דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

מדיניות של אפליה: הפקעת קרקעות, תכנון ובנייה במזרח ירושלים

מאי 1995, תקציר

 

מאז סיפוח מזרח ירושלים ב-1967 נוקט השלטון הישראלי מדיניות של אפליה מכוונת ושיטתית כנגד האוכלוסייה הפלסטינית בעיר בכל הנוגע להפקעת קרקעות, תכנון ובנייה. מעיון במסמכי העירייה ובהצהרותיהם של קובעי מדיניות התכנון בעיר עולה כי התפתחותה האורבאנית של ירושלים מונחית בראש ובראשונה על-ידי שיקולים פוליטיים-לאומיים. לנגד עיניהם של קובעי מדיניות התכנון בעיר עומדת במשך כל השנים מטרה מרכזית אחת: ליצור מציאות דמוגרפית וגיאוגרפית שתסכל כל ניסיון עתידי לערער על הריבונות הישראלית במזרח העיר.

השלטונות הישראליים יוזמים בנייה רחבת ממדים, ובהשקעות עצומות, בתחומי השטח שסופח, המיועדת לשכונות ליהודים. בד בבד פועל השלטון הישראלי, במעשה ובמחדל, להחניק את הפיתוח והבנייה עבור האוכלוסייה הפלסטינית, שנתפסת כ"איום דמוגרפי" על השליטה הישראלית בעיר.

האמצעים להגשמת מדיניות זו כוללים, בין השאר:

  1. הפקעת קרקעות: רוב הקרקעות שהופקעו מאז 1967 היו בבעלות ערבית פרטית. על האדמות שהופקעו במהלך השנים נבנו כ-38,500 יחידות-דיור לאוכלוסייה היהודית, ואף לא יחידה אחת עבור פלסטינים.
     
  2. תוכניות- מיתאר: רשויות התכנון ניצלו את תוכניות המיתאר כדי להגביל את פיתוח השכונות הפלסטיניות, לצמצם את השטחים המיועדים לבנייה עבור תושביהן ולחזק את השליטה היהודית בכל חלקי העיר.

למדיניות זו השלכות חמורות על מצוקת הדיור של התושבים הפלסטינים, המהווים כיום כ-28% אחוז מאוכלוסיית העיר:

בנייה:

  • כ-64,870 דירות, שהן 88% מכלל יחידות-הדיור, נבנו בשכונות היהודיות (כחצין בבנייה ציבורית).
  • כ-8,890 דירות, שהן 12% מכלל יחידות-הדיור, נבנו בשכונות הפלסטיניות (רובן המכריע בבנייה פרטית).

מאז 1990 הולך ומתרחב הפער בהיקף בניית יחידות-הדיור לשתי האוכלוסיות.

צפיפות דיור:

צפיפות הדיור הממוצעת בקרב האוכלוסייה היהודית בסוף 1993 היתה 1.1 נפשות לחדר; צפיפות הדיור הממוצעת בקרב האוכלוסייה הפלסטינית היתה 2.2 נפשות לחדר. פער זה, בשיעור של 100%, הוא כפול מהפער שהיה קיים ב-1967.

צורכי הדיור:

מהערכות מתכננים ואדריכלים המתמחים בתכנון בשכונות הפלסטיניות בעיר עולה כי קיים מחסור של יותר מ-20,000 יחידות דיור בקרב האוכלוסיה הפלסטינית.