאזרחים.
  • שנית, ההוראות מנוסחות בצורה עמומה ואינן מועברות באופן מסודר לחיילים. בניגוד לאינתיפאדה הקודמת, לא מחולקות לחיילים הוראות כתובות, והחיילים מתודרכים בעל- פה על-ידי קצינים, שאף הם לא קיבלו הוראות בכתב. כתוצאה מכך, מקבלים החיילים במקרים רבים מסרים סותרים ובלתי ברורים לגבי המקרים בהם מותר להם לירות, מצב חמור במיוחד בהתחשב באופי פעולת צה"ל בשטחים ובסיכון הגבוה לפגיעה באוכלוסייה אזרחית.
  • שלישית, צה"ל מעניק חסינות בפועל לחיילים שירו בלי הצדקה. החל מתחילת האינתיפאדה הנוכחית צה"ל הפסיק לחקור באופן אוטומטי את כל המקרים בהם נהרגו פלסטינים מירי צה"ל. ההחלטה על פתיחה בחקירה מתקבלת כיום על- ידי הפרקליטות הצבאית בהסתמך על ממצאי התחקיר המבצעי אשר מתבצע אף הוא על-ידי הצבא עצמו. במקרה אחד שחשף בצלם עלה באופן ברור מהתחקיר כי ירי בלתי מוצדק הוביל למותו של ילד בן, 11 אך למרות זאת בחרה הפרקליטות הצבאית שלא לפתוח בחקירה. גם החקירות שכן נפתחות נמשכות לרוב זמן רב ומסתמכות בעיקר על עדויות החיילים, תוך התעלמות מוחלטת מעדי ראיה פלסטינים.

מדיניות זו מובילה, באופן בלתי נמנע, למציאות בה ירי בפלסטינים חפים מפשע הפך כמעט לדבר שבשיגרה.

דוגמאות לירי בלתי מוצדק

בדו"ח מופיעות דוגמאות לחמישה דפוסים של ירי בלתי מוצדק:

  • הפעלת כוח מופרז במהלך פיזור הפגנות :חיילים ירו אש חיה על מיידי אבנים. גם השימוש בכדורי מתכת מצופי גומי נעשה ללא הקפדה על הכללים, דבר שהופך אותם לנשק קטלני.
  • ירי ממחסומים על עוברי אורח חפים מפשע :חיילים פתחו באש לעבר כלי רכב והולכי רגל שהיו בקרבת מחסומים, על-אף שאלה לא סיכנו את חייהם בצורה כלשהי.
  • ירי תגובה לא פרופורציונלי וללא אבחנה :בניגוד לטענות צה"ל כי בתגובה לירי פלסטיני חיילים משיבים אש רק למקורות הירי, במקרים רבים נעשה ירי זה ללא אבחנה. כתוצאה מכך נפגעו חפים מפשע שלא היו מעורבים בפעולות לחימה נגד צה"ל.
  • ירי על פלסטינים חמושים :בכמה הזדמנויות ניתנה לחיילים הוראה לפגוע בכל פלסטיני נושא נשק, על אף שבשטחים פועלים שוטרים פלסטינים חמושים רבים שאינם מעורבים בפעילות כנגד צה"ל.
  • ירי ב"אזורי סכנה :"בכמה אזורים ברצועת עזה התירו ההוראות לירות בכל מי שמתקרב לנקודה מסויימת. כתוצאה מירי זה נהרגו חפים מפשע.

האחריות לפגיעה בחפים מפשע אינה של החייל היורה בלבד. עיקר האחריות מוטל על הדרג הפיקודי הבכיר ועל קובעי המדיניות. הם הנושאים באחריות לניסוח הוראות המתירות ירי במקרים בהם לא נשקפת לחיילים סכנת חיים, למסר הבלתי ברור בנוגע למקרים בהם מותר לפתוח באש, לחסינות בפועל הניתנת לחיילים שירו באופן בלתי חוקי ולהיעדרו של הליך מוסדר להפקת לקחים על מנת למנוע הישנות מקרים של ירי בלתי מוצדק. גבולות המותר והאסור בעת ירי חייבים להיות מוגדרים באופן חד משמעי וגלוי ולא להיות נתונים לשיקול דעתו המוחלט של החייל בשטח.

במסקנות הדו"ח קורא בצלם:

  • להימנע מפתיחה באש כשלא נשקפת לחיילים סכנת חיים
  • לחלק לכל החיילים הוראות פתיחה באש בכתב בצורה שתבהיר באופן ברור וחד משמעי את הנסיבות בהן מותר להם לפתוח באש
  • לפרסם באופן פומבי לפחות את העקרונות הבסיסיים של הוראות הפתיחה באש
  • לחקור באופן יסודי את כל המקרים בהם נפגעו מירי אזרחים פלסטיניים שלא היו מעורבים בלחימה ובמידת הצורך להעמיד לדין את כל האחראים לאירועים אלה