דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

הריסות ואטימות בתים כאמצעי ענישה

נובמבר 1990, תקציר

 

הריסה ואטימה של בתים היא שיטת ענישה ייחודית לישראל המתבצעת בהליך מינהלי ללא משפט, ומבלי שהוכחה אשמתו של מי שבגינו נהרס הבית. הנפגעים מהריסת בית הם בני משפחתו של החשוד בביצוע עבירות בטחוניות ולא הוא עצמו.

ניכרת מגמת ירידה מסויימת בהיקף השימוש בהריסת ואטימת בתים בתקופה אליה מתייחס דו"ח זה. למרות מגמת הירידה, עדיין מדובר בהריסתם ואטימתם של למעלה ממאתיים בתים בתקופה שנבחנה בדו"ח (אוגוסט 1989 - ספטמבר 1990). מגמת הירידה במספר הכולל של בתים שנאטמו או נהרסו החלה כנראה בעקבות החלטת בג"צ לאפשר לבעלי בתים לעתור לבג"צ לפני שייהרס ביתם. לאחר החלטה זו ניכרת עליה במספר האטימות וירידה במספר ההריסות.

בתקופה שנבחנה בדו"ח חלה עליה מתונה בהיקף ההריסות והאטימות ברצועת עזה, ולעומת זאת, ירידה ניכרת בהיקף ההריסות בגדה המערבית. יצויין כי בתחילת תקופה זו התחלפו אלופי הפיקודים בשני האיזורים וייתכן שבכך ניתן למצוא הסבר חלקי לשינוי במגמות.

הדו"ח מצביע על פער ניכר בין הנתונים שאסף בצלם לנתונים שמסר דובר צה"ל. בצלם רואה בעבודה שאין בידי מערכת הביטחון מידע מלא על היקף השימוש בהריסות ואטימות בתים, עדות ליחס מזלזל.

בפרק העוסק בגישתו של בג"צ לעתירות בעניין הריסות ואטימות בתים, מצביע הדו"ח על-כך שלמרות מתן האפשרות לתושבי השטחים לעתור לבג"צ נגד הריסת או אטימת בתיהם, הרי בפועל התקבלה עתירה אחת בלבד מבין עשרות עתירות שהוגשו.

הפיקוח השיפוטי של בג"צ על החלטת המפקד הצבאי מוגבל למדי והשופטים נוטים שלא להתערב בשיקולים בטחוניים בבואם לבחון את סבירות ההחלטות של הדרג הצבאי.

בג"צ דחה בעקביות את הטענות לגבי אי-תקפותה של תקנה 119 לתקנות ההגנה, שמכוחה מבוצעות ההריסות והאטימות. כך נדחו גם הטענות לפיהן עומדת הסנקציה של הריסת בתים ואטימתם בניגוד למשפט הבינלאומי.

בג"צ לא קיבל את הטענה כי הריסת בתים ואטימתם מהווה ענישה קולקטיבית ותמך בטענת מערכת הביטחון - שלא הוכחה - לפיה סנקציה זו היא אמצעי הרתעה יעיל.

אולם, גם אילו הוכיחה מערכת הביטחון מיתאם בין הריסות בתים לבין ירידה ברמת האלימות, לא היה בכך כדי להצדיק הפרה חמורה כזו של זכויות האדם.

בדחותו את כל העתירות (פרט לאחת) שהוגשו עד עתה, נותן בג"צ הכשר לפגיעה מתמשת בזכויות האדם ולשימוש באמצעי ענישה חריף מאין כמותו, שהוגדר על-ידי נשיא בית-המשפט העליון לשעבר, השופט אגרנט, כ"לא אנושי".